פיצוי על עיכוב טיסה
אם הטיסה שלך מתעכבת לפרק זמן משמעותי, ייתכן שתהיה זכאי לפיצוי. גובה הפיצוי שתקבל יהיה תלוי במרחק הטיסה ונע בין 1,440 ש"ח לעד 3,460 ש"ח לנוסע. במקרים מסוימים, ייתכן שתהיה זכאי גם לשירותי סיוע נוספים בזמן ההמתנה לטיסה.

שירותי סיוע
בזמן ההמתנה לטיסה מאוחרת, חברות התעופה נדרשות לספק לנוסעים שירותי סיוע מסוימים. זה עשוי לכלול ארוחות וכיבוד, גישה לשירותי תקשורת, ובמידת הצורך, לינת לילה. חשוב להכיר את זכויותיכם ולוודא שחברת התעופה מספקת לכם את הסיוע המגיע לכם.

פיצויי ביטול טיסה
אם הטיסה שלך מבוטלת, ייתכן שגם אתה זכאי לפיצוי. גובה הפיצוי יהיה תלוי בסיבת הביטול ובכמה התראה חברת התעופה נתנה לך. במקרים מסוימים, ייתכן שתוצע לך טיסה חלופית או החזר על הכרטיס.

חברות תעופה מנסות להימנע מתשלום
חברות תעופה מסוימות עשויות לנסות להימנע מתשלום פיצויים על עיכובים או ביטולים, בטענה לנסיבות חריגות שאינן בשליטתן. עם זאת, חשוב לדעת שעדיין יש לך זכויות במצבים אלה. אם אתה סבור שאתה זכאי לפיצוי, אתה יכול להגיש תלונה לרשויות הרלוונטיות כדי להבטיח שתקבל את המגיע לך. על ידי הבנת הזכויות שלך כנוסע בטיסה, אתה יכול להבטיח שתקבל פיצוי הוגן במקרה של עיכוב או ביטול. זכור להישאר מעודכן ולתמוך בעצמך כדי לוודא שחברות התעופה מקיימות את חובותיהן כלפי הנוסעים שלהן.

סעד משפטי בגין דחיית פיצויים

כאשר חברות תעופה מסרבות להעניק פיצוי על עיכוב או ביטול טיסות, לנוסעים יש פניה משפטית כדי להבטיח שזכויותיהם יישמרו. בישראל, חוק שירותי תעופה מגן על הנוסעים ממצבים כאלה ומזכה אותם בפיצוי בנסיבות ספציפיות. אם חברת תעופה שוללת פיצוי חוקי, נוסעים יכולים לבקש סיוע מאנשי מקצוע משפטיים המתמחים בדיני תעופה כדי לעזור להם לנווט בתהליך ולהילחם על זכויותיהם.זה חיוני לנוסעים להבין את זכויותיהם ולא לתת לחברות התעופה לנצל את חוסר הידע שלהם. על ידי הסברה ויזומה, הנוסעים יכולים **פיצוי על ביטול טיסה** להטיל אחריות על חברות התעופה ולהבטיח שהם מקבלים את הפיצוי המגיע להם על פי החוק.

חשיבות הכרת הזכויות שלך
הבנת הזכויות שלך כנוסע בטיסה היא חיונית כדי להבטיח שלא ינוצלו על ידי חברות התעופה. פיצוי על עיכוב בטיסה. על ידי היכרות עם התקנות והחוקים המגינים עליך במקרה של עיכובים בטיסות, ביטולים או דחיית עליה למטוס, אתה יכול לסנגר בעצמך בביטחון ולדרוש את הפיצוי המגיע לך.
ידיעת הזכויות שלך גם מסמיכה אותך לקבל החלטות מושכלות כאשר אתה מתמודד עם נסיבות בלתי צפויות במהלך נסיעותיך. בין אם מדובר בבקשת פיצוי על טיסה שבוטלה או בהבנת שירותי הסיוע העומדים לרשותכם, הכרת זכויותיכם כנוסע יכולה לעשות הבדל משמעותי בדרך בה אתם מנווטים במצבים מאתגרים בשדה התעופה.

כיצד להבטיח שזכויותיך מוגנת
כאשר אתה מתמודד עם מצב בו הטיסה שלך התעכבה או בוטלה, חשוב לדעת את זכויותיך כנוסע. כדי להבטיח שהזכויות שלך מוגנות, יש כמה צעדים שאתה יכול לנקוט. ראשית, הקפד לשמור את כל התיעוד הקשור לטיסה שלך, כולל הכרטיס שלך, כרטיס העלייה למטוס וכל הודעה מחברת התעופה בנוגע לעיכוב או ביטול.
כמו כן, חיוני להכיר את תקנות זכויות הנוסעים בישראל, כמו גם את אלה של האיחוד האירופי אם אתה טס עם חברת תעופה מבוססת האיחוד האירופי או עוזב מנמל תעופה באיחוד האירופי. תקנון זה מתאר את הפיצוי והסיוע המגיעים לך במקרה של הפרעה בטיסה.
בנוסף, אם אתה סבור שאתה זכאי לפיצוי אך חברת התעופה מסרבת לשלם, שקול לפנות לסיוע משפטי. ישנם עורכי דין וארגונים המתמחים בזכויות נוסעים באוויר שיכולים לסייע לכם לנווט בתהליך תביעת הפיצויים ולהבטיח כי זכויותיכם יישמרו.

פיצוי על אי נוחות
עיכובים וביטולים בטיסות עלולים להיות מאוד לא נוחים, ולגרום לכם לפספס טיסות המשך, להפסיד זמן יקר ביעד או להוצאות נוספות. במקרים כאלה, בקשת פיצוי על אי הנוחות שנגרמה יכולה לסייע בקיזוז חלק מהשיבושים בתוכניות הנסיעה שלך.
כאשר מחפשים פיצוי בגין אי נוחות, חיוני לאסוף ראיות להשפעה שהייתה לשיבוש הטיסה על הטיול שלך. זה עשוי לכלול קבלות על תחבורה חלופית, עלויות לינה או כל הוצאה אחרת שנגרמה כתוצאה מהעיכוב או הביטול.
יתר על כן, היה מתמיד בתקשורת שלך עם חברת התעופה בנוגע לאי הנוחות שחווית. תאר בבירור את הדרכים שבהן ההפרעה השפיעה על תוכניות הנסיעה שלך וספק תיעוד תומך כדי לחזק את הטענה שלך לפיצוי. זכור שכנוסע, יש לך זכות לקבל פיצוי הולם על אי הנוחות שנגרמה משיבושים בטיסה.

הבנת תהליך הפיצויים
כאשר מבקשים פיצוי בגין עיכוב או ביטול טיסה, חיוני להבין את תהליך הפיצוי כדי להבטיח תביעה חלקה ומוצלחת. הצעד הראשון הוא לקבוע אם אתה זכאי לפיצוי על פי התקנות הקיימות.
לאחר שקבעת את זכאותך, אסוף את כל המסמכים הדרושים לתמיכה בתביעתך. זה עשוי לכלול את הכרטיס, כרטיס העלייה למטוס, הוכחת העיכוב או הביטול, כמו גם כל הוצאות נוספות שנגרמו לך כתוצאה מההפרעה.
הגש את תביעתך לחברת התעופה בהתאם לנהלים הספציפיים שלה לבקשות פיצויים. היה מוכן לספק את כל המידע והתיעוד הרלוונטיים באופן מיידי כדי לזרז את התהליך. אם חברת התעופה דוחה את תביעתך או מציעה פיצוי לא הולם, שקול לפנות לייעוץ משפטי כדי להסלים את התיק שלך ולהבטיח כי זכויותיך כנוסע מכובדות.

ערעור על דחיית פיצויים
כאשר עומדים בפני דחיית פיצויים מחברת תעופה, לנוסעים יש זכות לערער על ההחלטה. חיוני לבדוק היטב את הסיבות שסופקו לדחייה ולאסוף כל תיעוד תומך שעשוי לסייע בחיזוק המקרה שלך. זה יכול לכלול הוכחה לעיכוב או הביטול, קבלות על כל הוצאות נוספות שנגרמו וכל תקשורת עם חברת התעופה בנוגע לנושא.
בדרך כלל ניתן לפנות ישירות לחברת התעופה או דרך רשות התעופה הלאומית בישראל. זה חיוני לעקוב אחר הנהלים הספציפיים שהותוו על ידי חברת התעופה או הגוף הרגולטורי כדי להבטיח שהערעור שלך ייחשב. מתן מידע ברור ותמציתי, יחד עם ראיות תומכות, יכול לשפר משמעותית את הסיכויים שלך להצליח בערעור.

סיוע משפטי
אם הערעור שלך לא יצליח, או אם אתה נתקל בקשיים בניווט בתהליך הפיצוי, ייתכן שיהיה צורך לפנות לסיוע משפטי. בישראל ישנם אנשי משפט המתמחים בדיני תעופה ויכולים לספק הדרכה מקצועית לגבי זכויותיך כנוסע. הם יכולים לעזור לך להבין את התקנות הרלוונטיות, להעריך את עוצמת המקרה שלך ולייצג אותך בכל הליך משפטי.
מקצוענים משפטיים יכולים גם לסייע בניהול משא ומתן עם חברות תעופה בשמך כדי להבטיח את הפיצוי המגיע לך. אמנם ייצוג משפטי עשוי להיות כרוך בעלויות נוספות, אבל זה יכול להיות השקעה רבת ערך בהבטחת הגנה על זכויותיך ושתקבל את הפיצוי המגיע לך.

פיצוי על החמצת טיסות המשך
תרחיש נפוץ אחד שעלול להוביל לעיכובים בטיסה ואי נוחות לנוסע הוא החמצת טיסת המשך. אם הטיסה הראשונית שלך מתעכבת, מה שגורם לך להחמיץ את טיסת ההמשך, ייתכן שתהיה זכאי לפיצוי. על חברות התעופה מוטלת אחריות להבטיח שהנוסעים יגיעו ליעד הסופי שלהם בזמן, ואם הם לא עושים זאת עקב עיכובים בשליטתם, יש לך זכויות כנוסע.
כאשר אתה מפספס טיסת המשך עקב עיכוב בטיסה הראשונה שלך, חיוני להודיע לצוות חברת התעופה בהקדם האפשרי. הם אמורים לסייע לך בהזמנת טיסת ההמשך שלך ולספק לך מקומות לינה הדרושים אם צפוי עיכוב ארוך. אם העיכוב גורם לאי נוחות משמעותית או להפסד כספי, ייתכן שתהיה זכאי לפיצוי על פי תקנות זכויות הנוסעים.

פיצוי בגין ביטול טיסה
ביטולי טיסות הם בעיה שכיחה נוספת שעלולה לשבש את תוכניות הנסיעה ולהוביל לתסכול הנוסעים. אם הטיסה שלך מבוטלת, חברות התעופה נדרשות לספק לך אפשרויות להזמנה חוזרת או החזר על הכרטיס. בנוסף, ייתכן שתהיה זכאי לפיצוי בהתאם לנסיבות האופפות את הביטול.
חשוב להכיר את התקנות הספציפיות הנוגעות לביטול טיסות בישראל ובאיחוד האירופי כדי להבין את זכויותיך כנוסע. אם הטיסה שלך מבוטלת ללא הודעה מספקת או סיבה מוצדקת, ייתכן שתוכל לתבוע פיצוי על אי הנוחות שנגרמה. הקפידו לשמור תיעוד של הביטול וכל ההוצאות שנגרמו לכם כתוצאה מהשיבוש.

חשיבותה של תקשורת בזמן
היבט אחד מכריע בהגנה על זכויותיך כנוסע בטיסה הוא שמירה על תקשורת פתוחה ובזמן עם צוות חברת התעופה. אם אתה נתקל בעיכוב בטיסה, ביטול או בעיות אחרות, הקפד לבקש סיוע מנציגי חברת התעופה בהקדם. תקשורת ברורה יכולה לעזור להבטיח שתקבל את התמיכה והפיצוי המגיעים לך על פי תקנות זכויות הנוסעים.
על ידי הישארות מעודכנת לגבי זכויותיך כנוסע ותקשורת יעילה עם צוות חברת התעופה, תוכל לנווט במצבים מאתגרים בקלות רבה יותר. זכרו שלחברות התעופה מוטלת אחריות לשמור על זכויות הנוסעים, ואל תהססו לטעון את זכאותכם לפיצוי וסיוע בעת הצורך.

מַסְקָנָה
הבטחת הזכויות שלך כנוסע בטיסה היא חיונית בתעשיית הנסיעות המהירה של היום. החל מפיצויי עיכוב בטיסה ועד שירותי סיוע בזמן ההמתנה לטיסה, חיוני להיות מודע למה אתה זכאי כאשר אתה מתמודד עם שיבושים בלתי צפויים בתוכניות הנסיעה שלך. חברות תעופה עשויות לנסות להימנע מתשלום פיצויים, אך עם הידע וההבנה הנכונים של זכויותיכם, תוכלו לתמוך בעצמכם ולבקש את הפיצוי המגיע לכם.

הישאר מעודכן
על ידי הישארות מעודכנת לגבי זכויותיך כנוסע, תוכל לנווט בתהליך הפיצוי בביטחון ואסרטיביות. הכרת הצעדים שיש לנקוט במקרה של עיכוב או ביטול טיסה יכולה לעשות הבדל משמעותי באופן הטיפול בתביעה שלך. תקשורת בזמן עם חברת התעופה ופנייה לסיוע משפטי בעת הצורך יכולים לעזור להבטיח שהזכויות שלך מוגנות.

דוגלת בעצמך
אל תתנו לחברות תעופה לנצל את חוסר הידע שלכם לגבי זכויות הנוסעים בטיסה. עמוד על שלך ודרש את הפיצוי המגיע לך. בין אם מדובר בטיסת המשך שהוחמצה או ביטול של הרגע האחרון, הכרת הזכויות שלך ופנייה משפטית בעת הצורך יכולה לעשות את כל ההבדל בחוויית הנסיעה שלך.

מחשבות אחרונות
זכור, כנוסע בטיסה, יש לך זכויות המוגנות בחוק. אל תהססו לתבוע את הזכויות הללו ולבקש פיצוי על כל אי נוחות או הפסד כספי שאולי חוויתם עקב רשלנות חברת התעופה. על ידי הבנת תהליך הפיצוי וערעור על תביעות שנדחו, תוכל להבטיח שחברות התעופה ימלאו את התחייבויותיהן ויספקו לך את הסיוע הדרוש לך במהלך שיבושים בלתי צפויים בנסיעות.

*מאמר זה מהווה פרסומת, ואין באמור בו בכדי להוות ייעוץ משפטי*

הפוסט כל מה שצריך לדעת על זכויות הנוסעים: פיצוי על עיכובי וביטולי טיסות הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

לפי מחקר של מכון מאיירס ג‘וינט ברוקדייל משנת 2023, שהוזמן על ידי משרד הרווחה והביטחון החברתי, בישראל כ-50,000 נפטרים מדי שנה, אך רק 5% מהמשפחות השכולות מקבלות מענה כוללני מהמדינה, כאשר התמיכה תלויה בנסיבות המוות. כשמדברים על שכול אזרחי (שאינו ביטחוני-לאומי), בני משפחות שכולות כתוצאה מתאונות דרכים, אובדנות או עבירות המתה, מקבלים תמיכה מצומצמת ומוגבלת בזמן. לעומתם, המדינה אינה מכירה באובדן של משפחות שאיבדו את יקיריהן בנסיבות אחרות, כמו מחלות וסיבות בריאותיות שונות, טביעות ותאונות ביתיות, והן אינן זכאיות לסיוע ולהטבות מן המדינה.

כוחה של קהילה

לפני כ-8 שנים, בשעה שש בבוקר, נשמעה דפיקה בדלת ביתה של עידית קרוואני, בת 43 מאריאל ואם לחמישה. "דופקים לנו בדלת עובדים סוציאליים, קצין משטרה והרב, ומודיעים שבעלי אבישי נהרג. קיוויתי מאוד שזו טעות בזיהוי. הוא יצא לנסיעה שגרתית כנהג אוטובוס, ונהרג בתאונה במעלה לבונה", היא נזכרת בעצב.

מאז ועד היום הקהילה הדתית של אריאל דואגת לעטוף את עידית בחיבוק חם. "הקהילה לא עוזבת אותי. בין אם אני צריכה מישהו שילך עם הבן שלי לאירוע, ובין אם זה ללמוד עם הבן למבחן או חידון – כולם עם לב ענק מתגייסים ומציעים את עזרתם", היא אומרת בהתרגשות. מנגד, עידית מוסיפה שבסביבה הכללית אנשים לא תמיד ידעו או יודעים איך להגיב לסיטואציה. "היו אנשים שניתקו איתנו קשר. כשהילדים שלי עברו, אז הם עברו למדרכה השנייה, וזה היה ממש פוגע", היא משחזרת. "לדעתי, אם אתה לא יודע מה לומר – פשוט תהיה פה ותקשיב מה באמת הצורך, ולא מה אתה חושב שנכון לתת. גם כשאני נוסעת לנחם אלמנות, אני אומרת להן: יש הרבה אנשים טובים באמצע הדרך – אבל הם צריכים שאנחנו נכוון אותם".

"אם אתה לא יודע מה לומר – פשוט תהיה פה ותקשיב מה באמת הצורך. גם כשאני נוסעת לנחם אלמנות, אני אומרת להן: יש הרבה אנשים טובים באמצע הדרך – אבל הם צריכים שאנחנו נכוון אותם"

לא שבוע אחד

שירה, בת 38 שלאחרונה עברה מתל אביב לאריאל, היא אם לחמישה ילדים קטנים. היא התאלמנה לפני כמעט 3 שנים, לאחר שבעלה נפטר ממחלת הסרטן שאיתה התמודד כמעט 8 שנים. גם היא מתנחמת בסיוע של הקהילה, וגם במשפחה ובחברות. "יש לי משפחה מאוד עוטפת ותומכת, חברות, הקהילה שבאתי ממנה והקהילה שהגעתי אליה", היא מפרטת. "אני חושבת שאנשים מתחלקים לשלושה סוגים: אלה שיודעים איך לגשת ולעזור; אלה שרוצים, אבל זה לא פשוט להם ולא יודעים איך לגשת מחוסר יכולת להכיל את הסיטואציה; ויהיו את אלה שימשיכו כרגיל, כי זו היכולת שלהם. הם יספרו לי בספסל בגינה, שנשרפו להם הפתיתים בצהרים או יבכו שהבעל במשמרת או מגויס, וזה בסדר. אני בוחרת לעצמי את הסביבה שתהיה מורכבת מאנשים שעושים לי טוב".

בשבוע הזה, שבוע המודעות לשכול האזרחי, אנשים שכולים מסוג זה עדיין חשים שחסרה הכרה בכאב, בקושי ובזכויות המגיעות להם. "ישנן אלמנות שרוצות להמשיך לפרק ב', אך מעדיפות להימנע מכך כדי לא לאבד זכויות ולהרע את מצבן הכלכלי", מסבירה שירה. "במקרה שאלמן ואלמנה נישאים ומחברים בתים, הבית החדש מרובה ילדים, ודווקא אז כל אחד מבני הזוג מאבד קצבה, כי כביכול הילדים אינם יתומים יותר. זה יוצר תחושת חוסר אונים מול המערכת.

"בעיה נוספת היא חוסר הנגשה של המידע", מציינת שירה. "הבירוקרטיה היא רבה, והמון אנרגיה מתבזבזת על כך, כמו גם הפסד של זכויות שאינן ממומשות בגלל חוסר מודעות לקיומן. צריכה להיות מערכת מובנית של ליווי והנגשת הזכויות. בנוסף, לדעתי, צריך להעלות את המודעות לנושא השכול האזרחי בחברה לא כיום זיכרון, אלא כעידוד לשיח ורגישות בנושא. התועלת משבוע המודעות תהיה, אם בכל קהילה או רשות יתכנסו בשבוע הזה ויפיקו ממנו לשנה כולה", היא מסכמת.

"במקרה שאלמן ואלמנה נישאים ומחברים בתים, הבית החדש מרובה ילדים, ודווקא אז כל אחד מבני הזוג מאבד קצבה, כי כביכול הילדים אינם יתומים יותר. זה יוצר תחושת חוסר אונים מול המערכת"

עיניים טובות

לפני 3 וחצי שנים, שכל יונתן רוכמן את בתו אריאל. "היא הייתה אז בת שנה ו-5 חודשים ונפלה מהסולם של מיטת הגלריה בחדר ילדים. היא נחבלה בראש ואיבדה הכרה", הוא נזכר. "בתקופה של השבעה כולם רצו לדעת איך זה קרה בדיוק, ובעוד שיש בזה משהו טוב בלספר – לא זה העיקר. העיקר זה שהיא איננה. יש משפטים שאנשים אומרים בשבעה שבתוך הסיטואציה הם משפטים מורכבים. כבר מהיום השמיני, אנשים אמרו לנו אמירות כמו ׳תביאו עוד אחד'".

מה כן לומר בשבעה?

"אם עכשיו אני צריך להגיע לשבעה, אני אומר, 'לא משנה מה אני עברתי, אני לא באמת יודע מה להגיד ואני גם מצטער על הסיטואציה שככה נפגשים'. וכשיושבים, רגע לשתוק, אם מרגישים בנח לשים יד, אולי לתת חיבוק. אולי לשאול על מה כן היית רוצה לדבר, יש כאלה שישמחו לדבר על מי שנפטר ויש כאלה שיעדיפו שלא. אפשר לומר 'אני לא יודע מה להגיד בסיטואציה' ופשוט להיות שם, זה מה שחשוב. הנקודה היא להיות עם עיניים טובות. פחות לשתף על אובדנים שונים. כשאין מילים, הנוכחות שלכם חשובה יותר מכל דבר אחר. לספר על הילד זה אמנם מעורר הרבה מאוד עצב, אבל זה מעורר גם הרבה מאוד שמחה. זו בדיוק הדואליות שאנחנו רוצים לקבע ולא רק את העצב, כי בחיים יש לנו גם וגם".

יונתן מחזק את דברי שירה ועידית, ומסכים שקהילה יכולה לסייע מאוד: להציע לאסוף את הילדים כי למחרת הלימודים מסתיימים מוקדם, או להביא סיר עם אוכל. אבל ממליץ להחליף את השאלה 'איך אפשר לעזור' בהצעות קונקרטיות קטנות. "לפנות ולהגיד: 'אני מבשלת עכשיו סיר חמין, אפשר לבשל גם לך לחג?' זו דוגמה. אחת השכנות הייתה מתקשרת לאשתי כל יום ראשון בערב ואומרת: 'אני יוצאת עוד רבע שעה להליכה, את מצטרפת?' והיא המשיכה שבוע אחרי שבוע גם כשקיבלה 'לא'. היא הייתה עקבית בהצעה, גם אם סורבה. אלו דברים שמאוד עוזרים בשגרה של אנשים שכולים".

לדעתו של יונתן, שבוע המודעות יוצר חשיפה, אבל הכל מגיע "מלמטה" – מאנשים שחוו את זה ומנסים לחולל שינוי וההתקדמות היא אישית. "כבר אחרי השבעה, הרגשתי כאילו כרתו לי את הרגליים, ואני מדדה על הרצפה ללא כיסא גלגלים – ואף אחד לא רואה את זה. גם מהמערכת וגם מהסביבה יש לפעמים חוסר הכלה מוחלט לסיטואציה".

"מבחינת הרשויות, כל מקום שניגשנו אליו לבקש עזרה – דחה אותנו", יונתן מוסיף.
"מקופות חולים ועד למרכז לבריאות הנפש. אין אפילו משהו בסיסי. לדוגמה – יום חופש ביום השנה לשכול. זה משהו שיכול לייצר תחושה של נראות חזקה, כי בעצם מהחודש הראשון אנשים נדרשים לחזור לתפקוד מלא".

"מבחינת הרשויות, כל מקום שניגשנו אליו לבקש עזרה דחה אותנו – מקופות חולים ועד למרכז לבריאות הנפש. לא מגיע לנו אפילו משהו בסיסי"

איך אנחנו, הסביבה, יכולים לעזור לאנשים שחוו אובדן – מכל סוג שהוא?

יונתן: "אם יש אפשרות לעצור להסתכל בעיניים טובות, לשאול מה שלומך או לומר אני רואה אותך, אני פה איתך. חשוב גם לוודא אם האדם מעוניין בכך, ולהוסיף האם זה בסדר ששאלתי? ובאופן כללי לשאול, אתה רוצה לדבר על מה שעובר עליך? אתה רוצה לדבר על הילד שאבד? לאחר השבעה, המשפחה האבלה נשארת עם האובדן התהומי, חסרי כל יכולת מהרבה בחינות, כשהעולם הרגיל בעצם ממשיך. כל ניסיון לתנועה כלשהי עוזר, המפתח הוא להציע, ליצור תנועה ולהקשיב".

עידית: "ההתמדה בהצעת העזרה. גם אם ההצעה מתקבלת כרגע בשלילה, נסו במועד מאוחר יותר. צריך לזכור שגם אחרי שנה וגם אחרי עשור, האובדן נמצא, אז להמשיך להציע עזרה – לשאול: איפה את בשבת? איפה את בליל הסדר? את צריכה עזרה? הקהילה שלי באריאל עושה את זה מדהים".

שירה: "יחס טוב לילדים שלנו. לתת חיוך לילד, אם אישה מכירה יתום או יתומה שאין להם אמא, לתת להם חיבוק, מחמאה. אם מישהו לוקח את הילד שלו לשחק בכדור, ורואה ילד שהוא יתום, שיציע לו להצטרף.

התגלמות ערכי היהדות

"שבוע המודעות לשכול האזרחי התחיל מעמותת 'יקיר לי', עמותה של פיני רבינוביץ לזכר בתו דסי רבינוביץ, והוא זה שהטמיע את המושג 'שכול אזרחי', ואנחנו הצטרפנו אליו", מסבירה אליענה ברנר, מנכ"לית עמותת קרן קובי מנדל. "הקרן הוקמה לפני 23 שנים אחרי שאחי קובי נרצח יחד, עם חברו יוסף איש רן בנחל תקוע. בתחילה העמותה הייתה מיועדת לנפגעי טרור, אך בסוף האינתיפאדה הייתה לנו הזכות לפתוח את העמותה גם למשפחות השכול האזרחי – דבר שממש שינה את מהות העמותה, כי למשפחות השכול האזרחי אין מענה ואין תקציבים. השכול האזרחי הוא שקוף, ואנחנו רצינו לראות אותם. רצינו לעזור למשפחות שמתמודדות עם אובדן מאוד קשה במשפחה מקרבה ראשונה מכל סיבה שהיא. כיום העמותה מסייעת ל-2,000 משפחות – מעט יותר ממחציתן הן משפחות שכול אזרחי.

"למשפחות האלה השבוע הזה מאוד משמעותי", מוסיפה אליענה, "הן מרגישות שיש להן מקום, וזה מעלה את המודעות. כשיש שבוע כזה והמדינה גם מתייחסת אליו ולא רק העמותות, הוא נהיה רשמי".

מה אתם עושים במסגרת הפעילות שלכם?

"אנחנו דואגים להעניק מעטפת תומכת לכל המשפחה. אנחנו מקיימים מחנות קיץ לילדים, קבוצות תמיכה להורים שכולים וליתומים, כמו גם חוגים לילדים ולמבוגרים, מקיימים סדנאות מגוונות, שכוללות גם שיח פתוח ומכיל על ידי איש טיפול. העזרה היא גם לאחים שכולים וליתומים בוגרים. רוב הפעילות היא בקבוצות, כך שהמשתתפים מרגישים שהם לא לבד, שמבינים אותם. יש אצלנו גם את האלמנט הטיפולי וגם את האלמנט החווייתי. כל הפעילות שלנו ממומנת על ידי תרומות בלבד".

"קרן קובי מנדל היא מבחינתי ההתגלמות הערך של היהדות", מוסיף יונתן. "הם מזמינים את כולם לגעת בכאב ולעבד אותו, או רק להיות ביחד ולעשות דברים כיפים. הכאב לא נעלם, אבל עם הזמן מצאנו דרכים ליצור רגעים של חיים ושמחה בתוך האובדן. בתוך הסיטואציה שבה יש הבדל בין העולם הפנימי לעולם החיצוני, פתאום להיות בתוך מתחם עם עוד אנשים שחווים את העולם הפנימי שלי – זה נותן יכולת לנשום. אני מרגיש שאני לא לבד מול כל העולם במלחמה הזו. המפגשים האלה עם אבות שכולים נוספים מסייעים להיות אבות, בני זוג והורים טובים יותר".

"השכול האזרחי הוא שקוף, ואנחנו רצינו לראות אותם. רצינו לעזור למשפחות שמתמודדות עם אובדן מאוד קשה במשפחה מקרבה ראשונה מכל סיבה שהיא"

הפוסט הכאב השקוף של השכול האזרחי הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

"את הדיונים בוועדה אנחנו מתחילים עם סך תרופות של כ-4 מיליארד שקלים", מסבירה יו"ר הוועדה, פרופ' דינה בן יהודה, מומחית להמטולוגיה, מכהנת כפרופסור בקתדרה על שם נורמן גרין להמטולוגיה (בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים), וגם מנהלת את המערך ההמטולוגי במרכז רפואי הדסה בירושלים. "כחברי הוועדה עלינו להחליט אילו תרופות חשובות יותר, ולהגיע לסך תרופות כולל של 650 מיליון שקלים. מדי שנה ישנן טכנולוגיות חדשות, ועלינו להחליט אילו מהן חשובות מספיק כדי להיכנס לסל ואילו יכולות להישאר בחוץ".

"השנה בוועדה עסקנו יותר בנושא של מניעה", מוסיפה פרופ' בן יהודה. "מניעה כוללת חיסונים ובדיקות מוקדמות לגילוי סיכונים בריאותיים. בנוסף, מאז תחילת המלחמה (גם בסל הקודם וגם בסל הנוכחי), נתנו דגשים גם לפסיכיאטריה. אנו ערים לצרכים המיוחדים שנוצרו בעקבות המצב הביטחוני, ובהם הצורך בטיפולים נפשיים מוגברים, שיקום פיזי לנפגעים, ותמיכה במשפחות שאיבדו את היקר להן מכל. לא פעם, חולה אומר לי שלא נעים לו להתלונן על כאב או פחד הקשורים למחלתו, בזמן שכה רבים מקריבים את גופם ונפשם למעננו. התשובה לכך שהיא  שעבור זה הם נלחמים – הזכות של כל אחת ואחד מאיתנו לחיים בטוחים ובריאים".

אכן, נראה שהמאבק הנפשי תופס מקום גדול יותר מאי פעם בהשפעת המלחמה. בדוח מבקר המדינה נמצא כי ישראלים רבים נמצאים בסיכון לפוסט-טראומה, לדיכאון ולחרדה בעקבות אירועי 7 באוקטובר והמלחמה. מסקר שערך משרד מבקר המדינה באפריל אשתקד עולה שכשליש ממשתתפי הסקר דיווחו על תסמיני פוסט-טראומה או דיכאון (34% ו-32%, בהתאמה) ברמה בינונית או חמורה, וכחמישית (21%) על תסמיני חרדה. 38% מהמשתתפים דיווחו על תסמין אחד לפחות ברמה בינונית או חמורה.

מדינה בהחלמה

תפקיד הוועדה הציבורית להרחבת סל הבריאות, הוא להגדיל בכל שנה את סל הבריאות עם טכנולוגיות ותרופות חדישות. חברי הוועדה נבחרים מדי שנה מחדש, והם בוחנים כל תרופה או טכנולוגיה על בסיס העדויות המדעיות לגבי יעילותה, בטיחותה והמקובלות הקלינית שלה. הם מתייחסים להיבטים נוספים כגון: מאפייני המחלה, הרצף הטיפולי, קיום אפשרויות טיפוליות אחרות, ושיקולים חברתיים ואתיים. על בסיס כל הקריטריונים האלו, הוועדה קובעת דירוג לכל בקשה.

הדירוג מורכב מקבוצות שקובעות את רמת חשיבות להכללה בסל – A/B/C, וממוספר 1-10 כשהמספר מדרג את החשיבות בתוך הקבוצה (טווח הדירוגים נע בין A10 עבור הטכנולוגיה/התרופה בעדיפות הגבוהה ביותר, לבין C1 עבור הטכנולוגיה/התרופה בעדיפות הנמוכה ביותר). דירוגים אלו מפורסמים בדף ועדת הסל באתר משרד הבריאות.

בהודעת הדוברות, צוטט מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב: "מערכת הבריאות נמצאת בימים אלו בעשייה מורכבת ומשמעותית בטיפול בשבים ובשבות משבי ארגוני הטרור, בפצועי המלחמה בגוף ובנפש ובשיקומם. במקביל, חשוב לנו כמערכת להמשיך גם בטיפול בשגרה. אנו מציגים לציבור את המלצות ועדת סל שירותי הבריאות, שנועדו להרחיב את הטכנולוגיות והתרופות הניתנות לחולים שבשגרה.

"על אף הקושי בהכרעה בסוגיות מורכבות ורגישות והצורך באיזון בין כלל הצרכים של המטופלים, המלצות הוועדה ממחישות הלכה למעשה את הערכים עליהם מושתתת מערכת הבריאות – שוויון, חמלה וערבות הדדית. המטרה העיקרית שלנו היא להבטיח כי שירותי הבריאות השונים יהיו נגישים וזמינים לכל אדם שזקוק להם. ביום הזה, שבו אנחנו מביאים בשורות משמעותיות לבריאות הציבור, אנחנו זוכרים גם את החולים והמטופלים שלא קיבלו מזור לצורכיהם השונים. אנחנו נמשיך לפעול על מנת לספק כל צורך רפואי, פיזי ונפשי, לכל מטופל ומטופלת במערכת הבריאות".

אלו התרופות, הטיפולים והטכנולוגיות שהתווספו לסל בעקבות החלטות הוועדה:

תרופות וטכנולוגיות בתחום מניעת מחלות:

• חיסון נגד נגיף ה-RSV לכלל הילודים בישראל למניעת תחלואה קשה בדרכי הנשימה.
• הרחבת מסגרת הסל לחיסון נגד נגיף הפפילומה (HPV) לנערים, וכן לנשים ולגברים צעירים עד גיל 26.
• הרחבת בדיקת סקר למוטציית BRCA גם לנשים יהודיות ממוצא אתיופי. מוטציה זו עלולה לגרום לסיכון לתחלואה בסרטן השד והשחלה.
• בדיקת סקר של CT במינון קרינה נמוך לגילוי מוקדם של סרטן ריאות עבור מטופלים בגילי 75-65.

תרופות וטכנולוגיות לטיפול במחלות כרוניות:

• טיפול במחלת הסרטן – הוכללו תרופות חדשניות לטיפול עבור חולים אונקולוגיים והמטאונקולוגיים לשיפור ניהול המחלה ואיכות החיים, וכן בדיקות אבחון וטכנולוגיה קרינתית לטיפול בגרורות.
• טיפול במחלת הסוכרת – הורחב השימוש במערכת היברידית אוטומטית לניטור סוכר ומתן אינסולין לגילי 41 ומעלה.
• נוסף על כך, הוכללו טיפולים חדשים וטכנולוגיה נוספת בתחום הקרדיולוגיה, הנפרולוגיה, בריאות הנפש ועוד.

טכנולוגיות לשיפור איכות החיים:

• תותבות לסביבה רטובה עבור קטועי גפיים תחתונות.
• טיפולים במחלת האלופציה לאנשים עם אובדן שיער משמעותי.
• מיפוי מוח לאבחון מחלת פרקינסון והתאמת טיפול.
• מימון הרדמה כללית לצורך טיפול דנטלי כירורגי לילדים עד גיל 18.

איזו תרופה הייתה הכי "חשובה" בסל הנוכחי?

"יש מחלות שכיחות כמו סוכרת, יתר לחץ דם, אי ספיקת כליות, שומנים בדם, שבדרך כלל התרופות להן לא יקרות במיוחד, אבל המכפלות של החולים הופכות את כל העסק למאוד יקר. לעומת זאת, ישנן תרופות של מחלות תורשתיות, מחלות נוירולוגיות ואפילו גידולים ממאירים, שאמנם יש להם פחות חולים אבל הטיפול בכל חולה יקר מאוד", עונה פרופ' בן יהודה.

מבט מבפנים

"השנה הצלחנו לכלול בסל מגוון רחב של תרופות וטכנולוגיות חדשניות לטיפול במחלות קשות, במטרה להקל על סבלם של החולים, לשפר את איכות חייהם ואף להאריך חיים", אומרת פרופ' מרים מרקוביץ-ביטון, חברה בוועדה. "דגש מיוחד נתנו השנה לאבחון מוקדם ולרפואה מונעת לדוגמה בדיקות סקר ומעקב רציף וחיסונים. "התקבלה גם הכללת תרופות וטכנולוגיות לטיפול במחלות כרוניות ובהן סוכרת, יתר לחץ דם ריאתי, מחלות כליה ועוד. בנוסף, הוכללו תרופות חדשניות לטיפול במחלת הסרטן. בהמלצות הוועדה התווספו טכנולוגיות לשיפור איכות החיים. הוועדה דנה בכל הטכנולוגיות שהוגשו לסל. לגבי כל טכנולוגיה הוצגה סקירת ספרות, מחקרים מהעולם וכל החומר המקצועי על הטכנולוגיה", היא מסבירה על הוועדה. "היו חילוקי דעות, אך בסוף ההחלטות של חברי הוועדה לגבי רשימת הטכנולוגיות שהומלצו להכללה בסל, הן בקונצנזוס. בנוסף, ⁠שאלות אתיות תמיד עולות כחלק ממכלול הדיונים".

"ישנם חולים שעבורם לא ניתן מענה", מוסיפה פרופ' מרקוביץ-ביטון בצער. "זהו אתגר קשה ומורכב, המלווה בכאב לב על אותם חולים שהתרופות עבורם לא הצליחו להיכלל בסל השנה. אני מקווה בכל מאודי שהתרופות ייכנסו לסל בשנה הבאה.

האם תרופה מסוימת חסרה בו באופן בולט?

"קשה למנות תרופה אחת, שהרי יש מנעד גדול של חולים מכל קשת המחלות, שזקוקים לטכנולוגיות ולתרופות שהוכללו בסל".

שיחה פתוחה

ומה עם האנשים הנוטלים תרופות שכלולות בסל התרופות, וחיי היומיום שלהם תלויים בהן? שוחחנו עם א', שמשתמש בתרופות פסיכיאטריות על בסיס יומי, כדי להבין כמה משמעותית הגלולה הזאת עבורם.

איך התרופות משפיעות על השגרה שלך?

"אני אדם חרדתי, אני נוטל כמה סוגים של כדורים ביום כדי שאוכל להתמודד עם החרדה. גם כשאני נוטל את הכדורים עדיין ישנן חרדות, אבל ככה אני יכול לתפקד בחיי היומיום שלי ולהתמודד איתן. ללא התרופות, אני עלול להידרדר למצב של אשפוז בבית החולים.  אם אני נבלע בתוך החרדות שלי המצב נהיה פסיכוטי, והכדורים עוזרים לי לא להגיע למצב הזה. החרדה שלי היא לא חרדה של אנשים אחרים. הפרוטוקול הרפואי שלי מורכב מתרופות שעוזרות לי להתמודד עם החרדה ולנהל את השגרה שלי, ומתרופות ש'מכבות' אותי ועוזרות לי להישאר רגוע. במובן הזה, התרופות הן עמודי התמך שמחזיקים את החיים שלי, בלעדיהן לא הייתי יכול לצאת מהבית ולנהל חיים נורמליים", משתף א' בגילוי לב.

האם קרה שהיה חוסר בתרופה מסוימת בבית המרקחת?

"כמעט תמיד יש את התרופות שלי בבתי המרקחת. לפני כמה שנים קרתה פעם אחת שהיה חוסר בבתי המרקחת בתרופה שאני נוטל, וזה היה בעייתי. אם מצב כזה קורה, אני פונה אל הפסיכיאטר שמנסה למצוא לי תחליף עד שהמלאי יתחדש".

הפוסט סל של תקוות ואכזבות הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

באותו כנס, נשא הנשיא ריבלין את נאומו החשוב הידוע כ"נאום השבטים", ובו אמר את הדברים האלה: "תהליכים דמוגרפיים ותרבותיים מעצבים מחדש את פניה של החברה הישראלית בעשורים האחרונים: מחברה המורכבת מרוב ומיעוט ברורים, לחברה המורכבת מארבעה מגזרים או 'שבטים' מרכזיים שמתקרבים זה אל זה בגודלם: חילונים, דתיים-לאומיים, חרדים וערבים". ברשותו של הקורא אתייחס רק לחברה היהודית ולכן אתעלם מהשבט הערבי, ולעומת זאת אוסיף שבט שהנשיא טעה בהשמיטו אותו – השבט המסורתי המזרחי.

התנועה הציונית נוסדה והונהגה על ידי מנהיגים חילונים, נשענה על תשתית תרבותית מודרנית ליברלית, ולא על בסיס ערכי היהדות. הרצל אמר אמנם בישיבת הפתיחה של הקונגרס הציוני הראשון כי "הציונות היא שיבה אל היהדות עוד לפני השיבה אל ארץ היהודים", אך הרצל גם כתב כי "כל נדנוד מחשבה של כוהנינו לייסד שלטון דת, נסיר בראשיתו. אנו נדע לכלוא אותם בתחום בתי הכנסיות". עם השנים, נטלו תנועות הפועלים והתנועות החלוציות את שרביט ההובלה של התנועה הציונית, הם התפרקו בניתוח שותת דם מבסיסם היהודי, ובניהם ובנותיהם כבר היו רחוקים מהיהדות כרחוק מזרח ממערב, ולא עוד אלא שגם רחשו לה בוז ותיעוב.

דוד בן-גוריון ומפא"י סברו שעל שמם רשומה הקמת מדינת ישראל, והם שקבעו את אופייה וזהותה של המדינה. הם אלה שיסדו את השבט הלבן, ששלט ברמה לאורך עשרות שנים, וראה את השבטים האחרים כמיעוטים בטלים חסרי משקל סגולי, שעתידים יום אחד להיעלם מן העולם. השבט הזה השליך לשבטים האחרים פירורי שלטון. לשבט הדתי-לאומי העניק את משרד הסעד, לשבט המזרחי נתן את משרד המשטרה, ומהשבט החרדי התעלם לחלוטין.

השבט הזה, שבמרוצת עשרות השנים האחרונות איבד את ההגמוניה שלו, וראה את השבטים האחרים קמים ומשפיעים על זהותה של המדינה, שרוי במשבר עמוק וחרד לזהותה הליברלית. המשבר של השבט הזה הוא שעומד בבסיס המשבר הלאומי, ומהווה איום על קיומה.

השבט השני הוא השבט הציוני-דתי. זה השבט שנראה בעיניו של השבט הלבן כמסכן ביותר את מעמדו. שבט זה חתר בימיה הראשונים של המדינה לקבוע את אופייה כמדינת תורה מתוך איזושהי אשליה שקשה להסבירה. לאחר שנים מועטות, הבין שהזהות החילונית יצוקה כאן בסלע ולא נותר לו אלא להסתפק בפירורים, כמו שמירה על צביונה היהודי של הפרהסיה בשבת. אפשר לומר שההתנחלות ברחבי יהודה ושומרון לאחר מלחמת ששת הימים ינקה את חלבה מעלבון השנים הרעות, כפי שהיטיב להגדיר עמוס עוז: "משגיח הכשרות בקרון המסעדה של הרכבת רצה להיות נהג הקטר". עם השנים, הלך השבט הזה וקיבע את מעמדו כאליטה מגויסת, דבר שבא לידי ביטוי במהלך מלחמת 'חרבות ברזל', כשהשבט הלבן מביט בו בעיניים כלות. השבט הלבן נתקף גם חרדה מפני השפעה אפשרית של השבט הזה על בניו.

השבט השלישי, שהשבט הלבן התעלם ממנו לחלוטין מעצם הגעתו ממדבריות ערב הפראיות, הוא השבט המסורתי מזרחי. דומה שתחושת השבט החילוני כי הוא בעל רוב בלתי הפיך, התבססה על כך שעמוד השדרה של השבט המזרחי אינו חזק דיו כדי לעמוד אל מול השפע התרבותי החילוני המורעף עליו, ולפיכך במוקדם או במאוחר הוא יהיה לחילוני. ואמנם הוא היה ברובו לחילוני, אלא ששורשיו הדתיים היו כל כך חזקים, ודווקא בגלל גמישות גזעו לא נטש את מסורתו. השבט הזה שומר על זהותו, העומדת בזכות עצמה. אבל הוא גם נושא עלבון כבד מתקופת קליטת הוריו וסביו על ידי השבט הלבן, ודפוסי הצבעתו אכן מעידים על כך. יחד עם זאת, השבט הזה הולך גם הוא ומייצב את מעמדו כאליטה מגויסת. ניתן לומר שהן השבט החילוני והן השבט הציוני דתי לא הבינו את עוצמתו וגודלו של שבט זה והשפעתו על החברה הישראלית.

השבט הרביעי הוא השבט החרדי. מצער לדעת כי יש בישראל שבט יהודי שאיננו ציוני. השבט הזה הוא לכאורה השבט הכי נאמן ליהדות. הקפדתו בקיום מצוות ויראת השמיים שלו הן מן המפורסמות. לכאורה. אבל בהתעלמותו מהמדינה, באי השתתפותו בהגנה על המדינה, ובאי השתתפותו בהגדלת התוצר הלאומי, הוא מסכן את המפעל הציוני ומהווה איום על קיומו.

כבר אמרנו שיכולתה של מדינת ישראל להתקיים באזור זה של העולם מותנית באופן מוחלט ביכולתם של ארבעת הזרמים לחיות באחדות מתוך כבוד הדדי. כפי שאבחנתי את המשבר, הוא נובע בעיקר ממשבר השבט החילוני שאיבד את ההגמוניה שלו, החרד לאיבוד הזהות הליברלית של המדינה. השבט הזה חייב להשלים עם עובדת היותו שבט ככל השבטים ולהבין שהפרנויה והחשדנות שלו בטעות יסודן. השבט הציוני דתי, שממנו חושש ביותר השבט החילוני, הוא ליברלי מאין כמותו ואינו נופל בכך מהשבט החילוני.

דומה ששלושת השבטים הציוניים קרובים יותר מכפי שהם משערים, והיהדות הישראלית או הישראליות היהודית קרובים מאי פעם, ודווקא על רקע זה טרגדיית המשבר כואבת כל כך. שלושת השבטים הללו יצטרכו לטכס עצה כיצד להביא אל שורות הציונות את השבט החרדי מבלי שזה יצטרך לוותר על זהותו. זוהי להערכתי המשימה היותר קשה, ובלעדיה סימן שאלה גדול מרחף על המפעל הציוני.

הפוסט יחד שבטי ישראל הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

רק עכשיו עברנו את יום האישה 2025, ומסתבר שעדיין יש תקלה בתוכנה הקהילתית. גברים דתיים בני 35 מחפשים "בת 23 עד 26, חמודה, עדינה, לא דעתנית מדי". הם מעדיפים שתרצי להיות עקרת בית, אבל גם להביא משכורת יפה. הם רוצים שתהיי "פשוטה", אבל שגם תיראי מיליון דולר. הם מחפשים מישהי צעירה, כי איכשהו, בגיל 30+ אישה הופכת לפחות אטרקטיבית – לפחות בעיניהם. והנשים שבאמת מתאימות להם? נשים בגילם, חכמות, עמוקות, עם ניסיון חיים – נשארות מחוץ למשחק, כאילו הן מוצר שתאריך התפוגה שלו חלף.

ואז מגיעות ההערות והשאלות: "למה את עדיין רווקה?" – כאילו יש פה כשל הנדסי; "את בטח בררנית!" – כי להאמין באהבה אמיתית זו מידה רעה; "את יודעת, בסוף צריך להתפשר…" – ומה אם אני מחכה למישהו שגם לא רוצה להתפשר עליי?

האמת היא שלא אנחנו הבעיה. הבעיה היא השיח, הציפיות הלא ריאליות, השדכניות שעדיין מחפשות "כלי שני" לנשים בנות 30+, והלחץ החברתי שנבחר מהר הוא לא נכון. מי אמר שלהתחתן זה בהכרח "להצליח"? כמה זוגות נשואים חיים ללא אהבה? כמה התחתנו כי פחדו להישאר לבד? וכמה מאיתנו כבר פגשו את הזוגות שאומרים בשקט "הלוואי שהייתי מחכה למישהו שבאמת מתאים לי"?

אנחנו לא מחפשות חתונה כדי לסמן "וי". אנחנו מחפשות שותפות אמיתית. מחפשות גבר שלא נבהל מאישה עם עומק, עם דעה, עם חוויות חיים. גבר שרוצה אהבה ולא רק סידור נוח. גבר שמבין שגם לו מגיע יותר מסתם "להסתדר עם מישהי". וזה לא אומר שאין פחדים, שאין בדידות, שאין לילות ששואלים בהם "למה זה לא קורה לי עדיין?", אבל גם יש ידיעה עמוקה: אני לא מתפשרת, כי אני מאמינה שמגיע לי משהו אמיתי.

אז בפעם הבאה שמישהו שואל "נו מה איתך?" אולי פשוט תגידו לעצמכן: "את מדהימה, ומי שיזכה בך – ירוויח בענק".

הפוסט מי מפחד מהרווקה המשודרגת? הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

איתמר עמד מולו, עיניו רפרפו על המספרים. "זה כל הזהב, כל הכסף, כל הנחושת", אמר, קולו יציב. "זה מה שנכנס, וזה מה שיצא". כל התרומות – זהב, כסף ונחושת – נאספו מכל העם, ועכשיו הגיע הזמן לדיווח. כמה נכנס, כמה יצא, מי קיבל עצים, צמר או ארגמן, ומי כסף ונחושת, וכמה יוצר מכל פריט.

משה עבר שורה-שורה, ואז הרים מבט. "ומה עם הזהב? אני רואה כמה נכנס, אבל על מה הוצא הכסף? איפה חשבון ארון הברית? מזבח הקטורת?" איתמר היסס. "לא שקלנו אותם". "למה?". "כי אי אפשר", איתמר הניח את הקלף. "איך אפשר לשים משקל על קודש הקודשים? לדעתי, זה מפחית מערכם.  אני סומך על בצלאל שעשה הכל באמונה".

משה שתק רגע ארוך, ואז סגר את הדפים. "החשבון ברור", אמר. "שלא תהיה לזות שפתיים". איתמר הנהן. "שיידעו שהכל נעשה בנאמנות". משה חייך חיוך עייף. "אבל יש דברים שלא ניתן לשקול".

***

גם הפעם החשבונות היו מוכנים. גם הפעם הטבלאות היו מסודרות. הדיון עם רואה החשבון מהכפר הערבי נקבע מראש, אבל הוא לא הופיע. "איפה הוא?" שאלתי את חברי. חלקנו אותו חדר במשרד הממשלתי, תפקידי היה לפקח על דיווחי ההכנסות וההוצאות של האזרחים. "חולה", השיב. הבטתי בשעון. "באופן מפתיע, דווקא היום?"

עמיתי למשרד משך בכתפיו. "יום האדמה", אמר בפשטות. יום 30 במרץ, שהיווה נקודת התחלה של מחאה פומבית ומסע גיוס פוליטי מצד ערביי ישראל, הפך ליום המחאה הערבי המרכזי בכל שנה, ולאירוע היסטורי בעל חשיבות רבה. נשמתי עמוקות. החלטתי "הבה נתחכמה לו", מהיום ההזמנות לדיונים יכללו רק תאריך עברי.

הטלפונים החלו להגיע. "למה אתה מתנכל לו?" נקראתי לבירור. "האם אני עושה משהו שאסור?" שאלתי. "לא יודע , תגיד אתה. מתלוננים עליך שאתה מתנכל לרו"ח ע'", אמר הממונה. "אני פשוט מקפיד על הנהלים", הוספתי. "לפי התקשי"ר, כל מסמך רשמי חייב לכלול תאריך עברי. ניתן להוסיף תאריך לועזי – אבל לא להחליפו". הממונה בהה בי רגע ארוך, אחר כך נאנח. "טוב, תמשיך". יצאתי אל האור.

"החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לחודשי השנה", "על חודש ניסן אמר לו: זה יהיה ראש לסדר מניין החודשים…".

הפוסט רואה החשבון הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

פוסט טרי של חגי לובר, אב שכול במלחמה, זועק כלפי מנהיגינו ומתריע. אביא מדבריו: "אנחנו עומדים בפני אסון… אנחנו עומדים בפני מפלה, מוות, כאב ואובדן, שיתחיל ברצח איש בידי אחיו ויסתיים בטבח המוני בידי שונאינו. הפסיקו מייד את ההסתה ההדדית. איך אתם מעיזים לשסות את האנשים הנפלאים הללו אלו באלו?? הַגיעו לפתרון מוסכם… זו לא יכולה להיות הכרעה, ניצחון, כיפופי ידיים ומהלומות. זה לא! מילים כאלה שמוּרות לאויבים, לא לאחים. אל תגידו משני הצדדים 'אי אפשר איתם', כי האמת היא ש"אי אפשר בלעדיהם' לנצח את המלחמה… לבנות את המדינה. קולנו, הקול הצלול הבהיר החזק של ה'רק ביחד', יהדהד…".

לובר קורא ל'יחד', לצירוף של שונים לקהילה חפצת חיים. דבריו של ויקטור פראנקל, שהבחין  בין "קהילה" ל"המון", נראים לי ביטוי מדויק לקריאתו: "הקהילה עומדת מעל לחברות הרגשית הנתונה של האדם… המשמעות של היחיד מתגשמת אך ורק בקהילה, אבל אותה קהילה, כדי להיות משמעותית, לא תוכל לוותר על הייחודיות של יוצריה…".

את הקהילה המשיל פראנקל לפסיפס צבעוני המורכב מאבנים מגוונות. לעומתה, ה"המון" מטשטש זהויות ומאפשר פיחות של החברים בו. "אפשר להשוות את היחס בין היחיד לבין ההמון ליחס בין מרצפת סטנדרטית למדרכה האפורה, המורכבת ממרצפות כאלה. אפשר להחליף כל מרצפת, הזהה לחברתה, במרצפת אחרת… למרצפת של המדרכה אין גם ערך אסתטי כמו שיש לאבן הבודדת בפסיפס, אלא לכל היותר ערך שימושי, בדיוק כשם שההמון מביא בחשבון רק את התועלת שניתן להפיק מן האדם ואינו מכיר בערכו ובכבודו…" ("הרופא והנפש", עמ' 106-108). קהילה אמיתית, לדעת פראנקל, כוללת בני אדם הנושאים באחריות, בעוד ההמון מסיר מהפרט את רגש האחריות.

נדמה כי השבר החברתי שבו אנו מצויים, מצביע על פירוקה של קהילת מדינת ישראל ועל ניסיון מסוכן של מושכים בחוטים, להפוך את האזרחים להמונים המשסים עצמם אלו באלו. לובר זועק להתעוררות וללקיחת אחריות מצידנו, כאזרחים, שלא לתת יד לפירוק הזה. עלינו למנוע את ליבויה של אש המחלוקת ולחתור לבניית קהילה (ובשום פנים ואופן לא אלימה), שיחד, על כל גווניה, תציל את המדינה מעצמה ומאויביה.

לתגובות: naomieini1@gmail.com

הפוסט הקהילה וההמון הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

לפני חודשיים היא חזרה אליי: "הפעם זו מחלת מנייר. לפני חודשיים חליתי בקורונה, ומאז אני חולה: דלקות גרון אחת אחרי השנייה, ואז ברונכיטיס ואח"כ התחילו לי התקפים של מחלת מנייר בכל 5 ימים. התחלתי טיפול קונבנציונלי, אבל אני עדיין סובלת מהתקפים וגם מרגישה שהגרון כואב שוב".

שלחתי למירב רשימת מדדים לבדיקת דם בהתאם למה שהיא סיפרה. היא ביצעה את הבדיקות וקבענו פגישה. "האמת, אני חוששת להתחיל טיפול כי אני בתקופה שבה אני בקושי ישנה בלילה בגלל הבן הקטן שלי", היא שיתפה. "ואני גם מפחדת שלא אצליח להתמיד בתזונה. מה את מציעה?". "בפגישת האבחון אני בונה לך תוכנית מותאמת אישית", עניתי לה, "אז אשתדל לבנות לך מה שמתאים לאורך החיים שלך, ולמה שאת כן יכולה לשנות ולשפר. נראה גם מה אפשר לעשות בעניין השינה, שאף הוא חשוב לתהליך הריפוי. אנחנו הולכות צעד-צעד".

אז מהי מחלת מנייר?

מחלת מנייר היא מצב רפואי המשפיע על האוזן הפנימית, והיא מתאפיינת בהתקפים של סחרחורות, רעש באוזן, ירידה בשמיעה ותחושת לחץ באוזן. המחלה נובעת מהפרעה בלחץ הנוזלים באוזן הפנימית, אך הסיבה המדויקת להפרעה זו עדיין אינה ברורה. הסימפטומים יכולים להופיע פתאום למשך כמה דקות עד כמה שעות, ולעיתים הם מלווים בבחילות ובהקאות. הטיפול כולל בדר"כ תרופות להקלת הסימפטומים, דיאטה דלת מלח, ולעיתים יש צורך בטיפולים נוספים כמו פיזיותרפיה או ניתוח במקרים חמורים.

התחלנו טיפול ויצאנו לדרך. מדדי הדלקת של מירב היו גבוהים, ובהתאם לתשאול ולשאר התסמינים החלטנו שהמטרה הראשונית היא להוריד מדדי דלקת. בהתחלה מירב הרגישה החמרה, עם ליחה ושיעול, והאוזן נאטמה שוב אחרי שכן הייתה הקלה. אבל בתהליך ריפוי שורשי ועמוק, יש לעיתים מעט נסיגה אחורה בתסמינים.

הוספנו טיפול בהומאופתיה מודרנית כדי להקל על התסמינים, מנוחה ושתיית הרבה נוזלים. אחרי יומיים התחיל שיפור. התקפי הסחרחורות פחתו בתדירותם. לאחר שבוע נוסף, חל שיפור עצום במצבה של מירב והיא חזרה לתפקד באופן כמעט מלא. אחרי כחודש וחצי מתחילת התהליך, גם מדדי הדלקת ירדו. כיום, מירב מרגישה מעולה.

הפוסט על מחלת המנייר הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

משה רבנו מציג בפני העם דין וחשבון מדויק על כל החומרים והמשאבים שהושקעו בבנייה, וכך מלמד אותנו עיקרון חשוב – מנהיגות אמיתית מחייבת שקיפות ואחריות ציבורית. בפרשה מודגש גם תהליך הסיום והשלמות – לאחר חודשים של עבודה, מגיע רגע שבו המשכן מוקם, הענן שוכן עליו, ונוכחות ה' מתגלה בתוכו. זו תזכורת לכך שכל פרויקט גדול דורש תכנון, מסירות וסיום מסודר.

לאחרונה, סערה המדינה כאשר ראש השב״כ לשעבר, נדב ארגמן, איים במפורש בראיון שנתן כי יש לו הרבה ידע על ראש הממשלה, שלדבריו "הוא יכול לעשות בו שימוש". הוא הוסיף כי אם הוא יגיע למסקנה שראש הממשלה החליט שהוא פועל בניגוד לחוק, הוא יאמר את כל מה שהוא יודע. יש לציין כי על פי החוק, אדם המאיים לפרסם דבר הנוגע לאדם אחר, דינו מאסר לשנים רבות. אמנם סחטנות ואיומים אינם דרך להתנהלות פוליטית תקינה, אולם בעידן שלנו, כאשר מנהיגים עומדים לביקורת ציבורית, פרשת 'פקודי' מלמדת אותנו עד כמה חשוב שמנהיג לא רק יהיה ישר, אלא גם יוכיח זאת בפועל.

משה לא נדרש לתת דין וחשבון, אך הוא מבין את הצורך של העם באמון ובשקיפות. רבים מהמשברים הפוליטיים בימינו נובעים מתחושה של הציבור כי המנהיגים אינם פועלים בשקיפות. קריאות לשקיפות תקציבית, חקירות על שימוש בכספי ציבור ותביעות לאחריות מנהיגותית–  כל אלו מצביעים על הצורך הקיים בחשבון נפש ציבורי. במובנים רבים, משה רבנו מציב סטנדרט גבוה: מנהיגים צריכים לא רק לנהוג ביושר אלא גם לראות את העם, להסביר ולוודא שהאמון הציבורי נשמר. אז ייתכן שיש שקיפות בנושא התקציב במדינה, אבל המלחמות על התקציב באיומים שאינם ממן העניין – כמו להצביע בעד התקציב רק אם יוסדר חוק הגיוס, או להצביע נגד התקציב כל עוד נכנס סיוע הומניטרי לעזה, או כל איום אחר בעד ונגד התקציב על מנת לקדם אינטרסים כאלה ואחרים – הרי שכל נושא השקיפות בתקציב לא עולה בקנה אחד עם יושר ואחריות לאומית.

הקמפיין שנוצר מתוך העם לגיוס כספים לטובת אנשי מילואים, לטובת שיקום יישובי העוטף, לטובת שיקום נזקי המלחמה, למשפחות שכולות, למפונים, מוכיח שכאשר המנהיגים מתנצחים, פותח עם ישראל את הארנק ותורם ביד נדיבה. אני גאה להיות חלק מהעם הזה. אבל הסיוע הנדיב הזה לכל מעגלי הכאב הוא חובה וזכות לממשלה באישור תקציב המדינה ללא ויכוחים פוליטיים.

המסורת היהודית-ספרדית עשירה בסיפורים על מנהיגות אחראית וישרה. בלאדינו קיימת אמרה ידועה: "איש ישר דרך – לא ייכשל".  כלומר מי שפועל ביושר יכול לצעוד בבטחה, ואינו צריך לחשוש מביקורת .אחד הסיפורים ההיסטוריים שממחישים ערך זה, הוא על דון יצחק אברנבל, שמלך ספרד, פרדיננד, והמלכה איזבלה, מינו אותו לשר האוצר במלכות קשטיליא וארגוניא המאוחדות. שמונה שנים היה שר האוצר, לרצון המלך והמלכה, וגדולי המדינה ושריה היו משכימים לפתחו. סיפור מוכר פחות הוא על אודות ר' שלמה אבן וירגה, מחבר שבט יהודה, שתיאר כיצד חכמי ישראל בספרד טרם הגירוש, נדרשו לפעול בשקיפות מול השלטון כדי להבטיח את המשך קיומה של הקהילה היהודית. בדומה למשה רבנו, אבן וירגה וגם מנהיגים אחרים במורשת העבר, הבינו שיושרה אינה מספיקה – יש צורך גם לנהל דיאלוג עם הציבור ולהראות יושרה בפועל.

בספרות העברית קיימת התמודדות רבה עם שאלות של אמון, אחריות ציבורית ויושרה. למשל ביצירתו של ס. יזהר, "ימי צקלג", ניתן לראות עיסוק במתח שבין ההנהגה הציבורית לבין האחריות האישית. לעיתים קרובות, מתמודדות הדמויות הספרותיות עם תחושת בלבול וחוסר אמון בהנהגה, בדומה לתחושות של עם ישראל במדבר כאשר הם מצפים ממשה להנהיגם בבהירות.

פרשת פקודי, אם כן, מעניקה לנו שיעור חשוב: מנהיג אמיתי אינו מסתפק בכך שהוא ישר, אלא גם מבטיח שהציבור יידע זאת. ובנוסף: "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ" (שמות ל"ט, מ"ב). מלאכת המשכן לא בוצעה על ידי אדם אחד בלבד, אלא הייתה מאמץ קבוצתי שבו לכל אחד היה תפקיד ייחודי. כאשר יש חזון ברור ועבודה משותפת, ניתן להשיג מטרות גדולות. פרשת 'פקודי' מלמדת אותנו כיצד להיות אנשים אחראיים, מדויקים, משתפי פעולה ובעלי חזון. יישום ערכים אלו בעבודה, במשפחה ובחינוך יכול להפוך אותנו למנהיגים, הורים ומחנכים טובים יותר.

הפוסט בין חשבון נפש, אחריות ציבורית והשראה ספרותית הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

"בדין הוא שתקדם פרשת החודש לפרה, שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה. ולמה פרה קודמת? שהיא טהרתן של כל ישראל" (ירושלמי מגילה ג ה). חז"ל תיקנו לקרוא את ארבע הפרשיות בהתאם למועד חלות העניינים המוזכרים בהם. ואם כן, פרשת החודש, העוסקת בחודש ניסן, צריכה היתה להיקרא לפני פרשת פרה, שהרי הפרה אדומה הראשונה נשרפה רק בב' בניסן?

הסיבה להיפוך הסדר הוא החשיבות שהקנו חכמים לכך שייכנסו ישראל טהורים לחג, ולכן הקדימו את הפרשה העוסקת בטהרתן. סבור החיד"א כי מאחר והסדר מלכתחילה אמור היה להיות הפוך, הרי שניתן לקרוא את פרשת פרה גם בשבת של פרשת החודש. במקרה כזה יוציאו שלושה ספרים: פרשת השבוע, פרשת פרה, פרשת החודש. ההפטרה תהיה הפטרת החודש, כיוון שמפטירין מעניין הקריאה האחרונה.

איזו הפטרה נקרא השבת? שלוש הפטרות מתמודדות על הקריאה: הפטרת פקודי (מלכים א, ז); הפטרת פרשת "החודש" (יחזקאל מ"ה) וגם הפטרת "מחר חודש" (שמואל א, כ), שכן ראש חודש ניסן ביום ראשון. הפטרת פקודי דינה להידחות כדין כל ההפטרות של הפרשות הרגילות שנתקנו בזמן מאוחר ונדחות מפני ההפטרות המיוחדות שנזכרו כבר בתלמוד. לכן, ההתלבטות הינה בין הפטרת "החודש" להפטרת "מחר חודש".

המנהג להפטיר "מחר חודש" מופיע במסכת מגילה (לא.). הפטרה זו ייחודית בכך שאינה קשורה לתוכן הקריאה בתורה ולא לעניין היום (אלא היום שלמחרתו..), ומטרתה כנראה להכריז על ראש חודש שיחול בקרוב. התוספות במסכת מגילה קובעים שכאשר ר"ח אדר או ניסן חלים ביום א', מעדיפים את הפטרת שקלים או החודש (בהתאמה) על פני הפטרת "מחר חודש". את הסיבה לכך מפרטים התוספות רק ביחס לפרשת שקלים, והיא שהפטרה זו כוללת גם אזכור לראש חודש שיחול באותו שבוע.

את הסיבה להעדפת הפטרת החודש על פני "מחר חודש" משלים המרדכי (סימן תתל"א) בכותבו כי גם הפטרת פרשת החודש מכילה את המילים "בראשון באחד לחודש", ובכך מזכירה את העובדה שראש חודש יחול בשבוע הבא. בשו"ע (תרפ"ה ד) נפסק להפטיר הפטרת החודש, והספרדים מוסיפים כמנהגם פסוק ראשון ואחרון מפרשת "מחר חודש".

Alminhag@walla.co.il

הפוסט על השלמת 'פרה' ועל ההפטרה הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.