את מאמרו הארוך על מטרת המשפט (עין אי"ה שבת א' י') מתחיל מרן הרב קוק זצ"ל במילים "תכלית המשפט היא להעמיד חיי חברה על מכונה…", כאשר הרב מבהיר את חשיבות תחולת המשפט על עולם המעשה. מטרה זו זהה הן לדין הדתי והן לבתי המשפט הרגילים. בפועל בתי הדין מודרים יותר ויותר מעולם המעשה – מי אשם בכך?
רק לאחרונה שלל בג"ץ מבתי הדין את הסמכות לדון במזונות ילדים (בכריכה). פסק דין ארוך, אך נדמה לי שדווקא המטרה שמאחורי פסק דין זה מוצאת ביטוי בדבריה של השופטת רות רונן. היא טוענת שגישת בתי המשפט לענייני משפחה ביחס לקביעת מזונות ילדים עברה שינוי כתוצאה משינויים במציאות. כיום נשים אינן מוחלשות כלכלית לעומת גברים, ועל כן אין מקום להתחמק מהשינויים הנ"ל באמצעות הקניית סמכות לבתי הדין. כלומר, העובדה שיש משמורת משותפת ונשים מרוויחות כמו הגברים ולעיתים יותר, אין מקום להותיר את הסמכות בידי בית הדין, שמיטיב יותר עם נשים בסוגיית המזונות. קשה שלא להבין את האמירה העקרונית של בית המשפט העליון, שמוצא לנכון להתאים את הדין החילוני למציאות החיים. על שום מה ולמה יישא הגבר בנטל המזונות יותר מהאישה, אם זו מרוויחה כמוהו?
מאז ומעולם, העיקרון האורתודוקסי היה כי התורה היא "תורת חיים" ולא תורה "לפי החיים", אולם לעיתים קבעו גדולי הדורות תקנות אשר אינן עולות בקנה אחד עם דין תורה. כך, דרך משל קבע הלל הזקן את "תקנת פרוזבול", המאשרת לגבות חובות על אף חלוף שנת השמיטה. כך, דרך משל קבעו פוסקים רבים את "היתר המכירה", המאפשר מלאכות חקלאיות בשנת שמיטה. וכן, כך דרך משל מאפשר הדין עוד מדינא דגמרא "היתר עסקה" – לעשות עסקה בדרך שבה יזכה המלווה לריבית (ראה רמב"ם קנין הלכות שלוחין ושותפין פרק ו' הלכה ב'). ורק להזכיר את החומרה שמביעה הגמרא בסוגיית הריבית, הקובעת במקרים מסוימים 6 לאווין על מי שנוטל ריבית (פרק איזהו נשך). כלומר, גדולי הדורות התמודדו עם סוגיות שנבעו מהמציאות, ומצאו להם פתרון בדרך זו או אחרת. האם אכן בתי הדין בימינו נותנים את הדעת לסוגיות בוערות, כדוגמת סוגיית מזונות הילדים, בה בג"ץ למעשה שלל את סמכות בתי הדין בשל חוסר התמודדות עם שינויי המציאות, ולמעשה שלל מהם את הסמכות?

דוגמה נוספת ולא פחות בוערת היא סוגיית זכויות הקניין של האישה במקרה של נישואין. על פי דין תורה, באופן פשטני, "כל מה שקנתה אישה – קנה בעלה". כדי למנוע זאת, קבע חוק יחסי ממון בין בני זוג, חוק חילוני, את הזכויות השוויוניות בין בני זוג, ואף קבע כי חוק זה יחול גם בבתי הדין. כלומר, החוק החילוני מכיל את עקרונותיו על בתי הדין. האם אכן זה ראוי שבתי הדין "יאלצו" לדון על פי דין חילוני, במקום לתת פתרון הלכתי לסוגיית קניין האישה? ושוב, האם לא היה מקום שבתי הדין ייתנו על כך את הדעת וימצאו פתרון הלכתי בלא צורך בכפיית הדין החילוני? והאם עולם הדיינות נשרך אחר חוק חילוני בהיעדר מוצא? או שמא באמת יש לקבוע זכויות שוויונית בין בעל לאשתו ואישה ובעלה, זה הרבה פחות חמור מ-6 לאווין הכרוכים בריבית.
סוגיה לא פחות בוערת היא סוגיית "עדות אישה", אשר על פי דין תורה אינה כשרה להעיד. האם במצב הדברים הנוכחי, אין מקום לשקול כיצד אנו פותרים זאת? שכן ברור לכל בר דעת, שבמציאות הנוכחית אין זה מתיישב עם הדעת שנשים לא תוכלנה להעיד (קראתי מאמר של רבני "בית הלל" בסוגיה, שאף הם נבוכים בהקשר זה). ואכן, אינני רב ואף לא בן של רב, ובסך הכל אני מעלה סוגיות שיש מקום שההלכה ובתי הדין יתייחסו אליהן, ולא רק בסוגיות של "בשר בחלב". ישנן שאלות שבשלן השליכו תלמיד חכם מבית המדרש (בבא בתרא כ"ג עמוד ב), וישנן שאלות שהן בגדר שאלות חכם חצי תשובה. בשל התפר הדק ביניהן, אני בוחר לעצור כאן.

ההתיישבות אל מול חוק הגיוס
בימים האחרונים תמה השר מאיר פרוש על עמדת הציונות הדתית בסוגיית חוק הגיוס, וטען כי הוא אינו מבין "מדוע לאור התמיכה של היהדות החרדית בהתיישבות, אין הציונות הדתית תומכת בחרדים בסוגיית חוק הגיוס?" לדעתי, זוהי אמירה מופרכת ומשוללת כל יסוד. בסוגיות כה ערכיות של התיישבות וחוק הגיוס סבור השר פורוש, שיש פה יחסי "תן וקח" – ולא היא. אנו בעולם של "תן ותן". התיישבות היא צורך לאומי, אינטרס של כלל ישראל, כאשר הוכח כי ההתיישבות בשטחי יו"ש הכרחית לביטחון המדינה, כך גם ברור כי הגיוס הוא הכרחי לאור הצרכים הביטחוניים. האמירה ששמענו לאחרונה מצד גורמים חרדיים כאלו ואחרים, לפיה "גם אלו שאינם לומדים לא יתגייסו" היא אמירה מופקרת ואין לקשור אותה לסוגיית ההתיישבות.
הציונות הדתית השכילה להעמיד ישיבות המאפשרות גיוס כדוגמת ישיבות ההסדר או "הסדר מרכז", ואין כל סיבה שהחרדים לא יהיו שותפים למאמץ הביטחוני, בוודאי בשעות אלו, שבהן יש מלחמה על הבית. גם אם יש מקום לאפשר למי "שתורתו אומנותו" שלא להתגייס, ונדמה לי כי ציבור גדול יתמוך בכך – חובה על אלו שאינם לומדים להתגייס, ואת זאת החרדים לא אומרים, ולתחושתי כי זה נוח. לא מטעמי אידיאולוגיה, אלא מטעמי נוחות. הוקמה חטיבה חרדית שיכולה להיות בית לחרדים, תוך הקפדה על קלה כבחמורה, והחרדים חייבים להבין ששירות בצבא הגנה לישראל הוא חובה לכולם, ורק מי שבאמת מוסר עצמו על התורה יהא פטור הימנו.
ושוב החרדים עמלים על חוק הגיוס, ושוב אינם מבינים כי חוק גיוס שלא ייתן פתרון אמיתי לבעיית הגיוס, ייפסל על ידי בג"ץ – ובצדק. והאם שוב הציבור החרדי רוצה להישרך מאחור או להוביל מהלך אמיתי לפתרון? "ראיתי בני עליה והן מועטין" (סוכה מה ע"ב) – האם בעולם התורה אכן כולם בני עלייה?
ולסיום, בחזוני אני רואה אלוף חרדי עם פאות, זקן וציציות, ולא אלוף שתפקידו רבנות צבאית, אלא אלוף פיקוד הדרום או הצפון. זה בהחלט אפשרי ונחוץ יותר מתמיד, ואולי ראש אמ"ן, שהיה מתעורר בלילה כשמעירים אותו.

הערות, הארות, תובנות ואף ביקורת יתקבלו בברכה: VARDI@VARDILAW.COM

הפוסט צמצום סמכויות השיפוט של בתי הדין הרבניים: מי אשם? הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

סגן יו״ר לשכת עו״ד לשעבר, ויו״ר ועדת פירוקים וכינוסים

קצת קשה להיכנס לנעליו של ידידי מוטי זפט, שידו בכל, ואני צר עולמי, אך נפלה בחלקי האפשרות לכתוב טור בפרשת 'משפטים', אשר זו סוגיה שכולם עוסקים בה כעת – רפורמה משפטית אל מול שמרנות משפטית, מינוי שופטים וכן המאבק בין רשויות.
בסדרה של פסקי דין שלא תבייש אף סדרת מתח, הבהיר בית המשפט העליון כי הוא לא ייתן ידו לשום שינוי של המציאות המשפטית הנוהגת כיום. אם ניקח למשל את סוגיית הסבירות כבסיס לביטול חוקים (ולא להתערבות להחלטה מינהלית), כל בר דעת היה שואל את עצמו על שום מה ולמה הסבירות של השופטים עולה על סבירות המחוקק, או עולה על הסבירות של כל אחד מאיתנו. אך בית המשפט העליון, רק לאחרונה (ב-01.01.24) ביטל את החוק שניסה להכניס שינויים בסוגיית הסבירות, הגם שעילת הסבירות הוכנסה לכלים שעומדים לרשות השופטים לא לפני שנים רבות.

וכך גם להערכתי, כל תיקון משמעותי במציאות המשפטית הנוהגת ייתקל בחומה בצורה של שופטי העליון, שלא יאפשרו אותו. כמו שינוי בוועדה למינוי שופטים. אין זה סוד שלשר לוין היה קל יותר לו המועמדים שלו לעליון היו מהמילייה המשפטי של השופטים, ובוודאי אם הוא היה מציע במקום את מלול, את "מלולוביץ". ועתה מבינים כולנו שזה המצב. צריך להבין שיש בעיה לא פשוטה נוספת, והיא הפיקוח על הפרקליטות.
בשנת 2013 הוקמה הנציבות הביקורת על מערך התביעה, ואף מונתה השופטת (המצוינת) הילה גרסטל כנציבה הראשונה. בפועל, לאחר שהועלו על ידה טענות קשות כנגד פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, ופרקליטים אחרים מהפרקליטות, כמו היועץ המשפטי דאז יהודה וינשטיין, טענו שהם רואים קושי ממשי להמשיך ולשתף פעולה עם השופטת גרסטל. כידוע, השופטת גרסטל עזבה את תפקידה במפח נפש על כל המשתמע מכך.
אנו עדים כי במהלך משפטים לא מעטים כולל משפט זדורוב ומשפטי ראש הממשלה בנימין נתניהו, הפרקליטות שגתה, ויש אומרים אף למעלה מכך בהגשת כתבי אישום שמטרתם סומנה מראש וללא קשר, ובוודאי ללא קשר מלא לראיות. העובדה שכנגד ראש ממשלה מוגש כתב אישום בטענת שוחד, ולאחר שמיעת ראיות המאשימה השופטים מציעים למאשימה לרדת מטענה זו, מדברת בעד עצמה. כמי שעוקב אחר תיקי ראש הממשלה נתניהו די באדיקות, ישנם פגמים נוספים בהתנהלות הפרקליטות. מה עושים??

ברוגז זה לא פתרון, וגם לא תוכנית עבודה
יש האומרים: תפטרו את היועצת, תשנו את החוקים. אך לי ברור שצעדים אלו ייחסמו ע"י בג"ץ. רק לאחרונה חסם בג"ץ שינוי שולי בחוק לשכת עורכי הדין, אך בשל היותו הוציא בית משפט העליון צו המונע את קידומו של מימוש החוק, אך הוא קרוב לליבת הרפורמה – המהפכה המשפטית.
עם כל הביקורת, ויש ביקורת גם כלפי בית המשפט העליון, יושבים בה היום לא מעט שופטים דתיים, וגם יש לזכור שאת חוק הגיוס, המופקר לדעתי, שניסו להעביר, חסם בג"ץ. אין לי ספק שעצירת מימושו של חוק הגיוס תואמת את רצון רוב העם, משקפת את רצון העם, כלומר העובדה שיש חילוקי דעות לגבי פועלו של בג"ץ בסוגיות ביטחוניות מתאזנת בדרישה של רוב הציבור שגם החרדים יהיו שותפים לנשיאה בנטל הביטחוני.

השר לוין בחר בשיטת ה'ברוגז' כשיטת עבודה, ואני טוען שזו טעות. צריך להידבר. נכון ש"ההישגים" יהיו לא גדולים ורחוקים מלשקף את המעוניינים ברפורמה, אך נדמה לי שבהידברות יהיה ניתן להשיג לא מעט. כך דרך משל הצעתי כי השימוש בעילת הסבירות כבסיס לביטול חוקים ייעשה רק ברוב מיוחס של שופטי העליון, ולא ברוב של שניים נגד אחד.
אכן, יש שיאמרו שאין בכך כדי להגשים את רצון העם, אך שינויים מבניים במערכת המשפט ידרשו סבלנות, הידברות ורק אם אלו לא יוכלו – אפשר יהיה לחשוב אחרת. תקופת המאבקים בין אחים בסוגיית ההפגנות הובילו את כולנו ל-7 באוקטובר, וצריך להשקיע כל מאמץ מלשוב למצב זה, גם אם הוא ידרוש איפוק ושינויים שיזכו להסכמה רחבה ככל האפשר.

הציונות הדתית
בוגרי הציונות הדתית מצויים בכל מקום – הן בחזית הצבאית, הן בהתיישבות, הן לא מעט בעולם המשפט, הן בבתי המדרש, הן בעולם הכלכלי, ולמעשה בכל מקום. ולהזכיר, כי ישנם לא מעטים הרואים עצמם כחלק מהציונות הדתית, הגם שמעל ראשם מתנוססת כיפה שקופה.
עובדה זו לא באה לידי ביטוי בקלפי. לפחות בחלק מהסקרים, המפלגה עומדת על גבול אחוז החסימה, ובכל מקרה זהו כשל של כולנו, שכן המפלגה רחוקה מלשקף את המספר האמיתי של מי שנמנה עם חברי המחנה הדתי הציוני. בפועל, אנחנו מפסידים וגם המדינה מפסידה. אנחנו מפסידים תקציבים, המפלגה לא תומכת די בגרעינים התורניים שמשרתים את כלל ישראל, אנחנו מפסידים עמדות כוח והשפעה, שגם אידיאולוגיה בצידן. רק כדוגמה: בוועדה למינוי דיינים, אנחנו לא נוכחים. (כמעט) לא ניתן היום למנות דיין עם כיפה סרוגה מבלי שזה אושר ע"י המפלגות החרדיות, ואני סובר שזה פוגע ברמת השירות וההבנה הדרושים לדיינים בהתמודדות עם הריאליה של העולם. לא ניתן לדון בסוגיות של נישואין וגירושין הכפופים ללא חשיפה לתרבות הכללית, ובוגרי הדיינות של הציונות הדתית בהחלט עומדים בקריטריון זה.
עלות המוסדות של בני הציונות הדתית גבוהה יותר מעלות המוסדות של בני החברה החרדית. החרדים השכילו להבין כי כוחם בנציגיהם בכנסת, ובאופן יחסי כאיש אחד הם מצביעים לשתי המפלגות שמייצגות אותם. אנו מוצאים את עצמנו מפוזרים במפלגות שונות, שבפועל לא רואות בסוגיות שהתייחסתי לעיל כסוגיות שצריך ליתן עליהן את הדעת. רבים מאיתנו לא מוצאים את מפלגת הציונות הדתית כבית. כיום היא הפכה למפלגה ניצית, שאין בה קולות ונציגויות לאנשי המרכז. חברי המפלגה הנוכחים חייבים ליתן על כך את הדעת.

הפוסט אלה המשפטים אשר תשים לפניהם, והציונות הדתית הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

משהו לא טוב עובר על לשכת עורכי הדין בשנה האחרונה: ישנה ביקורת על התנהלות מבקרת הלשכה, ישנה חקירת משטרה בעניין מינוי שופטים, חקירות כלכליות על הנעשה בכספי הלשכה ובאופן כללי עושה רושם כי אזרחי ישראל בכלל וציבור עורכי הדין בפרט אינם שמים את מבטחם עוד בגוף זה. לאורך השנים אף נמתחה ביקורת על לשכת עורכי הדין ונאמר כי לא מדובר בגוף שמטרתו הסדרת מקצוע עריכת הדין כי אם ביסוס וביצור מעמד הלשכה תוך העצמת אינטרסים עצמאיים של החברים בה.

במצב זה בו נתונה הלשכה, ילכו כ-75,000 עורכי דין בישראל ביום ט"ו בסיוון (18.06.19) לבחור את ראש לשכת עורכי הדין וראשי המחוזות. שוחחנו עם המועמדים הדתיים הבולטים להנהגת הלשכה; כולם דיברו על ההכרח בשקיפות בלשכה, על הצורך לנקות אותה מהתדמית שדבקה בה בתקופה האחרונה ולהחזיר את הלשכה לימי הזוהר שלה.

עו"ד אילן בומבך מומחה במשפט מנהלי וליטיגציה מסחרית, צווארון לבן ולשון הרע. בעברו כיהן כיו"ר ועדת האתיקה וראש לשכת עורכי הדין בת"א והמרכז. לאחר ריצה עצמאית כמועמד לראשות הלשכה, החליט לחבור לעו"ד ציון אמיר ולרוץ במשותף. בראיון ל"שבתון" הוא מספר על ההחלטה: "ציון ואני חברנו במסגרת מודל מיוחד של 'הנהגה משותפת', כדי להבטיח את החלפת השלטון בלשכה. שנינו מעוניינים להביא לשינוי אמיתי. אני התחלתי את דרכי בלשכה כיו"ר ועדת האתיקה. מאז ומתמיד זה הנושא שמשך אותי ללשכה. האתיקה והשקיפות בלשכה מצויות כיום במצבן הגרוע בהיסטוריה. אני מאמין שבמסגרת האיחוד, אנחנו יוצרים הנהגה שמייצגת את כלל עורכי הדין. בשנים האחרונות הלשכה 'נרדמה בשמירה' בנוגע לשמירה על האינטרסים הבסיסיים של עורכי הדין. לדוגמא, תקנות סדר הדין האזרחי (סד"א) החדשות שהעבירה שרת המשפטים. הן תקנות בעייתיות מאוד שפוגעות בפרנסת עורכי הדין, שבאורח פלא עברו בהיעדר התנגדות נחרצת של הלשכה".

 

"כשקוראים בעיתון שבמשך 7 שנים הועסקה מבקרת בלשכה, שהשתכרה כמעט 2.5 מיליון ₪, ולא הוציאה תחת ידה דו"ח ביקורת אחד זו שערוריה"

מילואים בלשכה

עו"ד אביחי ורדי מתמודד לתפקיד יו"ר לשכת עורכי הדין. עו"ד ורדי משמש כעו"ד כבר  28 שנים, הוא בעל משרד אזרחי-מסחרי שעיקר פעילותו בתחומים של חדלות פירעון, ליטיגציה מסחרית ונדל"ן.

עו"ד ורדי: "החלטתי שבמקום שאין איש, תהיה איש. אני מתגייס ל'שירות מילואים' ללשכה, אני יכול לגייס את תחומי ההתמחות שלי ואת כישרונותיי לטובת לשכת עורכי הדין ועורכי הדין. במקום שהלשכה תשרת מקורבים, היא צריכה לשרת את כלל עורכי הדין ואת זה אני יודע לעשות. כיוון שאין לי מחויבות לאף אחד, אני בא נקי ושקוף עם מטרות לטובת הלשכה. בארבע השנים הקרובות לשכת עורכי הדין תתמודד עם סוגיות בליבת עולם המשפט כמו פסקת ההתגברות, חוק היועצים המשפטיים, חוק החסינות. בתקופה האחרונה במקום שלשכת עורכי הדין תתמודד עם סוגיות הליבה של החוק ושלטון החוק, היא מתעסקת במתן טובות הנאה למקורבים. צריך להפוך את לשכת עורכי הדין למגדלור כפי שהייתה בעבר".

עו"ד צבי וישנגרד הוסמך כעורך דין ב-2008. בארבע השנים האחרונות שימש כסגנו של אבי חימי, יו"ר מחוז מרכז וכסגן יו"ר ועד חדלות פירעון בלשכה. בבחירות הקרובות הוא מתמודד לתפקיד יו"ר מחוז מרכז, ומסביר: "הלשכה בתקופה קשה, בחוסר אמון של הציבור הכללי ושל חברי הלשכה עצמה. אחוזי הצבעה בבחירות עומדים על פחות מ-30 אחוזים. כשמגיע מישהו מחוץ למערכת שלא היה מעורב בפרשיות ולא מחויב למי מהמתמודדים, יש לו את היכולת להביא לשינוי. אני מועמד עצמאי, לא מועמד מטעם אף אחד".

"בתקופה האחרונה במקום שלשכת עורכי הדין תתמודד עם סוגיות הליבה של החוק ושלטון החוק, היא מתעסקת במתן טובות הנאה למקורבים"

בכירים מושחתים וחוסר ידע

אם בעבר, חלומה של כל אם יהודיה היה כי בנה יהיה עורך דין, הרי שבשנים האחרונות, עקב ריבוי המכללות וחוסר תנאי סף בקבלה ללימודים, נראה כי מקצוע עריכת הדין איבד מיוקרתו.

עו"ד בומבך: "מעמד מקצוע עריכת הדין מושפע לא מעט מהנראות של בכיריה. כשהאזרחים מסתכלים על לשכת עורכי הדין כמייצגי המקצוע, ורואים שחלקם עסקנים תאבי שררה– זו בעיה. כשקוראים בעיתון שבמשך 7 שנים הועסקה מבקרת בלשכה, שהשתכרה כמעט 2.5 מיליון ₪, ולא הוציאה תחת ידה דו"ח ביקורת אחד זו בעיה. כשלאחר הפרסום, ראש הלשכה הזמני אבי חימי מחליט לאשר את המשך העסקתה, ולבסוף לאחר שקמה צעקה ציבורית – להגיע איתה להסכם חשאי שמאפשר את פרישתה עם סכומי עתק– זו שערורייה".

עו"ד וישנגרד: "הלשכה צריכה לפעול להעלאת רמתם המקצועית של עו"ד וההשתלמויות המקצועיות. חוק חדלות פירעון, שמשנה סדרי עולם בתחום, ייכנס לתוקפו בחודש ספטמבר הקרוב. לנושא של חדלות פירעון יש אחיזה בכמעט כל בית שלישי בישראל ועו"ד שעוסקים בתחום צריכים ללמוד את המקצוע מחדש כי יש שינויים מהותיים. לא ראיתי שהלשכה הכינה תכנית לימוד של החוק החדש. כמו שרופא עיניים לא יעסוק ברפואת שיניים כך עורך דין, כל אחד צריך התמחות בתחום מסוים. כשנגיע למצב הזה האזרחים שנזקקים לשירות עורכי הדין יעריכו אותו ולא יזלזלו בו על חוסר ידע".

"כמו שרופא עיניים לא יעסוק ברפואת שיניים כך עו"ד. צריך התמחות בתחום מסוים. כשנגיע למצב הזה האזרחים שנזקקים לשירות עורכי הדין הם יעריכו אותו ולא יזלזלו בו על חוסר ידע"

גם השופטים נכשלים

מבחני הלשכה עלו לכותרות פעמים רבות. בכל שנה פחות ופחות מהניגשים למבחן מצליחים לעבור אותו, ואין סוף ערעורים מוגשים על שאלות מטעות. בקדנציה הנוכחית הוביל אפי נוה את מלחמתו בהצפת המקצוע וריבוי עורכי דין על ידי מבחני לשכה קשים עד כי שופטים שניסו לפתור את הבחינה – לא צלחו. דבר זה עורר את זעמם של משפטנים צעירים שלאחר הוצאת אלפי שקלים על מוסד אקדמי, לאחר שנת התמחות וקיום כל מחויבויותיהם על מנת להפוך לעורכי דין, בישורת האחרונה חוסמים אותם.

עו"ד בומבך: "אני רואה את עצירת הצפת המקצוע והגדלת האפשרויות לעורכי דין להתפרנס כראוי, כאחת המשימות החשובות ביותר בפנינו. הלשכה מתמקדת בצורה עיוורת בבחינות ההסמכה, ולא פונה כלל לכיוונים יצירתיים שמחלקים את העוגה בצורה שונה. הלשכה צריכה להפעיל את כוחה הפוליטי ולפעול להוספת תקנים לעוזרים משפטיים לשופטים שיוקצו לעורכי דין צעירים. כך, נספק תעסוקה לעורכי דין צעירים וגם נקל על העומס בבתי המשפט. אכן, יש לערוך מבחנים קשים מאוד. על הלשכה לאפשר לאנשים לקחת אחריות מקצועית על חייהם של אחרים רק במקרה שהם ראויים לכך. אך על מבחנים אלה להיות הוגנים! בשנים האחרונות ייצגתי מאות מתמחים שנכשלו בבחינות ההסמכה של הלשכה. נחשפתי לחוסר ההגינות המשווע שנהגה הלשכה בהם. מצב שבו השופטים בבית המשפט העליון, ענקי המשפט הגדולים ביותר בנמצא, מתווכחים על הפתרון הנכון בבחינות הסמכה, הוא לא הגיוני. בחינות מסוג זה – אינן דרכנו".

עו"ד ורדי התייחס לנושא בחינות הלשכה גם הוא: "אני נגד להכשיל אנשים בשלב מבחני הלשכה, זה לא הוגן, אנשים נמצאים חמש שנים במסלול, יצרו ציפיות של מסלול ומקצוע. אני כן רוצה שעורכי הדין יהיו ברמה מקצועית גבוהה ולכן צריך לעשות סלקציה של מי שמתאים על מנת שיינתן שירות נכון לאזרחים. עו"ד לא טוב זה ציבור לקוחות פגוע, עו"ד לא טוב זו פגיעה ברמה שלקוח מקבל. צריך להעלות את רמת המקצועיות של עורכי הדין על ידי כך שעורכי דין לא יוכלו לכנות את עצמם מתמחים בתחום מסוים אלא עו"ד שירצה טייטל של מומחה ומקצוען יצטרך לעבור מסלול של הכשרה שהלשכה תקבע. כמו כן יש צורך בדרישות סף גבוהות בקבלה ללימודים. היום כל מי שבא עם ת.ז. יכול להתקבל ללימודי המקצוע".

עו"ד וישנגרד מצטרף לדברים: "המטרה לא הייתה צריכה לקדש את האמצעים. לתת לאדם שסיים את לימודי המשפטים וההתמחות מבחן לא הגון ששופטים ועורכי דין ותיקים לא מצליחים לפתור זו לא הדרך. מי שמחליט ללמוד משפטים צריך לדעת שיש לו דרך ארוכה אבל לא כל אחד יכול להיות עו"ד – צריך יכולת לימוד מעמיק ושליטה בשפה העברית, אני נתקל בעורכי דין שמדברים בשגיאות. כמו כן, צריך לעלות את הדרישות של המועצה להשכלה גבוהה בקבלה ללימודים".

הירושה של אפי

אי אפשר לכתוב על לשכת עורכי הדין מבלי לדבר על אפי נוה ו"הירושה" שהותיר לבאים אחריו: לשכה מפורקת, חוסר אמון ציבורי וחוסר אמון של חברי הלשכה עצמם בלשכת עורכי הדין ובקידומים הנעשים בתוכה.

עו"ד וישנגרד מתייחס גם לעובדה שנוה המשיך להחזיק במשרד עו"ד פרטי ולייצג את לקוחותיו, זאת גם לאחר שהתמנה לחבר בוועדה למינוי שופטים: "לא הגיוני שעו"ד שחבר בוועדה, מופיע בבית המשפט מול השופטים שהוא אמור לדון בעניינם וקידומם. האם שופט יכול להתנתק משאיפותיו ולפסוק מבלי שיהיה עניין? יו"ר לשכה לא אמור לשמש כעו"ד פעיל ומשרדו לא אמור להיות חשוף לזכות בטובות הנאה ולו עקיפות מעבודתו כיו"ר הלשכה. משרת יו"ר הלשכה צריכה להיות בשכר. מה שאפי נוה תרם לטובת עורכי הדין ורווחתם, הוא חסר תקדים. באופן אישי, למרבה הצער – הוא כשל ועשה טעויות וזה פגע באמון הציבור. בבחירות הללו יש הזדמנות לצאת לדרך חדשה ולהעמיד אנשים חדשים שלא היו במערכת, אנשי מקצוע".

עו"ד ורדי מוסיף: "לאפי יתרונות וחסרונות. כשלשכת עו"ד תתעסק במהות ובתחומי העניין שלה ותעבוד בצורה שקופה והגונה זה יהיה בית לציבור עו"ד. רוב הציבור של לשכת עו"ד קמים בבוקר מוקדם ויוצאים לעמל יומם כמו כל הציבור. בגלל קומץ של אנשים אנחנו נפגעים ונטען שאנחנו עושים קומבינות. אני מאמין שלא יהיה קשה להחזיר את האמון. לשכה שקופה ויעילה תהפוך את הלשכה למקור הכוח של עו"ד ולא החולשה כמו היום".

עו"ד בומבך: "על הלשכה להחזיר את האמון של עורכי הדין, ושל הציבור הרחב, בניקיון הכפיים וביושרה של ראשיה. לשם כך, יש לעשות "אתחול" ובנייה מחדש לפי העקרונות המקצועיים שלנו. עורכי הדין צריכים לשכה חזקה, שתוכל לעמוד על המשמר כנגד החלשת מעמדם".

הפוסט המתמודדים המגזריים ללשכת עורכי הדין הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.