"יהודית ודמוקרטית" – כך הוגדרה מדינת ישראל בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק מ-1992. לא אחת, ואולי יותר מדי פעמים, עולות סוגיות המאתגרות את צמד המלים הזה. קונפליקט, או קונפליקט לכאורה, ביישום שתי המילים האלה בפועל, מאתגר את בג"ץ חדשות לבקרים. התנגשות בין השניים אף הביאה לנפילת ממשלות ותמיד הנושא מרחף כאיום קיומי על קואליציות שונות.

אולי כתולדה מזה, אולי בלי קשר ישיר, קונפליקטים שונים במנעד הזה מתרחשים גם ללא קשר ישיר להלכה.

בנאום הפתיחה שלו כחבר כנסת, דיבר מתן כהנא (ימינה), בעברו לוחם סיירת מטכ"ל ומפקד טייסות, בדיוק על הנושא הזה, על הקונפליקט האמור. וכך אמר: "עולם הערכים שלי נשען על שתי רגליים מוצקות ויציבות. הרגל הראשונה היא הרגל היהודית, זו שמחוברת בשרשרת הדורות מעל 3,800 שנה… רגלי זו נטועה בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ וקושרת אותי ב-ד' אמותיה של ההלכה, חש חובה אישית עמוקה להמשיך את השרשרת. הרגל השנייה היא הרגל של בן תרבות המערב על ערכיו, עקרונותיו ותרבותו. שוויון, קבלת האחר והשונה והזר, זכויות המיעוט, קידום מעמד האישה ועוד הן תפיסות ערכיות המבטאות את עולם הערכים בו אני מאמין… שתי הרגליים האוניברסאלית וההלכתית מתנגשות לעיתים, אבל הקונפליקט הוא זה שהופך את החיים למעניינים ומאתגרים. אנשים כמוני לא מאמינים בכפיה אבל משוכנעים שלמדינה שלנו חייב להיות צביון יהודי.. אנחנו יודעים שמדינה יהודית ודמוקרטית זו לפעמים סתירה פנימית עמוקה. יודעים שלהקים חברת מופת במדינת העם היהודי, היהודית והדמוקרטית, המעניקה שוויון לכל אזרחיה זה אולי קשה ומורכב וגם אי אפשר להסביר את זה במשפט אחד אבל אנשים כמוני יודעים שזה מה שבאנו לעשות כאן".

25 שנה חלפו מאז נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. הימים שקדמו לרצח הנורא ההוא היו ימי כאוס פוסט חתימה על הסכמי אוסלו. המדינה הקטנה שלנו הייתה פצועה ושסועה. מלחמת ימין-שמאל, דתיים-חילונים. ואז הגיע הרצח שבוצע על ידי מי שהתחנך במוסדות הציונות הדתית שטען להגנתו כי ביצע זאת על סמך אמונתו הדתית כפי שלמד על "דין רודף". ההלם מהמעשה הנתעב, שחצה מגזרים, דתיים וחילונים כאחד, הוליד תקווה שאולי מתוך הטראומה והאבל הזה, תתרקם כאן קצת יותר אחדות ורעות שכל כך חסרו פה.

ערן ברוך, מנהל את בינ"ה, תנועה ליהדות חברתית, שהוקמה מיד לאחר רצח רבין. בשיחה עם "שבתון" הוא מדבר על הימים ההם והצורך בהקמת תנועה זו. "חלק מההבנה של אנשי חינוך, לאחר רצח רבין, הייתה שיגאל עמיר חי בהרגשת התנגשות חזיתית בין ערכי מדינת ישראל כמדינת חוק דמוקרטית לבין תפיסה אידיאולוגיה שההלכה קודמת לחוק. הוא למד את הסוגיה של 'דין רודף' והחליט לבד או התייעץ, שעל רבין מוטל 'דין רודף' ולכן עליו להרוג את ראש הממשלה.

"הוחלט להקים את בינ"ה, ארגון שיעסוק ביהדות, תורה, חגים, קבלת שבת וכל מה שעוסק ביהדות. יהדות שתילמד בחוגים רחבים ותתמוך בישראל כמדינה דמוקרטית. וזה מה שאנחנו עושים כ- 25 שנה".

לדעתו של ערן, אם מיד לאחר רצח רבין היה במדינה קונצנזוס כלל ישראלי של תיעוב הרצח והגדרתו של יגאל עמיר כעשב שוטה, כיום, 25 שנה אחרי, חששו גובר נוכח מה שהוא רואה כגידול עצום במספר האנשים הסבורים שההלכה קודמת לדמוקרטיה.

"אני לא חושב שכולם הולכים לרצוח ראש ממשלה. זה מקרה קיצון של קונפליקט בין הלכה לדמוקרטיה", מבהיר ערן ומוסיף: "אבל הערך של שלטון החוק והערכים הדמוקרטיים של המדינה הולכים ונחלשים מול יותר אנשים שחושבים שההלכה יותר חשובה מהדמוקרטיה ומחוק המדינה, וזה מדאיג".

תשובה לשאלה על איומים חריפים ביותר המופנים כלפיי ראש הממשלה נתניהו, איומים שבוודאי מגיעים שלא מהימין הדתי, לא קיבלנו. גם לא על ביסוס עובדתי-מחקרי לטענתו דלעיל.

"ניהול נכון של המתחים"

ח"כ מתן כהנא מאמין שהדמוקרטיה זה הדבר הכי חשוב שיש לנו במדינה, היא קריטית אבל צריך להשכיל ולנהל את המתחים שנוצרים בין ערכים של חופש הפרט והליברליות לבין צביון של מדינה יהודית. כהנא מדבר על אמנת גביזון-מדן כדוגמא לכך: "השאיפה שלי היא שניהול המתח הזה יתנהל בהסכמות ולא במאבקים. לכן, המפלגה שאני חלק ממנה (ימינה) מצדדת ברוח אמנת גביזון-מדן. במקום לריב כל הזמן בואו ניקח משהו שמוסכם על שני הצדדים. האמנה הזו נכתבה כשכל צד בה הלך מראש הכי רחוק שיכל. כל צד התפשר על דברים חשובים לו, אבל התוצר הסופי יאפשר חיים יחד בלי מריבות חדשות לבקרים".

דת ומדינה, מה גובר?

ח"כ כהנא: "זה כמו לשאול מה יותר חשוב, רגל ימין או רגל שמאל. שתי הרגליים חשובות. בעיניי- הלכה לא יותר חשובה מדמוקרטיה. אני מאלה שגורסים שאנחנו לא צריכים להגיע למצב שההלכה והדמוקרטיה מתנגשות זו בזו. אדם כמוני מאמין שמשה אמת ותורתו אמת ושהתורה מחייבת אותנו, זה מחד גיסא, ומאידך גיסא, אני לא רוצה לכפות על אף אחד את תפיסת עולמי ולכן אלחם בכל כוחי שכל אחד ברשות היחיד שלו יחיה את חייו איך שהוא רוצה, יאכל מה שהוא רוצה וילך לישון עם מי שהוא רוצה. אבל יש לי גם עמדה איך צריכה להיראות הפרהסיה ורשות הרבים שלנו. שם יש דיאלוג שאני מעדיף שלא ייפתר במריבות אלא בהסכמות. האם כל הצדדים יצאו עם מלוא תאוותם בידם? אני מסופק מאד. צריכים לבוא ברצון טוב. האם החברה הישראלית כיום בנויה לאקטים של רצון טוב בהקשרים האלה? לצערי, אנחנו לא שם. המפלגה שלנו קוראת לאחדות הזו ואנחנו כל הזמן טוענים שגם מי שחושב אחרת מאיתנו, העמדות שלו  לגיטימיות, טוב שקיימים אנשים שחושבים אחרת מאתנו, כל עוד כולם מקבלים את כללי ההכרעה הדמוקרטיים במדינת ישראל".

על מה המאבק, בעצם?

"אני חושב שהוויכוח הגדול היום הוא לא בהקשרים של פילוג בין הלכה לדמוקרטיה אלא על אופייה של הדמוקרטיה. הוויכוח לא קשור להלכה, אלא על גבולות הגזרה של כל אחת מהרשויות, על איפה מקומו של בימ"ש, איפה הכנסת והממשלה, מאבק שאף אחד לא ייכנס לגבולו של האחר. זה המאבק הגדול היום, לא קשור בעיניי למה יותר חזק – ההלכה או הדמוקרטיה. הגם שיש לי ביקורת קשה על בימ"ש העליון, לבימ"ש עליון מצייתים. נקודה. בהינתן שאמרתי את זה, אעשה כל מה שאני יכול כח"כ, במסגרת החוק ובמסגרת הכלים הפרלמנטריים שלי, לשנות את בימ"ש העליון ולהחזיר אותו למקום יותר שמרני ויותר פרשני ולא קובע, לא מעצב", משיב ח"כ כהנא.

ערן ברוך, מנהל בינ"ה, חושב אחרת: "יש הרבה אנשים שמבחינת הסיפור שהם חיים בו ההלכה חשובה להם ועליונה יותר מהדמוקרטיה. זה לא שייך לבג"צ. באופן מובהק תפיסת העולם שלהם אומרת שאם יש התנגשות בין ערכים של מדינת חוק דמוקרטית לבין ההלכה הם הולכים לכיוון ההלכה. זה יכול להיות גם בדברים קטנים, לא רק ברצח ראש ממשלה. למשל אם יש תקנה של משרד הבריאות שאומרת לא לפתוח בתי ספר ומישהו חושב שההלכה מאפשרת לפתוח או רב נותן הוראה לפתוח, אז אנשים יילכו לפי הרב ולא לפי משרד הבריאות. ההלכה קודמת למשרד הבריאות".

ערן וח"כ כהנא לא מסכימים על מהות הקונפליקט. ערן מדבר על עימות חזיתי הלכה-דמוקרטיה, כהנא מדבר על ויכוח על גבולות הגזרה. על דבר אחד הם יסכימו: 70% מהחילונים בישראל אוהבים את היהדות ואת מסורת ישראל, כפי שחושף ערן: "בינ"ה זהו ארגון שעושה יהדות עם חילונים. אני חושב שרוב החילונים מאמינים באלוקים. יש במחקרים נתונים שמשהו כמו 60-70 אחוז מהיהודים החילונים בישראל מאמינים באלוקים. רוב הציבור הדתי והחרדי חושב שרוב הציבור החילוני אתאיסטי וזה לא ככה. מה באופן הסוציולוגי מבדיל אדם חילוני מדתי? חילוני לא מקבל על עצמו את השולחן ערוך, לא מקבלים סמכות של רב. חילונים רבים מדליקים נרות שבת אבל גם טלוויזיה. מקימים סוכה אבל לא קונים את ארבע המינים הכי מהודרים. עושים את מה שחשוב לעולם המסורת היהודית אבל לא מחויבים לאיזשהו קודקס. רוב החילונים בישראל מרגישים יהודים ורוצים להיות יהודים ועושים יהדות אבל הם לא מקבלים את הקונספט והתפיסה שהיהדות משמעה לקיים את כל המצוות בשולחן ערוך".

כאמור, לפני 25 שנה הוקמה בינ"ה. כיום היא מפעילה 4 ישיבות חילוניות; בתל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע, בהן לומדים כ-400 תלמידים בגילאי 18-30, בנים ובנות שלומדים תורה, עושים עשייה חברתית ובונים קהילה.

מה גורם לצעירים לא דתיים לרצות ללמוד יהדות בישיבה?

ערן ברוך: "חשובה להם היהדות שלהם. יהדות מעניינת אותם. כל הלימודים בישיבה שלנו הם לימודים לשמה ולא מקבלים תואר. יש קבוצות של חבר'ה שמגיעים לפני הצבא, הם מגיעים לתכנית של שנה או שנה וחצי 24/7, גרים בקרבת מקום וכל השבוע בישיבה. השבוע מתחלק לשלושה ימים של לימוד, יום וחצי של התנדבות ועוד יום של פעילויות כמו הכנה לצה"ל ופעילויות חברתיות. ויש קבוצות שהן אחרי הצבא, בד"כ מגיעים לתכנית חלקית – בערבים או אחרי הצהריים. תכנית נוספת של גרעיני נחל, חבר'ה שעושים צבא איתנו, תוך כדי הצבא הם מגיעים לישיבה ולומדים".

במקום בו חברי הכנסת חברים

בסופו של יום, הגדרת המדינה כיהודית ודמוקרטית נתונה לאפיון היחס בין האופי היהודי לאופייה הדמוקרטי. יהיו כאלו שיפרשו אותה כך שהיהדות עליונה על הדמוקרטיה ואז זו למעשה מדינה יהודית בעלת מאפיינים דמוקרטיים ויהיו שיאפיינו אותך כך שהדמוקרטיה עליונה על היהדות ואז זו למעשה מדינה דמוקרטית בעלת מאפיינים יהודים. הדעות חלוקות וזה נכון, אבל דבר אחד בטוח: זה הזמן שלנו לאחדות בין המגזרים, בין הדעות השונות, לקבל את האחר גם אם לא מסכימים אתו.

ח"כ כהנא: "לצערי הפילוג עושה כותרות ופילוג מוכר עיתונים וזה מה ששומעים – את אלו הצועקים, משני הצדדים. אם הייתי יכול לבקש משאלה הייתי מבקש שהיחסים בעם יהיו כמו היחסים בכנסת, בין כל חברי הבית. בכנסת יש את "הפרסה", המקום שמקיף את המליאה, אליו אסור לעיתונאים להיכנס. ב'פרסה' רואים שכולם חברים, גם אנשים שמאד חלוקים בדעותיהם, מתגלים ביחסים טובים אחד עם השני. פתאום שלא צריך לצעוק ולחדד עמדות כולם יודעים לחיות טוב ביחד, זה המודל הרצוי והלוואי שמדינת ישראל הייתה מתנהגת כמו הפרסה.

"אני מאמין בכוחו של עם ישראל, מאמין שרוב מוחלט של הציבור רוצה לחיות כאן ביחד ובטוב, רוצה לעשות את האיזונים בין מדינה יהודית לבין חרות הפרט ואנשים, רובם המוחלט, מוכנים כדי לאזן לשלם מחירים כאלה או אחרים. צריכים לתת לרוב המתון לקבוע איך הדברים ייראו פה ולא לצעקנים משני הצדדים", הוא מקווה.

הפוסט האם יש התנגשות בין 'דמוקרטית' ל'יהודית'? הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

הציבור הדתי מורגל בתיקון ליל שבועות בבתי הכנסת שלו, עם שיעורים מתחלפים מידי שעה, קצת לימוד עצמי, לא נוותר על הבירות והכיבוד קל, ובסוף- תפילת ותיקין למי שהחזיקו מעמד כל הלילה. אבל אם נצא קצת מהחממה, ניווכח כי בשנים האחרונות, ביותר ויותר מוקמות צצו ערבי לימוד, בליל שבועות, המיועדים דווקא לציבור שלא מורגל להיכנס לבתי כנסת. המרצים, חלקם רבנים שמוכרים לרבים מאתנו, חלקם כלל לא רבנים, אפילו גלויי ראש, גם נשים, שאם מקשיבים להם, מגלים שהיכרותם עם התורה והספרות התורנית עמוקה, וכי 'יש להם מה למכור'. אחד המוקדים המרכזיים האלה, שמידי שנה בשבועות, אלפי צעירות וצעירים (בעיקר) מגיעים אליו ובשמחה ממש, הוא "התיקון הגדול בצוותא". בלב תל אביב, מרכז העיר ללא הפסקה. אבל השנה, קורונה, קורונה. מה עושים? מנהלי המיזם הזה החליטו שלא לוותר על החוויה המעשירה (רוחנית) הזו, וכמו מרביצי תורה רבים, הם קיימו את ה'תיקון' הזה ב'זום' ובפייסבוק.

עד כדי כך היה חשוב למארגנים שלא לוותר על המפעל המאחד והמקרב הזה, שבעיקר פתח צוהר לעולם התורה ולארון הספרים היהודי, לקהלים שפחות התחברו אליו לאורך השנים- מי מסיבות אידיאולוגיות ומי בגלל שאף פעם לא הציעו לו לבקר שם. בצוותא צליחו לקבץ את מיטב הדרשנים מכל החוגים, ולו כדי להמשיך את המסורת וחלילה לא לתת לקורונה- להפסיק את ה"תרופה" למחלת הפילוג והשיסוי בעם.

ה'תיקון הגדול בצוותא' הוא למעשה ערב אחד בשנה, שמאפשר הצצה להליך מרתק בחברה הישראלית, שצובר תאוצה בשנים האחרונות: פתיחת בית המדרש לקהלים חדשים, ציבור "חופשי" שרוצה להתחבר, לשמוע ולהשמיע.

'התיקון הגדול בצוותא' הוא פרי יוזמה של כמה אישים וארגונים כמו חברת הכנסת לשעבר ד"ר עליזה לביא, יו"ר מכללת אורנים גברי ברגיל ויו"ר ארגון רבני צהר הרב דוד סתיו. בשנים האחרונות הגיעו ל'תיקון' אלפי משתתפים מכל גווני הקשת הציבורית- דתיים, חילונים, מסורתיים, חברי כנסת, אנשי תקשורת, רבנים, מובילי דעת קהל ועוד. "המטרה היא לאפשר שיח מעמיק על תרבות, על הזהות ועל שייכות. יחד המאפשר לכל  אחד ואחת ללמוד וללמד, לשמוע ולהשמיע", מציינים ד"ר לביא וברגיל בשיחה ל'שבתון'.

בניגוד לנאומים, ציוצים ומאמרים של פוליטיקאים ולא מעט עיתונאים, שפעמים רבות מלבים קרעים ופלגנות, בשם המאבק ב"הדתה" לכאורה, למפגש הזה, המתקיים באחד ממעוזי התרבות, היותר מזוהים עם הברנז'ה ה"חופשית" – תיאטרון צוותא בתל אביב- יש תרומה משמעותית לקידום השיח וההידברות בין חלקי העם.

"החברה בישראל, המקבצת לתוכה תרבויות שונות ועשירות, עדיין חוקרת את זהותה ואת מהותה. החיבור נולד מתוך סקרנות ורצון לגעת בעולמות ובטקסטים השונים המרכיבים את פסיפס הזהות הישראלית- יהודית ומתוך רצון להפגיש ולפגוש את היופי שבכל הרבדים", מסבירים יוזמי המיזם.

בשנים עברו השתכנו רבנים באיזור 'צוותא' כדי שלא להחמיץ את ההזדמנות להביא דברם בפני אלפי "חופשיים" בליל חג השבועות. השנה, בגלל האיסור להתכנס יחדיו בשל הקורונה, וכדי לאפשר לרבנים להשתתף בדיונים, קיימו את מפגש 'התיקון הגדול' כבר ביום רביעי בלילה באמצעות הזום. בין השאר העבירו שיעורים- הרב דוד סתיו, הרב יובל שרלו, הרב בני לאו, גברי ברגיל, אביטל ליבוביץ, העיתונאית חן ארצי סרור, יורם טהרלב, מיטל להבי, עמיחי שיקלי, העיתונאית ענת לב אדלר ועוד.

מספרת ד"ר עליזה לביא, יו"ר מרכז הרצל ומייסדת ה'תיקון הגדול':

"היוזמה שהחלה כחלום הפכה לתיקון ליל שבועות המרכזי בישראל. עשר שנים שמדי ליל שבועות נפגשים אלפי ישראלים בצוותא תל אביב ללימוד, לשיחה ולמחשבה. התקבצות עם מיטב אנשי הרוח והמרצים. עם השנים הצטרפו אליו שותפים רבים כמו צוותא, ארגון רבני צהר, עיריית תל אביב, התנועה הקונסרבטיבית ועוד. המיזם פילס דרכו למרכז השיח של החברה שלנו. בכל שנה נוטלים חלק בתיקון כ- 5,000 אורחים ב- 4 אולמות צוותא. דאגנו שיהיה בתיקון דגש על למידה מהמקורות וקריאה מהתורה. נושאי השיח מגיעים בדרך כלל מהדוברים המשתתפים ובנוסף, אנחנו משתדלים להתעסק בקירוב לבבות, בשיח פתוח על תפקידנו בחייהם של יהודי התפוצות והקהילות הישראליות. גם בשנה מורכבת כמו השנה, היה לנו ברור כי אסור להפסיק את המפעל הזה", הדגישה לביא.

גם שותפה למפעל, גברי ברגיל, לשעבר מזכ"ל 'שלום עכשיו'" ומזכ"ל התנועה הקיבוצית, מסביר בשיחה עם 'שבתון' למה המפעל הזה חשוב לקידום ההידברות בין חלקי העם.

"כאיש חילוני, תיקון שבועות בשבילי הוא דרך לשלב בציון חג השבועות מרכיב של מורשת העם היהודי, ליל לימוד כהכנה ליום מתן תורה, עם מרכיב החילוני של החג אותו אני מציין בקיבוצי, חג האביב וחג הביכורים. אחת המטרות החשובות ששמנו לעצמנו ביצירת האירוע של התיקון הגדול בצוותא, הוא לקיים אירוע של הידברות ולימוד משותף, בו כל זרמי היהדות מרגישים בנוח לשבת ביחד ולציין את החג כעם אחד", מדגיש ברגיל.

פריחה בעשור האחרון

מאז יזמתם את הכינוס הראשון לפני כעשור, מרגישים כי אכן יש יותר רצון בציבור החילוני להכיר את ארון הספרים היהודי?

ברגיל: "הרצון של ציבור חילוני להכיר את ארון הספרים היהודי הוא תהליך שנמשך כבר זמן רב ואני בהחלט מרגיש שינוי לטובה בעשור האחרון. כאשר ארון הספרים היהודי, אינו נתפס שייך רק לזרם אחד ביהדות ואין ניסיון לכפות אותו, הצמא ללמוד אותו ולהכיר אותו, כל אחד בדרכו, רק גדל. אין לי ספק שהכינוס המשותף של צוותא וארגון רבני צהר בעשור האחרון, תרם רבות למגמה הזו.

"לתיקון הגדול בצוותא יש יכולת להתמודד עם תהליכי ההקצנה והפירוד בוויכוח סביב תפיסת היהדות והיכולת לבנות כאן חברה שיש בה זרמים שונים המחפשים שיח ובסיס משותפים. אין לנו את היכולת להיכנס לפירוד ולשיסוי החברתי והפוליטי הקשה בו נמצאת המדינה".

האם הצמא הזה להכיר מאפיין דווקא את הצעירים?

ברגיל: "אנחנו מזהים לאורך השנים יותר ויותר התעניינות של נוער חילוני שרוצה ללמוד את ארון הספרים היהודי, לאו דווקא כמשהו דתי. אני חושב שצריך לעודד את זה כמה שיותר.

"אני מאמין שבכל הקשור לבניית החברה הישראלית כחברה מכילה המכירה בזרמים השונים הקיימים ביהדות, תהיה התפתחות חיובית בעשור הבא ולאירועים כמו 'התיקון הגדול בצוותא' יש בהחלט תרומה חשובה בהשגת מטרה זו. ככל שנשדר יותר פתיחות והדת לא תיתפס ככפייה, יותר ויותר ישראלים יתקרבו וילמדו את ארון הספרים היהודי, כל אחד בדרכו ועל פי אמונתו".

שפינוזה לשייקספיר לצד התלמוד הבבלי

גם ב'ישיבה החילונית' בתל אביב, בינ"ה, החליטו לא לתת למגיפת הקורונה לעצור את תיקון ליל שבועות המסורתי. תחת הכותרת 'להמשיך ללכת- ערב של לימוד, מוסיקה ומחשבה על היכולות שלנו לנדוד ולקום וללכת גם במציאות מגבילה ו"משונה", יתקיים שם הערב, ליל שבועות, בהתאם למגבלות ולהוראות משרד הבריאות.

בינ"ה, למי שלא מכיר, היא סוג של ה'מקבילה החילונית' למה שאנו בציבור הדתי רגילים לכנות ישיבות מובילות כ'ספינות הדגל' של עולם הישיבות והמכינות הקדם צבאיות. רק בהבדל אחד. היא פונה לקהל החילוני. לבינ"ה יש כיום מספר 'ישיבות חילוניות' בתל אביב, בירושלים, בבאר שבע ומכינה קדם צבאית.

כיאה למעמדה כ'בירת החילונים', הישיבה החילונית הראשונה של בינ"ה נפתחה בתל אביב כבר בשנת 2006. תלמידי הישיבה החילונית לומדים את ארון הספרים היהודי ובכלל זה- מקרא, גמרא, משנה, פילוסופיה יהודית, שירה עברית ועוד. מאחורי הקמת הישיבה החילונית עומד החזון : "ליצור תלמידי חכמים חילונים בעלי השפעה בחברה הישראלית". אם תרצו, בינ"ה מאפשרת לחילונים להתחבר אל היהדות- אבל ממקום שאינו דתי. לכן, מי שיבקר במקום יוכל למצוא על מדפי הספרים שם- תלמוד בבלי וספר הזוהר לצד יצירותיהם של שפינוזה, שייקספיר, אלתרמן ויהודה עמיחי.

כאשר יו"ר מפלגת העבודה לשעבר אבי גבאי הצליח לעורר סערה במחנה השמאל, כשקבע כי "השמאל שכח מה זה להיות יהודי", היה זה מנכ"ל בינ"ה, ערן ברוך, שבעבר גם עמד בראש הישיבה החילונית בתל אביב, מהיחידים שהתייצבו לצדו של גבאי. "אני עובד כבר 20 שנה בלהזכיר לחילונים וללמד אותם יהדות, בניסיון להנחיל טקסט יהודי, מסורת יהודית ומחשבה יהודית לציבור חילוני. המשימה קשה מאוד, חלקים גדולים בציבור החילוני בישראל מנוכרים לתרבות היהודית, נמצאים איתה בקונפליקט וטועים לחשוב שאם הם יתחברו לתרבות ולמסורת יהודית, הם יפגעו בערכים האוניברסליים והישראליים שלהם", הסביר אז ברוך בראיון עיתונאי, את ה'אני מאמין' של בינ"ה.

בפרסומים שונים של העמותה נכתב כי "מכינת בינ"ה נועדה להצמיח תלמידות ותלמידי חכמים חילונים הלוקחים אחריות פעילה ומשפיעה בחברה הישראלית בכלל ובמהלך השירות בצה"ל בפרט.. בואו לחיות, להתנדב, לעצב אורח חיים יהודי- חילוני עצמאי, ולרכוש כלים ליצירה ושינוי חברתי".

נכנסים אל הארון

כשמדברים על ארון הספרים היהודי וחיבובו, אי אפשר שלא להזכיר את הפעולות המגוונות של בית אביחי בירושלים, לכל אורך השנה. גם בשבועות, עקב מגבלות הקורונה, פתחו "שבועות וירטואלי" עם עשרות רבות של שיעורים וירטואליים עם מיטב המרצות והמרצים מדיסציפלינות שונות. וכך גם "עלמא" שבהנהגת פרופ' רות קלדרון, שם פתחו מיזם וירטואלי מיוחד לשבועות עם שיעורים השמים דגש על הספרות העברית עם הסתכלות גם על ארון הספרים היהודי והממשק ביניהם, ועוד.

מסתבר, אם כן, כי לאט לאט אל ארון הספרים היהודי ניגשים, מתוך צמא לדעת, גם כאלה שלא מחפשים להקפיד מדי יום על קלה כבחמורה. בשנים האחרונות גם לא מעט מהספרות ההלכתית ה'כבדה' "תורגמה" לשפה שגם מי שאינו בקיא ורגיל יכול למצוא עצמו בה. ייתכן וגם המוסיקה היהודית השורשית שמתפרצת ונוגעת בנימי הנפש של רבים וטובים, היא חלק מהמהלך הזה, שיש אך לברך עליו ולסייע בהתרחבותו. ומי יודע, אולי בגלל/בזכות הקורונה, מעיינות ארון הספרים יפרצו החוצה, אל מחוץ למסגרת ה'דתית', באמצעות מגוון שיעורים ב'זום', ביוטיוב, ובאתרים היעודיים השונים, ואזי נצא כולנו מורווחים.

הפוסט לא לדתיים בלבד – החילונים שצמאים לארון הספרים היהודי הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.