הרמטכ"ל, רב-אלוף אביב כוכבי, הודיע ביום שלישי לבג"צ כי אימץ את המלצת הצוות שמינה בראשות אלוף יואל סטריק, מפקד זרוע היבשה דאז, לבחון את שילובן של נשים בתפקידי לחימה נוספים בצה"ל, בהתאם למהותם ולאופיים של התפקידים.

הרמטכ״ל החליט על פתיחת התנסויות לשירות נשים בתפקידי לחימה משמעותיים, ביחידת החילוץ וההצלה של חיל האוויר 669, ביחידת ההנדסה למשימות מיוחדות (יהל"ם) של חיל ההנדסה הקרבית ובמחלקת ניוד בחטיבת חי"ר.
הרמטכ"ל הורה על שורה של צעדים בהתבסס על המלצות הצוות:
כלל התפקידים שהצוות מצא כי אין מניעה לשירות נשים בהם, או שנשים כבר משולבות בהם, יוגדרו רשמית כתפקידים הפתוחים לשירות נשים וישובצו בהם נשים, בכפוף לנתוניהן האישיים ולצרכי צה"ל. בהתאם, ייפתחו מספר תפקידים נוספים במערך הלחימה שכיום לא משרתות בהם נשים.

תיפתח התנסות בשירות לוחמות ביחידת החילוץ וההצלה של חיל האוויר (יחידה 669), בכפוף לעמידתן בתנאי הסף הפיזיולוגיים שהגדיר הצוות המקצועי ובהליכי המיון ליחידה.
תיפתח התנסות בשילוב לוחמות ביחידת ההנדסה למשימות מיוחדות (יהל"ם). לוחמות ישרתו ביחידה בתפקידים בתחומי סילוק פצצות ובמשימות ייחודיות נוספות .כמו כן, תיפתח התנסות להקמת מחלקת לוחמות, שתשמש כמחלקת ניוד באחת מחטיבות החי"ר. ההתנסויות ילוו בתהליכים סדורים ומעמיקים של מעקב.
הרמטכ"ל בדבריו אמר, בין השאר: "צה"ל הוא צבא העם, וכחלק מכך הוא מאפשר שירות משמעותי לכולם, אך בראש ובראשונה הוא מחויב לקבלת החלטות מקצועיות, מבצעיות וענייניות… בחודשים האחרונים, בוצעה עבודה מטה מקצועית, יסודית ורצינית… השיקול המקצועי, הוא הגורם המשפיע ביותר בקבלת ההחלטה. אמות המידה שנבחנו, היו יכולות פיזיולוגיות, התאמה למרכיבי התפקיד ושמירה על בריאות הלוחמות.
לנגד עינינו, עומדת אחריות מרחיבה לשמירה על בריאות המשרתים, מתוך חובה מקצועית ומוסרית. צה"ל ימשיך לשמור על אופיו הייחודי, כצבא ממלכתי, המחויב גם לפקודת השירות המשותף".

'שבתון' מוסיף, כי כיום, 88 אחוז מהמקצועות הצבאיים פתוחים לשירות נשים ו-18 אחוז מסד"כ המערך הלוחם הסדיר מורכב מנשים נכון לשנת 2021.

לאורך השנים, מספר הלוחמות הלך וגדל באופן משמעותי. בשנת 2012 נשים היו כ-3 אחוזים מהמשרתים בתפקידי לחימה ובין השנים 2013 עד לשנת 2020 גדל מספר הלוחמות בשיעור של למעלה מפי 2 וחצי. לוחמות ומפקדות אף זכו להוקרה על פעילות מבצעית שביצעו. כך, בשנת 2007 ניתן צל“ש לרופאה גדודית ובשנים 2012 ו-2013 ניתנו צל"שים ללוחמות ולמפקדות פלוגה בחי"ר קל, בגין תפקודן בתקריות מבצעיות. כמו כן, נשים השתלבו בתפקידי פיקוד ובתפקידים משמעותיים במערך הלוחם: מפקדות גדוד, מפקדות טייסות, מפקדות כלי שיט, רופאה גדודית בחיל הרגלים ועוד. עם השנים, גדל מספר המפקדות הלוחמות המשתלבות בתפקידי פיקוד משמעותיים.

בשנתיים האחרונות ישנה ירידה במספר החיילות המשרתות בתפקידי פקידות או מנהלה ועלייה בנשים המתגייסות ליחידות הטכנולוגיות, כאשר שיעור הנשים בשירות חובה בתפקידי תכנות ומחשוב הוא 29 אחוז. שיעור הנשים בשירות חובה בתפקידי סייבר הוא 37 אחוז ושיעור הנשים בשירות חובה בתפקידי מודיעין מחוץ לאגף המודיעין הוא 69 אחוז. בחמש השנים האחרונות, גדל שיעור הנשים מתוך כלל הקצינים בדרגת רס"ן מ-25% ל-29% ומספר הקצינות בדרגת סא"ל עלה בכ-30%.

רבנים חוששים משבר עמוק

ובתוך כך, רבנים מהקצוות השונים של הציונות הדתית, פרסמו בסוף השבוע שעבר מכתב גלוי לרמטכ"ל בו התריעו, שאם יוחלט על פתיחת היחידות הקרביות לשירות נשים, עלול להיווצר בעקבות זה פילוג בצה"ל שייהפך לצבא שבטים. כידוע, צה"ל החליט לפתוח את יחידת 669 לנשים ושוקל לפתוח גם יחידות חי"ר מובחרות נוספות. הודעה על כך נמסרה השבוע לבג"צ. ההערכה היא שבג"צ ייתן לצה"ל עוד תקופה לבחון את הדברים לעומקם, למרות כמה ועדות שכבר הגישו המלצות בנושא.

הרבנים קובלים על כך שבצבא יש תהליך של הדרת דתיים זוחלת, שלטענתם הגיעה כעת לשיא, עם פתיחת חיל התותחנים, שמשך שנים שמר על גדודים מגדריים (בהם שרתו חיילי ישיבות הסדר רבים) לצד גדודים מעורבים, לשרות גדודים מעורבים בלבד, בהנחיית הרמטכ"ל כוכבי. הרבנים מציינים כי עובדה זו גורמת לכך שכמעט חצי מצה"ל סגור בפני חיילים שומרי הלכה המקפידים שלא לשרת ביחידות מעורבות. הרבנים חוששים מתהליך דומה שיקרה במערך החי"ר בשל הקמתן הצפויה של יחידות מעורבות בחטיבות המתמרנות.

במכתב הפתוח לרמטכ"ל נכתב "לאור ניסיוננו כחיילים ומפקדים בכוח הלוחם והעורפי של צה"ל, אנו סבורים שחיילים דתיים המקפידים על ההלכה אינם יכולים לשרת ביחידה קרבית מעורבת, גברים ונשים יחדיו; שירות זה יביא בסבירות גבוהה למצבים האסורים על פי ההלכה".

הם חוששים מאוד מ"החלטתו המסתמנת של הרמטכ"ל להוסיף על המערכים המעורבים כיום עוד מערכים מעורבים נוספים בחטיבות החי"ר", שלדבריהם "מקרבת אותנו מאוד לצבא של שבטים נפרדים".

הרבנים קוראים לרמטכ"ל אביב כוכבי "להימנע מצעדים מסוכנים אלו, ולשמור על אחדות צה"ל ועל אחדות העם, לפי הנהלים שהיו מקובלים בצה"ל מאז ומעולם".

הרבנים שחתמו על המסמך הזה הם מהקצה השמרני של הציונות הדתית ועד הליברלי. הרבנים החתומים: הרב חיים דרוקמן, הרב חננאל אתרוג – ראש ישיבת שבי חברון, הרב אמנון בזק –    ישיבת הר עציון, הרב עמיחי גורדין – ישיבת הר עציון, הרב יהודה גלעד-  ראש ישיבת הקיבוץ הדתי מעלה גלבוע, הרב יהושע ויצמן- ראש ישיבת מעלות, הרב אוהד טהרלב – ראש מדרשת לינדנבאום, הרב יגאל לוינשטיין – ראש המכינה הקדם צבאית בני דוד עלי, הרב יעקב מדן- ראש ישיבת הר עציון, הרב זלמן מלמד- ראש ישיבת בית אל, הרב חיים נבון- מדרשת לינדנבאום, המדרשה בבר אילן, ישיבת הר עציון הרב מאיר נהוראי- מדרשת מגדל עוז, ויו"ר ארגון רבני בית הלל, הרב אלי סדן- ראש המכינה הקדם צבאית בני דוד עלי, הרב יהושע שפירא- ראש ישיבת רמת גן והרב אורי שרקי- מכון מאיר.

סוגיה זו נמצאת באוויר כבר כמה שנים ומעסיקה את רבני ישיבות ההסדר והמכינות וקצינים בצבא כאחד.

הרבנים מדברים על שרות מעורב כדבר המתנגש במפורש עם ההלכה, בעוד הצבא מדבר על ערך השוויוניות בין גברים לנשים, כאשר הוא נאלץ גם להתמודד עם עתירות לבג"צ בעניין. כזכור, ההתערבות הראשונה של בג"צ בנושא שרות נשים ביחידות קרביות היה בבג"צ אליס מילר, לפני עשרות שנים. בג"צ קבע אז שאי קבלת נשים לקורס טיס אך ורק מפני שהן נשים הוא יחס מפלה ופסול. בעקבות פסיקה זו נתקבלו גם נשים לקרוס, וכמה וכמה מהן אף סיימו אותו בהצלחה וכיום משרתות בתפקידי פיקוד בכירים בחייל.

לפני כשנתיים, הרב רפי פרץ, בתפקידו אז כשר (בעברו, כזכור, היה טייס מסוקים ולאחר מכן ראש מכינה קדם צבאית), אמר בכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה כי "אם נצטרך להיות ביחידות מעורבות, מתחת לאלונקה ושמירות בלילות, הציונות הדתית לא תהיה שם". ח"כ בצלאל סמוטריץ', במאמר ב'הארץ' ביולי 2017 קרא לנוער הדתי-לאומי לדלג על מחזור גיוס אחד כדי להפעיל לחץ על צה"ל לשנות את מדיניותו בכל הקשור לשילוב בנות ביחידות הקרביות בצה"ל.

(בהעלותך תשפ"ב)

הפוסט חיילות In – הסדרניקים Out ? הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

יו"ר מפלגת נעם ח"כ אבי מעוז

לפני שנים הוחלף שמה של היחידה בצבא האחראית על שירותן של חיילות, מיוהל"ן – יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים – ליוהל"ם – יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר. אות אחת ששונתה, ואיש לא ידע שהיא מבשרת על מהפכה רבתי, שעתידה לשנות את אופיו של צה"ל מקצה לקצה, אולי אפילו את ייעודו.

תוכנית שלמה של יוהל"ם שהוצגה זמן קצר לאחר השינוי שהוזכר קודם, התוותה את מפת הדרכים לשינוי אופיו של צה"ל. בשם ערכי שוויון ופמיניזם רדיקלי, כאלו שהמדינה מעולם לא החליטה לקדם והציבור בישראל אפילו לא היה מודע להם, החלה המהפכה המגדרית להיות מקודמת בצבא.

זה בא בין היתר מתוך הבנה שהצבא, הגוף האהוד ביותר במדינת ישראל, הוא 'כור ההיתוך', ותהליכים שיקרו בו צפויים להקרין באופן המהיר והחזק ביותר על דמותה של החברה בישראל כולה.

כך, בלי שום החלטה ממשלתית, חקיקה או אפילו דיון ציבורי, 'הונחתו' על הצבא נורמות חדשות, שהן הקיצוניות ביותר בסקאלת פוליטיקת הזהויות.

ההחלטה לפתוח את כל תפקידי הלחימה ב-669 לנשים היא דוגמה מצויינת בקליפת אגוז שמראה את התהליך כולו. רק לפני מספר שנים ישבה על המדוכה ועדת מומחים, בתחומים צבאיים ורפואיים, והגיעה למסקנה החד משמעית (והמתבקשת): העבודה הנדרשת ביחידת 669 כוללת פעילות גופנית מאומצת שעלולה לפגוע בגופן של נשים.

לא צריך להיות מנהל מחלקה בבית חולים ולא מפקד טייסת בצבא כדי לדעת את מה שכל סבתא יודעת: אסור לאשה להרים משקלים גדולים מידי, זה פשוט עלול לפגוע בגופה.

היו שחשבו אז, עם הצגת מסקנות הועדה, שהטרלול ייעצר. היוהל"ם, לעומת זאת, כנראה גיחכה לעצמה בשקט. לעצור את תהליך המיגדור של צה"ל רק בגלל נשים שעלולות להיפגע וכשירות של יחידה מיוחדת שעלולה לרדת? לא במשמרת שלה.

אז עוד כמה שנים נדרשו, בהן עוד ועוד מפקדים נשלחו ללימודים בחסות מרצים ומנחים מחונכי הקרן לישראל חדשה, התקשורת בישראל המשיכה לדחוף צילומים של לוחמות בכל כתבה על צה"ל ולעשות ראיונות מיוחדים עם לוחמות בודדות שהצליחו לפגוע במחבל (בעוד איש לא שמע ולא ישמע על עשרות חיילים שעשו אותו דבר בדיוק), בית המשפט הלך והקצין, ועוד ועוד פוליטיקאים הבינו היכן נמצאת הגבינה ועם מה כדאי להם ליישר קו אם הם רוצים למצוא חן בעיני מי שהכוח אצלו. והנה, לאחר ה'חריש' הזה בציבור הישראלי ובתודעתו, בשלו התנאים – והתקבלה ההחלטה ה'נכונה', ה'מתקדמת' וה'מובנת מאליה'.

היא לא הסוף כמובן. לפי הפרסומים, בתקופה הקרובה צפויה יחידת יהל"ם, שהינה יחידה מיוחדת וקרבית במיוחד של חיל ההנדסה, להיפתח לחלוטין לנשים, וגורמים שונים טוענים כי גולני וצנחנים הם השלב הבא. וכמובן, היחידות האיכותיות ביותר בצה"ל – שייטת 13, סיירת מטכ"ל ושלדג – נמצאות בימים אלה על שולחנו של בג"ץ.

והנשים שתפגענה מה'ניסוי'? הן בסך הכל תצטרפנה ל'קורבנות הקדמה'. ארגוני הרגרס הפוסטמודרני מעולם לא הקדישו יותר משניה של מחשבה על הקורבנות הדרושים כדי לקדם את האג'נדה שלהם.

זה תהליך שחלקים רבים ממנו כבר בוצעו, אחרים יוצאים לאור ממש בימים אלו, ואנו כבר יודעים מה מחכה בתחנה הבאה ובזו שאחריה. תיקון הנזקים אותו נאלץ לעשות כשנהיה בשלטון בקרוב, הוא רחב ועמוק, ואפשר לחלק אותו לשני מישורים עיקריים.

המישור הראשון הוא המיידי. הוא יחסית פשוט אבל דורש הרבה אומץ. נצטרך להסביר למפקדי הצבא שמעתה חוזרים למצב המתוקן – הצבא יפעל משיקולי ביטחון בלבד, מה שטוב כדי לנצח את האויבים שלנו, ותו לא. אבל נצטרך גם ליצור מרחב ציבורי כזה שהם ישתכנעו שקבלת החלטות ענייניות לטובת הצבא, מבלי לקדם את אג'נדת המגדר, לא תגרור איתה הדחה ושיימינג ציבורי חסר מעצורים.

המישור השני והמורכב יותר הוא ארוך הטווח או תיקון העומק. אנו נדרשים לעקור מן השורש לא רק את המעשים אלא את המנגנון הרגרסיבי הפוסטמודרני, שחדר והשתלט על כל חלקה טובה, בצה"ל ומחוצה לו. מפלגת נעם הציגה את תוכנית 'מג"ן הע"ם', שהיא כרטיס הכניסה שלנו לקואליציה. בלב התוכנית עומדת הקמת רשות ממשלתית, שתורכב ממומחי סייבר ומודיעין ומנציגי כלל משרדי הממשלה הרלוונטיים, ותפקידיה יהיו: זיהוי, מיפוי ועקירת כל ההשפעות של הארגונים הזרים והמדינות הזרות מצה"ל ומכלל הרשויות.

רק כך יחזור הצבא להיות צבא ההגנה לישראל במלוא מובן המילה. רק כך נשוב להיות עם חופשי ובטוח בארצנו.

(בהעלותך תשפ"ב)

הפוסט ח"כ אבי מעוז: נשים ביחידות הלוחמות הן קורבנות הקידמה הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

רס"ן הרב אודי שורץ, עוזר הרב הראשי לצה"ל

בשבועיים האחרונים התקיים דיון ציבורי נרחב בנוגע לפתרון הלכתי חדש שהנהיגה הרבנות הצבאית בבתי העלמין הצבאיים בנוגע לקבורת גוי ויהודי זה לצד זה. אין כאן המקום לדון בפרטי הפרטים, אך אבקש בשורות הבאות לשתף בתובנה אישית אחת שהתחדדה אצלי בימים האחרונים. אחד מבכירי פוסקי ההלכה בדורנו ביקש לשמוע יותר פרטים על הפתרון המדובר, ועל כן הרב הראשי לצה"ל ואני נפגשנו בביתו.

כדרכו של עולם, השיחה החלה בעניינים שונים, ובין היתר אמר לנו הרב שבעיניו ברור לחלוטין שהאתגרים שמציבה בפנינו הקורונה הם אות משמיים על חומרת המחלוקות והשנאה שמקטבות את עם ישראל. הוא הוסיף, שעברנו מספר מערכות בחירות בזו אחר זו, כאשר במקום לדון בהן על עניינים שבמהות, כולן עסקו בנושאים אישיים, כאשר כל אחד פוסל ומשמיץ את זולתו.

כתלמיד קטן הדן לפני רבותיו בקרקע שאלתי: הרב, הכיצד נעביר ביקורת על הקיטוב והמחלוקות שבעם, כאשר בעת האחרונה סוער דווקא עולם התורה במחלוקות נוקבות, שרבות מהן חורגות גם לפסים אישיים, וכוללות עלבונות והטחת האשמות בתלמידי חכמים?! הרב הרהר לרגע, והשיב בשתי מילים: אתה צודק. כבר במשנה באבות שנינו "חכמים – היזהרו בדבריכם", ונראה שבעת האחרונה משהו מאותה זהירות, שהינה כל כך חשובה ומשמעותית, הולך ומתפוגג.

לאחר שחשבתי הרבה על אותם שאינם נזהרים די הצורך בכבוד הזולת, ומתבטאים בפומבי באופן שלדעתי ולדעת רבים אחרים איננו ראוי, החלטתי שהדבר הנכון במקרה כזה הוא לקיים את הדרכת חז"ל "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים". ניסיתי לקיים חשבון נפש ולבחון היכן גם אני שגיתי בכתיבה שיש בה את אותה בעיה עצמה.  ואז, נזכרתי ב"פולמוס" שנערך לפני כעשור מעל דפי "דף הקשר" של ישיבת הר עציון, ואף זכה לתהודה תקשורתית, בנוגע לקבורתם של יהודים שאינם שומרי מצוות.

במאמר קצר שכתבת אז, הסברתי את הצורך ההלכתי להפריד את בתי העלמין,  ודבריי זכו לביקורת עזה מצידו של ראש הישיבה הרב יעקב מדן, ומצידם של כותבים נוספים. מצד אחד, הדברים שכתבתי משקפים נוהג מקובל בחלק ניכר מבתי העלמין בארץ ובעולם מאז ומקדם, ולפיו ישנן "חלקות לשומרי שבת" שהינן נפרדות משאר החלקות בבית העלמין. אך מצד שני, בפרספקטיבה של עשר שנים, אני חושב שאותו מאמר בטעות יסודו, וצדקו דבריו של ראש הישיבה הרב מדן. לא אכנס כאן שוב לכל הדיון ההלכתי ההוא, אך אם אתמצת אותו בשורה אחת: כתבתי שהיות ורבים נקטו כדעת החתם סופר (יורה דעה שמ"א), שאיסור קבורת "צדיק אצל רשע" הוא איסור תורה מהלכה למשה מסיני, אי אפשר להקל בו משיקולים של דרכי שלום. ובכן, כדרך שלמדנו היום בדף היומי (עירובין דף ק"ד), אבקש גם אני לומר "דברים שאמרתי לפניכם – טעות הן בידי", וטעות זו שתי פנים לה. מצד אחד, נכון הדבר שהחתם סופר התייחס בחומרה רבה לאיסור זה, ורבים הלכו בדרכו, אך לא ניתן להתעלם גם מן העובדה שרבים חלקו עליו (ראו על כך בהרחבה בחזון עובדיה – אבלות, כרך א' דיני קבורה הערה י"ג), וכן שהרמב"ם הזכיר את ההפרדה בקבורה אך ורק ביחס להרוגי בית דין ולא כהלכה כללית.

"כאשר הצגתי את הפתרון ההלכתי ביחס לקבורת גוי ויהודי בפני הגאון הגדול הרב שלמה פישר שליט"א, הוא סמך את ידיו עליו, והבהיר: אינני מיקל בהלכות קבורה, אלא מחמיר בהלכות דרכי שלום"

לתת יותר משקל לשיקול 'דרכי שלום'

מצד שני, אני חושב ששיקולי דרכי שלום נדרשים לקבל מקום הרבה יותר נרחב בדיון מסוג זה. בביטוי "דרכי שלום" אין כוונתי ל"מה יגידו", אלא לתפיסה עמוקה הרבה יותר אודות האחדות והלכידות שאנו כל כך כמהים לה, ומחוייבים לעשות כל שניתן כדי להגשים אותה. בל נשכח, שכבר גלינו פעם מארצנו בעוון שנאת חינם, ועל כן חלק מהותי מצו הגאולה הינו אהבת חינם לכל אדם באשר הוא. אני חושב שזה מה שהרב מדן ביקש לומר בביקורת שכתב כנגד דבריי.

כאשר הצגתי את הפתרון ההלכתי ביחס לקבורת גוי ויהודי בפני הגאון הגדול הרב שלמה פישר שליט"א, הוא סמך את ידיו עליו, והבהיר: אינני מיקל בהלכות קבורה, אלא מחמיר בהלכות דרכי שלום. דומני שבעת הזאת – זו ההשקפה הנכונה יותר, וממילא היא משנה את נקודת המבט ביחס לאותה סוגיה.

תחושתי היא שבאותו מאמר אני בעצמי לא קיימתי די הצורך "חכמים הזהרו בדבריכם", והעיון בנושא ובהשלכותיו לא היה מעמיק מספיק. במידה רבה, אני תולה את הדברים גם בעובדה שהמאמר ההוא נכתב על ידי אברך – בן ישיבה, שאינו נושא באחריות הלכתית וציבורית כלשהי. דומני, שהיום אני מבין קצת יותר את משמעותה של פסיקה הלכתית ציבורית ומערכתית, שמעניקה משקל לשיקולי "פוליטיקלי-קורקט" לא רק כעניין שמן השפה ולחוץ, אלא כחלק מן החובה החד-משמעית להביא לכך שתורתנו הקדושה תוביל לאחדות ולקירוב לבבות, ולא חלילה להיפך.

"כאשר מעלים לדיון נושא כמו מסירת פיקוד בצבא לנשים, בעידן שבו משרתות בצה"ל אלפי קצינות ומפקדות, נמצא ששוב ישנם כאן דברי תורה שמובילים לפגיעה בזולת, ולעניות דעתי מבחינה זו – יצא שכרם בהפסדם"

דברי תורה שמובילים לפגיעה בזולת

אגב, הדברים נכונים באותה מידה ביחס למאמר אחר שכתבתי בערך באותה תקופה אודות "שררה פיקודית לנשים בצה"ל"  (המאמר פורסם בתחומין כרך ל"ב). גם שם, יש גרעין של אמת בטענה שעליה הצבעתי ולפיה ישנה בעיה משמעותית מצד גדרי הצניעות כאשר במערך הלוחם אישה מפקדת על גברים. צה"ל מכיר בכך, ועל כן פקודת השירות המשותף מחייבת לאפשר לחייל\ת או למפקד\ת לשרת במסגרת לוחמת מגדרית בלבד. אך עצם הצגת הנושא שם, כשאלה עקרונית האם נשים בכלל יכולות לקבל תפקידי פיקוד בצה"ל – שגויה בעיניי. כאשר מעלים נושא שכזה לדיון, בעידן שבו משרתות בצה"ל אלפי קצינות ומפקדות, והן נוטלות חלק חשוב ביותר בהבטחת שלומה ובטחונה של מדינת ישראל, נמצא ששוב ישנם כאן דברי תורה שמובילים לפגיעה בזולת, ולעניות דעתי מבחינה זו – יצא שכרם בהפסדם. חשוב לדון בכל שאלה הלכתית לעומק, אך במסגרת המתאימה ובניסוח הנכון, שלדעתי חסרים באותו מאמר שכתבתי אז.

קירוב הלבבות כאחד העקרונות המרכזיים בחזונה של הרבנות הצבאית

הרב הראשי לצה"ל הציב את קירוב הלבבות כאחד העקרונות המרכזיים בחזונה של הרבנות הצבאית. ככל שחולפות השנים שבהן אני זוכה לשרת ברבנות הצבאית, אני רק מבין יותר ויותר עד כמה הדבר חיוני ומהותי.

את הפטרת השבת האחרונה חתמנו בנבואתו של מלאכי:

"תּוֹרַ֤ת אֱמֶת֙ הָיְתָ֣ה בְּפִ֔יהוּ וְעַוְלָ֖ה לֹא־נִמְצָ֣א בִשְׂפָתָ֑יו בְּשָׁל֤וֹם וּבְמִישׁוֹר֙ הָלַ֣ךְ אִתִּ֔י וְרַבִּ֖ים הֵשִׁ֥יב מֵעָו‍ֹֽן׃

כִּֽי־שִׂפְתֵ֤י כֹהֵן֙ יִשְׁמְרוּ־דַ֔עַת וְתוֹרָ֖ה יְבַקְשׁ֣וּ מִפִּ֑יהוּ כִּ֛י מַלְאַ֥ךְ ה' צְבָא֖וֹת הֽוּא".

התורה חייבת להיות תורת אמת, אך בה בעת תורה שיש בה שם שלום. רק כך ניתן להשיב רבים מעוון. ואולי אם כל אחד, מן הגדול שבגדולים ועד הקטן שבקטנים, יקדיש כמה דקות למחשבה מחודשת על מאמר אחד או שניים שכתב או שפירסם במשך השנים, וייתכן שיש בו פגיעה בעיקרון הגדול והחשוב של "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" והיה זה שכרנו.

(שבתון: דף ההרהורים הזה הופץ במוצ"ש שעבר בין חבורת לומדי הדף היומי בשיעור שמעביר הרב שוורץ)

הפוסט הרב שוורץ על קבורת חללי צה"ל גויים ויהודים זה לצד זה, שירות נשים ועוד הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

כשנערה דתיה מסיימת את שנות לימודי החובה, עומדות בפניה שתי אפשרויות – להתגייס לצבא או לבחור בשירות הלאומי. על פי נתוני צה"ל, כיום כ-27% מהבנות הדתיות בגיל גיוס שלמדו במסגרת חינוכית דתית בוחרות בשירות הצבאי ואילו 73% בוחרות לשרת במסגרת השירות הלאומי. צה"ל הציב לעצמו יעד לשלוש השנים הקרובות: להגדיל את מספר הבנות המתגייסות לשרותיו עד ל-40% מכלל הבנות הדתיות הלומדות במסגרות החינוך הממלכתי דתי.

"הבעיה מתחילה מדובר צה"ל, שבמקום להיות עסוק בתפקיד החשוב שלו, עסוק בסוג של משרד יח"צ שלצערנו מפיץ הרבה פייק ניוז בנתונים של כמות הבנות הדתיות שמתגייסות", אומר הרב עמיטל בראלי, מנהל ארגון חותם. "בשנים האחרונות אמרו לנו שתוך שנתיים-שלוש יהיו 50% של בנות דתיות שיתגייסו, כשהמטרה הייתה לייצר תחושה שכל הסוסים ברחו מהאורוות והמאבק הוא מאבק של אתמול כשבפועל הסיפור שונה לחלוטין ממה שדובר צה"ל מנסה לייצר. בדקנו את הנתונים לעומק והשוונו עם נתונים של משרד החינוך ועם נתונים נוספים והתברר שהצבא ממציא נתונים. התברר שהצבא שינה את שיטת הספירה של כמות הבנות הדתיות שמתגייסות – בעבר, כל מי שבוגרת החינוך הממלכתי דתי נחשבה כחיילת דתית לעניין הספירה, והצבא, כדי להעלות נתונים, שינה את שיטת הספירה והכניס גם בוגרות של מקיפים חילונים כדי לנפח את הנתונים, בנות שמכל מיני סיבות הצהירו שהן דתיות. הנתונים שונים לחלוטין מהאמירות של 40-50 אחוז", טוען הרב בראלי, שהארגון שהוא עומד בראשו לא חוסך מאמץ כדי לצמצם, ומבחינתו לבטל, את גיוס הבנות הדתיות לצבא. 'חותם' גם לא חסך בסרטונים ושיימינג נגד גיוס הבנות…

"דובר צה"ל עסוק בסוג של משרד יח"צ שלצערנו מפיץ הרבה פייק ניוז בנתונים של כמות הבנות הדתיות שמתגייסות"

לאור דבריו של הרב בראלי חשוב לציין כי בצה"ל החזירו לאחרונה את שיטת הספירה הישנה – היינו, ספירת בנות דתיות שלמדו במסגרות דתיות בלבד.

לא רק מורות חיילות

בין אם מדובר בקמפיין או ספין תקשורתי של דובר צה"ל כדי לעודד גיוס בנות דתיות לצבא ובין אם מדובר בנתונים אמיתיים, העובדה כי צה"ל מנסה לגייס לשורותיו דווקא בנות מהחברה הדתית מסקרנת, ומעוררת תהיה – מדוע? מהו הערך המוסף שהצבא מקבל מהבנות הדתיות?

נועם אמיר, הכתב הצבאי של 'מקור ראשון' מסביר כי אם בעבר בנות דתיות שהתגייסו הושמו בעיקר בתפקידי מורה חיילת, הרי שהיום המגמה השתנתה והצבא עושה כל שביכולתו על מנת לשלב את הבנות הדתיות בתפקידים משמעותיים. נעם מרחיב: "בעבר שלחו את הבנות הדתיות שהתגייסו להיות ממלאות מקום בבתי ספר, אך בחמש השנים האחרונות הצבא גילה פוטנציאל עצום בקרב הבנות הדתיות, ומרגע שהבינו שיש אפשרות להשתמש בבנות לתפקידים יותר משמעותיים, נפתחו עולמות שלמים בפניהן והן היום מתגייסות ליחידות מיוחדות בכל הקשור לאמ"ן. יש היום המון בנות אולפנה שמתגייסות ליחידות מודיעיניות, ולפי מה שידוע לי מהצבא, הבנות עושות שירות מאד משמעותי ועבודה מאוד טובה".

מה קרה שהצבא גילה לפתע שבנות דתיות יכולות לשמש בתפקידים יותר משמעותיים?

נועם: "ברגע שהצבא שינה את התפיסה שלו בכל הקשור למיון – הכל נפתח. פעם הצבא השתמש במיון על פי חתך סקטוריאלי: בדואים הלכו להיות גששים, דרוזים הלכו לחטיבה הדרוזית, בנות דתיות הלכו להיות מורות חיילות. זה השתנה כשהבינו שיש בדואים עם שכל ויש בדואים עם מוטיבציה שיכולים להיות לוחמים בצנחנים, והבינו שהדרוזים לא חייבים להיות במג"ב או ביחידת הדרוזים אלא יכולים לשרת גם בגולני, וגם הבינו שלבנות אולפנה יש נתונים השכלתיים מאד גבוהים.

"כשהתחילו לבחון את הסקטוריאליות בצה"ל, מה שלא היה עד לפני הרבה מאד שנים, הוציאו מפקדים לשטח, גם לדרוזים, גם לבדואים וגם לציונות הדתית והכניסו אותם ליחידות שבהם הם יוכלו להשפיע ולעשות דברים משמעותיים. כשנפתחו השערים התגלה הפוטנציאל והתחילו לגייס את הבנות לתפקידים משמעותיים".

 

"בעבר שלחו את הבנות הדתיות שהתגייסו להיות ממלאות מקום בבתי ספר, אך בשנים האחרונות הצבא גילה פוטנציאל עצום בקרב הבנות הדתיות, והיום המון בנות אולפנה מתגייסות ליחידות מודיעיניות"

הרב בראלי, לעומתו, טוען שהרצון של הצבא בגיוס בנות דתיות לא נובע בהכרח מאיכות הבנות, אלא מאג'נדה ומניסיון לחנך מחדש את הציבור הדתי לאומי: "הבנות הדתיות הן נערות ערכיות שיש להן רצון רב לתרום והן רואות את החשיבות בתרומה למדינה ולכל המסגרות ששייכות אליה. הן באות עם מוטיבציה ואמונה וכל אחד רוצה להתפאר בנערות כאלה. אבל, חוץ מהטעם הזה ומהצורך לחזק את המסגרות הצבאיות, יש פה גם אג'נדות שקשורות לגופים אזרחיים שהחליטו לחנך מחדש את הנערות בציבור הדתי לאומי שרוצות לתרום תרומה משמעותית במסגרת השירות הלאומי. רוצים להסביר להן שהערכים שלהן לא מספיק לגיטימיים, שצריך לתרום דווקא מתוך המסגרת הצבאית".

"זה סוג של קמפיין שמתנהל כבר הרבה שנים", הוא ממשיך. "דובר צה"ל לוקח מקום מרכזי בקמפיין הזה שמסמן את הבנות הדתיות כמטרה, וחלק מהעניין לקיים את האג'נדות האלה יתממש באמצעות גיוס נרחב יותר של בנות דתיות".

להצמיח בנות חזקות

לדבריו של נועם, הצבא ערוך לקלוט את הבנות הדתיות לשורותיו: "הצבא ערוך ומוכן ויש לו מוטיבציה גבוהה לקלוט בנות דתיות. אני יודע להגיד גם שיש עידוד גדול בציונות הדתית לבנות להתגייס. ככל שלבנות אולפנה ייפתחו יותר תפקידים, השמיים עבורן הן הגבול, כך אני מתרשם מהשיחות שלי עם הצבא".

אבל, האם הנערות ערוכות לכך? כשבציונות הדתית הבינו שיותר ויותר בנות דתיות מעוניינות להתגייס ולשמש בתפקידים משמעותיים בצבא, עלה הצורך להכין את הבנות לקראת יציאתן לצבא ושילובן בחברה הישראלית, ממש כפי שכבר שנים נוהגים כלפי הבחורים רגע לפני גיוסם.

אחד המוסדות שהשכיל לחזות את העתיד עוד לפני 14 שנים היא המכינה הקדם צבאית צהלי. "יותר ויותר ממוסדות החינוך המפוארים שלנו, האולפנות והתיכונים, מבינים כיום שצריך להקדים את השיח ולעזור לתלמידות לקבל החלטה מושכלת – להבין מה זה אומר גיוס לצבא, לשקול את זה ברצינות ולהתכונן כראוי", אומרת הרבנית מיכל נגן, ראש המכינה. "חינוך הנשים נמצא בפיגור של 40 שנה מאחורי חינוך הגברים. כשהגברים של הציונות הדתית התגייסו ידענו שאם הם יתכוננו הם יעמדו יותר טוב באתגר, ויש לנו עשרות מכינות קדם צבאיות וישיבות הסדר שמלוות את הבחורים לפני גיוסם. בצהלי הבנו שיש לקונה גדולה במוסדות של הציונות הדתית ואותה אנו מנסים למלא, להוות שנת התבגרות והתעצמות לבנות בין התיכונים ובין השירות בצבא".

"לא רק לפני צבא. גם לפני שירות לאומי צריך להתכונן", היא ממשיכה. "האולפנות היום מנחות את הבנות – לכו למכינה או מדרשה, לכו להכין עצמכן לקראת האתגר של השנתיים הקרובות, שאיתו תצטרכו להתמודד בקרוב. וזו צריכה להיות התנועה של הציונות הדתית, פחות להיות עסוקים בשאלה כן או לא צבא – כי אישה דתיה יכולה לשרת בצבא בצורה ראויה, אלא להזיז את השאלה למיקוד של יש צורך להתכונן לפני כן, ויש מוסדות שעושים את זה נפלא".

 

 

 

"הבנות הדתיות הן כוח אדם איכותי, מחויב ואחראי, והן באות לעבוד, דווקא בגלל שהן בוחרות להתחייל, שהרי יש להן אפשרות לבחור בשנת שירות לאומי. ברור שהצבא מעוניין בהן"

 

החשש העיקרי כאשר שולחים נער, וקל וחומר נערה, לשירות צבאי הוא מהשפעת העולם הכללי על הערכים הדתיים של המתגייסים והמתגייסות הדתיים, שעלולים לאבד את דרכם הדתית בצבא. הרבנית נגן חושבת שיש חשש גדול מזה – הלבד בתוך החברה, וכך הגו בצהלי פטנט: תורה עם חיי קבוצה.

הרבנית נגן: "הבחירה ללכת לצבא כולו ולא רק במסגרת הגרעינית, אלא למלא תפקידים משמעותיים, זה סיפור של יציאה מהבועה. השאלה היא שאלה חינוכית – מה צריך הבית לתת כדי ש'גם כי יזקין לא יסור ממנה'? זה אתגר מרתק. יש תפקידים שיש בהם שליחות גדולה והבנות יידעו למלא אותם מתוך איתנות ומתוך עמוד שדרה אישי ויהודי עמוק. הפתרון שבצהלי נתנו, הוא תורה עם חיי קבוצה, כלומר – הבנה עמוקה שבשנה הזו לומדים. כל אחת תלמד מהמקום שלבה חפץ, בקצב ובעומק שלה, תשאל את השאלות, תייצר קשר אמיץ בינה ובין ריבונו של עולם ותעבוד על המחויבות ההדדית כאנשים יראי שמיים שמקיימים מצוות. הכלי הנוסף הוא ללמוד תורה לא רק בבית מדרש אלא ללמוד תורה בחבורה, להבין את הכוח של החבורה, וזה נקרא חיי קבוצה.

"בצורה הזאת רואים הרבה מופעים של לקיחת אחריות, השתייכות, היכרות עם האתגרים של החברה הישראלית ועם מעגלים מתרחבים – לא רק בתוך החברה הציונית דתית. ואז כשהן נכנסות לצבא הן מסוגלות לעשות את המפגש הזה, מפגש אמיתי ומכונן בגובה העיניים ובגו זקוף. וזה מצליח מאוד, זה מצמיח בנות חזקות שמצליחות להתמודד".

כיצד הכלים שהן מקבלות, תורה עם חיי קבוצה, עוזרים לבנות לאחר גיוסן?

"קודם כל השאלה היא מהו האתגר הגדול של החיילת הדתית בצבא, ויש רק תשובה אחת מובהקת בעייני, מניסיון של 14 שנה. והתשובה היא לא מה שאת חושבת – שבת כשרות, דת, שמירת נגיעה – ההוויה הדתית, אלו התמודדויות גדולות מאד, אך השאלה הגדולה יותר היא – איך אני עושה את זה לבד? איך אצליח להיות האדם הדתי היחיד בחדר ולא לעשות מזה משהו שמייצר פער ביני לבין האחרים? איך לייצר שפה שבה אני לא מוותרת על ערכיי ולא מחביאה אותם, אלא גאה במי שאני ויחד עם זאת עומדת עם האנשים האחרים? צריך המון מיומנויות, גם חברתיות וגם בגרות, זה לא דבר קל", משיבה הרבנית נגן.

"האתגר הגדול של החיילת הדתית בצבא, הוא לא – שבת כשרות, דת, שמירת נגיעה – ההוויה הדתית, אלא איך לייצר שפה שבה אני לא מוותרת על ערכיי ולא מחביאה אותם, אלא גאה במי שאני ויחד עם זאת עומדת עם האנשים האחרים"

שרק יתגייסו

החינוך מהבית וכן הכלים והערכים שהבנות מקבלות באולפנות, במכינות ובמדרשות, הופכים את הבנות הדתיות לנכס עבור הצבא, שמצידו מבטיח לספק לבנות מעטפת דתית מחבקת, ובלבד שיבחרו להתגייס ולהצטרף אל שורותיו.

הרבנית נגן מתארת שהצבא עושה מאמצים גדולים כדי לפגוש את הנערות הדתיות ויוצר עבורן מעטפת לחיילת הדתיה, והיא מסבירה גם מדוע: "הבנות הדתיות הן כוח אדם איכותי, מחויב, בעלות יכולות אקדמיות ומוכנות ללקיחת אחריות, והן באות לעבוד, דווקא בגלל שהן בוחרות להתחייל, שהרי יש להן אפשרות לבחור בשנת שירות לאומי. הצבא מקבל בנות בסדר גודל אישיותי ואנושי ברמה מאד גבוהה וברור שהצבא מעוניין בהן ועושה מאמצים גדולים להכשיר יותר ויותר מקומות בצבא כדי שהמפקדים יהיו מודעים לאוכלוסייה המיוחדת הזו".

נועם: "המערכת הצבאית אמורה לתת מעטפת מיוחדת לבנות הדתיות. התהליך שהן עוברות מלווה בעיקר באנשים שלהן מהאולפנה שממשיכים ללוות אותן בשירות, גם המפקדות שלהן – מסמיכים מפקדות מתוכן, כלומר – אלו שהיו לפני שלוש שנים בקורס הופכות להיות מ"כיות ולאחר מכן יהפכו להיות קצינות והקצינות יפקדו על הטירוניות, כך שהמעטפת היא מאד מגדרית. מנסים לתת להן את הכל".

אז הצבא מצהיר שהוא ערוך, לבנות יש אפשרות להתכונן מראש, ככל האפשר, לאתגרים שבין עולמן הדתי והשירות הצבאי, אך כל עוד לא תהיה תשובה שלילית ברורה לשאלה האם הצבא מאתגר את הבנות הדתיות משמעותית יותר מאשר שירות לאומי או מהיציאה לעולם האמתי שתתרחש לאחריו,  לא בטוח שהציונות הדתית תהיה אי פעם מוכנה לקבל באופן מלא את הרעיון שבנותיו יתגייסו, מבלי שזה ייצור חייץ בבית פנימה.

הפוסט אשת חיל: מי לא מוכן שהבנות הדתיות יתגייסו לצבא? הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

כשהגיע המכתב מצה"ל ובו צו הגיוס, היינו, חברותיי באולפנה ואני, צריכות להחליט האם לגשת ולהחל בתהליכי הצו הראשון או להצהיר כי אנחנו דתיות. האמת שהרהרתי בעניין ואפילו השתעשעתי תקופה ברעיון להיות טייסת, אבל כבר במחצית השנייה של כיתה י"א החלו המפגשים עם עמותות השירות הלאומי השונות, עם רכזות ומצגות שהראו כי כל תחלואי העולם והאוכלוסיות החלשות זקוקות לנו, בנות האולפנה. הראיונות, חלקם במספר שלבים, החלו מוקדם, והיה צריך להירשם במהירות לסיירות במקומות הנחשקים באתרי העמותות. התהליך התקדם, ובינתיים החלטתי להצהיר בבית הדין כי אני דתיה ולוותר על השירות הצבאי. קצת לאחר מכן הגיעה גם נציגה מ"אלומה", המלווה בנות דתיות בשירותן הצבאי, אבל זה היה מאוחר מדי בשבילי.
זה לא שאמרו לי שאסור להתגייס לצבא, והיו מעטות בשכבה שכן התגייסו, אבל אשליית הבחירה שניתנה לי כללה בחירה בין "בת עמי" ל"עמינדב", ולא בין השירות הצבאי לשירות הלאומי. שירתי שנתיים מלאות ומעצימות שלא בטוח שהייתי מוותרת עליהן. תרמתי לחברה וגם לעצמי רבות ויכול להיות שבצבא התרומה שלי הייתה מתגמדת לעומת השנתיים הללו. אבל, ויש אבל, הצבא זו חוויה ישראלית. סבתא שלי שירתה בצבא. כל הסובבים אותי שירתו בצבא. וכשאתה לא חלק מזה אתה יוצא מן הכלל במובן מסוים. וגם, לא כל בת שירות מחליטה לשרת שנתיים או מוצאת את עצמה במקום משמעותי באמת.
הציבור הדתי לאומי התקדם מאז (ויש יאמרו 'התקלקל'), ונתוני הגיוס של הבנות הדתיות בעליה, אבל רבות מהאולפנות נוקטות בשיטה דומה לזו שלי עד היום, ויש כאלה שאף מדגישות קו ברור נגד גיוס הבנות לצה"ל עד שהבנות שמעוניינות בכך עושות זאת בהיחבא. הנקודה היא לא לעודד גיוס בנות דתיות לצבא או לצאת כנגדו (כל עוד הצהרת הדתיות של הדתיות הלאומיות תופסת כפטור מצה"ל) אלא לפרוס את כל האפשרויות בפני הבנות כך שכל אחת תבחר את הדרך בה היא תתרום הכי הרבה לחברה מבחינתה, ושתי האפשרויות לגיטימיות ומבורכות.

"יכול להיות שהתרומה שלי בשירות הלאומי הייתה מתגמדת בשירות צבאי. אבל, ויש אבל, הצבא זו חוויה ישראלית. סבתא שלי שירתה בצבא. כל הסובבים אותי שירתו בצבא. וכשאתה לא חלק מזה אתה יוצא מן הכלל במובן מסוים"

 

לאחרונה הועלתה האפשרות שבנות דתיות תוכלנה להצהיר במקומות נוספים מלבד בתי הדין, עם דגש על בתי הספר. הווה אומר- יבוא הדיין בכבודו ובעצמו לבית הספר. האמת שלגבי כל מה שכרוך בצמצום טרטורים ובירוקרטיה- אני בעד. מה עוד שהחוויה של הגעה לבית דין היא לא מאוד נעימה, ודאי אם לא כל באי המקום בדיוק נרשמים לנישואין, אלא להפך. אבל, במקרה הזה הסיפור מורכב יותר מקצת בירוקרטיה. הדיינים מבית הדין יגיעו למוסדות הלימוד ויאפשרו לבנות לחתום על ההצהרה שם, כשהעין הבוחנת של בית הספר והצוות החינוכי שמחזיק לעתים בעמדה די אחידה וברורה צמודה לתהליך הבחירה או אי הבחירה בהצהרת הדתיות ובגיוס או אי הגיוס לצה"ל בהתאמה, לא בטוח שאחרי הלבבות יימשכו המעשים. מדובר בלחץ לא סביר על בנות שמעוניינות לצאת מהקופסה ורוצות לתרום למדינה בתור חיילות מן המניין למרות או בלי קשר לדתיותן. האפשרות, למי שמרגישה שהלחץ כבד מדי, שלא לחתום על "הצהרת דתיות" מבלי שהמורים יידעו על כך נעשית מסובכת, והבחירה החופשית של הבנות העדיין צעירות- כבר לא תהיה מספיק 'חופשית'.

ועדת החוץ והביטחון, בראשות ח"כ אבי דיכטר (הליכוד), עסקה ועוסקת ברעיון על פיו מיועדות לשירות ביטחון יוחתמו בבתי הספר, במקום בבית הדין הרבני, על 'הצהרת דתיות' לפטור מצה"ל. בדיון המקדים, שנערך בחודש אוגוסט השנה, התייחסו מספר חברות כנסת לסוגיה והיו סקפטיות לגבי מניעי הרעיון. "אני חושבת שהיוזמה הזו לא הגיעה יש מאין, אלא היא באה בזמן בו מתנהל קמפיין נגד שירות נשים כלוחמות ונגד שירות נשים בצבא בכלל, דווקא בשל כך שיותר ויותר בנות דתיות בוחרות כן לשרת בצבא, על פני שירות לאומי", מילותיה של ח"כ מיכל רוזין (מרצ).

ח״כ רחל עזריה (כולנו) הוסיפה: ״במקום להשלים עם המציאות, שצה"ל צריך את הנשים הדתיות והן מצדן רוצות להתגייס, עושים גורמים דתיים הכל כדי שזה לא יקרה. היכולת של נערה בת 17 להתנגד להחתמה קולקטיבית היא כמעט אפסית, ולבוא עם דיינים לאולפנה זה דבר שלא ייעשה. אם אומרים שזה סה"כ שירות עבור הבנות, מדוע לא נותנים לארגונים כמו 'אלומה' או 'צהלי', שמלווים בנות דתיות במהלך השירות הצבאי, להיכנס גם לאולפנות? אנחנו רואים כאן את הדתי אבל איפה הממלכתי? אלה בנות איכותיות, הגיוס שלהן טוב לצה״ל, טוב למדינה, וטוב לבנות עצמן".

שר החקלאות, ח"כ אורי אריאל (הבית היהודי), הממונה על רשות השירות הלאומי-אזרחי, השיב כי אכן, הם מעודדים את הבנות הדתיות ללכת לשירות לאומי, כי ההתנדבות בשירות הלאומי היא שליחות אמתית שלא נופלת מרוב התפקידים בצבא. עם זאת, השר הסכים כי אין חובה שהצהרת הדת תיחתם בבתי הספר, אבל יש צורך שיהיה בכל עיר מקום בו בת דתיה תוכל להגיע ולהצהיר במטרה שהתהליך יהיה נגיש והוצאות הנסיעה ובזבוז יום לימודים יהיו מזעריים.

שר-שלום ג'רבי, מנכ"ל רשות השירות הלאומי-אזרחי הסביר את המהלך מצד הרשות: "יש אלפי בנות שכדי להצהיר צריכות להפסיד יום לימודים שלם ולשלם מכיסן על הנסיעה, לא כמו שמקבלים בנסיעה ללשכת הגיוס. היוזמה הזו היא אחת מיוזמות רבות שלנו להקל על מי שמבקש להגיע לשירות הלאומי, רק משיקול סוציו-אקונומי, וכל פתרון לזה, גם מחוץ לבתי הספר, מבורך".

גם הח"כ אלעזר שטרן (יש עתיד) הגיב לדברים ואמר: "מנכ"ל השירות הלאומי חורג מתפקידו, שכן החלטת הממשלה שהקימה את הרשות הסמיכה אותו לפעול רק מול בנות שכבר קיבלו פטור, ולכן לא בסמכותו לעודד בנות לקבל את הפטור. החלטת הממשלה גם קובעת במפורש "'תישמר העדיפות והבכורה לשירות הצבאי'".

בשבוע שעבר נערך דיון נוסף בנושא בוועדת החוץ והביטחון. בועז קולומבוס, מחמ"ד מחוז התיישבות, משרד החינוך, תמך במהלך של חתימה במועצות דתיות ברשויות המקומיות, שכן לא בכל עיר יש בית דין והבנות נאלצות לנסוע מרחקים ארוכים כדי להצהיר, אך אמר כי אין מקום שההצהרה תתבצע בבית הספר עצמו מחשש ליצירת מתח בתהליך.

מי שפחות התלהבה מההצעה היא ח"כ ענת ברקו (ליכוד) שאמרה כי אין להקל על 'הצהרות הכזב האלה', כלשונה, ויש להקל על חיילי צה"ל ולא על מי שמבקש פטור מגיוס. גם מנכ"לית אלומה, יפעת סלע, התנגדה נחרצות להתערבות בתי הספר בהצהרה, טענה כי הרעיון הגיע בעקבות העלייה במספר הבנות הדתיות המתגייסות לצה"ל והצהירה כי יש לאסור הגעה של דיינים או שופטים לצורך כך לבתי הספר ולאסור הוצאת הסעות מבתי הספר למוסדות שניתן בהם פטור.

נציג הרשות לשירות לאומי אזרחי, מוטי אלמליח, עדכן בוועדה כי הרשות החליטה לוותר על היוזמה להצהרה בבתי הספר עקב המורכבות שעלתה בעניין, ותיבחן היערכות להצהרה במועצות הדתיות במטרה להקל על הבנות המצהירות.

הנושא יעלה לדיון נוסף בחודש פברואר, תוך בדיקה של המשרדים חינוך, ביטחון ומשפטים לגבי התקנות הקיימות ותקינות הרעיון של כניסת דיינים לבתי הספר וחתימה של הצהרת דתיות שם בימים מרוכזים. זה יכול להיות נוח- אבל יש כל כך הרבה משתנים שצריך לבדוק לגבי כל בית ספר כדי לוודא שהתהליך יהיה 'כשר' ולא ייחתמו הצהרות מתוך לחץ או בושה- שזה פשוט לא אפשרי.
כשקולות כמו "שיגעו לנו את הילדות" של הרב לוינשטיין (וזו האמירה הקלה ביותר שנאמרה בנאומו) צצים בציונות הדתית מדי פעם בפעם, כשרוב מוסדות החינוך של הבנות הדתיות-לאומיות מעבירים תחושה ברורה או יוצאים כנגד גיוס הבנות לצה"ל, או, וזה לא פחות חמור לענ"ד, לא מספקים להם היכרות עם האפשרות הנוספת של גיוס לצה"ל- עם ההבנה שאפשר להתגייס לצבא ועדיין להישאר דתיות והתמיכה של הארגונים שעוסקים בכך, 'הילדות', מכניסות למשוואה שיקולים שאינם בהכרח ייטיבו עימם או עם הצבא והמדינה. והן אכן עדיין ילדות, הן עדיין נותנות משקל רב לדעה של הסביבה ושל הצוות החינוכי שעוטף אותן.

'להעלים' את צה"ל זו לא הדרך. צריך להביא את ארגון "אלומה" ודומיו יחד עם עמותות השירות הלאומי לבתי הספר. לפרוס את כל האפשרויות. ואין מה לדאוג, גיוס המוני של שמיניסטיות דתיות לא יהיה פה. השירות הלאומי מזוהה כל כך מזוהה עם המגזר, ומהווה מקום בטוח ורבגוני לנערה; היא יודעת בדיוק היכן תשובץ ותגור, מה יהיה תפקידה ומה יהיו 'היציאות' שלה הביתה. לא כל אחת תוותר על האפשרות הזו, ואין סיבה לוותר על שירות משמעותי כזה. אבל אף אחת שרוצה להתגייס לא צריכה להרגיש סוג ב' בבית ספרה או לעמוד בסיטואציה של לחץ.

הפוסט 'להעלים' את צה"ל מהתלמידות הדתיות הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

בישראל נהוג מודל "צבא העם", בו כולם חייבים בגיוס לצבא. אין ספק שהמודל נשחק במהלך השנים, עד כי בשנה זו שיעור המתגייסים לצבא עומד על מתחת ל-50% מבני ה-18 בישראל. יש לציין כי הנתון כולל גם ערבים, שאינם חייבי גיוס, אבל עדיין- מדובר בנתון מטריד. בתקופה בה החרדים חוסמים את צירי ירושלים ובני ברק במחאה על עצירת עריקים ועל כך שהם בכלל צריכים להצהיר כי תורתם אמונתם, שאלנו את רועי שרון, בשביל מה הצבא צריך את כאב הראש בדמות גיוס חרדים אם יש אחוזים גבוהים באוכלוסייה הרגילה שלא מתגייסים?

"18% מהגברים לא מתגייסים בגלל 'תורתו אומנתו', כלומר חרדים. זה הכי הרבה פטורים", עונה רועי. "כל השאר זה מסיבות רפואיות, נפשיות, חו"ל, ונתונים נמוכים מדי לצה"ל, שזה 13%. אני לא בטוח שצה"ל צריך את החרדים. בסופו של דבר העלויות של חרדי שמתגייס, מבחינת תשתיות, תזונה, השקעה של הצבא, משכורת שהוא מקבל- כי הוא נשוי עם ילדים- מאוד גבוהות.

"אני חושב שהצבא רוצה את החרדים רק כדי לחזק את המושג של 'צבא העם' ולהעמיק את השורשים שלו, וגם כמובן בגלל שוויון בנטל, שהוא ערך בפני עצמו. חשוב לומר שצה"ל מדגיש כל הזמן שהוא צריך את כולם ואם יבואו עוד 5,000 חיילים חרדים- יש לו מה לעשות איתם. אני לא בטוח שצה"ל באמת נזקק לחיילים החרדים אבל אלה החלטות של הדרג המדיני", הוא משיב.

"לשליש שקולט חיילת דתייה מהבהבת כוכבית ליד השם שלה שמסמנת לו שהגיעה חיילת שהיא דתייה, והוא צריך לבדוק אם היא רוצה להיות ביחד עם חברה שלמדה איתה במדרשה, לוודא שיהיה לה נוח– אם היא רוצה להתפלל, וכו'"

השגרירות הדתיות

מה עם החיילות הדתיות שמתאמצים להביא אותן לצבא? צה"ל זקוק להן?

"צה"ל מאוד צריך את החיילות הדתיות. הן מתגייסות במעמד שווה לכל חיילת אחרת. הן באות עם נתונים טובים, יכולות טובות והרבה מוטיבציה. הצבא צריך אותן בכל היחידות המוצלחות והמאתגרות. לפני 20 שנה 25% מהחיילות בצה"ל היו בתפקידי פקידות. היום רק 7% מהחיילות משרתות בתפקידי פקידות. צה"ל לא צריך את החיילות הדתיות כפקידות. הן נמצאות בכל היחידות הטכנולוגיות, משרתות כתצפיתניות, גם בהגנת הגבולות, מורות חיילות, הן נמצאות בכל מקום.

"הצבא מעריך את השירות של הנשים הדתיות בצבא. לדוגמא, לשליש שקולט חיילת דתייה מהבהבת כוכבית ליד השם שלה שמסמנת לו שהגיעה חיילת שהיא דתייה, והמשמעות היא שהוא צריך לבדוק אם היא רוצה להיות ביחד עם חברה שלמדה איתה במדרשה, לוודא שיהיה לה נוח- אם היא רוצה להתפלל בבוקר, בצהריים, רוצה לוודא שאין לה בחדר טלוויזיה בשבת- הצבא פה עומד על הרגליים האחוריות כדי לאפשר שירות צבאי לבנות דתיות שגם ישרת אותו וגם לא יפגע באמונה הדתית שלהן.

"הצבא יודע שכל חיילת דתייה כזאת הופכת להיות אחרי זה שגרירה של שירות נשים בצבא. היא הולכת לאולפנה וליישוב שהיא גדלה בו ומספרת איך זה להיות בצבא, איך הצבא נראה, כמה הכל בטוח שם מבחינה דתית, כמה מקפידים על ההנחיות של פקודת השירות המשותף וכמה היא מרוצה, וזה מגדיל את המספר של הנשים הדתיות שרוצות להתגייס- היום מספרן עומד על כ-2,500, עשרה אחוזים מתוכן בתפקידי לחימה. אגב, לפני חודש הסתיים קורס קצינים בצה"ל. היו שם 5 בנות מאולפנת עופרה, שלא מעודדת גיוס נשים לצבא, הן כיכבו שם והייתה גם מצטיינת גדודית בוגרת אולפנת עופרה", מספר שרון.

קרבי כבר לא הכי?

בנתוני השנה הזו רואים ירידה ברורה במוטיבציה לשירות קרבי. רועי נועץ את הסיבות לכך בשני מישורים עיקריים, האחד- השקט הביטחוני ששורר במדינה, באופן יחסי. השני- תם עידן האידיאלים בציבור הכללי, כאשר הנוער של היום חושב על תנאי השירות והתועלת המקצועית שתצא לו ממנו ומעדיף לפנות לתחומי המחשוב והסייבר. הציבור הדתי, בתי הספר הדתיים והישיבות, דווקא מובילים במקומות מכובדים מאוד ברשימת בתי הספר בעלי אחוזי הגיוס הגבוהים לשירות קרבי ומסלול קצונה. אצלנו, עפ"י שרון, החינוך מקדש יותר ערכים לאומיים על חשבון רווח אישי, ומדגיש את החשיבות הלאומית והדתית בשירות קרבי למען הגנת המולדת.

"אחרי מלחמות יש מוטיבציה ועליה בביקוש ליחידות קרביות", מתאר רועי. "אחרי שהיה לנו גל טרור לפני שנתיים וחצי, הביקוש למשמר הגבול עלה מאוד. הרבה מאוד מועמדים לשירות צבאי רוצים להתגייס למשמר הגבול, כי הם שומעים כל הזמן שכח של משמר הגבול ירה במחבל, סיכל פיגוע, מחבל ניסה לדקור כח של משמר הגבול והכח סיכל אותו, וכו'.

"צריך גם להכניס לפרופורציות- לא חסרים חיילים היום. עדיין בגולני יש יותר מועמדים ממה שצריך, וגם בגבעתי, בנחל ובכפיר. אבל, כשמסתכלים על החברה הישראלית זו בהחלט בעיה ואני חושב שהיא לא מונחת לפתחו של צה"ל, אלא דווקא לפתחה של מערכת החינוך. היום בני הנוער שומעים על התפקידים היוקרתיים שיש בצבא, ובוחנים את האפשרויות- האם כדאי להם לרוץ קילומטרים ולקבל כומתה וסיכת לוחם, או, שהם יכולים ללכת למערך הסייבר, ללמוד שם ולעשות דברים מאוד מעניינים ואחרי הצבא 'יחטפו' אותם כל חברות ההייטק. אז היום, בעידן האינדיבידואליות, בני נוער עושים את השיקול שלהם וקשה מאוד לנצח את זה, גם לצבא. גם אם עכשיו ייתנו עוד 1,000 ₪ למשכורות חיילים קרביים, יעניקו להם סיכה יותר גדולה, יקראו להם "לוחם חוד" ויסבירו להם שזה חשוב, זו ציונות ושליחות, בסוף, כשאתה נער לקראת גיוס ואתה גדל לתוך עולם שמקדש את ההישגיות ואת ההצלחה בחיים אז הכסף מנצח את הכומתה והסיכה", מסביר שרון.

אין צורך ביותר אנשים ביחידות הסייבר, 8200 ודומות להן עכשיו, בעידן בו המלחמה היא לא פחות בזירה הטכנולוגית?

"ודאי", משיב שרון, "אלה יחידות שגדלו באלפי אחוזים בשנים האחרונות, אבל שם אין בעיה בביקוש. גם בקרבי אין בעיה בביקוש, אבל בעצם זה שיש ירידה במוטיבציה לקרבי והיום בני נוער שיכולים לשרת יחידות קרביות עם פרופיל 97 רוצים ללכת ליחידות עורפיות, כמו 8200- יחידה בה יכולים לשרת חיילים עם פרופיל גם של 45- זו בעיה, כי מערך השדה מפסיד חיילים עם נתונים מאוד גבוהים ל-8200. אז נכון שהם תורמים שם, אבל מערך השדה מפסיד. זליגת מוחות ממערך השדה למערך הסייבר תשליך גם על איכות המפקדים במערך השדה בעוד 10 שנים, וזה כמובן בנוסף לעובדה שמתגבש פה צבא קרבי של הציבור הדתי, הפריפריה, הקיבוצניקים, וצבא מקביל של היחידות הטכנולוגיות של האוכלוסיות החזקות ממרכז הארץ".

שרון לא מאמין שלפרשת אזריה יש קשר לירידה במוטיבציה של בני הנוער לשרת שירות קרבי וגורס כי הפרשה הזו היא סך המסרים ששני הצדדים, ימין ושמאל רצו להוציא ממנה. "הפרשה לא השפיעה באמת על החיילים, היא לא גרמה לירידה במוטיבציה שלהם בכלל, ובפרט לשירות ביהודה ושומרון ותעסוקה מבצעית. היא גם לא פגעה במקצועיות של לוחמי צה"ל שהרגו בשנתיים האחרונות יותר מ-200 מחבלים. החיילים בצבא, בניגוד למה שניסו לטעון, הבינו טוב מאוד שיש הבדל בין לחסל מחבל בזמן פיגוע לבין לירות לו בראש 11 דקות אחרי שהוא שוכב מנוטרל על הרצפה", טוען שרון.

"הפינוי שנעשה ב2005- ודאי שהשפיע על המוטיבציה של הנוער הדתי להתגייס לצבא, אבל עברו מאז 12 שנה, והקרע שנוצר בין הציונות הדתית לצבא בעקבות ההתנתקות אוחה"

למרות פינויי יישובים

ומה עם המוטיבציה של הנוער הדתי? רועי סבור שפינוי יישובים לא משפיע על המוטיבציה של נערי המגזר, כמו פקודת השירות המשותף שנערכה קלות לאחרונה, ומהותית בעיקר לרבנים.

"הפינוי שנעשה ב2005- ודאי שהשפיע על המוטיבציה, אבל עברו מאז 12 שנה, והקרע שנוצר בין הציונות הדתית לצבא בעקבות ההתנתקות אוחה. לקח כמה שנים, אבל אפילו נוער גבעות, לאחר 6-7 שנים ביקשו להתגייס לצה"ל. לא היה מאז פינוי יישובים בהחלטת ממשלה אלא בהחלטת בג"ץ, ויותר מזה, הישובים שפונו, לדוגמא, המאחזים מגרון ועמונה- פונו על ידי המשטרה ולא על ידי הצבא, בניגוד למה שהיה בגוש קטיף, ולכן אין לזה השפעה", אומר רועי. "השינוי בפקודת השירות המשותף לא דרמטי, אבל הוא בעיקר מעיד על כך שבצבא יש אוזן קשבת לרבנים שדאגו לשמירת ההלכה והמצוות של התלמידים והתלמידות שלהם, והצליחו בכך בדרך של משא ומתן וקצת באיומים מופרכים שיגידו לתלמידים שלא להתגייס. התלמידים רוצים להתגייס לצבא כי גידלו אותם לערכים האלה, והם יתגייסו לצבא גם אם הרב שלהם יגיד להם שכדאי להם להישאר ללמוד בישיבה עכשיו עוד 10 שנים ולא להתגייס- אין דבר כזה. שירות צבאי זה לא ג'סטה שהציבור הדתי עושה למדינה. זה מעניין ומעסיק את הרבנים יותר מאשר את התלמידים, אבל מתוך דאגה כנה למצב הרוחני של התלמידים. יש שתי עובדות שכדאי לציין- עד היום אף קצין דתי לא נשלח בניגוד לרצונו לשרת בגדוד מעורב, ובגדודים המעורבים יש לא מעט קצינים דתיים. השינויים שנעשו בסופו של דבר בפקודה אולי תיאורטיים, אבל הם נותנים תחושה טובה של שיתוף פעולה עם הציונות הדתית".

הפוסט צבא העם? עקב הירידה במספר המתגייסים לצבא השנה, כתב תאגיד השידור 'כאן 11' רועי שרון בריאיון על הצבא, הדתיים (הדתיות) ומה שביניהם הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.