שידוכים או הסכמים פוליטיים / כלכליים, היו הדרך של בני האדם להינשא זה לזה לאורך השנים. התיעוד הראשון בהיסטוריה להצעת נישואין שמלווה בטבעת יהלום הוא משנת 1477, כאשר מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, הציע נישואין למארי, דוכסית בורגונדיה. וגם כאן, היה מדובר ב'קצת' מעבר לרומנטיקה – על ידי הנישואים הללו הוא סיפח לידו את נחלותיה של בורגונדיה.

כיום, הצעת נישואין נחשבת לאבן דרך בשלבי הזוגיות, זו שתעלה את בני הזוג למדרגה של מאורסים, ועל פי המוסכמות ראוי שתכלול לפחות אחד מהאלמנטים – טבעת יהלום/ כריעת ברך, וכל המוסיף בלונים, ורדים ושלטים – הרי זה משובח.

גם היום, בישראל של 2022, נהוג שהגבר הוא זה שמציע לאהובתו להינשא לו, בעוד שלפי הסטיגמה לפחות, האישה ממתינה בציפייה דרוכה שיעשה זאת. אבל, יש לא מעט (אך לא מספיק) נשים אמיצות, למרות שהן רואות בזה את המובן מאליו, שהחליטו שהן יהיו אלו שיציעו נישואין.

בסוף המרתון

לפני עשר שנים, תהילה אברהם, בת 36 מהרצליה, הכירה את יונתן. זה היה דרך הטוויטר, כשהוא הגיב לתמונה שלה, והם החלו להתכתב. כשהוא הציע לה להיפגש איתו, היא כתבה לו בציניות – "איפה מתחיל התור להתחתן איתך?", אבל הסכימה.

הם נפגשו ויצאו יותר משנה. הם לא דיברו כל כך על חתונה, אבל ידעו שזה יקרה. היא הייתה בת 26, הוא 31, והם היו זוג לכל דבר. מכיוון שיונתן רץ מרתונים היא החליטה ששם הצעת הנישואין שלהם צריכה להיות. אבל פרט 'שולי' – היא זו שתציע לו.

"יונתן בחור ביישן ואני בחורה מוחצנת, ואני לא בן אדם שמחכה, זה לא האופי שלי. אף פעם לא חיכיתי שהוא ישלוף טבעת", היא מסבירה. "הצעתי לו נישואין כי בערך שבועיים אחרי שהכרנו ידעתי שהוא יהיה בעלי, אי אפשר היה להתווכח איתי על זה.

"לא רציתי לשאול אותו על הספה בבית אם בא לו להתחתן, רציתי לעשות משהו כיפי, שנזכור, משהו שמתקשר לחיים שלנו כי אני מלווה אותו לכל המרתונים שהוא רץ, ולרוץ מרתון זה לא פשוט".

היא החליטה להציע ליונתן נישואין כשיגיע לסוף מרתון ת"א, שם חיכתה לו עם שלט שמדמה ציוץ בטוויטר שתאם בדיוק לזה שכתבה כשהציע לה להיפגש – 'איפה מתחיל התור להתחתן איתך?'.

"אני בטוחה שאם הייתה לי את הסבלנות – בסוף הוא היה שולף טבעת, אבל זה לא עניין אותי", היא אומרת. "אמנם לא דיברנו על חתונה אבל בתחושות הפנימיות שיש לכל זוג, פשוט ידענו שאני והוא זה ביחד. לא היינו צריכים את האקט באמת, ידענו שזה זה, אבל החלטתי לקחת את זה לצד הכיפי, הקליל, שאני מציעה לו. לא היה לי חשש שהוא יגיד לי שאני לא בכיוון".

כשיונתן הבחין בשלט הוא הסכים כמובן. הוא לא חשב שתהילה היא זו שתציע לו נישואין, אבל אם היה מעלה את האפשרות בדעתו – היה ברור לו שההצעה תיראה בדיוק כך.

כשהם התקשרו להודיע להורים שהם מתחתנים, הם מיד שאלו איך יונתן הציע, וכשהזוג הנרגש תיאר שתהילה דווקא זו שהציעה, הם היו בטוחים שמדובר במתיחה. "זה מוטיב חוזר כשאני מספרת על ההצעה", תהילה מספרת. "זו פעולה שלא נתפסת כנשית, אבל בתוך הקשר שלנו זה לא היה משנה מי מציע כי לשנינו הייתה התחושה הברורה שמצאנו את מה שרצינו ולא הטבעת ולא החתונה ישנו את זה. ככל שאנחנו מתבגרים ואנשים עדיין מרימים גבה על זה, אני תמיד אומרת – בחיים לא הייתם שואלים גבר למה הוא הציע נישואין לאישה. אני הצעתי לו כי אני אוהבת אותו, כי אני רוצה לחיות איתו, ואני לא מרגישה החמצה על זה שהחבר שלי לא שלף טבעת, אני לא מחפשת את זה, אני דווקא אוהבת את זה שאנחנו שונים בנוף", היא מוסיפה.

ככל שאנחנו מתבגרים ואנשים עדיין מרימים גבה על זה, אני תמיד אומרת – בחיים לא הייתם שואלים גבר למה הוא הציע נישואין לאישה. הצעתי לו כי אני רוצה לחיות איתו

בתוך מגש פיצה

יעל ואיתמר הכירו לפני 14 שנים. כשהם הבינו ש'זה זה', יעל החליטה שהיא זו שתציע נישואין, ולכן אמרה לאיתמר, שהיא לא מאמינה בהצעות נישואין, זה טיפשי ומיותר, והוא מצידו היה מרוצה שהיא חוסכת ממנו כאב ראש…

היא חשבה על כמה דרכים להציע ותכננה הפקה רצינית, אבל כשהגיע הרגע היא הייתה חולה מרוב התרגשות. אחרי שבוע שהיא במיטה, איתמר יצא מהצבא כדי לבקר אותה. יעל ביקשה ממנו שיעצור לקנות לה משהו לאכול ברחוב בו היא גרה, שינתה את דעתה שוב ושוב (בשביל האותנטיות) ולבסוף בחרה בפיצה.

עוד לפני שאיתמר הגיע לאזור, חברה של יעל הגיעה לפיצרייה שמתחת לדירה של יעל, קישטה את הפיצה וכתבה עליה עם זיתים: JUST SAY I DO. "אמרנו למוכר של הפיצה שעוד מעט יגיע חייל, תיארנו לו איך הוא נראה וביקשנו שכשהוא משלם על הפיצה הוא יביא לו את המגש סגור, שהוא לא ירגיש בכלום", היא נזכרת בחיוך.

וכך היה. איתמר נכנס לפיצרייה, שילם ועלה עם הקופסא הסגורה לדירה של יעל. כשהם פתחו את הקרטון הוא הופתע.

יעל: "הוא היה בהלם. הוא הבין שזו הצעת נישואין וענה 'כן'. היה לי ברור שזו תהיה התשובה שלו, לא הייתי מהמרת…", היא מחייכת וממשיכה לספר על הרגעים המרגשים: "הוא בחור שלא נוטה להראות את רגשותיו בקלות והוא התרגש נורא והיה מאוד נבוך. אמנם היה ברור לשנינו שאנחנו מתחתנים, אבל עוד לא סיפרנו לאף אחד. זה הביך אותו שהצעתי, הוא לא היה מוכן לזה, הוא חשב שפשוט נודיע למשפחות ונעשה מסיבת אירוסין בלי הצעה".

אחרי ההצעה – וההסכמה, הם סיפרו למשפחה ולחברים שהם התארסו, וקנו טבעות. "כל פעם הם בשוק מחדש מזה שאני הצעתי לו", יעל אומרת. "זה היה מאוד מפתיע, לפני 14 שנה זה לא היה מאוד מקובל, וגם לא היו רשתות חברתיות, זה היה מאוד אינטימי ואישי. אבל, התגובות היו מאוד מפרגנות, וגם באירוסין שלנו גיסתי הפתיעה אותנו עם תפאורה של קרטוני פיצה שבתוכם התמונות מההצעה שלי..".

 

היה ברור לשנינו שאנחנו מתחתנים, אבל עוד לא סיפרנו לאף אחד. זה הביך אותו שהצעתי, הוא לא היה מוכן לזה, הוא חשב שפשוט נודיע למשפחות ונעשה מסיבת אירוסין בלי הצעה

כולל כריעת ברך

אליענה שמחה-סילברמן ומיכאל, הם זוג טרי יחסית. הם גרים בפתח תקווה, והורים לילד בן שנה וארבעה חודשים. הם הכירו לפני קצת יותר מ-3 שנים באתר 'שליש גן עדן'. שניהם היו יחסית חדשים באתר, ואליענה היא זו שפנתה למיכאל.

"אין לי שום בעיה לפנות לגברים אם זה נראה לי רלוונטי", היא מודה. "הוא אחד הבחורים שפניתי אליהם באתר, התכתבנו וזה ממש זרם, והחלטנו להיפגש".

הם יצאו במשך כמעט חצי שנה, והבינו שהם רוצים להתחתן. אליענה גיששה עוד בשלב הדייטים איך מיכאל ירגיש אם היא זו שתציע נישואין, והבהירה לו שהוא יציע בזמנו החופשי, אבל זה משהו שהיא מבחינתה גם הולכת לעשות.

"הוא קצת נרתע, זה הפתיע אותו, אבל בסופו של דבר הוא אמר שאין סיבה שלא. הוא הבין שזו אני, זה מאוד האופי שלי, וזה היה במודעות שלו שיכול להיות שאני אציע לו נישואין". אליענה נזכרת. "לא ראיתי סיבה למה שלא אציע נישואין. אם זה משהו שאני רוצה – זה בידיים שלי, ואני גם אוהבת קצת לצאת מהריבוע השוביניסטי. זה הדדי. כמו שאתה שואל אותי אם אני רוצה להתחתן איתך – אני אשאל אותך אם אתה רוצה להתחתן איתי", היא מבהירה.

כשזה היה ברור שהקשר הולך לכיוון של חתונה, אליענה הכינה כמה מתנות קטנות וצירפה חבילת שוקולדים בצורת לב שעליה היא כתבה "התינשא לי?", וכשהם נפגשו, ממש כמו הצעת נישואין רגילה, היא דיברה על הדרך שהם עברו יחד ועל דברים משמעותיים שהם עברו, כרעה ברך, הוציאה את הקופסא ושאלה אותו – "התינשא לי?".

אליענה: "הוא הסתכל עלי בהלם, הוא לא ידע שזה הולך לקרות. הוא אמר לי 'קומי, את מפדחת אותי', ואני אמרתי לו 'תענה'. וברור שהוא ענה כן… למחרת הלכנו לחפש טבעות כי הוא אמר שאין סיכוי שאחרי זה הוא לא יציע לי, וכשהטבעות היו מוכנות, כעבור כמה שבועות, הוא הציע לי, הוא שלף, כרע ברך והציע, וכמובן שהסכמתי".

היה לך ברור שהוא צריך להציע לך נישואין גם?

"ההצעה שלי שווה לכל דבר, אבל מבחינה חברתית ידעתי שהיה חשוב לו גם להציע", היא משיבה, וממשיכה: "למשפחות סיפרנו כשאני הצעתי ולחברים סיפרנו כשהוא הציע. כשאמרנו להורים שאני הצעתי ושאנחנו מתארסים זה היה להם ברור שאני זו שהציעה, כי הם מכירים אותי, אבל ההורים שלו היו בהלם גמור, הם לא ציפו לזה בכלל, אבל, הם בעיקר התרגשו שהבן שלהם מתארס ומתחתן. וככה גם עם החברים. החברים שמכירים אותי לא הופתעו בכלל, אבל החברים של מיכאל רצו לוודא שגם הוא הולך להציע, כאילו האירוסין לא כשרים אם הגבר לא מציע…".

רוב התגובות, גם בדיעבד, הן הערכה עצומה למהלכים של אליענה – עצם זה שהיא פנתה בעצמה לבנים באתר ההיכרויות, וגם העובדה שהיא הציעה נישואין בעצמה, נדמית לאנשים כדבר מהפכני, אך היא מסרבת למחמאה: "זה לא מהפכני – כמו שהגבר רוצה להתחתן והוא מציע, אם האישה רוצה להתחתן – אתם פרטנרים, זה שותפות, וכמו כל דבר בחיים – אם את רוצה משהו תיזמי, תעשי. אין מה לפחד. אין שום סיבה שהאישה לא תציע".

 

לא ראיתי סיבה למה אני לא אציע נישואין. זה הדדי. כמו שאתה שואל אותי אם אני רוצה להתחתן איתך – אני אשאל אותך אם אתה רוצה להתחתן איתי

לאור נרות

יוסי ונחמה רוזנצוויג, הורים לארבעה ילדים, מרתמים, הכירו במדרשת עין פרת, שם גילו ששניהם סטודנטים באוניברסיטת באר שבע. הם היו ביחד שנה, ואחרי שנה נחמה החליטה שזהו, זה מספיק, והיא גם רצתה חתונה בקיץ, אז היא החליטה להציע לו נישואין, וארגנה הפקה רומנטית:

"הצעתי לו שנעשה פיקניק על שפת הים בנתניה ביום שהוא חזר ממילואים ארוכים. הגעתי לפניו וסידרתי הצעה מושקעת בעזרת אחי הגדול; עם מפת פיקניק, מוזיקה, אוכל ממסעדה ויין. על החוף כתבתי בנרות סיניים 'נו, נתחתן?'", היא נזכרת.

מפאת תזמון שגוי של הדלת הנרות – לפני השקיעה, היה קשה להבחין מה כתוב על החוף, או שזה לפחות מה שיוסי טען… אבל נחמה הבהירה לו מה הטקסט, הוא צחק וכמובן הסכים, ואפילו העניק לה טבעת מגומי.

"חשבתי שאם אחכה שהוא יציע זה ייקח הרבה יותר זמן", נחמה מסבירה.

הוא הסביר למה הוא לא הציע בעצמו עד אז?

"הוא צוחק שמההיכרות שלו עם האקטיביות שלי הוא ידע שאני אציע אם הוא לא יעשה את זה, ושזה חסך לו עבודה. אבל בגדול – הוא סתם לא הספיק להציע, לא בער לו".

לא הרגשת שגם הוא צריך להציע לך נישואין אחר כך?

"לא, למה? הוא הרי הסכים..", היא משיבה. "נכון, התגובות היו מאוד מופתעות מזה שאני הצעתי, ואני עד היום לא מבינה למה… מה זה משנה מי מתחיל עם מי או מי מציע למי? לצערי זה עדיין חריג היום שהבנות מציעות, אנשים עוד שבויים בתפיסות שעבר זמנן", היא סבורה.

 

מה זה משנה מי מתחיל עם מי או מי מציע למי? לצערי זה עדיין חריג היום שהבנות מציעות, אנשים עוד שבויים בתפיסות שעבר זמנן

על כריכת ספר

גם הדס זילברשטיין היא זו שאחראית על הצעת הנישואין בקשר. היא ובן זוגה מתגוררים בקריית טבעון, והם הורים לילדה בת שנה וחודשיים.

הם הכירו לפני 9 שנים דרך חברים משותפים שהיו בטוחים שהם מתאימים. הם היו צעירים אז, שניהם בצבא, בני 22. אחרי שנתיים וחצי של חברות, הגיע הזמן להתקדם.

הדס: "הוא היה הרבה יותר החלטי ממני לאורך הקשר; הוא ידע הרבה לפניי שהוא רוצה למסד את הקשר והיו לו הרבה פחות ספקות ממני, אבל כשזה הגיע לשלב שהיה לנו ברור ששנינו רוצים להתחתן – הבנתי שאם אני אחכה לא תהיה איזו מחווה רומנטית מיוחדת, והחלטתי שאני אעשה את המחווה הרומנטית".

אז היא קנתה לו ספר והכינה לו כריכה חדשה, שהיה כתוב עליה 'תתחתן איתי'. כשהם עשו שבת ביחד, היא נתנו לו את הספר.

"לקח לו שניה לקלוט שהחלפתי את הכריכה ואז הוא מאוד התרגש, בכינו, וכמובן זו לא הייתה שאלה כי לא באמת ציפיתי לתשובה אחרת כי לשנינו היה ברור שזה הכיוון שאנחנו הולכים אליו, זה היה עניין של מי 'ימצמץ' ראשון. זו רק הייתה מחווה רומנטית", היא מסבירה. "החלטנו שאנחנו שומרים את זה לעצמנו ואחרי חודשיים סיפרנו למשפחות והיו אירוסין".

וכשהיא שואלת אותו "למה לא הצעת לי נישואין?", הוא לא זוכר, אבל היא כן. "כי אמרת לי שהמחוות הרומנטיות האלה מטופשות. אבל שלי לא הייתה", היא אומרת לו, וממשיכה לפנות אלי: "הוא לא התחבר לכל ההפקות הגרנדיוזיות, ולי כן הייתה מחשבה שככה זה יהיה, וכשהבנתי שהוא לא הולך לעשות את זה הבנתי שיש לי הזדמנות להיות מקורית, להפתיע ולשמח אותו. זה היה מאוד מרגש גם עבורי".

הסביבה הגיבה על המהלך שלה בפליאה מהולה בהערכה, אבל היא מעידה על עצמה שזה מאוד מתאים לה: "אני קצת כזאת, מתאים לי לעשות משהו כזה, גם כאקט פמיניסטי – שאני לא צריכה לחכות להצעת נישואין, זה מה שאני רוצה ואף אחד לא אמר שזה חייב להיות הגבר, וגם רציתי לשמח אותו – והצלחתי".

 

מתאים לי לעשות משהו כזה, גם כאקט פמיניסטי – שאני לא צריכה לחכות להצעת נישואין, זה מה שאני רוצה ואף אחד לא אמר שזה חייב להיות הגבר

לא לפחד

בדומה לחלום של השמלה הלבנה שלחלק מהילדות, שבגרו, יש, כך ישנו גם חלום ההצעה הרומנטית, ויש את המוסכמות החברתיות. אבל, כשכל אלה פוגשים את מעמד האישה, וכל מה שאנחנו רוצות שיקרה איתו – אולי כדאי לצאת קצת מהקבעון.

"לא שמעתי על הרבה בנות שהציעו", הדס מוסיפה. "ברור שלכל זוג יש את הסיפור שלהם ומערכת היחסים והדינמיקה הזוגית ביניהם, אבל נראה לי שבמסגרת הרצון לשוויון – בנות לא צריכות לחשוש מזה. אם זה משהו שהן רוצות – אני מציעה להן לא לפחד להעיז. זה לא בושה ולא מוזר וזה גם לא פספוס שהוא לא הציע לך, להפך, זה אחלה סיפור אחר כך לילדים…", היא מסיימת.

"במבט של 10 שנים לאחר ההצעה – היא נתפסת כחוויה כיפית", תהילה מצטרפת. "כשהקשר הולך למקום רציני, אני לא חושבת שיש מקום לחשש. מה זה משנה מי עושה את הצעד? גם אם האישה מציעה על הספה בבית או אם אתה מחליט לכרוז לה במטוס – מה משנה הגרנדיוזיות של ההצעה או מי הציע, אם אתם יודעים שזה זה? במבט קדימה, מה שמשנה היא היכולת להישאר אחר כך ביחד", והיא מוסיפה עוד מסר קצר למין הנשי: "אם אתן יודעות שזה זה – אין מה לחכות. לכו על זה, אל תפחדו".

(ואתחנן תשפ"ב)

הפוסט הנשים שהחליטו להציע נישואין לבן זוגן הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.