"לא אדם היודע תורה, אלא תורה מתגלמת באדם – תכלית הלימוד אינה להיות למדן אלא להיות אדם טוב, לעשות טוב ולהיטיב עם הזולת" (ר' נחמן מנדל מקוצ'ק).

נראה שתמי כהן בת ה-63, נשואה, אם לארבעה וסבתא לנכדים, מצליחה ליישם ולממש גם את הלמדנות של התנ"ך, וגם לעשות טוב ולהיטיב עם הזולת.
לפני קצת פחות מיובל שנים הוכתרה תמי (איבגי אז) בהיותה תלמידת כיתה י' במדרשיית עמליה בירושלים, ככלת התנ"ך הארצית וסגנית כלת התנ"ך העולמית לשנת תשל"ג ומאז תמי ממשיכה את התעסקותה בתנ"ך לצד הספרות.
שלוש אהבותיה הכי גדולות, מתוך שלל האהבות של תמי הן תנ"ך, ספרות ומודעות עצמית. ברגע שאתה מחזיק את "פרשת דרכים" ביד, ספר שהוציאה לאחרונה, כבר בעיון ראשוני בולטים לעיניך החיבורים בין דתיים לחילוניים, צעירים למבוגרים, חיבורים בין השקפות שונות ואולי מנוגדות, אך מעל הכול זהו ספר שמחבר בין הלבבות, מוצא את המשותף ולא את המפריד. יש בו אהבת התורה, אהבת הארץ ואהבת הבריות. שוחחתי עם תמי.

כיצד את מוצאת קווים מקבילים או אפילו משותפים בספרות יהודית ישראלית עברית וספרות כללית?

תמי: "תמיד יש קשר כבני אדם, לא רק כבעלי זהות יהודית. אנחנו מתמודדים עם סוגיות שונות, עם קשת של רגשות ומערכות יחסים. בתנ"ך יש מנעד גדול של הדברים האלה בהיקף רחב, הדברים האנושיים והאלוקיים".

ובספרות הכללית?

"הספרות שואבת את החומרים שלה מהחיים. גם על אומנות אפשר לומר זאת. תאטרון, מחול, ציור, מוזיקה וכו'. איפה שאנשים מיטיבים לבטא וקולעים לדקויות זה נהדר. אני מוצאת את עצמי בספר מביאה ציטוטים מהמקורות, מהחסידות ומהמדרשים וגם מחכמת העמים.
"דוגמה לכך היא, כשנתתי שיעור באחת הקהילות דיברתי על הדרך והמטרה. הדגש בשיעור היה שהמטרה היא לא הדבר החשוב ביותר אלא הדרך שבה אתה מגיע אליה. הדרך עושה אותך לאדם חכם יותר, אתה עובר תהליך. כדוגמה בחרתי בשיר שנקרא 'איתקה' של קונסטנדינוס קויאפיס (משורר יווני שחי באלכסנדריה). המשורר מבטא בצורה נפלאה את הרעיון של הדרך שבונה את האדם, הדרך שמעצבת אותו, משנה אותו והופכת אותו למה שהוא. לאו דווקא המטרה אלא הדרך.
אצטט כמה שורות מ'איתקה': "וגם אם אתה יוצא לדרך לאיתקה בקש כי יארך מסעך מאוד… שופע הרפתקאות שופע דעת.. אך אל לך להחיש את מסעך, מוטב שימשיך שנים רבות שתגיע אל האיש שלך כשאתה זקן, עשיר בכל מה שרכשת בדרך". בסוף ההרצאה ניגשה אלי מישהי עם חזות מאוד דתית ושמרנית ושאלה אותי בעדינות: 'למה את מביאה חומרים של עמים אחרים? מה, חסר לנו ביהדות?', תשובתי אליה הייתה: "בגלל שאני כל כך מחוברת ליהדות, אני יכולה להרשות לעצמי להביא גם חכמות של עמים אחרים". כמו שנאמר: 'חכמה בגויים – תאמין, תורה בגויים – אל תאמין'.
"אז אנחנו לוקחים מהם פה ושם את החכמה ולפעמים הם מטיבים לדייק מצבי חיים ואפילו לרגש מאוד עם כל מיני אמירות והתבוננויות הגורמות לנו להיות אנשים טובים יותר, וזה לא סותר את הזיקה והקשר שלנו ליהדות, זה רק מוסיף".

"שיר כזה עושה עבודה מדהימה", היא מוסיפה. "אגב, אחרי כמה ימים אותה אישה התקשרה אלי ואמרה שאחרי שקראה את השיר כמה פעמים היא הבינה למה בחרתי בשיר הזה. הבנתי אותה, אני רגישה לקהל שלי ומכבדת כל גישה, אבל מה שחשוב לי הוא שדווקא בציבור שלנו חשוב לפתוח קצת מניפת ידע, יש להניף ולמנף את עצמינו למקומות צומחים מבחינה רוחנית ועבודת המידות.
"בספר 'פרשת דרכים' השתדלתי מאוד לשלב תנ"ך, ספרות, פילוסופיה ויהדות. כלים לחיים עפ"י פרשת השבוע. היה לי אתגר חדש בכל שבוע, מצד אחד להביא רעיון חדשני ומעמיק ומצד שני לתרגם אותו לסגנון עממי וקליל, כזה שיהיה שווה לכל נפש".

איך ספר נולד?

"לידתו של הספר החלה בעלוני שבת אינטרנטיים. אני אוהבת את המילה הכתובה ורציתי שמשהו מרעיונותיי יישאר כתוב. שלחתי במייל לאנשים שהתעניינו והתפוצה הלכה והתרחבה. כבר בגיליונות הראשונים הוקדשו העלונים להנצחת זכרו של רועי מינץ ז"ל, בן של חברים שנפטר בדמי ימיו ממחלה קשה. הוריו, שיבדלו לחיים ארוכים בחרו להנציח את דמותו המיוחדת ע"י חיבור לתורה ולמסורת. עבורי זוהי זכות גדולה להנציח את זכרו של רועי ולגרום לכל מי שקורא בספר זה להידבק במידותיו הטובות".

מהו הקריטריון לדעתך שלפיו הספר מצליח?

"החלום שלי הוא שספר זה יחצה גבולות ומגזרים. שיגיע ליותר ויותר בתים. השאיפה היא שדברי התורה והתנ"ך בכלל יחברו בינינו. התורה איננה נחלתם של דתיים ושומרי המסורת בלבד. כולנו בבחינת 'טועמיה חיים -זכו' תורתנו היא תורת חיים, תורה של שמיים וארץ".

"שבעים פנים לתורה, כך נאמר, הלוואי ונצליח כולנו להוריד את התורה מהמדף לחיי היומיום", כך מקווה תמי, "הספר הזה הוא מעין אנתולוגיה קטנה שליקטתי ממקורות אהובים עלי, יש בחירה מודעת מאוד לנושאים שאני מתחברת אליהם מתוך התנ"ך. השתדלתי שדבר לא יהיה מאולץ ולכן הנושאים שבהם אני מתעסקת בספר שזורים מתוך ליבי בהוויית חיי, תנ"ך, התבוננות, ספרות ומודעות עצמית".

בואי נחזור רגע לתמי איבגי בת ה-16 מאשדוד…

תמי מחייכת ובשניות ללא עכבות, מצליחה לחזור כמעט חמישים שנה אחורה. "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה", היא אומרת. תמי מתרפקת בנוסטלגיה ומשתפת: "אבא שלי, עליו השלום, תמיד אמר שגם אם אנחנו לא אנשים עשירים, העושר הוא בדעת, בלצבור דעת. אבא היה יושב איתי ומקשיב איך אני משננת פסוקים, המון ספרים סביבי, והוא נוכח, כאילו פסיבי אבל נתן לי המון כוח. בחידון, כשנפלה בחלקי שאלה קשה ונפלתי בשלב המחוזי, הייתי מדוכדכת, דיי מיואשת, זוכרת ממש במדויק, זה היה בבית סבי בקרית גת. חזרנו מותשים ומאוכזבים, לילה, ואני רוצה רק לישון, ואבא אומר לי: "תמי קומי, בואי לשנן", ואני עונה: "לא, אבא, עזוב, אני עייפה ולא בטוחה שאני רוצה", והוא לא מוותר, בהחלטיות ברגישות ובנחרצות: "תמי, יא בנתי, עכשיו – ממשיכים מבראשית". "אני מקשיב", הוא אומר לי, "תקראי בקול רם…" ואבא מקשיב ותוך כדי שעיניו נעצמות זורק מילה פה, משפט שם כדי שארגיש שאני לא לבד. אבא מאד תמך והאמין בי".

הקול של תמי נרעד טיפה, היא מחייכת  בעיניים בורקות ומוסיפה: "ושנה לאחר מכן הייתי כבר על הבמה ביום העצמאות כשסביבי צלמים, עיתונאים, מכובדים, ועם המון לחיצות ידיים וכל הזמן הזה מהדהד לי: "תמי, יא בנתי, בואי, ממשיכים מבראשית…".

"יש לי תמונה באלבום החידון שאני עם ידיים על הראש – כלא מאמינה. נכון, למדתי המון לחידון. למדתי תנ"ך ואני טובה בזה, אבל על הדרך למדתי עוד המון דברים. באשדוד, עיר הולדתי, פרגנו מאד. הכתר לראשי חייב אותי. מסתבר שאתה יכול להיות מאד עשיר בלי קשר לחשבון הבנק ועל זה אולי נאמר "לוליי תורתך שעשועים אז אבדתי בעוניי", ועכשיו ברוך ה' השפע קיים מכל כיוון, גשמי ורוחני".

הפוסט כלת התנ"ך תשל"ג ממשיכה לאהוב את התנ"ך הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

חטופי תימן

גדלתי בראש העין ומגיל צעיר שמעתי את זה במשפחה, בשכונה. סיפורים של אנשים מבוגרים שמספרים על הבן שנעלם והבת שנחטפה. משפחות גדלו עם הפצע האנושי הכאוב הזה שלא הגליד. הורים נאחזו בזכרון הבן שנעלם עד יום מותם מתוך תקווה שישוב, וזה לא קרה

סבא

זכיתי ללמוד תורה משני הסבים שלי מורי סלימן ז"ל ומורי שמעון ז"ל. הלמידה והשינון של התנ"ך פסוק אחר פסוק, פרק אחר פרק בגילאים מאוד צעירים, לאורך שנים – נראתה לי אז עול לא מבוטל. כעת אני מבין שזה נכס אדיר. הידע הזה בתנ"ך מגיל צעיר, נכנס לי לוורידים. ה"גירסא דינקותא" היא בלתי נשכחת

מדרשית נעם

כשהייתי בן 16, ראש הישיבה הרב יהושע יגל ז"ל הציע שאגש לחידון התנ"ך. אמרתי לו שאני לא בעניינים של חידונים ואין לי ידע מעולה בתנ"ך. הרב יגל לא הרפה. הוא הציע לי הקלה בתחומים רבים ובלבד שאגש לחידון. ואז קרה דבר מדהים. כשהתחלתי שוב ללמוד תנ"ך לפי הסדר, כל הפסוקים שלמדתי כשהייתי קטן לפני עשר שנים צפו ועלו. מסתבר שידעתי פרקים שלמים כמעט בעל פה. זה היה אצור בתוכי. באותה שנה, שנת תש"מ זכיתי במקום הראשון בחידון התנ"ך העולמי

זכייה בחידון התנ"ך

הכל קרה במקרה. כשנגשתי לא חשבתי בכלל שאגיע לשלבים מתקדמים. וזה קרה והתגלגל עד למעמד החידון העולמי הפומבי ביום העצמאות. כשזכיתי לא ידעתי כל כך להעריך את גודל הזכיה. רק כשחזרתי הביתה הבנתי עד כמה זה היה משמעותי מאוד להורים, למשפחה ולתושבי ראש העין באותה תקופה

לחבר שאלות לחידון התנ"ך

שבע שנים לאחר הזכיה בחידון העולמי, בשנת תשמ"ז, התחלתי לכתוב את השאלות לחידון העולמי, בזכותו של פרופסור חיים משה גבריהו מייסד חידוני התנ"ך ולזכותו של  המפיק האגדי של חידוני התנ"ך שאול דוד, שהדריכו וכוונו אותי בשנים הראשונות. זו הזדמנות פז, ומאז ועד היום אני כותב את החידונים העולמיים לנוער ולמבוגרים, משתפר משנה לשנה וחש זכות להיות שותף למעשה הגדול של הפצת תנ"ך בארץ ובעולם

מקור המשיכה שלי לתנ"ך

שלמה המלך בספר משלי אומר: "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך". התורה היא דרך חיים. הפסוקים, הסיפורים, אמרות החכמה והמוסר נותנים זוית ראיה בריאה לקצב החיים. בכל דבר שאני מתחבט בו במהלך השנים אני מוצא הדרכה רלוונטית בתנ"ך. התנ"ך מדבר אלי ואני שומע בקולו

סיפור תנ"כי

יוסף ואחיו. הקשר בין האחים ליוסף, התנהגות יוסף לאחיו בערוב ימיו- היא מודל לחיקוי. יוסף קובע שהמשפחה היא מעל לכל. הוא מוחל סולח ודואג לכל מחסורם של בני משפחתו בשנות הרעבון במצרים, מאחד ובונה את המשפחה למרות המשקעים הגדולים, ממשיך את יעקב ואביו ושומר על "יחד שבטי ישראל"

דמות תנ"כית

משה רבינו. איש רוח ורב פעלים, צנוע וענו, גם איש א-לוהים וגם אחד העם, סבלן ומכיל, יודע להקשיב ולהאזין, יודע למקד את בעיות העם ולתת להם פתרונות מיידיים, מעודד ומחזק עם של עבדים ועושה ממנו עם סגולה

השאלה הכי קשה שכתבת

למי שיודע- הכל קל ולמי שלא – הכל קשה. אמת, יש שאלות של פרטים חבויים בסיפורים המקראיים שבדרך כלל לא שמים לב אליהם. אבל מי שלומד ומשנן כמו שצריך גם על השאלות האלו הוא יודע להשיב. מעל הכל- צריך להשקיע בלמידה לקראת החידונים. ככל שאתה משקיע יותר, אתה מחובר יותר אל התנ"ך, לרוח ולערכים שבו

נשאר עוד מה לשאול?

כן. תורה זה מעיין. אף פעם זה לא נגמר. "מעיין גנים באר מים חיים". ככל שאתה מעמיק יותר וככל שאתה עוסק בזה הרבה שנים אתה מגלה פנים חדשות בתורה וזה מאפשר לך להתחדש בעבודה הזו. אין דבר כזה באף טקסט אחר בעולם

הזוכה הכי מפתיע בחידוני התנ"ך

בחידונים הכל יכול לקרות. קשה לנבא מראש את הזוכה. הזכיה תלויה בידע וביכולת להיות ממוקד ורגוע. בשנים האחרונות היו לי מספר חידונים שהזוכים בהם הם תלמידים עם צרכים מיוחדים על הרצף האוטיסטי. כל מי שהיה בחידונים האלו התרגש עד דמעות

חידון תנ"ך לאסירים

עשיתי בעבר שלשה חידונים מחוזיים בבתי כלא, שנגשו אליהם בכל חידון למעלה מ- 1000 אסירים. למדתי שאנחנו יכולים לכלוא אדם, אבל לא את רוחו. כל האסירים ביטאו שהלמידה לקראת החידון נוסכת בהם כוחות של חופש ושחרור. כמו המשפט: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". חלקם ראו בזה כפרה על מעשים שעשו בעבר. משם למדתי גם להעריך את החופש. בחידונים האלו הפרס של המקום הראשון היה 24 שעות חופש, וכולם עשו מאמצים כדי לזכות בהן

חרדים בחידון יום העצמאות

חרדים לא יגיעו לחידון תנ"ך בשל היותו ארוע של בנים ובנות מרחבי העולם. אבל זו לא המשוכה היחידה להשתתפות. חרדים מעדיפים ללמוד יותר גמרא מאשר תנ"ך. אולי כדאי לעשות חידון תנ"ך רק לנוער חרדי כדי שגם הם יהיו בקיאים בתנ"ך, כמו שהם בקיאים בלימוד הגמרא

שאלות רה"מ

עצם העובדה שראש הממשלה מפנה זמן להיפגש עם מתמודדי החידון התנ"ך העולמי מהארץ ומהעולם וגם מתפנה לכתוב שאלה- זה מעולה. כל ראשי הממשלה ללא יוצא מהכלל מכירים בערך לימוד התנ"ך וההתחברות לערכים שלו. כולם סיפרו לי שהעיסוק בתנ"ך זה רגע של התעלות מעל הדברים השגרתיים הפוליטיים שלא חסרים במקומותינו

תלמידי בתי ספר הממלכתיים ותנ"ך

משנה לשנה ההשתתפות של בתי ספר ממלכתיים בחידוני תנ"ך עירוניים עולה, הן בהיקף הניגשים והן ברמת התלמידים המשתתפים בחידונים. יש התעוררות של התקרבות בני נוער ממלכתיים אל התנ"ך. המתמודדים מגלים בקיאות רבה בסיפורי התנ"ך, אהבה וחיבור אל התנ"ך. זה אחד הפלאים שאני נחשף אליהם מדי יום. החידונים הם לא חזות הכל, אבל יש בהם משהו מיוחד. הם לא חלק מתוכנית הלימודים, ודווקא בגלל זה הם "כביש עוקף" לחיבור תלמידים אל התנ"ך בצורה מקרבת

הפוסט השבוע בעזרת גברים: נריה פנחס הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.