מכל עשרות השאלות ההלכתיות שאני נשאל בכל שבוע, האהובות עלי ביותר הן השאלות של ימי ששי או ערבי חג אחר הצהריים, כאשר מתקשר תלמיד, בוגר המכינה, ומבקש להתייעץ בדחיפות על משהו הנוגע לשבת או לחג הממשמשים ובאים.

בהרבה מהמקרים מדובר על איזו שאלה הקשורה בכוננות מיוחדת או ביציאה למשימה, והחייל מתלבט עד היכן מגיע ההיתר הנדרש לפעילות המבצעית וממה עליו להימנע. לפעמים יש שאלות הדורשות סיוע בתחום שירותי הדת או התיאומים הצבאיים, שאלות שקשה מאד לפתור אותן מרחוק, ודרושה התערבות של מישהו מתוך המערכת. בשאלות מעין אלו, אני מרבה להפנות את תלמידיי להתייעץ עם רבנים צבאיים, שאמונים על תחום זה בצבא, ונושאים על כתפיהם דרגות קצונה ולא במקרה. אך גם הרבנים הצבאיים לא תמיד מהווים פתרון לכל הבעיות.

"השאלות של ימי שישי" מספקות לי הצצה קלה אל עולמם של תלמידיי רגע אחרי צאתם מחממת המכינה אל העולם הגדול שבצבא. אל ההתמודדות במלא עוצמתה עם המשימות והעומס, עם הקושי הפיזי, המנטלי והרוחני. לראות מקרוב כיצד נראה המפגש המורכב של צעיר דתי, בן למשפחה דתית, שגדל לא פעם בישוב דתי, במערכת חינוך דתית ובתנועת נוער דתית, עם חילונים בני גילו, שעולמם רחוק ושונה מעולמו.

נראה לי כי מכל האתגרים הרוחניים שמזמן הצבא לחיילים ולחיילות הדתיים, המפגש עם אחינו החילונים הוא המורכב מכולם. השילוב בין הקרבה, הרעות והאחווה, ובין ההבדלים התהומיים באורח החיים, והעובדה שכולם מתחרים ונהנים מאותם משאבים ונדרשים לבצע יחד את אותן המשימות, הם הזדמנות למפגש מצמיח ומבורך, אך גם סכנה גדולה למריבה והתרסקות.

בערב פסח האחרון, בערך שעה לפני כניסת החג, קיבלתי שאלה שסיפקה לי הצצה לאחת ההתמודדויות הללו, ובד בבד מילאה אותי בשמחה גדולה שזכיתי בתלמידים נהדרים כאלו, שמאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים.

התקשר אלי תלמיד, בוגר המכינה שלנו, לוחם ביחידה מיוחדת וביקש לשאול שאלה דחופה – הוא נשאר בבסיס בחג ונאלץ לקיים שם את ליל הסדר. הוא וחבריו הוקפצו למשימת אבטחה בעיר הסמוכה והעבודה מתבצעת במשמרות. כמו כל יחידה צבאית, גם הם קבוצה של חיילים דתיים וחילונים.

הוא סיפר שהחבר׳ה החילונים התנדבו למשמרת של ערב החג אחה״צ, כדי שיישארו מספיק דתיים בבסיס כך שיהיה מניין בתפילה החגיגית של ערב החג. החיילים הדתיים החליטו בתורם, שהם לא יתחילו לערוך את ליל הסדר עד שהחבר׳ה החילונים יחזרו מהמשמרת, מה שלא צפוי לקרות לפני סביבות השעה 11 בלילה. כעת הם מבקשים כמה הנחיות הלכתיות ועצות מעשיות איך הכי נכון לעשות את זה – האם יוכלו לאכול דבר מה מוקדם יותר? מה חייבים לומר ועל מה אפשר לדלג אם מאוחר מדי? על מה חשוב להקפיד ובמה אפשר להקל? וגם כמה עצות ורעיונות לאיך אפשר לערוך את הסדר באופן שיהיה מזמין ומכיל עבור כלל החבורה, כולל אלו מרקע חילוני גמור.

שמחתי והתרגשתי משאלתו, ואחרי שבירכתי אותו בחג שמח ושה' ישמור צאתו ובואו במשימות המבצעיות שלו, חשבתי לעצמי שבזמן שאנחנו מתווכחים ומתלהמים על ״מדינה יהודית״ ו״כפיה דתית״, ומלהגים על חופש דת וחופש מדת, הם שם בשטח מוצאים פתרונות של אחוה ורעות. לפעמים יש לי רושם שהרבה ממה שאנו שומעים בחדשות בנושאים אלו, הם בעיקר חרחורי מלחמה של פוליטיקאים ומשפטנים.

כי הם שם בשטח מבינים את מה שאנחנו לפעמים שוכחים – שאין לנו עתיד בלי השותפות והיחד. כמו בהגדה, ״הרשע״ הוא לא מי שעובר עבירות וה״כופר בעיקר״ הוא לא מי שלא מאמין בא-לוהים, אלא פשוט מי שלא מבין מה זה להיות חלק מקבוצה, ממשפחה ומעם ו״מוציא את עצמו מן הכלל״.

(בשלח תשפ"ג)

הפוסט המפגש עם אחינו החילונים בצבא הוא המורכב מכולם הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.