ארכיון נצבים וילך - שבתון - השבועון לציבור הדתי

"כולכם"!

ד"ר יצחק קניגסברג — Wed, 05 Aug 2020 12:50:46 +0000

אתם ניצבים היום כולכם – ברית הנצח בין ריבונו של עולם נכרתה כברית לאומית. אין היא ברית הנוגעת לשכבת עילית בלבד, או לקבוצה מוגדרת. התורה מדגישה כי היא פונה לכלל מרכיבי האומה מהראשים ועד חוטב העצים ושואב המים. הדבר מלמד כי עיקר ייעוד התורה לא בא לפתור את בעייתו של האדם הפרטי, ואין הזכייה האישית בגן העדן עומדת במוקדה. וודאי שגם לאלה יש מקום, ובשעה שעומד אדם לדין הוא נידון על מעשיו, אולם מוקד תשומת הלב של התורה הוא המוקד הלאומי והכלל ישראלי.
את קו החשיבה הזה אנו חייבים לאמץ לעצמנו, ולהזכיר אותו דבר יום ביומו. אמת המידה בה אנו צריכים לשפוט את מעשינו היא השאלה הציבורית הכללית – האם שותף בברית ד' ובאלתו הציבור כולו, או שאנו פונים למסגרת פרטית של אנשי שלומנו. הפניה אל אנשי שלומנו נוחה יותר, ויוצרת שפה פנימית המקלה על עבודת ד' של היחיד. למעלה מכך, פעמים שהיא עצמה מנומקת בטיעון כי הדרך לבוא אל האומה בכללה עוברת על ידי יצירת קבוצת מיוחדת, כמו הכהונה, ולאחר ההבדלה וההתקדמות באה ההכללה והשיבה אל הציבור כולו. ברם, נימוקים אלה אינם יכולים לכסות את פני המציאות, המורה לצערנו כי בברית ד' לא בא רוב מוחלט של הציבור.
הציבור לא בא כי בשלב מסוים של תוכנית ההתנתקות האישית שלנו כדי לבנות את ה"סיירת" עומדת סכנה כי נאבד את היכולת להיות קשורים באומה כולה. איבוד היכולת נובע מהתרגלות למצב בו ישנם מחנות מחנות וכל מחנה דואג רק לעצמו, איבוד היכולת נובע מאי-קיומו של דיאלוג אלא הרגל לדבר עם עצמנו או לשוחח עם הציבור בכיוון חד-סטרי בלבד, איבוד היכולת נובע בשל התמקדות במחלוקות פנימיות העוסקות ב"טוהר" הרעיון וייחוס משמעות עילאית לדיון הפנימי בלי לשים לב כי הוא מונע את ההתמקדות בפנייה אל הציבור, ועוד סיבות שונות לאיבוד יכולת זו. הצד השווה שבכולם הוא העובדה שעולם התורה שלנו אינו נגיש לציבור הרחב באומה הישראלית, ואין אנו נענים לציווי שבפרשת השבוע "כולכם"!
לא גשר אנו מבקשים להיות. גשר הוא מקום שאינו משפיע על הגדות, כי אם מהווה נתיב לצעידה הלוך ושוב. גשר אין לו מעצמו כלום, וכל עניינו הוא לקשור קצוות ביחד. ואילו אנו מבקשים להיות ראש גשר, המונחה על פי חזון מדינת התורה והנבואה, וסוחף יחד עימו את האומה כולה לתשובה לזהות היהודית המהותית שלה, ולכניסה בברית ד'. ראש גשר הוא דמותו של תנועה המבקשת לעצב את פני המציאות בתיקון עולם במלכות שד-י, ומשפיעה בהוויית חייה על המציאות הכלל ישראלית. מדד ההצלחה אינו אפוא השאלה האם אתה אהוב אם לאו, או האם קיימת סלחנות למשוגותיך. המדד הוא זה שנאמר במסכת יומא – שיהא שם שמיים מתאהב על ידך, ומתוך האהבה והכבוד תבוא התשובה והזהות. ברם, תנאי הכרחי למילוי שאיפה זו הוא תפישת העולם של "כולכם", וההכרה בחשיבות כלל ישראל, ובאמת הקיימת גם בדעות החולקות עליך, ובחיוניותו של הדיאלוג. שיעור גדול קבלנו במבצע ההתחברות של "פנים אל פנים", ואת אותה רוח אנו צריכים להביא לשנה החדשה.
למען "כולכם" עלינו לפתוח את שערי בית הכנסת בפני אלה שאינם מגיעים לשם, ואף לזכור את אלה המעונינים לבוא אך אינם מוצאים דרך לעשות זאת, בשל מגבלות פיזיות (וכאן המקום להזכיר את הצדיקים מ"מעגלי צדק" המעוררים לעניין) או כספיות; למען "כולכם" עלינו לרתום את חילוקי הדעות שבינינו כדי שיפרו את היכולת לפרוץ אל הציבור כולו ולא ידכאו אותה; למען "כולכם" עלינו להבין כי כדי להיות ראש גשר אנו חייבים לנעוץ את בסיסנו במקום בו נמצאים כולם, ולא להתנתק לשפה פנימית שלנו; למען "כולכם" עלינו לשוב אל תפישותינו העקרוניות, המלמדות כי האומה הישראלית היא העומדת בראש מעייננו.
(נצבים וילך תשס"ד)

הפוסט "כולכם"! הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

הנסתרות – לה' אלוקינו

פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט) — Wed, 05 Aug 2020 08:52:02 +0000

"על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, מה חרי האף הגדול הזה?". אדם מישראל הקורא בתשומת לב פסוקים אלה בשנים האחרונות, בחודשים האחרונים, בשבועות האחרונים, ובימים האחרונים, אינו יכול שלא להזדעזע. מיליוני חללי השואה האיומה, אלפי הנופלים במערכות ישראל, גופותיהם המוטלות ברחובה של עיר של זקנים, נשים וטף, קדושים וטהורים שקיפדו חייהם בפעולות טרור או "סתם" במעשי רצח ועבריינות, שבים ומעלים את השאלה הישנה-נושנה של צידוק הדין. "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". שאלה, שלמרות אלפי הדפים שנכתבו עליה דומה כי נותרה היא ללא מענה משיב נפש. תשובות הרבה יש, תשובה אמיתית – אַיִן.

בבואה לענות על שאלה זו בפרשתנו, נותנת התורה תשובה אחת: "על אשר עזבו את ברית ה' אלקי אבותם, אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים. וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם". עזיבת הברית – לא רק הפרתה לשעה, והנטייה אחר "אלהים אחרים" – יהיו אשר יהיו – היא הסיבה. אכן, מיד בסמוך לאחר מכן, שבה התורה ומדגישה: "הנסתרות לה' אלוקינו", לאמור: גם אם חושב אתה שהתשובה בידך, טעות היא. הנסתרות גלויים רק לפני הקב"ה, ולא לפני בשר ודם. ובמופלא ממך אל תדרוש.

בשנים האחרונות פשו בקרב המחנה הרבה "דורשי נסתרות", היודעים לחשב קיצין, ומחשבים חשבונו של עולם. פיגוע פלוני עבור עברה אלמונית, אסון א' תמורת עברה ב'. תרבות הדרישה בנסתרות נותנת אותותיה גם בבית המדרש. תלמידים צעירים, שחלב אמם בלימוד התורה עודנו על שפתותיהם, ניזונים מ"גילויי אליהו" למיניהם, כביכול מעמיקים חקר ב"פנימיות התורה", ומגלגלים בתורת הח"ן לפני שידעו ללמוד כמו שצריך פשט ברש"י שלא לדבר על פרק שלם מן התלמוד הבבלי, על מפרשיו.

יש בכך ביטוי לאפנת ה-New Age והחיפוש אחר רוחניות שמאפיין חלקים נרחבים בעולם המודרני, בעיקר את הצעירים שבו. לצד זה, יש בתופעה זו ביטוי לליקוי מאורות מסוים של חלק מן ההנהגה הרוחנית בציבור הדתי שאינה מכוונת דרכם של צעירי הצאן ומאפשרת להם לנהות אחר תורות מיסטיות שלעתים מהוות הצדקה לכל מיני תופעות שונות ומשונות (אלה מקבלות ביטוי בצורת הלבוש, בטון הדיבור, וכמובן בתפילה, בשירה ובריקוד), על חשבון עמל מפרך ועיון מעמיק בתורה.

תופעה זו מחלחלת אט-אט גם אל עולם ההלכה, ביצירת נורמות שהן בבחינת "חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם". כנגד מגמה זו, מדגיש הרשב"ם, נכדו של רש"י, בפירושו על אתר, שחובה על בית הדין לענוש רק "על פי עדים", לאמור: יש להקפיד כחוט השערה על דיני הראיות, ולא להעניש אדם על סמך "נסתרות". כידוע, מציב המשפט העברי שורה ארוכה של הוראות מחמירות שחלות על קבלת עדות, למן כשירותם של העדים להעיד וכלה בפרוצדורה הנדרשת לגביית העדות על ידי בית הדין. לפיכך, גם אם סבור הדיין שממצאים עובדתיים שונים מעלים חשש סביר שהנאשם אכן עבר את העברה, אלא שממצאים אלה אינם עומדים בדרישות המחמירות של דיני הראיות, עליו לזכות את הנאשם. במקרה זה, הענשת העבריין על שעתה ב"נסתרות" מוגבלת לדין שמים. בית הדין שעל הארץ, נדרש ומוגבל בעשיית משפט אך ורק על ה"נגלות לנו ולבנינו".

הרמב"ם מדגיש חובה זו בדברים שעניינם האיסור להרשיע נאשם רק על סמך עדויות נסיבתיות: "האזהרה שהוזהרנו מלהוציא לפועל את העונשים על פי אומד חזק ואפילו קרוב לודאי, כגון שהיה אדם רודף אחר שונאו להורגו, ונמלט ממנו לבית, ונכנס אותו הרודף אחריו, ונכנסנו אנחנו אחריהם ומצאנו את הנרדף הרוג ומפרפר, ושונאו הרודפו עומד עליו כשהסכין בידו, ושניהם מגואלים בדם – הרי אין הסנהדרין הורגין רודף זה על דרך קיום העונש, כיוון שאין שם בירור בעדים שראו את הרציחה".
במקרה זה, הדעת נוטה להכריע שמבחינה עובדתית השונא שהסכין בידו ביצע את הרצח. למרות זאת, מבחינת ה"אמת המשפטית", יצא החשוד זכאי בדין כיוון שלא נתקיימו לגביו דיני הראיות הדורשים עדות ישירה של שני עדים ולא עדות נסיבתית בלבד.
לכאורה, יש בהעדפת ה"אמת המשפטית" במקרה זה אי צדק, שכן העבריין-הרוצח מבחינה עובדתית יוצא לחופשי! הרמב"ם היה עֵר לטענה זו והוא מסביר את הגיונה של הלכה זו: "ואל יקשה בעיניך דבר זה ואל תחשוב שזה דין עוול. לפי שהדברים האפשריים, יש מהם שאפשרותם קרובה מאד, ומהם שאפשרותם רחוקה מאוד, ומהם בינוניים בין אלו, וה'אפשר' רחב מאד. ואילו הרשתה תורה לקיים עונשים באפשר הקרוב מאד, אשר כמעט קרוב למחויב המציאות כדוגמת מה שהזכרנו, כי אז היו מקיימים את העונשים במה שהוא יותר רחוק מזה ובמה שהוא עוד יותר רחוק, עד שיקיימו את העונשים וימיתו בני אדם בעוול באומדן קל לפי דמיון השופט.
לפיכך סתם ה' יתעלה את הפתח הזה וציווה שלא יקוים שום עונש אלא עד שיהיו שם עדים המעידים שברור להם אותו המעשה, בירור שאין בו שום ספק, ואי אפשר להסבירו אחרת בשום אופן. ואם לא נקיים את העונשים באומד החזק מאד – הרי לא יוכל לקרות יותר משנפטר את החוטא; אבל אם נקיים את העונשים באומד ובדימוי אפשר שביום מן הימים נהרוג נקי – ויותר טוב ויותר רצוי לפטר אלף חוטאים, מלהרוג נקי אחד ביום מן הימים".
בעולם המשפט, כמו בעולם הלימוד והמחשבה, יש להותיר את ה"נסתרות" לה' אלוקינו, ולהסתפק ב"נגלות", שדי בהן, "לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת". (נצבים וילך תשס"ג)

הפוסט הנסתרות – לה' אלוקינו הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

אתם ניצבים היום כולכם

הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר) — Wed, 05 Aug 2020 08:50:24 +0000

חלק גדול מהאנרגיה הפנים-דתית הושקעה השנה במחלוקות פנימיות עמוקות ונוקבות. נזכיר רק את הדיון הפנימי בדבר דרכי הלימוד של הגמרא – "פולמוס רבדים", שקרע ישיבות וראשיהן האחת מהשניה, והביא לאימוץ דרכי מחלוקת שמקומם איננו בעולמם של תלמידי חכמים המרבים שלום בעולם. פולמוס זה לא ללמד על עצמו יצא, אלא על קרעים ההולכים ומתרבים בתוך עולם התורה הציוני דתי. אנו מכירים פתאום בעולמנו את ההחרמות ואת הפשקווילים, את הפסילה האישית ואת ההפרדה בחינך ושמירת "טהרת הקודש", ועוד סימנים רבים שאינם מבשרים טובות.
הרבה יש לומר על עצם הפולמוס ועל דרכיו, אולם כדרכם של דברים הפולמוס עצמו מסיט את הדעת ואת המחשבה מהעובדה היסודית, והיא ההפקרה שאנו מפקירים את הברית שנכרתה בין הקב"ה לבין כל עם ישראל. כל עוד אנו עוסקים בבירור הנקודה הפנימית שבפנימית שבעולמנו אנו מסנוורים מלהט הויכוח, ולא שמים על לב כי דיון זה אינו מתמקד כלל ביסוד העיקרי עליו אנו מופקדים.
יסוד עיקרי זה הוא היותה של האומה בכללה נאמנת לברית שבינה לבין אלוקיה. עובדת היסוד היא שרוב מוחלט של הציבור כלל אינו מושפע מהשאלות עליהן אנו קורעים את עצמנו. מדינת ישראל הולכת ומתערטלת מדמותה היהודית, היא הולכת ומתכחשת לארצה, לזהותה, לדתה, ואף לתושביה ולצדק המתחייב מהיותה מדינה יהודית – ואנו עוסקים בשאלות ה"שפיץ שבשפיץ".
ערב ראש השנה ובקריאת פרשת ניצבים עלינו לשוב בתשובה עמוקה לא רק מהסגנון הנורא שפשה בנו, כי אם – ובעיקר – לשוב לייעוד הגדול המוטל עלינו, והוא זהותנו היהודית המאמינה. את כל הפעילות יש לשעבד לעניין זה, וכל זה בשלושה מעגלים. המעגל הראשון, הבסיסי והראשוני, הוא מעגל "אחד על אחד", – הנחת תפילין והכנסת אורחים, דוכני נרות שבת וחוגים מקומיים, תפילות יום הכיפורים במניינים מעורבים וסיוע בשעת צרה ומצוקה כפי שנעשה בבתי חולים ועוד ועוד. זו התשתית הבסיסית שלא ניתן בלעדיה, אך אין היא אל צעד ראשון וקטן, שהישגיו מועטים.
שכן לא ניתן לקרב את ישראל לזהותם אם לא עוסקים בשאלות הכלליות הציבוריות, ולא מהווים מופת ציבורי אשר מאהב שם שמיים על הבריות. לו זכינו, היה זיהוי מוחלט בין כיסוי ראש ובין יושר ציבורי, נקיות כפיים, צדק חברתי ואמת פנימית לא מזויפת. כל עוד אין המעגל השני – מעגל ההנהגה הציבורית של הציבור כולו, ומקומו בשאלות היסודיות של מדינת ישראל, אין סיכוי כי פעילויות מקומיות בדוכני השבה בתשובה תבאנה בשורה כלשהי לאומה. על כל שדות הבמה הציבורית צריך לעלות שם ד', ואנו חייבים להתייצב בראש המאבק על יושר כלפי עובדים זרים, על הגינות תוכנית כלכלית כלפי הכושלים בצידי הדרך כמו גם לגבי המעמד הבינוני הנושא עליו את עול התוכנית, על שמירת כבודן וחרותן של הנשים ומניעת אלימות וסחר בהן ועוד ועוד. לא ניתן לאהב שם שמיים על הבריות אם אל מביאים את גדלות שם שמיים במלואה, וזו יכולה להופיע רק אם אין אנו מצמצמים עצמנו במה שקרוי נושאים "דתיים", כי אם שותפים בכל מערכות החיים של האומה.
רק לאחר מכן ניתן להתקרב למעגל השלישי, הוא זה שלמדנו הראיה" קוק, וביאר לנו כי אם לא תהיה תורת ד' גדולה בפינו, לא תמצא האומה הישראלית את עצמה בתורה זו. תורה גדולה משמעה התייחסות לכל מרחבי התורה – ההלכה והמחשבה, האגדה והתנ"ך, הנגלה והנסתר – ומפגש עולמות תורניים אלה עם עוז החיים הטבעיים, ועם דרך הארץ העומדת בבסיס התורה. אנו קרואים גם להמשיך בחזון הגדול של תורת ארץ ישראל, המחברת כללים ופרטים, ומעניקה חיים גאוליים לתורה כולה. שלושת מעגלים אלה הם ההתייצבות המשותפת במעמד מדבר מואב שבפרשתנו, והם אלה שעלינו להקדיש את חיינו למענם. (נצבים וילך תשס"ג)

הפוסט אתם ניצבים היום כולכם הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.