ההתחלה

היה לי ברור שאני רוצה לעשות ספורט יחידני. בגיל 9 אני זוכר ששאלתי את ההורים שלי איזה ספורט אני אעשה. לכל האחים היה משהו משלהם; קראטה, כדורגל, פסנתר. אני גם רציתי משהו משלי. כששאלו אותי על סייף לא ידעתי מה זה בהתחלה, כשהבנתי שזה חרבות- ישר נדלקתי. התאהבתי בסייף מהאימון הראשון. הקורדינציה, התנועה והמחשבה יצרו אצלי חיבור מידי

תחביב או מקצוע?

קודם כל אני מסייף כי אני אוהב סיף. המשחק, הדו-שיח עם היריב, הספורט והאתגר הם מה שמושך אותי ונותן לי מוטיבציה להתאמן. למזלי, אני גם סייף טוב, אז אני יכול לעתים גם ליהנות מהצלחות. כשאני שם את המסכה אני באלמנט שלי, באזור הנוחות שלי, במקום שאני מרגיש שאני שייך אליו במאה אחוז. אני יכול לבטא את עצמי דרך התנועה, דרך המאבק עם היריב, ובאותו זמן לעשות ספורט. החיבור החזק לסיף לעתים בעייתי, כי לפעמים צריך הפרדה בין העולמות, בין הדמויות

תחרויות בשבת

לפני 11 שנים הייתה תחרות עד גיל 13 באשקלון ביום שישי. הגעתי עד לחצי גמר אבל הייתי צריך לעזוב כי השבת עמדה להיכנס. אני זוכר שעמדתי עם אבא שלי על המרפסת של המלון שהיינו בו בשביל לא לנסוע בשבת ובכיתי. הוא אמר לי שהוא יעשה כל מה שהוא יכול בשביל שדבר כזה לא יקרה שוב, ובאותו שבוע התחלנו במאבק. עתרנו לבג"ץ בבקשה להעביר תחרויות קריטריון ליום חול וכך לתת לכל הספורטאים הזדמנות שווה להתחרות ולהיכנס לנבחרת. בסופו של דבר המאבק לא צלח, והייתי צריך לקבל החלטה, והלכתי עם הסייף. המאבק הזה הוא מאבק צודק, מאבק שצריך להשלים אותו. המצב הזה שספורטאי דתי לא יכול לקבל הזדמנות להיות חלק מנבחרת ישראל בגלל שהוא שומר שבת הוא שערורייתי. זה לא נכון ולא הוגן להציב ספורטאים דתיים בפני הדילמה הזו, ואני מקווה שזה ישתנה

הסיף בארץ

תחום הסיף בארץ קיבל תנופה עצומה עם עליית ברית המועצות. הגיעו הרבה מאד מאמנים וספורטאים שפיתחו את הענף והוסיפו על בסיס טוב שכבר היה קיים. יש מועדונים בכל רחבי הארץ, וכל מי שרוצה לעשות סיף יכול למצוא מקום. זה ספורט שאנשים פחות נחשפים אליו ומבחינה כמותית אנחנו לא מתקרבים לסדרי גודל של ענפים אחרים בארץ, אבל עם חשיפה ופרסום טוב אנשים יוכלו לראות איזה ענף מיוחד ויפה זה

המקום ה-40 בעולם

מבחינה טכנית, עם צבירת הניקוד שלי בעונה זאת שם אני נמצא, אבל ההרגשה כבר כמה שנים היא שיש לי את היכולות והכישורים להתמודד עם הסייפים הטובים ביותר ואם רק אצליח להביא את זה לידי ביטוי בתחרויות אני אמשיך לעלות בדירוג העולמי

תחרות שלא אשכח

התחרות האחרונה, של אליפות אירופה 2019, הייתה תחרות שלא הייתה לי כמותה אף פעם, גם כשלקחתי אליפויות בתור נער. זאת הרגשה שכל ספורטאי מייחל לה. חוץ מזה, היום הזה שנגמר ככה הוא עוד יותר מיוחד כי זה קרה בגרמניה, ואין מה לעשות, דברים כאלה תמיד מקבלים משמעות נוספת כשהם קורים בגרמניה

מדלית זהב

התוצאה הסופית, הדובדבן שבקצפת, אבל הדבר האמיתי הוא העבודה הכל-כך קשה שעמדה מאחורי ההישג הזה. המדליה הזאת עומדות שעות על גבי שעות של עבודה קשה, אימונים, כישלונות והרבה זיעה שלי ושל האנשים המיוחדים במינם שיש לי את הזכות לעבוד איתם, ומה שבאמת עושה את המדליה למיוחדת היא האפשרות לראות את התוצר של כל הדברים האלו

היעד הבא

אליפות עולם עוד שלושה שבועות. תחרות קריטית למרוץ האולימפי ואחת מהתחרויות החשובות ביותר בעולם הספורט. אתכונן בצורה הטובה ביותר כדי לתת לעצמי את האפשרות הטובה ביותר להצליח

החלום הגדול

ברמה ההישגית, להיות אלוף אולימפי זה חלום של כל ספורטאי וכך גם שלי. אבל בדרך לשם אני צריך לעבור את התהליך, להיות מחובר לדרך ולדעת לשים את הספורט בפרופורציה. אמנם זה החלום, אבל זה לא הדבר היחיד. חוץ מזה, אני רואה את ההשפעה של המדליה הראשונה של יעל ארד על הספורט הישראלי בכלל ועל ג'ודו בפרט ואני מקווה שיום אחד אוכל לומר שגם אני תרמתי את חלקי בפיתוח הספורט הישראלי

הפוסט השבוע בעזרת גברים: יובל פרייליך הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.