בפתחה של שנה חדשה, ודאי כזו שמסכמת עשור, מצאנו הזדמנות לחזות את השנים הבאות עלינו – לטובה או שלא. לשם כך שוחחנו עם פרופסור דוד פסיג חוקר עתידים, מאוניברסיטת בר אילן.

בחקר העתיד, ענף של תחום אחר במדע המכונה 'חקר מערכות', מנסים להבין את ההיגיון של מערכות ולהשליך מכך על העתיד. לשם כך משתמשים במודלים מתמטיים וסטטיסטיים שמנסים להבין אם יש, למשל, היגיון בדפוסים שחוזרים בכלכלה, בעימותים, או בהתפתחותן של טכנולוגיות, מתקפים אותם ומעריכים את מהימנותם ואז מנסים להבין מה יהיה השלב הבא במערכת.

מאז שהתחום, הקיים כ-100 שנה, החל להתפתח – בסביבות 70% מהתחזיות אכן התממשו, ואנחנו רק בתחילת הדרך בהבנת היגיון של מערכות.

ביקשנו להתמקד בנושא החם של הבחירות האחרונות – 'יהדותה' של המדינה, וכן באופיו של המגזר הדתי לאומי של העשורים הבאים. פרופ' פסיג מסיים כעת לכתוב ספר שעוסק בעתידה של היהדות, במהלכו ניסה להבין אם קיים דפוס מסוים שיוכל להצביע על המגמות העתידיות בזהות היהודית ובנרטיב הדתי. הוא מצא שעד כה היו ארבעה עידנים בזהות היהודית, בהתפתחות ההלכתית, ואנחנו כנראה מסיימים כעת את העידן הרביעי ומתחילים את העידן החמישי.

שלושת העידנים הראשונים ארכו בממוצע כל אחד כ-500 שנה. בסוף כל עידן היו כ-200 שנה של מחלוקות קשות, של עימותים בין זרמים חדשים שצצו לבקרים. בסוף אותם 200 שנים בדרך כלל התרחש אירוע היסטורי גדול, לרוב אסון שלאחריו החל העידן הבא. לכל עידן היה נרטיב דתי אחר, מנהיגים אחרים, מקור סמכות אחר, ודפוסי חיקוי של מנהיגים אחרים.

שופטים ומלכים

לדברי פרופ' פסיג, העידן הראשון של היהדות היה עידן ראשי השבטים והשופטים, שגם הוא הסתיים במלחמות קשות. "בעידן הראשון לא היה בכלל שום שלטון, בבחינת 'איש הישר בעיניו יעשה'. בתקופת השופטים היו במות פולחן לאורך כל ארץ ישראל, לכל שבט היו אמונות ומנהגים אחרים ואפילו זבחו זבחים בכל מיני מקומות שונים, ורבים אפילו עבדו עבודת אלילים. הסיפור של פילגש בגבעה הוא אנקדוטת סיום מאוד מהדהדת של התקופה ההיא, משום שאחריו, השבטים התארגנו וחיסלו כמעט לחלוטין את שבט בנימין. התוצאה הייתה שהם כל כך נבהלו מעצמם, שהם אמרו לשמואל – 'שיטת הממשל של השופטים לא עובדת, אנחנו צריכים מלוכה'. לא הייתה ברירה, ושמואל משח על השבטים את שאול.

"מיד אחרי זה קם דוד, מהפכן גדול, שבעורמה גדולה הצליח לדחוק את שושלת שאול. תפיסת עולמו היתה שהדרך היחידה למסד עם היא לבנות מרכז פוליטי אחד ומרכז דתי עם בית מקדש. בנו, שלמה המלך, המשיך והגיע להישגים מדהימים. אבל 30 שנה בלבד אחרי שנפטר, באו עשרה שבטים ואמרו לבן של שלמה, רחבעם – תקל עלינו, אי אפשר שהטובים בילדינו ישרתו ארבעה חודשי מילואים בשנה כדי להביא ארזים ואבנים עבור שלמה כדי שיבנה את הארמונות שלו בירושלים. רחבעם השיב להם – 'אבי ייסר אתכם בשוטים, אני אייסר אתכם בעקרבים'. התוצאה הייתה מרד בלתי רגיל שלקח כ-200 שנה עם 7 מלחמות אחים. בסופן עשרה שבטים נפרדו טוטאלית משבט יהודה ועשרה שבטים אבדו והתפזרו – בין אם מרצון, בין בהגליות. שבט יהודה, שושלת של מלכים, נשאר לבד, אבל בסופו של דבר גם הם נאבקו זה בזה, עד אשר בא ירמיהו ואמר – 'העסק הזה לא עובד. בואו נקבל את הדין ונצא לגלות'. אבל הם שמו אותו בבית סוהר, הוא היה נחשב שמאלני…", צוחק פרופ' פסיג וממשיך, "רדפו אחריו ולעגו לו. אחרי זמן מה, בבל כבשה והגלית, בעיקר לבבל. הרבה אחרים גלו למצרים והתפתחו 2 מרכזים יהודיים – בבבל ובמצרים. חלק קטן נשאר בישראל, אבל זה היה סוף העידן השני של שיטת הממשל המלוכנית שהביאה אסונות מהדהדים על העם היהודי. 40 שנה אחרי חורבן בית ראשון באה הצהרת כורש שאמר שמי שרוצה לעלות לארץ רשאי, והורה לעזור לבנות מחדש את בית המקדש. מתוך כמיליון וחצי איש שהיו בבל, רק 40 אלף איש הסכימו לעלות".

הלכו אחרי האב

בעידן השלישי, שיטת הממשל הייתה כהונה. הכהנים, שהיו הדמויות בעלות הסמכות הדתית, שינו הלכות, דוגמת הלכה חשובה לפיה לא הולכים אחרי אב בהגדרת היהדות אלא אחרי אם. "לא מעט כהנים באותם ימים בישראל היו נשואים לגויות ועזרא שינה את זה, כנגד כל הכהנים – זו הייתה מהפכה אדירה. בתקופת שיטת הממשל הכהנית, קמו מנהיגים ומשפחות כהונה שניסו לבנות מדינה ולהחזיר עטרה ליושנה, אבל תוך כדי היו מלחמות ורציחות עד שבסופו של דבר הכהנים הפכו למושחתים גם בבית המקדש, והתוצאה היא שקמו קבוצות קטנות שרצו לשלוט עד שבאו הרומאים והגלו את מי שנשאר", מתאר פרופ' פסיג.

העידן הרביעי מיוחס לתקופה של הרבנים, שביקשו השכלה ודרשו כי רק מי שיוכיח שהוא מנהיג עם ידע וסמכות שניתנה לו מאחרים – ולא בירושה מאביו, יוביל את העם. "זו הייתה מהפכה בלתי רגילה בזהות היהודית. התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי, שביניהם הבדלים גדולים מאוד, הם התוצאה של המהפכה הרבנית. כל ההלכות והסייגים שאנחנו מכירים כיום נוסחו אחרי תקופת הכהונה, חלקם בירושלים וחלקם בבל. הייתה מחלוקת קשה מאוד בין מי שנשארו בארץ ובין אלו שגלו לבבל. אבל אנחנו נמצאים כבר 1800 שנה מאז מרד בר כוכבא. אחרי החורבן ניסו עוד איך שהוא לחזור אבל באו אחרי זה הרומאים וחיסלו את מי שנותר בישראל", מספר פרופ' פסיג.

"בעוד 100 שנה לא יהיו התנועות והזרמים ביהדות כפי שאנחנו מכירים אותם היום. לא תהיה ציונות דתית, לא יהיו חרדים, לא יהיו חסידים כפי שאנחנו מכירים אותם היום, יהיו תנועות חדשות"

רוב יושביה עליה

כעת, אנחנו נמצאים בתום התקופה הרבנית, שהחלה להסתיים לפני כ- 200 שנה.

פרופ' פסיג: "בתקופת האמנציפציה קמה בתוך היהדות התנועה הרפורמית שנוסדה ב-1810 וטענה שהיהדות הרבנית אינה היהדות המקורית, אלא יהדות שהתפתחה וצריך לעשות עוד תהליך של התפתחות. אחריה קמה בארה"ב התנועה הקונסרבטיבית ב-1890 ואחריה קמה התנועה הציונית שאמרה – 'תעזבו את היהדות, האמונה ותפילת "ותחזנה עינינו בשובך לציון", ניקח את גורלנו בידנו ונבנה בית לאומי'". 200 השנים האחרונות של העידן הזה הגיעו אל סופן ממש בימים אלה כאשר בפעם הראשונה מאז חורבן בית ראשון, הקהילה היהודית הגדולה ביותר חזרה לשכון בארץ ישראל – כיום 46% מהם היהודי יושבים בארץ ישראל.

"קרה תהליך מאוד חשוב ב-200 השנים הללו – התנועה האורתודוכסית שמשקפת את היהדות הרבנית, שלאורך 1600 שנה היתה רוב העם בתפוצותיו, מונה בסופן רק 10% מהעם היהודי. כיום רוב העם היהודי הוא או רפורמי או קונסרבטיבי או חילוני לחלוטין", פרופ' פסיג ממשיך. "בדרך הייתה שואה איומה. התנועה הרבנית התנגדה לציונות והאנשים לא ברחו בזמן. בדרך הייתה כמובן תקומה. אנחנו כרגע נמצאים 70 שנה אחרי תקומת העם בארץ ישראל, ובעצם עברנו סף בהיסטוריה שאחרי 2600 שנה הקהילה היהודית הכי גדולה יושבת בארץ. לכל היותר, בעוד 5-10 שנים 50% מהעם היהודי יישב בארץ, ואז נעבור נקודת ציון קריטית בהיסטוריה של העם היהודי שיש לה השלכות הלכתיות מרחיקות לכת".

הכוונה היא למושג ההלכתי "רוב יושביה עליה" – משמע, כאשר רוב העם היהודי יושב בארץ ישראל (רוב = 50% + אדם אחד), הלכות ארץ ישראל הופכות לדאורייתא.

"כל עוד ההלכות הקשורות לארץ הן מדרבנן, למשל, שמיטה – אנחנו יכולים להמציא פתרונות הלכתיים כדי שלא נצטרך לעזוב לחלוטין את השדות. כשיהיה רוב, נצטרך לעשות יובל, זה דאורייתא. האם אפשר לקיים מדינה במאה ה-21 בכללים אלו?", תוהה פרופ' פסיג.

"כעת, אחרי 2600 שנה הקהילה היהודית הכי גדולה יושבת בארץ. לכל היותר, בעוד 5-10 שנים 50% מהעם היהודי יישב בארץ, ואז נעבור נקודת ציון קריטית בהיסטוריה של העם היהודי שיש לה השלכות הלכתיות מרחיקות לכת"

בעוד 100 שנה לא תהיה ציונות דתית

כעת, זו הפעם הראשונה בה היהדות לא נמצאת תחת סמכות של שופטים, מלכים, כהנים, או רבנים, כולם סמכויות דתיות. היהדות נמצאת תחת ריבונות אזרחית. הריבון הוא האזרח, האדם, בשיטה הדמוקרטית, ויש לכך השלכות על אופי המדינה, היהדות והעם.

פרופ' פסיג: "כתוצאה מכך סביר להניח שהיהדות תשתנה לחלוטין. אנחנו נמצאים בתקופת מעבר בה הבלבול גדול. בתקופות המעבר יש מאבקים גדולים, כי יש אנשים שירצו לשמור על מה שהיה בעבר, אבל מה שהיה קודם לא רלוונטי כבר כי הסמכות הרבנית התפתחה בקהילה. הלך-הרוח של קהילה הוא לא הלך-רוח של לאום, עם ריבונות. לדוגמא, בקהילה בחוץ לארץ אם מוצאים קבר באיזה שהוא מקום אסור לבנות עליו. אבל בהלך-רוח שמשקף אינטרס לאומי ולא קהילתי – אם אתה צריך לבנות בית חולים ואתה מוצא לפתע קבר, אתה לא יכול לא לבנות בית חולים בגלל זה. זה הלך-רוח שונה לחלוטין שהולך לשנות הרבה הלכות.

"יש כבר שינויים מרחיקי לכת בהבנה של נרטיב דתי והלכתי, אבל יש כאלה שיוצרים ריאקציה כנגד התהליך הזה, הם רוצים להחזיר את הגלגל אחורה כי הם מפחדים מהתמורות. אבל לא יעזור לנו כלום, הדברים מתפתחים. למשל, מעמד האישה ישתנה לחלוטין, גם ביהדות, ויש אנשים שנחרדים מזה. או פתאום הריבון שמקבל החלטות, גם הלכתיות, זה לא הרב אלא בית משפט ריבוני של לאום. הריבון האמיתי כרגע הם הממשל, הכנסת ובית המשפט העליון. אף פעם לא היה כזה דבר בהיסטוריה היהודית".

פרופ' פסיג מתאר כי התהליכים שמרחשים בזמננו – זהים בדיוק למגמות שהתרחשו בעבר לפני תחילתו של עידן חדש: "יש תהליכים עמוקים מאוד שמתרחשים מתחת לפני השטח. מה שאנחנו רואים מעל לפני השטח זה בלבול, זה קבוצות שמתנגדות לשינויים ורוצות לשמר את מה שיש, וקבוצות אחרות שרוצות לשנות אבל אין להן דעות ברורות על איך צריך לשנות. זו בדיוק תקופת הביניים בתהליכים היסטוריים. תמיד זה תהליך, ויש חילוקי דעות ומתנגדים, אבל בסופו של דבר זה מתקבע. לדוגמא, יום העצמאות – בהתחלה החרדים לא רצו לקיים כלום. לאט לאט הם רוצים להיות חלק מהממשלה, לקבל תפקידי שרים, וחלקם לא מתנגדים להקמת המדינה, או 'רק אומרים הלל בלי ברכה', עד שלאט לאט יום העצמאות יהפוך ליום דתי, לא רק לאומי. אלו התהליכים שמתרחשים, ואנחנו נמצאים בנקודת ציון חדשה והיסטורית שבה בפעם הראשונה הריבון הוא העם, לא המלך, הכהן או הרב, וזה הולך לשנות את היסודות של הפסיקה ההלכתית וכמובן עוד הרבה דברים שקשה אפילו לתאר כרגע, בתהליך שלוקח כ-200-300 שנה, והפסיקה ההלכתית תצטרך לפתח את העידן הזה".

גם הפרטים ישתנו? ישנו את השתייכותם למגזר מסוים וכדומה?

"תהיה תנועה. המגזרים שאנחנו רואים אותם היום לא יהיו. תמיד בכל התקופות בהיסטוריה של העם היהודי היו כל מיני זרמים שקמו ונעלמו – צדוקים, פרושים, מתנגדים, חסידים, רפורמים ועוד. כל התנועות ביהדות הן בסך הכול ריאקציה לתהליכים היסטוריים. כשהתהליך ההיסטורי משתנה התנועה הזו נעלמת וקמות תנועות אחרות. בעוד 100 שנה לא יהיו התנועות והזרמים ביהדות כפי שאנחנו מכירים אותם היום. לא תהיה ציונות דתית, לא יהיו חרדים, לא יהיו חסידים כפי שאנחנו מכירים אותם היום, יהיו תנועות חדשות. זה ייקח בסביבות 200 שנה".

כיום, אנחנו נמצאים בתקופה טובה יחסית לעבר ולצפוי בעתיד?

"זו התקופה הכי טובה שהייתה לעם היהודי אי פעם. כשאמרנו 'ותחזנה עינינו בשובך לציון' – לזה התכוונו – שנהיה בני חורין, שיהיה לנו צבא שמגן עלינו, שנהיה בתהליך של יצירה ועשייה. תמיד נהיה במאבקים ותמיד יהיו חילוקי דעות, זה העם היהודי. ואנחנו נמצאים בתקופה שלא הייתה כדוגמתה בהיסטוריה של העם היהודי. אנחנו יחסית מאוחדים, זו פעם ראשונה שיש לנו בכלל צבא אחד, מגובש, פעם ראשונה שיש ממשל אחד, פעם ראשונה שיש עוצמה צבאית וכלכלית, פעם ראשונה שהארץ הזו מיושבת כפי שהיא מיושבת. אף פעם הארץ לא הייתה מיושבת ככה וזו רק ההתחלה, כי אנחנו כרגע 9 מיליון איש, ובסוף המאה ה-21 נהיה פה 24 מיליון איש, מתוכם 20 מיליון יהודים", הוא משיב.

הפוסט "בעוד 100 שנה לא תהיה ציונות דתית" הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

תשע"א –  גם אם אדמתי בוערת

בחנוכה תשע"א התרחשה השריפה הגדולה בכרמל שגבתה את חייהם של 44 בני אדם, כבאים שוטרים ונערים מתנדבים שפעלו בשטח האש, מה שהפך את השריפה לאסון לאומי.

אותה שנה הייתה שנה שחונה, עצירת הגשמים והיובש הקיצוני הובילו להתפשטות שריפות. ביום הראשון לחג החנוכה, באזור 11:00 הוצתה שריפה ביער באזור עוספיה. הרשלנות, תנאי השטח הקיצוניים, רוח הקדים שנשבה באותו יום, ועוד – הובילו להתפשטות מהירה של השריפה הגדולה ביותר בכרמל.

אוטובוס שהוביל סוהרים לתגבר פינוי אסירים מכלא דמון נקלע לסופת האש ונשרף. 37 נוסעים (מתוך 40) נספו. שלושה כבאים, שלושה קציני משטרה ונער צופה אש נספו כשניסו להציל את האוטובוס הבוער.

כ-35,000 דונם של יער נטוע וחורש טבעי ומיליוני עצים עלו באש. שיקום נזקי השריפה ארך זמן רב, אסון אקולוגי של ממש.

תשע"ב – ושבו בנים לגבולם

הימים של שנת תשע"ב מאופיינים כשיא פריצת הרשת החברתית פייסבוק לתוככי החברה בישראל ותחילת התנעת מהלכים חברתיים ומחאות – דרכה.

גלעד שליט נחטף בידי החמאס ביוני 2006 ובתחילת שנת תשע"ב, רבים הביעו תמיכה ושינו את תמונת הפרופיל שלהם בפייסבוק לתמונת המחאה להשבתו של גלעד שליט לחיק משפחתו, יהא המחיר אשר יהא.

חמש שנים וארבעה חודשים הוא היה שבוי בידי החמאס, 1,941 ימים בהם כולנו התפללנו לראותו שב הביתה. ביום כ' בתשרי התשע"ב, בחג סוכות, גלעד שב הביתה במסגרת עסקת חילופי שבויים ענקית במסגרתו החזרנו לידי החמאס 1,027 אסירים ביטחוניים.

תשע"ג – מבצע עמוד ענן

במהלך העשור האחרון ולמעשה מאז שתכנית ההתנתקות יצאה לפועל, רצועת עזה לא שקטה. החמאס שהתמקם בחולות שהיו בעבר יישובים בחזקתנו, מקפיד לשמור על חוסר שקט ומתקפות חוזרות ונשנות לתוך גבולות ישראל.

בתחילת שנת תשע"ג הוחלט על יציאה למבצע "עמוד ענן". במהלך המבצע הותקפו יעדים ברצועת עזה, מעזה נורו לעבר שטח ישראל למעלה מ-1,500 רקטות, ליישובי הדרום ולערי המרכז.

המבצע הסתיים בהפסקת אש וללא הכרעה צבאית אך בשנה שחלפה ממבצע זה ועד לחטיפת ורציחת שלושת הנערים נמדד שקט יחסי באזור וירי הרקטות פחת. חמאס ניצל את תקופת הרגיעה להצטיידות ברקטות רבות וכאמור, השקט הופר עם חטיפת הנערים.

תשע"ד – "פתח לבך ברחמים על בניך"

ביום חמישי ט"ו בסיוון תשע"ד עלו איל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל הי"ד על טרמפ בצומת אלון שבות. ברכב אספו אותם שני מחבלים.

במשך 18 ימים המדינה כולה חיפשה את הנערים, התפללה לשובם ועקבה בדריכות אחרי החדשות. לצערנו, לבסוף נמצאו גופות. במשך הימים בהם חיפשו את הנערים, התאחדה המדינה כולה בדאגה כנה וסביב הכאב והסבל של המשפחות. אלו היו רגעיה היפים של המדינה שנדמה שלא שבו עד היום.

לאחר מציאת גופות הנערים וקבורתם ובעקבות ירי בלתי פוסק ליישובי הדרום ועוטף עזה, החל מבצע צוק איתן, שנמשך 50 ימים. במהלך המבצע נורו מרצועת עזה 4,594 רקטות לעבר יישובי הדרום והמרכז. במהלך המבצע איבדנו 68 חיילים, חמישה אזרחים, עובד זר ומאז ועד היום תושבי יישובי עוטף עזה והדרום חיים בחוסר שקט תמידי.

בת גלים שער עוסקת מאז רצח בנה הי"ד בדברור מדינת ישראל והשכנת אחדות בין כל יהודי התפוצות במסגרת עמותת סאנשיין שהקימו היא ובעלה אופיר לזכרו של גיל-עד הי"ד, לחיזוק הקשר בין ישראל לתפוצות וחיזוק האופטימיות בעולם היהודי ע"י חיבורים ומיזמים שונים בארץ ובעולם. בת גלים משמרת את האחדות שהחלה כאן בארץ ובוחרת בחיים כל יום, בוחרת לעשות טוב ולקרב בין כל היהודים הקרובים והנדחים.

"הבחירה בחיים היא יומיומית ולצד הכאב התמידי והחיסרון הגדול כל כך אנחנו משתדלים להסתכל על מה שיש ועל חצי הכוס המלאה" אומרת בת גלים ל"שבתון" וממשיכה: "הבנו שכשמדברים על עם ישראל זה לא רק העם בארץ אלא גם חשיבות הקשר עם יהודי התפוצות, נושא בוער בדור שלנו ואנחנו משתדלים להביא את הלב של העם היהודי בארץ לתפוצות ולהזכיר להם כמה הם חשובים לנו וכמה הם חלק מהעם שלנו וגם חשוב שהעם בארץ יבין את החשיבות של הקשר הזה.

"הוכחנו לעצמנו שאנחנו יודעים להיות טובים, אכפתיים ורגישים לזולת. אין עוד עם כזה בעולם שיודע לדאוג לבניו. גם בתקופות של שסע ופילוג אנחנו חייבים לקבל כוחות מהמסוגלות שלנו כעם ולהזכיר לעצמנו מי אנחנו באמת".

תשע"ה – פיגועים וגרבוזים

בתשע"ה לא פסקו ניסיונות ארגוני הטרור לפגוע בישראלים. מרבית הפעולות היו של מפגעים בודדים שרצחו ופצעו אזרחים חפים מפשע – בהם גם המחבל מטול כרם שעלה בחורף על קו 40 מתל אביב לבת ים, והחל לדקור את הנוסעים עם סכין שאחז בידו. מי שעצר בידו היה נהג האוטובוס הרצל ביטון, שהפך לגיבור ואף הדליק משואה בטקס הדלקת המשואות באותה שנה.

'טרור היחידים' המשיך גם רגע לפני שתשע"ה נסתיימה, לקראת ערב ראש השנה תשע"ו, כאשר פרצו מהומות בהר הבית, מה שהוביל להחרפת גל הטרור והאלימות על ידי צעירים חמושים בסכינים או ברכבים שדקרו ודרסו יהודים. ההסלמה בטרור הפלסטיני גררה גל פיגועים בלתי פוסקים ברחבי ירושלים, יו"ש ושאר אזורי הארץ, במהלכם נרצחו 47 ישראלים ו-3 אזרחים זרים.

עוד בתשע"ה, מערכת הבחירות התחרתה בשתיים האחרונות בתואר מערכת הבחירות המפלגת ביותר, אז יאיר גרבוז, החדיר לחיינו את הכינוי "עובדי אלילים ומנשקי קמעות" שייחס למצביעי הימין. לשימושה של השרה רגב.

תשע"ו – שחרור יונתן פולארד

10,956 ימים לאחר שנכלא בכלא האמריקני, בתאריך ח' בכסלו תשע"ו שוחרר יונתן פולארד לחופשי.

ב- 1987 נידון פולארד למאסר עולם בשל ריגול עבור מדינה ידידותית והפך לאדם היחיד בהיסטוריה האמריקנית שנידון לעונש כזה בעבור אשמה זו. ב-1985 נעצר בפתח שגרירות ישראל בוושינגטון, בה קיווה למצוא מקלט, אך השער היה סגור בפניו. רפי איתן, מי שהיה אחראי ב-1985 על גיוסו של פולארד ופעולותיו, סיפר כי הוא העביר לפולארד את מילת הקוד המורה לו לברוח מארצות הברית, והוא היה יכול לעשות זאת במשך כמה ימים, אלא שפולארד החליט לבוא לשגרירות עם שתי מזוודות מלאות בחומרים, בחושבו כי יקבל שם מקלט, אך איתן הורה להם שלא להכניסו.

פולארד שימש כאנליסט בתחום הערכת המודיעין וכך נחשף למידע מודיעיני שהיה קשור בישראל. בתחילת 1984 פגש פולארד את אביאם סלע, אל"מ בחיל האוויר, והציע את שרותיו. למן אותו יום ועד שנתפס מסר פולארד מאות אלפי מסמכים לידיו של סלע, חלקם שמשו רבות את ישראל.

על אף השחרור מבית הכלא, פולארד נתון עד היום בתנאים מגבילים קשים שעתידיים לפוג בעוד כשנה.

תשע"ז – יורים ובוכים

השם 'אלאור אזריה' נכנס לחיינו, לאחר ששני מחבלים הגיעו לעמדת צה"ל בתל רומיידה ודקרו את אחד החיילים. אחד מהם נהרג מירי מיידי שביצעו החיילים, והשני, נפצע ונשכב על הקרקע. כעבור מספר דקות ירה סמל אלאור אזריה בראשו של המחבל ששכב על הקרקע, והרג אותו.

אזריה הועמד לדין בבית דין צבאי, ואת החקירה והמשפט ליוו בדריכות אזרחי ישראל ואף חברי הכנסת שהיו חלוקים בדעותיהם לגבי מעשיו וההשלכות של העמדתו לדין.

תשע"ז הייתה השנה שבה הורשע אלאור אזריה בהריגה ובהתנהלות שאינה הולמת ונידון ל-18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי והורדה לדרגת טוראי. לבסוף הוחלט לנכות לאזריה שליש, ולאחר שריצה תשעה חודשי מאסר, שוחרר מהכלא.

אזריה הפך לסמל בדיון חשוב שהפך לציבורי בישראל, על הקו שבין הגנה עצמית, מוסריות הצבא והיחס למחבלים, וכמובן חידוד נהלי הפתיחה באש – שניכר שהשפיעו על התנהלות חיילים ושוטרים בניסיונות הפיגוע שבאו לאחר אותו מקרה בחברון.

תשע"ח – אני לא בובה

שנת תשע"ח זכורה בעיקר בזכות נטע ברזילי, 'טוי' והניצחון שהביא את האירווזיון לישראל, 20 שנה אחרי הפעם הקודמת. אבל מעבר לזכייה בתחרות השירה המפורסמת, ברזילי, ששניות לאחר זכייתה אמרה "תודה שבחרתם בשונה", העלתה את הנושא של שינוי וגיוון באידיאל היופי וקבלת האחר על סדר היום וגרמה למהפכה שמחלחלת גם לעולם האופנה.

דורון מדלי וסתיו בגר, יוצרי השיר "טוי", נכבשו בקסמה של נטע והחזיקו אצבעות שהיא תהיה הנציגה שלנו בארוויזיון.

דורון: "כשסתיו ואני ראינו את נטע בטלוויזיה הרגשנו שהיא תזכה והרגשנו שהיא מקור השראה אדיר ליצירה", הוא מספר ל'שבתון'. "הרעיון שמאחורי השיר 'טוי' הגיע מזה שנטע משחקת בלופר, שהוא כמו צעצוע, ומזה שנטע היא בחורה עם טמפרמנט של ילדה שמשחקת משחקים, וככה נולד השיר 'טוי'. היה לנו שבוע לשבת ולכתוב כדי להגיש שיר לוועדה הבוחרת. בסקיצה המקורית השארנו מקום כי ידענו שיחד עם נטע נשנה קטעים בשיר שיתאימו לה וצדקנו. באולפן עם נטע נולד רעיון התרנגול והפתיחה המיוחדת של השיר".

על השיר, שמדבר ברובו על השונה, קבלתו ושבירת המוסכמות החברתיות הלקויות, מסביר מדלי שנטע מעצם קיומה הביאה לשינוי התודעה, שינוי שהחברה שלנו הייתה חייבת לעבור: "השיר נפתח בשתי שורות שאומרות 'תסתכלו עלי, אני יצור יפיפה ולא אכפת לי ממטיפי המוסר המודרניים', שהם נראים בצורה מדויקת הכל חוץ מנטע. על שלטי חוצות רואים את אותם אנשים כל השנים וגם בטלוויזיה, ונטע עשתה שינוי תודעה מעצם קיומה. היא עמדה על הבמה ואמרה 'אני מגניבה, מוכשרת, טוב לי עם עצמי, יש לי בטחון עצמי ואני עושה מה שבא לי', וזה מעורר השראה, ועל זה השיר מדבר".

בשנה שאחרי, זכינו כולנו לקבל את האחר כשהמועמדים הבטוחים לזכייה ולייצג אותנו באירוויזיון היו להקת שלווה שמורכבת כולה מבעלי תסמונות ולקויות. הלהקה נאלצה לפרוש בשל נושא שמירת השבת בארוויזיון, שהתקיים במוצאי השבת.

תשע"ט – צעד ענק לישראל

השנה עשינו היסטוריה: שיגרנו את החללית הראשונה לירח, "בראשית" של עמותת SPACEIL . החללית שוגרה בהצלחה לירח מבסיס החלל קייפ קנרוול בפלורידה. בחדר הבקרה ביהוד התקבלו אותות ונתונים מהחללית הישראלית. לצערנו, חודשיים לאחר שהחל המסע שלה בחלל, רגע לפני הנחיתה על הירח ועקב כשל באחד ממדי התאוצה של החללית, נגרמה שרשרת אירועים שהובילה לכיבוי המנוע ולאי הצלחת הנחיתה.

עם זאת, אי אפשר שלא להתרגש: ישראל היא המדינה השביעית מבין מדינות העולם וסוכנויות החלל שהקיפה את הירח והביאה אובייקט לפני השטח שלו.

בראיון שקיימנו "בשבתון" בשבוע בו שוגרה החללית, אמר לנו אורי אביחיל, מי שהיה מעורב בפרוייקט כמעט מראשיתו כי "זו הרגשה מדהימה לתרום ולהיות חלק מפרויקט ציוני היסטורי זה".

השנה שברנו שיא נוסף, אך מפוקפק: הכנסת הקצרה בתולדות מדינת ישראל. הכנסת ה-21 נבחרה בחודש ניסן האחרון ולאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו לא הגיע להסכמות על הקמת ממשלה ולרוב של 61 חברי כנסת, הוחלט על פיזורה המהיר בטרם הועבר המנדט לבעל המפלגה השניה הגדולה בישראל, כחול לבן, לנסות ולהקים ממשלה. כך מצאנו את עצמנו, אזרחי ישראל, הולכים בפעם השלישית בתוך שנה אחת להצביע – פעם אחת לבחירות לרשויות המקומיות ובפעם השניה והשלישית בבחירות לכנסת.

הפוסט סיכום עשור – תשע"א-תשע"ט: גלעד שליט, TOY וחללית ישראלית הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.