כשרלי בריל, מנכ"לית עמותת Wisemama ומנהלת קהילת אמהות באקדמיה בפייסבוק, סיימה את השנה הראשונה לתואר האינטנסיבי שלמדה במדעי בעלי החיים באוניברסיטה העברית, היא נכנסה להריון.

"לקח לי המון זמן להתקבל ללימודים, וגם הלימודים עצמם היו מאוד קשים, השקעתי בהם המון שעות ולילות לבנים. זה היה טירוף אחד גדול. לא היה לי מושג איך אוכל להמשיך ללמוד כשאני בהריון, אחרי לידה ועם תינוק קטן", היא נזכרת. "נתקלתי בהמון אתגרים שלא ידעתי שהם בכלל קיימים – בתקופת ההריון לא הייתי במאה אחוז שלי, לא משנה כמה ידעתי את החומר. ילדתי בתקופת מבחנים ובאחת הפעמים לא היה לי סידור ונאלצתי להיבחן עם התינוק בתוך מנשא, זה בהחלט לא היה משהו אידיאלי".

רלי למדה, עבדה והשתתפה בכל מלגה שיכלה, כשהתינוקות שלה צמודים אליה, גדלים באוניברסיטה, עד לשלב שהחלו להפריע בשיעורים. גם כשלמדה לתואר השני, נולדו לה שתי בנות צמודות, והיא רשמה אותן למעון שליד האוניברסיטה כדי שתוכל להניק אותן ולחזור ללמוד, פריבילגיה שהייתה זכאית לה רק לאחר עבודה קשה.

רלי: "מאוד קשה להרגיש שאת לא מאה אחוז אמא ולא מאה אחוז סטודנטית. לפעמים את מרגישה שאת לא מספיק טובה – את גם מפספסת שלב מאוד מהותי מההורות וגם את ההתפתחות האישית שלך, את החלומות שלך ואת ההתקדמות; כשאת בלימודים את חושבת על הילדים שהשארת, כשאת עם הילדים את חושבת על העבודה שאת חייבת להגיש עכשיו. אלו תחושות מאוד קשות, של לבד.

"חוץ מזה, יש משמעותית פחות זמן למידה וגם חברתית זה מאוד קשה כי רוב הסטודנטים רווקים, והפן החברתי מתפספס. אין לך את הזמן שיש להם. כולם מבלים ונהנים ואת נשארת בבית עם התינוק, את מרגישה קצת לא שייכת".

בעקבות הניסיון והאתגרים של רלי כאמא צעירה וסטודנטית חסרת קהילה תומכת, היא פתחה לפני עשור קבוצת פייסבוק בשם 'אמהות באקדמיה' – לאמהות סטודנטיות, קהילה אותה היא מנהלת שכיום עומדת על כ-10 אלף נשים משלל התארים שרוצות להקים משפחה או להרחיב את משפחתן במקביל ללימודי התואר או הדוקטורט, וזוכות להבנה ותמיכה בקבוצה, "כשמישהי שהייתה במצב הזה מנרמלת את התחושות שלך, זה תורם לתחושת המסוגלות, שזה קשה אבל זמני – ואפשר לשלב הורות ולימודים באקדמיה", כפי שרלי מסבירה.

בהמשך, רלי הקימה עבור אותן אמהות סטודנטיות גם את עמותת חכמאמא יחד עם רוני בן-צבי אלמלך, דוקטורנטית בטכניון, ד"ר מרים קישינבסקי, פוסט-דוקטורנטית בארה"ב ויעל שמס-מימון, דוקטורנטית באוניברסיטת ת"א, כולן אמהות ששילבו הריון או אמהות עם לימודים או קריירה אקדמאית, חשו את האתגר והמורכבות על בשרן וחשוב להן לפעול כדי לשנות את המצב הנוכחי. בנוסף להן נשים רבות פועלות בהתנדבות בעמותה.

מאוד קשה להרגיש שאת לא מאה אחוז אמא ולא מאה אחוז סטודנטית. לפעמים את מרגישה שאת לא מספיק טובה – את גם מפספסת שלב מאוד מהותי מההורות וגם את ההתפתחות האישית שלך

האקדמיה – לצעירים רווקים

כשד"ר יהל קורלנדר, ראשת מקבץ סוציולוגיה ואנתרופולוגיה – המכללה האקדמית תל חי, וחברת עמותת חכמאמא, הייתה לקראת סיום התואר השני שלה, היא הייתה בהריון ראשון עם בתה הבכורה. היא ביקשה ממוסד הלימודים שלה סמסטר הפסקה בשביל חופשת הלידה, וקיבלה מתוקף זכויותיה כיולדת, אך הובהר לה שבגלל שהיא מאריכה את לימודיה, גם אם בשל הלידה, היא לא תוכל להיות מצטיינת.

ד"ר קורלנדר: "באותו רגע, כשאני עם כרסי בין שיניי, לא היה משא ומתן מבחינתי, אבל כשחזרתי והבנתי שהציונים שלי מתאימים להצטיינות אבל רק בשל הלידה אני מנועה מלקבל את ההצטיינות ערערתי לוועדה. הפסקת לימודים או סמסטר נוסף בשל לידה זו לא הטבה שניתנת לצורך שיפור ציונים, אלא כורח מציאות שבה אני לא שוקדת על לימודיי, אלא מטפלת בתינוקת… הם קיבלו את הערעור שלי- אבל באופן חריג, כלומר, זה לא מובן מאליו עד היום – כל אישה תצטרך לערער מחדש.

"צריך להבין, ההצטיינות הזו חשובה – המערכת האקדמית כל כך תחרותית שיש לכל דבר כזה משמעות גדולה. לכן, כל הדברים האלה מצטברים לכדי אפליה שנובעת בעצם מהיותי אישה שילדה בתקופת הלימודים".

ד"ר קורלנדר עסקה וחקרה בשנים האחרונות בין היתר סוגיות של ההשכלה הגבוהה, בפרט של אנשים בוגרים שלומדים באקדמיה, ובחנה יחד עם ד"ר זאביק גרינברג את החסמים הייחודיים שעומדים לפתחם. היא מכירה את הנושא היטב גם מתוקף תפקידה כמרכזת את המסלול המותאם ללימודי תואר ראשון 'לאנשים עסוקים' של המכללה האקדמית תל חי, שם רוב הסטודנטים בעלי משפחות ועובדים במשרה מלאה או כמעט מלאה.

מחקר נוסף שד"ר קורלנדר עורכת, יחד עם ד"ר זאביק גרינברג- המכללה האקדמית תל-חי, ועמותת חכמאמא, נמצא עדיין בשיאו ובוחן את החסמים ואת האתגרים של נשים שמשלבות משפחה ולימודים, את הקשר של השילוב הזה לנשירה מהלימודים וגם אסטרטגיות התמודדות.

ממצאי סקר 'החוויה והמציאות האקדמית – סטודנטיות אימהות', מתוך אותו מחקר משותף, בהתבסס על דגימה של 150 סטודנטיות אימהות, הראו כי החסמים/ הקשיים העיקריים של סטודנטיות אימהות לסיום התואר בהצלחה הם בעיקר העדר זמן פנוי ללמידה או למחקר – 78%, העדר פניות נפשית – 63%, העדר משאבים כלכליים – 47% והעדר תמיכה רגשית – 33%.

או, כפי שציינה אחת הסטודנטיות שתושאלו: "לאימהות אין יותר מידי נסיבות מקלות, אם בחרתי ללמוד אני עדיין ממשיכה לתפקד כאמא ולעשות את כל מה שעשיתי לפני שלמדתי, לקום בחמש בבוקר ביום שישי לבשל ולהכין הכול לשבת, ללמוד עד השעות הקטנות של הלילה, למלא את כל המשימות בעבודה, והכול תוך כדי שהפן הכלכלי לא ייפגע. לחץ תמידי". אחרת הוסיפה: "אני עובדת 5 ימים בשבוע ולומדת לא מעט + 2 ילדים קטנים, יש לי עייפות פיזית ונפשית. בנוסף, צריך לבצע את כל מטלות הבית… זה עומס שבסופו של דבר גורם לזלזול בלימודים או להגיד לפעמים 'העיקר לקבל ציון עובר'".

ד"ר קורלנדר: "המערכת האקדמית, בעיקר בתואר הראשון, מתוכננת לאנשים צעירים ופנויים, שעובדים בעבודות סטודנטיאליות, שזמנם בידם, ולכן למערכת קשה להתמודד עם סטודנטים שהם הורים. הלימודים בישראל במסלולים הרגילים מאוד אינטנסיביים, בשעות הבוקר ובשעות הערב, דבר שמהווה אתגר כשיש משפחה וכשצריך להוציא ילדים מהגנים. נשים שהן אמהות וסטודנטיות צריכות לג'נגל – הן מוסיפות עוד מוטיב; לימודים, לאותו איזון עבודה-משפחה שקשה כל כך להחזיק גם ככה".

כשהבנתי שרק בשל הלידה אני מנועה מלקבל את ההצטיינות ערערתי לוועדה. סמסטר נוסף בשל לידה זו לא הטבה אלא כורח מציאות שבה אני מטפלת בתינוקת. קיבלו את הערעור שלי באופן חריג. כל אישה תצטרך לערער מחדש

מדינה מעודדת ילודה

הנושא בוער במיוחד גם בפרופ' אילת פישמן, דיקנית הסטודנטים, הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון, הטכניון, שחיבקה את הפרויקט של עמותת חכמאמא: "הסטודנטים בישראל מתחילים את התואר הראשון באקדמיה בגיל מבוגר יחסית למקומות אחרים בעולם, ובעיקר כשמגיעים לתארים מתקדמים חלק גדול מהסטודנטים והסטודנטיות בסוף שנות העשרים לחייהם, במצב שהם מקימים משפחות. לכן, גם אצל גברים, אבל בעיקר אצל נשים, יש קושי לשלב בין לימודים לתואר שני ושלישי ובין הורות. יש זכויות בהריון ובלידה בהתאם לחוק, אבל מה קורה אחר כך? הילד/ה בגן והסטודנטית צריכה לחזור לתפקוד מלא".

למה להתמקד רק בנשים ולא גם באבות?

פרופ' פישמן: "למרות ההתקדמות, השוויון והמודעות, עדיין האימהות הן אלו שנושאות בעיקר בעול גידול הילדים ולכן הן אלו שצריכות להתמודד יותר מהגברים – כך מהניסיון שלי, עם ג'אגלינג או ריבוי מטלות ומשימות שכולן מאוד תובעניות, שזה כולל גם קורסים שהן לומדות וגם, ברוב הפקולטות והתארים – תזה; עבודת מעבדה, מחקר או קריאה של מאמרים רבים ועוד.

"זה מאתגר מאוד לעשות דוקטורט גם למי שהיא לא אמא, ובנוסף לזה כשיש גם מטלות בבית נשים רבות מספרות לי שהן מרגישות שהן לא מספיק טובות – הן לא מספיק מקדישות למחקר, לא מספיק מקדישות לילדים, הן תמיד בחסר של זמן ופניות – לבית, לעבודה ולמחקר. רבות גם עוסקות בתרגול והוראה בשביל הפרנסה, וכל זה בנוסף לחיים עצמם, וזה יוצר קושי".

ד"ר קורלנדר: "בעמותת חכמאמא אנחנו מתמקדות בנשים, כי התפיסה היא שזה הרוב הדי מוחלט של מי שנמצא עליו הנטל הטיפולי. סוציולוגית, גברים ממחנות מסוימים בחברה הישראלית נכנסים יותר ויותר להיבטים הטיפוליים, הרגשיים והארגוניים של ניהול משפחה, אך עם זאת הפער נשמר, נשים עדיין עושות יותר.

"בוודאי שכשאנחנו מדברים על טיפולים, הריון לא קל, 'חופשת לידה' – במירכאות, אלו דברים שדורשים תשומת לב ובריאות פיזית ונפשית מהאישה שמסיטים אותה מהלימודים. כשמדובר בלימודים ולא בפרנסה, יותר קל לדחוק את האישה – 'אז לא תגישי את העבודה' או 'קחי הפסקת לימודים'. וגם, על הנשים יש הרבה יותר לחץ רגשי לשים את הילדים והמשפחה במקום הראשון. לשחק עם הילדים במקום ללמוד למבחן, לדוגמא. זו סיטואציה מאוד בעייתית בשביל סטודנטיות שהן אמהות צעירות לשים את הלימודים במקום הראשון. וגם, למידה היא משאב שזקוק לפניות רגשית – קשה ללמוד למבחן כשהילד חולה, או כשדיברו לא יפה לילדה בבית ספר והיא זקוקה לנו. הדברים האלה מציפים הרבה יותר אתגרים, זאת לצד אתגרים וחסמים אחרים שנשים מתמודדות איתם שקשורים להשכלה גבוהה".

אחד מהאתגרים שעומדים בפני נשים שד"ר קורלנדר מעלה, קשור בקריירה האקדמית: "בישראל אנחנו מגיעות לסיום התארים שלנו בגילאים הפוריים – 30-40, הגילאים המקובלים בחברה החילונית להביא ילדים. אך, זו התקופה הכי לחוצה בקריירה האקדמית שבה מצופה מד"ר צעירה לנסוע לפוסט דוקטורט בחו"ל, לפרסם בקצב מאוד מהיר – יש לה חלון הזדמנויות קצר ואינטנסיבי שרק דרכו היא יכולה להיכנס למערכת האקדמית, ובישראל זה יוצא בתקופה שבה אנחנו בדרך כלל רוצות להקים משפחה. אחת הקריאות היא להאריך את התקופה הזאת בשביל נשים שיולדות בזמן הזה".

אבל יש שיגידו – 'זו בחירה שלך'. למה האקדמיה צריכה להתחשב בתכנון הילודה של סטודנטיות?

ד"ר קורלנדר: "ישראל היא מדינה שמעודדת ילודה בהרבה מאוד ערכים, חוקים, הטבות וסבסודים – מדובר פה קודם כל בהמשך המדיניות הזאת: אם ישראל היא מדינה שמעודדת ילודה – שתעשה את זה גם בתחום ההשכלה.

"כמו כן, אנחנו מדברים פה על ההבדל בין שוויון הזדמנויות ובין שוויון זכויות. בשוויון זכויות יש לכולם את הזכות – להיות מצטיינת או לא, ללמוד או לא, להיות או לא להיות בהריון. בשוויון הזדמנויות מדברים על נקודות פתיחה שונות. כאישה יש לי נקודת פתיחה שונה משל גבר במעמדי ובגילי. אין לי דרך לעקוף את העובדה שאני אסחוב את ההיריון, אניק ואגדל את הילד. אי אפשר לבטל את הזכות הכל כך בסיסית הזו שלי לעבור הריון, וגם לא למנוע את שוויון ההזדמנויות שלי. ללדת ולהיות בעלת משפחה זאת זכות בסיסית שצריך לסייע לה. כשיש התאמות לבעלות משפחה אנחנו נמצאים באותה נקודת זינוק".

כשאת עם תינוק בוכה וצועק ואת צריכה להכין תרגול לקורס שאת מלמדת למחר והניסוי לא הצליח והמנחה שואל מתי את מגישה כבר את המאמר, את פשוט רוצה להיעלם. את מרגישה אבודה

התחשבות – במידה

לסטודנטיות וסטודנטים ישנן זכויות הקשורות להריון, לידה והורות המחייבות את כלל המוסדות להשכלה גבוהה, ביניהן: לאחר לידה- זכאות להיעדרות מ- 30% מהשיעורים לתקופה של 15 שבועות מיום הלידה, ובנוסף, זכאות להיעדרות נוספת של 10% מהשיעורים בעבור טיפול בתינוק בשנת חייו הראשונה; זכאות לדחיית מועדי הגשת מטלות, זכאות לבחינה במועד נוסף, תוספת זמן בבחינה; זכאות להאריך לימודים ב- 2 סמסטרים ללא תשלום נוסף; זכאות למועד בחינה נוסף בגין היעדרות מבחינה שנערכה במהלך 3 שבועות מיום הלידה, ועוד. בין מוסד למוסד, ובין מקצוע/ מרצה, הפרשנות של החוק משתנה, ואף לא תמיד בהכרח בשליטה של המוסד האקדמאי.

רלי: "הרבה פעמים אין התחשבות בכל מה שקורה בהריון ולידה, ממש צריך להתחנן בחלק מהמקומות. גם בקורסים או תארים שיש בהם הכשרה מקצועית ההיעדרות בלתי אפשרית. נשים סיפרו לי שהן הגיעו לשיעור עם הצמיד של בית החולים, כדי שלא ייאלצו לדחות את הלימודים בשנה. קשה לתפוס את זה. עובדה שבקורונה מצאו פתרונות להגעה פיזית גם בקורסים הללו – אם הן בחרו ללמוד תואר מסוים אז אין להן אישור ללדת? צריך לבחור בין הורות לתואר ראשון או שני?!", היא תוהה, אך עדיין אופטימית: "אנחנו עובדות בשיתוף פעולה עם המוסדות ואנחנו רואות שהם רוצים לשנות ולשפר. אני בטוחה שעם הזמן נגיע לשנות גם את הדברים האלה כדי שנשים בישראל לא יצטרכו לבחור בין הורות להתפתחות האישית והאקדמית שלהן".

כחלק מפעילות חכמאמא, ומתוך קשיים כלכליים שעלו מהשטח ומחסור במלגות שמתאימות לאמהות, הוקם פרויקט חכמאמא חונכת.

רלי: "קשה להיות סטודנטים בישראל, ויותר קשה להיות אמא סטודנטית שגם יולדת, לא מקבלת חופשת לידה וכמובן שלא יכולה לעבוד תוך כדי הלימודים – בטח לא אחרי הלידה. המלגות שנמצאות בשוק המלגות כיום דורשות שעות התנדבות – לא משהו שאפשר לשלב כשמנהלים משק בית עם ילדים", היא מסבירה את הרקע להקמת הפרויקט.

הפרויקט פועל במתכונת של מנטורינג, כאשר אמהות סטודנטיות מנוסות מלוות אמהות סטודנטיות הזקוקות לכך, תוך קבלת כלים לליווי וחניכה, ובאופן שמתאים ללוח הזמנים של אמהות, כך שיינתן מענה לאתגר הרגשי של אותן אמהות המשלבות לימודים באקדמיה. ישנה פלטפורמה שמבצעת את ה'זיווג' בין המנטוריות לחניכות, ותכנית פעולה מובנית על פני השנה.

בשלב זה, רוב החונכות בפרויקט מתנדבות, אך המטרה היא שבתמורה להתנדבותן הן תקבלנה מלגה משמעותית ובכך יתקבל מענה גם לאתגר הכלכלי של אותן אמהות סטודנטיות. כחלק מהתמונה היותר רחבה, מטרת המיזם היא צמצום נשירה של אמהות סטודנטיות מהלימודים – ומתוך כך הגדלת אחוז הנשים בדרגים הגבוהים באקדמיה ובתעשייה. הפרויקט בשלב גיוס כספים למלגות ולפעילות העמותה.

'שיגידו שהכל בסדר'

כיום, פרויקט 'חכמאמא חונכת' פועל בהצלחה בטכניון, באוניברסיטה העברית, אוניברסיטת ת"א, אוניברסיטת בן גוריון ואוניברסיטת בר אילן – בשיתוף מוסדות הלימוד, וצפוי להתרחב למוסדות נוספים.

פרופ' פישמן, חיבקה את הפרויקט מיד: "אהבתי שהוא הגיע מהשטח, מתוך צורך", היא אומרת. "פנתה אלי סטודנטית שעושה דוקטורט בפקולטה לרפואה והיא אמא שמתמודדת עם השילוב הזה, והציעה שננסה להביא את 'חכמאמא חונכת' לטכניון, זה מאוד נגע לליבי בגלל שאני בעצמי הייתי סטודנטית אמא ועברתי את זה ברמה האישית, והיום כשאני דיקנית הסטודנטים, אני משקיעה זמן ומאמץ בנושא של קידום נשים וזה אחד הפרויקטים שאנחנו שמחים לקדם; לתת לסטודנטיות את התחושה שהן לא לבד ולהפחית את התסכול ואת החששות שלהן.

פרופ' פישמן קיימה משאל וקיבלה משובים רבים בעד הכנסת התכנית לטכניון, כאשר סטודנטיות רבות התנדבו להיות מנטוריות וסטודנטיות נוספות ציינו שהן זקוקות לאותה עזרה, ולאחר ליווי ו'זיווג' של החונכות והחניכות, הן יצאו לדרך. זו השנה השניה שהפרויקט פועל בטכניון.

"זה מאוד מוצלח", פרופ' פישמן מציינת, ומתארת חוויה מכוננת שנתנה המון פרופורציות וכח לסטודנטיות בתכנית: "קיימנו מפגש פרונטלי ובו פאנל עם חברות סגל בטכניון שסיפרו על החוויה שלהן כמדענית בטכניון שהיא גם אמא. היה מרתק לשמוע איך כל אחת מתמודדת בצורה שונה עם אותו אתגר, הסטודנטיות יצאו נפעמות. לרובן, הפרויקט של חכמאמא היה מאוד טוב והסימן הכי טוב לזה הוא שהיו כאלה שהיו חניכות בפרויקט ורצו להיות מנטוריות בשנה שלאחר מכן, וזה מדהים בעיניי. התכנית מאוד חשובה מהבחינה הזו, של התהליך שהן עוברות".

פרופ' פישמן הייתה במהלך לימודי התואר השני כשהפכה לראשונה לאמא. גם במהלך הדוקטורט שלה היא הייתה אם לשני ילדים מתוך שלושה, וניכר כי היא מבינה עמוקות את האתגרים שעוברים על הסטודנטיות שאותן היא מלווה כיום בתפקידה כדיקנית הסטודנטים.

פרופ' פישמן: "אני חושבת שזו בעיקר התמיכה הרגשית מנטלית, הרי אפילו כל אישה עובדת שיש לה משפחה לפעמים צריכה מישהו מנוסה שיגיד שהכל בסדר… פרויקט החונכות מאפשר לסטודנטית להרגיש שייכת, כי כשאת בסיטואציה הזאת עם תינוק בוכה וצועק ואת צריכה להכין תרגול לקורס שאת מלמדת למחר והניסוי לא הצליח והמנחה שואל מתי את מגישה כבר את המאמר, את פשוט רוצה להיעלם. את מרגישה אבודה, את מרגישה לבד, את מרגישה שאת לא יכולה. אני ממש זוכרת את עצמי בכמה סיטואציות כאלה. ובעיקר, את צריכה מישהו שיגיד לך שהכל בסדר ושאפשר לעשות את זה".

רוצים שינוי

המסלול המיוחד שד"ר קורלנדר מרכזת מאפשר לימודים אקדמיים למשך כיומיים בשבוע מה שנותן לסטודנטים את היכולת להמשיך להתפרנס וגם לקיים חיי משפחה תוך כדי הלימודים. "יש סבלנות מאוד גדולה ללהגיע לכיתה עם תינוקות יונקים שעדיין לא מפריעים ויש יותר סבלנות לחיסורים שנובעים מסיבות מוצדקות שקשורות לילדים, להריון ולידה. המסלול הזה נמצא בעוד מקומות חוץ מתל חי, ואני חושבת שכל הורה יכול וצריך שהמסלולים ייפתחו בפניו ועמותת חכמאמא עושה עבודה מדהימה בסיוע על ידי תכנית המנטורינג שלה", אומרת ד"ר קורלנדר.

מה השאיפה שלך בתחום הזה?

ד"ר קורלנדר: "האקדמיה עשתה כברת דרך באופן שבו היא מתייחסת לנשים בכלל ולנשים אמהות בפרט, אבל היא צריכה עוד לעבור דרך מאוד ארוכה, ועמותת חכמאמא מתווה דרך. תכנית המנטורינג שלה היא פריצת דרך גדולה שבה אנו מבינות שנשים זקוקות קודם כל למישהי שכבר עשתה את זה, כי זה מאוד מייאש ומתיש. בתכנית המנטורינג תומכים, מייעצים ומייצרים את הקול הזה כקבוצה שעומדת על זכויותיה ועל הדרישות שלה לגבי שילוב נשים באקדמיה בכלל ונשים אמהות בפרט".

פרופ' פישמן: "אנחנו משתפרים, היום יש לנו בטכניון בתואר הראשון 42% סטודנטיות. אבל, הייתי שמחה שיהיה שוויון במקצועות המדעים וההנדסה. הייתי מאוד שמחה לראות יותר נשים גם בתור חברות סגל, מדעניות באקדמיה. יש נפילה מאוד גדולה בין התואר הראשון והמעמד הבכיר והייתי מאוד שמחה לראות יותר נשים בהנהלה ובסגל האקדמי, יותר נשים בעמדות משפיעות, בעמדות ניהול. בסגל הבכיר בטכניון אנחנו 20.4% פרופסוריות מן המניין. אנחנו מתקדמים, המצב הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני 30 שנה כשאני הייתי סטודנטית פה, אבל עדיין יש הרבה מקום לשיפור".

כיום יש כ-58 אלף אמהות סטודנטיות בארץ בכל שנה בשלל התארים. כדי שהן לא ייאלצו לנשור מהלימודים האקדמיים ולפגוע בעתידן התעסוקתי ובמימושן העצמי, ומאידך, שאף אחת לא תאלץ לוותר על הקמת משפחה לטובת רכישת השכלה ומימוש קריירה בשנות הפוריות שלה – חייבים לעשות פה שינוי משמעותי. ולעניות דעתי, זה כל כך הרבה יותר חשוב מכמה מהנושאים שעומדים על שולחנה של הכנסת.

(צו תשפ"ג)

הפוסט האוניברסיטה של החיים- מה עושים כדי שאמהות סטודנטיות לא ינשרו מהלימודים? הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.