יש מן מוסכמה משונה כאילו מי שהסכים לגור בשטח משותף עם פלסטינים ומוכן לספוג אחוזי טרור גבוהים יותר בשם האידאולוגיה מוכן לספוג גם התנהגות פראית תעבורתית

בימים האחרונים יש יריות מהכפרים הסמוכים, זיקוקים לכבוד סיום הבגרויות, 'סיימת, חביבי, בהצלחה את כיתה י"ב' (אפשר לקרוא לזה גם: את "כיתת יורים"). חלק מן היריות הם זיקוקים, חלק לא. אני לא בטוחה שאני רוצה לדעת מה זה, הילדים יודעים להבדיל; "את שומעת את הנותבים?", הם אומרים.

היריות של חגיגות הסיום מתחלפות עוד מעט ביריות של חתונות, כל הסימנים מראים שכנראה נחתנו מהחופשה בנורווגיה לחיים המתפוצצים שלנו כאן, מתפוצצים מחום, מעצבים, לפעמים גם מאהבה. (בסוגריים רק אגיד שזיקוקים יותר יפים בלילה, אם כבר).

אני מקווה שמשטרת ישראל עושה את הקשר בין תרבות הירי לתרבות הנהיגה הפראית של פלסטינים על ציר שישים. בואו נתחיל מהסוף למען יוקל על מי שעדיין מתעקש לחפש סימטריה: גם אנחנו לא תמיד חוגרים חגורות בטיחות לילדים גדולים בתוך היישוב. ועכשיו, כשהתוודינו על זה, נספר ששם זה נעצר. אנחנו לא נוסעים מעל המהירות המותרת, לא עוקפים בפס לבן, לא נוסעים במשטובות מפורקות בלי טסט. אף פעם. אתם יודעים מה? אני אהיה לארג'ית, אולי יש לי איזו נקודת עיוורון בעניין ויש איזה חצי אחוז מידידיי שנוסעים ככה, אין לי איסוף נתונים רשמי אלא את מה שעיניי רואות, ולא ראיתי מעולם את אותו חצי אחוז אבל אני מסכימה לומר שהוא כנראה קיים. מה שאני כן רואה זה את 99 וחצי האחוזים הנותרים. נכון, גם תרבות הנהיגה בישראל באופן כללי היא לא משהו; אנשים ממהרים, עצבניים, מתנשאים, כובשים את הכביש, לוקחים בכוח הזרוע או כוח הגלגלים זכויות קדימה, חותכים דרך השוליים, עולים על נתב"צ, עושים כל מה שיביא את סחבק ראשון ומהר, ועדיין, עם כל זה, אין מה להשוות.

באופן יומיומי הנהיגה של פלסטינים בכבישים המשותפים שלנו מסכנת חיי אדם, גם את חיי עצמם, וגם את כל מי שנמצא איתם על הכביש. נהיגה פרועה שצריך להימלט ממנה כמו במשחק מחשב. נהיגה פרועה שגבתה חיים של ילד מתוק שבמתוקים.

איזו מילה מכובסת זו 'גבתה חיים', יש בה את המילה 'חיים' כשבפועל זה היה מוות, יש בה את המילה 'גבתה' כאילו היא איזה מס הכנסה שאין מה לעשות, קיבלת משהו בתמורה עכשיו היא באה לגבות את חובה. אין פה שום חוב, ושום תמורה ושום חיים. יש פה אכזריות ורשלנות פושעת.

אני לא מכירה מספיק את התרבות של שכניי בשביל להגיד: "הם פחות מעריכים את ערך החיים מאיתנו". זה נראה לי דבר מוזר, איזה עוד ערך יש? להגיע מהר? לא לשים על החוק כי הוא חוק שכתבו הציונים? אז לא, קו לבן זה לא המצאה של הציונים בשביל להערים עליכם קושי, זה חוק תעבורתי הגיוני שתקף גם בנורווגיה.

יש מן מוסכמה משונה כאילו מי שהסכים לגור בשטח משותף עם פלסטינים ומוכן לספוג אחוזי טרור גבוהים יותר בשם האידאולוגיה מוכן לספוג גם התנהגות פראית תעבורתית שלכאורה לא קשורה לשום אידאולוגיה, לכאורה, כי יש צד שכן, שהנהיגה הפרועה היא אולי פיצוי, אולי זו התחושה שחיים מתחת לרדאר, זה כיף לחיות מתחת לרדאר, כיף לדעת שאתה חזק מדי בשביל שיתעסקו איתך, זה משאיר לך הרבה מרחב.

לא הסכמנו לבוא לגור ביו"ש על דעת זה שנספוג את כל מנעד ההתנהגויות שקשורות באופן עקיף לאידאולוגיה או באופן ישיר לתרבות. לא, צריך להילחם בזה בדיוק כמו בטרור שנובע מאידאולוגיה ישירה, זה גובה חיים, זה מייצר מוות.

(דברים תשפ"ב)

הפוסט תושבי יו"ש 'מוכנים' לספוג טרור – אבל לא תאונות הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.