משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה מודיעים לציבור המטיילים ולמועצות האזוריות והמקומיות על תוצאות חריגות בדיגום מים שבוצע לבחינת מצב הזיהום בנחלים מסוימים בצפון.

בבדיקות לחיידקים בדיגום מים שנערך ב-13 דצמבר 2021 נמצאו במספר נחלים בצפון תוצאות החורגות מהמלצות משרד הבריאות (400 קולי צואתי ב-100 מ"ל) – תוצאה המעידה על הימצאות זיהום במים.

התוצאות שהתקבלו:

שניר (חצבאני): שפך לירדן 500.

ירדן: גשר יוסף 630; גשר החמישה 2,150; גשר להבות הבשן 420

יהודיה: 380 זאכי: 1150 מג'רסה: 1,750. אל על: מפל שחור: 850

בניאס: גשר כפר סאלד 700

ג'ילבון: 150

כזיב, עין זיו: 1,600

לאור תוצאות אלה, הכניסה לנחלים הבאים עלולה להיות מסוכנת, עד שתוצאות הדיגום שיתקבלו יהיו תקינות ויציבות:

• שניר (חצבאני) שפך לירדן
• ירדן – מגשר יוסף ועד גשר חורי
• ג'ילבון – מפל דבורה ועד המפגש עם הירדן
• יהודיה – מפל יהודיה
• זאכי – עד הכנרת
• מג'רסה – עד הכנרת
• משושים – בריכת המשושים
• נחל אל על – עד נחל סמך ומשם לכנרת
• בניאס – גשר כפר סאלד ועד למפגש עם הירדן
• נחל צלמון – טחנת הקמח
• נחל כזיב- עין זיו

המשרד להגנת הסביבה לא מצא מקור זיהום ידוע בנחלים.

הדיגום לאיכות המים במספר נחלים בצפון מתבצע בקיץ מדגמית אחת לשבועיים ובעונת החורף מעת לעת, בנקודות דיגום קבועות המייצגות מפל, בריכה או מקטע בנחל, באמצעות פקחי רשות הטבע והגנים.

משרדי הבריאות והגנת הסביבה ממשיכים בדיגום ובמעקב, ויעדכנו בהמשך ככל שיידרש.

הפוסט עד כמה מזוהמים הנחלים בצפון? הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

אלפי ישראלים 'חרשו' את דובאי בחנוכה; רשמים:

חרף האזהרה שהשמיע רה"מ בנט שלא לטוס לחו"ל (אפילו אשתו לא שמעה לו), מספר גדול של ישראלים הדליקו את נרות החנוכה באיחוד האמירויות הערביות, בדגש על דובאי. הערכה של אנשי התיירות היא שקרוב ל-50 קבוצות מטיילים מאורגנות מישראל סיירו במהלך החנוכה באיחוד האמירויות, בנוסף להמון המון ישראלים שנסעו עצמאית לשם. גם אנחנו, 28 חברות וחברים (מרביתם מאותה קהילה) היינו שם. כדרכנו מדי שנה (כמעט), התארגנו, סגרנו עם אחת החברות שתסגור את המסלול ותדאג לכל הפרטים (הפעם עם גשר – שי בר אילן), יצאנו למרות אי הוודאות הכרוכה בקורונה, בסוף שילמנו בשלושה ימי בידוד, אבל קונצנזוס בחבורה- היה שווה.

האמת, החוויה מתחילה עוד בטיסה. על צג המחשב כשאתה מביט על התקדמות הטיסה, אתה עובר מעל ירושלים, רבת עמון, חוצה מדבריות בערב הסעודית, בהמשך רואים את כוויית, ואח"כ מעל הים הערבי בצד אחד חופי איראן ומצד שני בחריין ואח"כ דוחה בירת קאטר.

ולדובאי. דובאי היא אחת משבע אמירויות, שבדיוק ביום שמיני של חנוכה ציינו 50 שנות איחוד. מסת זיקוקי הדינור שהאירו את השמים שם, באותו ערב, לא התקרבה לאף אירוע דומה שראינו פעם בישראל. הכמויות, העוצמות, משהו שונה לגמרי. כי ככה זה דובאי. בכל דבר הם חייבים להראות שהם הכי הכי. בעולם. ובמרבית המקרים הם מצליחים. זה לא רק המגדל הכי גדול בעולם, או פארק הפרחים הכי מדהים בעולם. אפילו הניקיון ברחובות. מצוחצח עד כדי מבוכה. ובכל שעות היממה. ולפני שניכנס לנקודות התיירותיות, עוד שני דברים שדיברו אליי לא פחות. האחד- היחס אל בעלי מוגבלויות. בכל מקום תיירותי שהכניסה אליו כרוכה בעמידה בתור, אם רואים בעל מוגבלות הנתמך בקביים, מיד ניגשים אליו מיוזמתם, מציעים לו שאטל ואף מכניסים אותו ללא תור. מדהים. השני- כמעט שלא תראה שוטרים בשטח. אבל הם נמצאים, ועוד איך. מצלמות מרשתות בכל חור, והמון. זמן התגובה של השוטרים מהיר ביותר. שמענו שם על ישראלי שנהג במכונית שכורה ועבר באדום. צ'יק צ'אק עוצרים אותו, דו"ח על 45 אלף שקל. טבין ותקילין. בלי שישלם, הבחור לא יורשה לצאת מדובאי. לא, לא בגלל שהוא ישראלי. היחס כלפינו כישראלים היה לבבי ואוהד ממש. אבל שם, אין הנחות. נתפסת ללא מסיכת קורונה, חטפת קנס של 5000 דיראם (דיראם שווה כ-0.87 שקל). אין סיפורים של שכחתי, נקרע לי, רק נשמתי. וזה עובד. ההקפדה שם על מסכות היא הכי קרוב למושלמת. ולעניין האוכל הכשר, לפני שניגע באתרים התיירותיים עצמם. בכמה מבתי המלון המובילים בדובאי כבר נפתחו מסעדות כשרות ע"י שפים ישראליים. מומלץ להירשם מראש. בנוסף, פועלים גם כמה קייטרינג כשרים, של חב"ד ואחרים. גלישה בגוגל תביא אתכם אליהם. אנחנו, כקבוצה, אכלנו בערבים ארוחות חמות, כשרות כמובן, הן של קייטרינג, הן של חב"ד, פעם במסעדה הכשרה והמעולה במלון אינטרקונטינטל (כאמור יש מסעדות כשרות טובות גם במלונות נוספים) ופעם בלב הדיונות במדבר, ב'קאמפ' שמפעיל יזם ישראלי בשם קמיסר. רעבים באנו, שבעים ומרוצים יצאנו.

קצת ידע כללי: איחוד האמירויות היא מדינת מדבר מוסלמית-ערבית עשירה בנפט, הנמצאת בצפון-מזרח חצי האי הערבי. הפדרציה הזו כוללת שבע אמירויות מונרכיות: אבו דאבי, עג'מאן, דובאי, פוגיירה, ראס אל ח'ימה, שארג'ה ואום אל קיוין. הן התאחדו ב-1971 לאחר שהבריטים יצאו מהמקום, כלומר, בדיוק כעת הם מציינים 50 שנה לאיחוד. מי שביקר שם בחודש האחרון נתקל באלפי אזכורים צבעוניים ליום עצמאות זה.

המסע: הכל בגדול

מסענו ארך 5 ימים עמוסים. ארבעה מהם בדובאי ויום אחד באבו דאבי, שבהחלט הותירה רושם עצום בגלל העושר שניבט בה בכל פינה. ככלל, האמירויות האלה מציעות שילוב מרתק בין נופי מדבר ואווירה ים תיכונית, בין גמלים להייטק ולחדשנות, ובעיקר המון יוקרה. ניכר, שהחברים שם שמים דגש על תיירות מזה (50 מיליון תיירים בשנה בשנים שקודם לקורונה), ולהשקעות בינלאומיות מזה. אגב, האוכלוסייה באיחוד האמירויות מונה כ-9.5 מיליון בני אדם. 90 אחוז מהם !!! הם עובדים זרים ורק 10 אחוזים הם אמירתיים אורגינליים. איך תדעו לזהות? האמירתיים האמיתיים חובשים על המטפחת הלבנה שעל ראשם איזשהו שרוך שחור או אדום, ואם תבחינו טוב, תראו שגם הגלימה שלהם שונה קצת משל האחרים. כן, אם הוא הולך עם אשתו, חפשו אותה מטר וחצי מאחוריו, בצמד ימין שלו. (מזכיר לכם חסידות מסוימת אצלנו?). מבין העובדים הזרים, 90 אחוז מגיעים ממגוון מדינות, בעיקר פקיסטן והודו והם עושים את העבודות ה'שחורות' באמירויות, וככה הם גם חיים שמה. כמה עובדים מתגוררים בחדר אחד, בבניינים שלא בשכונות הכי טובות, אבל לא מקטרים. עשרת האחוזים האחרים של עובדי החוץ הם בעיקר יועצים ומנהלים למיניהם במגוון תחומים. ביטחון, נדל"ן, סחר, הכל. כן, גם ישראלים שם, ועוד הרבה מלפני החתימה על הסכמי אברהם. עד החתימה זה היה בשושו, אבל היה גם היה.

עוד תצפית מלמעלהכאן לאתרים התיירותיים שבהם ביקרנו. דובאי- פעם היתה כפר דייגים. היום- יעד תיירותי אקזוטי. את הסיור בה התחלנו באזור 'שוק מדינת אל ג'ומרה' ובו מבנים משוחזרים הטבולים בגינות חמד. בתוך המתחם שוק צבעוני יפהפה, כמו שווקים רבים בדובאי. משם המשכנו ל'מרפסת' ממנה מתצפתים על אי הדקל המפורסם. מדובר במספר לשונות שיבשו על הים ועליהם בנו וילות, בלי עין הרע. 3 מיליון דיראם, ויש לך וילה. הרבה פחות מכפר גנים ג' בפ"ת. מהתצפית למעלה רואים את המיזם הזה ממש כעץ דקל מרהיב על המים. אחרי טיול קליל באזור המרינה ובטיילת, כשמגדל בורג' אל ערב (אליו עוד נגיע ונספר) ברקע, הגענו למה שנקרא 'הכפר הגלובלי'- פרוייקט תיירות מהגדולים בעולם, ביתנים המייצגים כ"א מדינה אחרת, סה"כ 75 מדינות. החברים שם מציגים (למכירה, כמובן) מגוון פריטים בעיקר של בדים, בגדים, מזכרות וכדומה, המון המון פי'צפקס, כל מדינה את אלה מאפיינים אותה. החברות שאתנו בקבוצה, שקניות הוא אחד התחביבים שלהן, לא יצאו עם המון שקיות, אבל הצבעוניות ובעיקר הארכיטקטורה השונה של כל מבנה ומבנה הם שעשו לי את החוויה. והכי יפה להסתובב שם בלילה. שלל אורות, מדהים. שעה וקצת, דיינו. לא צריך להגזים.
את היום השני פתחנו בסיור רגלי באזור הבסטקיה ברובע אל-פאהידי הרובע הישן והמשוחזר של דובאי. משם ב'אברה'- מונית מים- לאיזור דיירה לשוק הזהב ושוק התבלינים. הזהב שם, יש לדעת, הוא 24 קראט אורגינל. אין ישראבלופ. בעלי חנויות התכשיטים שם יודעים כי אם תתפוס אותם בשקר ותתלונן, סוגרים להם את הבאסטה ו'משכנים' אותם מאחורי סורג ובריח. לאורך שוק הזהב עשרות, אם לא מאות, של חנויות תכשיטים. חלקן רגילות כמו אצלנו, חלקן ייחודיות. למשל, באחת מהן ראינו את הצמיד הכי גדול (ויקר) בעולם. באחרת- שרשרות זהב ענקיות שכל אחד מאתנו היה שמח לרכוש לאשתו האהובה אם רק היה יכול להרשות לעצמו. לא פחות ממדהים. מרוצים מזה שיצאנו משם בזול או בלי נזק כלכלי בכלל (כל הכבוד לנשים שהתאפקו, כל הכבוד למעט גברים שפרגנו לנשים שלהן ורכשו להן 'בעל כורחן'), יצאנו אל אחת האטרקציות היותר מיוחדת בדובאי, ושמה 'מסגרת דובאי'. זו מורכבת משני מגדלים אנכיים בגובה 150 מטר המחוברים ע"י גשר באורך כ-100 מטרים, והיא ללא ספק גולת הכותרת של קו הרקיע של העיר דובאי. שם למעלה (העלייה במעלית, כמובן), מצד אחד רואים את העיר העתיקה ומצד שני את דובאי המודרנית. אבל החוויה האמיתית, שכולנו המבוגרים (שלא נאמר טרום קשישים) קפצנו עליה בהתלהבות כילדים, היא שבמרכז הגג הזה, נמתחה רצועה ברוחב כמטר וחצי מזכוכית שקופה (כמובן מאוד עבה) שנתין לעמוד/ לשבת/ לשכב עליה ולראות למטה את הכביש/הפארק 150 מטר מתחתיה. הרגשה מדהימה ומאוד מאוד מזמינה צילום.

כשכל החבורה סיימה את הצילום, איש איש בפוזה שבחר (להראות אח"כ לנכדים איזה אמיצים אנחנו), יצאנו את האתר שהנשים חלמו עליו עוד בנתב"ג. קניון דובאי, הקניון הגדול בעולם. משתרע על פני 1,124,000 מ"ר. תחשבו על 2,500 חנויות (!!!) יפות אחת יותר מהשנייה מכל התחומים שרק אפשר לחשוב עליהם. האמת? גם הפעם הדובאים האלה לא עשו עלינו קופה שמנה. נראה שמרוב חנויות, התקשנו להחליט. באחת הקומות של הקניון הזה יש אקווריום גדול עם מגוון דגים (ואף כריש) מרהיב. אפשר להיכנס למתחם האקווריום בתשלום. אפשר להסתפק בלראות את האקווריום מבחוץ. הבדל לא משמעותי. משם עלינו, למה שבסיפורים נחשב כה-אטרקציה, בהא-הידיעה, לקומה ה-124 בבניין הגבוה בעולם מגדל בורג' ח'ליפה. לקומה זו, שאיננה הרום של המגדל, עולים במעלית במשך 58 שניות. חוץ מתחושת לחץ קטנה באוזניים, הכל סבבה. מהתצפית העגולה שבקומה ההיא צופים על כל האזור מהמפרץ הכספי ועד המדבר. כמובן, בתקווה של ראות טובה. בערב התיישבנו מסביב לבניין וצפינו במופע אורות ומזרקות מרהיב וקינחנו בשייט במפרץ דובאי עם להטוטן מקומי, כשאנו נהנים (גם) מהנופים של גורדי השחקים הרבים של העיר, חלקם בצורות ארכיטקטוניות ייחודיות מאוד.

את יומנו השלישי חילקנו לשניים. חציו הראשון – המשך סיור בדובאי, שכלל תצפית על המסגד הגדול של ג'מיירה, ומשם עלינו על רכבת המונורייל שלקחה אותנו אל אי התמרים המלאכותי "דקל ג'ומיירה". חצינו את אי הדקל עד למלון אטלנטיס ששמו הולך לפניו כהכי הכי. חצי היום השני היה חוויה מסוג אחר. ג'יפים מהודרים של טויוטה לקחו אותנו מהמלון. לאחר נסיעה של פחות משעה, נכנסנו למדבר. ממש ממש לא היינו לבד. משהו כמו אלף(!!!) ג'יפים כאלה, נהוגים בידי מקומיים. זה הולך ככה: הנהגים מורידים אוויר מהגלגלים, כדי להגביר את האחיזה של הגלגלים בדיונות, והופ, יוצאים לשיוט בדיונות. מרהיב, טיפ טיפה מלחיץ, ותפילה שאתה בידיים של נהג מיומן. שלנו היה בחור צעיר בן 25 שבא מצנעה. כשאנחנו הוצאנו רישיון נהיגה, הוריו אפילו עוד לא חשבו להביא אותו לעולם. ועכשיו אנחנו בידיים שלו. חצי שעה של עליות וירידות, זיג זג, התגלשויות, חוויה. בסופה, נחתנו על 'קאמפ' בארגונו של קמיסר, איש עסקים ישראלי. 'על האש', הדלקת נרות, איזו הופעה. כ-300 ישראלים יחד בלב המדבר. חוויה.

יום רביעי. על גן הפרחים של דובאי שמעתם? עד שהגעתי לשם, חשבתי שגן הבהאים בחיפה הוא הכי הכי. מסתבר, שיש לבהאים עוד מה ללמוד. גן הפרחים של דובאי הוא בהחלט מקום שלו בשביל לראות אותו שווה היה לעשות את כל בדיקות הקורונה לפני ואחריי, ולהגיע. הגן הזה, שנמצא ברובע דובילנד, הושק ביום האהבה בשנת 2013. שטחו הוא 72 אלף מ"ר (!!!), מה שהופך אותו להיות גן הפרחים הגדול ביותר בעולם. אם תספרו את הפרחים אחד לאחד, תגיעו ליותר מ-50 מיליון פרחים וכ-250 מיליון צמחים, שרובם נשתלו לא סתם כך בערוגות, אלא על גבי צורות שונות ומשונות, שכולן מכוסות בפרחים ובצמחים. החל מצורות של בעלי חיים, עבור דרך אווירון ענק וכלה בטירה עצומה. לא פחות ממדהים. הקטע הכי מעניין הוא, שמידי קיץ, הפרחים שם נובלים בגלל החום הקיצוני (50 מעלות צלזיוס, בלי עין הרע), ומידי סתיו שותלים שם את הכל מהתחלה. לא פחות ממדהים, אמרנו? מרחק 3 דקות הליכה מגן הפרחים הזה יש גם פארק פרפרים מקורה, שמזכיר פארקים דומים שיש בכמה מקומות אחרים כמו רודוס ועוד, רק שכאן טוענים שזהו פארק הפרפרים הגדול המקורה הגדול בעולם בסגנון ערבי, בו מתפרפרים להם קרוב ל-45 סוגי פרפרים מאסיה, אמריקה הלטינית ואפריקה. התמזל לנו מזלנו, ותערוכת האקספו דובאי 2020 נפתחה כמה ימים לפני בואנו, אז כמובן לא החמצנו את ההזדמנות. כפטריוטים התחלנו בביתן הישראלי. תצוגה ויזואלית מרשימה, צבעונית, אבל הדעות בקרב החברים היו חלוקות על המסר. כולם הסכימו שהמייצג היה כלום בנושאי יהדות. 'מדינה ככל הגויים', כמעט. המסנגרים טענו שנוכח האנטישמיות בעולם היה חשוב להראות שאנו מדינה 'נורמלית', משגשגת, שוחרת טוב ושלום. אחרים בקבוצה, ודומני שהם היו הרוב, התאכזבו מהעדר כל קשר ליהדות. "מדינת ישראל היא ביתו של העם היהודי", לא? גם אלה וגם אלה קבלו שלא הראו (מספיק) את ההישגים הטכנולוגיים, המדעיים וכדומה. התנחמנו בהדלקת נרות חנוכה רבתי (בהחלט ריגש במקום הזה) ובסופגנייה שקיבלנו מנציג חב"ד. מי שמתכנן להגיע לתערוכה אקספו דובאי חייב לקחת בחשבון טורים ארוכים בכניסה לבניינים שנחשבים ליותר מעניינים. לבניין של ספרד, למשל, נדרשנו להמתין כשעה וחצי עד שנזכה להיכנס. בסה"כ הספקנו לארבע מדינות. נפלנו מהרגליים, לא הרבה יותר מזה. בטוח שלא זו תהיה החוויה שלנו מהטיול הזה.

וביום החמישי. שעה וחצי נסיעה מדובאי לאבו דאבי, האמירות הגדולה והעשירה מבין האמירויות, וגם עיר הבירה של המדינה. ביקרנו (מה זה ביקרנו. כיתות רגליים של שעה וחצי לערך בתוכו) במסגד אבו דאבי המדהים ביופיו עם ארכיטקטורה אסלאמית במיטבה, המשכנו בארמון נשיא האמירויות שייח בן זאייד המפואר לא פחות, עם חדרי אוכל וחדר ישיבות מהסרטים, נברשות עצומות ומרהיבות, חדר עם מתנות שקיבל הנשיא משועי עולם כולל משר הביטחון שלנו בני גנץ בביקורו שם לפני כמה שבועות, אולמות ענק, מדהים. קינחנו בעוד שניים-שלושה מקומות, ובחזרה הביתה, עייפים (מאוד) אך מרוצים (מאוד).

יודגש, הטיול הזה 'נתפר' ברובו ע"י המדריך המעולה יוסף בדי (בדיחי) של שי בר אילן והותאם לבקשות של הקבוצה. יש בדובאי גם אטרקציות תיירותיות מסוג אחר המתאימות יותר למשפחות עם ילדים, וכדומה. הכל לפי העניין. ומזג האוויר, כמובן.

הפוסט מה יש לדתיים לעשות בדובאי? הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.