גם בתוך ימי השגרה המבורכים יש מהלכים שיש בהם פסגות גבוהות יותר מאחרות

כבר עשרות שנים שילדינו הגדלים בארץ אינם חווים אירוע הירואי כלשהו: לא מבצע משה ולא פתיחת שערי ברית המועצות; לא ניצחון מזהיר במלחמה ולא דרמה גדולה בספורט; לא תנועת התנחלות פורצת דרך ולא מהלך פוליטי בעל משמעות גדולה; לא תנועה גדולה של 'ישיבות נקים בכל מקום' ולא גילוי שפע רוחני מעצב דרך ציבורית; לא מהפכה בתחום ההתנחלות בלבבות ולא תנועת המונים של הליכה לפריפריות מסוגים שונים. אנו חיים בימי שיגרה. יש בהם עליות מסוימות, יש בהם ירידות מסוימות, יש דברים שמוצאים, יש דברים מאוסים ומחפירים. קיום של אומה בארצה. השינויים אינם בקפיצות גדולות, כי אם גם בתהליכים שונים, שגם אותם ניתן לפרש בדרכים מגוונות, ואף לא לפרש אותם כלל – אלא פשוט לחיות.

למציאות הזו יש משמעויות רבות מאוד, כשאחת מהן היא תנועות הנוער. שיגרה והמשכיות אינה מציתה את הלבבות. היא מתאימה לבגרות ולמבט מפוקח על החיים, אולם בני נוער מטבעם הם כחיצים ביד גיבור, ומונעים מתהליכים שמקסימים אותם ומשלהבים את רוחם. קשה לתנועות הנוער להציב יעד מצית התלהבות שכזו, ושניתן להירתם אליו ולפעול כדי להשיגו. יש בכך ברכה מרובה – אנחנו פשוט חיים וקיימים, ומתהלכים במהלכי החיים הנורמליים, וההודאה לריבונו של עולם על כך שזכינו לכך היא עצומה; יש בכך כאב עצום, כי חסרה אותה נשמה יתרה של חלוציות, פריצת דרך, התלהבות ונאמנות לעוצמות הגדולות.

האם יש לכך פתרון? ספק אם צריך לחפש פתרון. בתוך החיים עצמם מצויות שתי תנועות שאולי נכון להתהלך בשתיהן יחד. ראשונה בהן היא למצוא את השפע המעורר הזה גם אם התנודות יותר קטנות. תנועת נוער שנרתמת להתקדמות דתית והלכתית; לשאלות הקיימות ולהתנהגות הנובעת מהן; למאבק בטיב השיח הציבורי וברשתות החברתיות – גם בתוך ימי השגרה המבורכים יש מהלכים שיש בהם פסגות גבוהות יותר מאחרות, וניתן לטפס עליהן ולרומם את הרוח ואת עולם המעשים מלהיבי הנפש ויוצרות הברק בעיניים.

שניה בהן היא להכיר כי בכך כי חלק בלתי נפרד מימי הקיום הרגילים של אומה פונה אפוא לא למעשים הגדולים והעצומים, כי אם להתקדמות מתמדת, בעולם התיקון, של המעשים שאנו עושים. שמחה על כל צעד של שיפור, תשובה על כל נפילה וקלקול, יצירת עומקים גדולים של יותר של קשרים שבין אדם לחבירו, צמצום משמעותי של השעבוד למסכים, התמסרות לצעדים מתקדמים של אמונה, תורה ותפילה, ועוד ועוד. בעזרת ה', ולוואי ונזכה אכן לקיומה של האומה הישראלית כאומה שמתקיימת בעולמנו בדרכים בהן אומות קיימות, וההליכה לקראת ימים נאדרים יותר תהיה מתוך החיים ולא על ידי פריצות הרואיות גדולות.

יישר כוח לתנועות הנוער, שחלק גדול ממשא זה מוטל על כתפיהן, והן עוסקות יום וליל בחיפוש אחר הדרך האפשרית לצעוד בעוז קדימה, ולהפריח את ימיהם של ילדינו בצמיחה מפוארת.

(ויצא תשפ"ב)

הפוסט תם עידן החלוצים הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

קילו ורבע, היה משקלו של קובי עציון לפני 30 שנה. את ארבעת החודשים הראשונים לחייו הוא בילה באינקובטור בפגייה שבבית החולים רמב"ם בחיפה, כשמספר עצום של צינורות מחוברים לגופו הקטנטן ונורות מרצדות מסביבו. אמו לא העלתה אז על דעתה ש-15 שנים לאחר מכן תמצא את עצמה אורזת לו תיק ענק ושק שינה למחנה בני עקיבא.

קובי נולד עם שיתוק מוחין (C.P) מוקדם מהצפוי, בחודש השישי להריון, עם סיכויי הישרדות קלושים ביותר. בעקבות טיפולים, ניתוחים ומסירות טוטאלית של הוריו, הצליח קובי לעמוד על רגליו בגיל שנתיים וחצי בעזרת הליכון.

היום הילד בן שלושים ויש לו רף גבוה לרצונותיו ושאיפותיו. הוא מתנייד בעזרת קביים, בוגר מכון לב, עובד ב'יד ושם' במקצועו כבעל תואר במחשבים, לומד לתואר שני בעריכה לשונית, וחולם למצוא את האחת ולהתחתן.

מפליא היה לשמוע ממנו, אחרי כל מה שעבר בחיים, דווקא את המשפטים הבאים: "בתנועת הנוער חוויתי את הזמן המשמעותי ביותר בחיי, אפילו יותר מתקופת הניתוחים ומהשיקום הארוך שנאלצתי לחוות כתוצאה מהשיתוק מוחין שאיתו נולדתי", פותח קובי את שיחתנו.

"אז, בגיל 16, לקראת ההכרזה על השבט החדש יש 'תסים', מופע דגלנות. לא עבר לי בראש שאני אעשה את זה בכלל, בגלל שזה מסובך, מסוכן ולא ממש אפשרי במצבי. המדריך שלי, אבישי, אמר לי 'קובי, אתה עושה 'תסים". קשרו לי את הדגל להליכון, ואשכרה השתתפתי ב'תסים'! כן, אני, קובי, משתתף ב'תסים'!".

"יש משפטים שאמרו לך פעם אחת וגם בעוד עשרות שנים תזכור בדיוק מי ואיך אמרו לך את אותם", הוא ממשיך, כשהוא מתכוון כמובן למשפט ההוא של המדריך בבני עקיבא.

איך הרגשת?
"קודם כל הייתה איזו שהיא תחושה של 'וואו', כי זה בכלל לא היה בתכנון שלי. לגבי דברים אחרים שעשיתי, כמו צבא, תמיד אמרתי לעצמי שמתי שהוא זה יקרה, חייל אני אהיה… ידעתי שאני אהיה שם בתפקיד כלשהו. אבל 'תסים'? זה לא היה ברשימה כי זה פיזי ומסובך ולא ראיתי שזה יכול להתחבר אלי עם כל הקושי והבלאגן שכרוך בכך. ובסוף, כנגד כל הסיכויים והציפיות מצאתי את עצמי 'צועד' בטור, בשורה, בעיגול ובכל מסלול המופע, חוץ מהדילוגים והקפיצות כמובן…", הוא משיב.

משפיע עד היום

לפני כחודשיים יצאה עיריית רחובות בהוראה לכל בתי הספר בעיר להימנע מקיום מבחנים בימי רביעי, זאת בעקבות החשיבות שמחלקת החינוך רואה בפעילות התלמידים בתנועות הנוער. בכך באה העירייה לעודד את התלמידים וההנהגה הבית ספרית לקחת חלק בפעילות התנועה בימי שלישי (כשאין מבחנים ביום למחרת). ומסתבר שהעירייה נתלתה על אילנות גבוהים.

"רבים מחוקרי הפסיכולוגיה, להבדיל מפרויד, הבינו שהקשר עם בני הגיל, קבוצת השווים ובני נוער – משפיע ביותר על התפתחות המבוגר", כך אומר ל"שבתון" אריאל הרטמן, פסיכולוג קליני. ומוסיף:
"תנועות הנוער מספקות באופן ייחודי מענה לצורך זה. הזדהות עם מדריך, יכולת להוביל ולהעצים ילדים צעירים משפיעה לטובה על היכולת לגדול ולהכיר את העצמי".

לקובי חשוב גם היום, במבט לאחור, לתת מקום של כבוד לתנועת הנוער שבפעילותה נטל חלק, זאת מבלי לפגוע בבית הספר: "לרובנו, גם מי שלמד טוב, מה שנשאר אלו החוויות החברתיות ולא הציונים. כמו אותם חבר'ה שלא כל כך טובים בציונים בבית הספר, וכשהם הולכים אחר כך ללימודים גבוהים או למקום אחר הם מתגלים. זה בונה".

אותך זה בנה?
"יש אנשים שיש להם נוכחות חזקה, כמו צביקה קפלן הי"ד שהיה מדריך שלי (צביקה ז"ל נהרג במבצע צוק איתן). הוא היה סוג של קצין ומנהיג עוד בתקופה שהיה מדריך בבני עקיבא. הייתה לו אכפתיות. כשהקים משפחה משלו והיה בא להורים שלו אחת לכמה זמן, הוא לא היה שוכח לעבור דרכי ולשאול בשלומי, ועוד אומר לילדיו 'זה קובי, מכירים אותו? תגידו לו שלום'. צביקה מאוד השפיע עלי, הוא היה נוכח בכל מקום שהוא היה. עד היום אני מרגיש את הנוכחות וההשפעה שלו עלי", הוא משיב.

והשפעתו של בית הספר עליך?, אני מנסה.

קובי זז באי נוחות ומצהיר שהוא לא מתכוון חלילה לפגוע בבית הספר אבל חשוב לו לומר: "בבית הספר יש יחסי מרות ברורים, ולא שהוא לא מחנך, אבל במה שבית הספר מחנך אין את המימד הציבורי החברתי, ההשתייכות לשבט. בתנועת הנוער, בעצם זה שאני בוחר להיות שייך אליה וזה שאני מרגיש מחובר אליה – אני ארצה לקבל ממנה יותר ולהציע לחברה יותר. מהחוויה שלי, תנועת הנוער נותנת 'קומה מעל' בית הספר. היא מפתחת את המודעות ואת ההתנהגות החברתית".

מסע בני עקיבא עם קביים

מממצאי מחקר של המכון הלאומי לבריאות הילד בבריטניה עולה שילדים שלוקחים חלק בפעילות טבע ובתנועות השמות להן למטרה לפתח יכולות כמו עצמאות, פתרון בעיות ותשוקה ללימודים עצמאיים, צפויים ליהנות מחוסן נפשי טוב יותר בבגרותם המאוחרת.
אני משתפת את קובי בממצאיי מחקר זה, הוא מחייך, קצת נבוך ומספר: "אני הייתי במחנה קיץ של בני עקיבא, היית מאמינה? יצאתי עם כולם לשטח, עם כל מה שמשתמע מכך. מקלחות, פעילויות ומסלולים… עם קביים כמובן…".

איך העזת לצאת?
"רציתי לצאת למחנה. המדריכים והחברים נתנו לי את ההרגשה שזה אפשרי ושמבחינתם אין שום בעיה, וכך היה!
"אמא שלי תמיד מזכירה לי שהיו לי חברים טובים שעזרו ושיתפו ופחות שמענו אמירות כמו 'למה מחכים?', או 'אוף… מתעכבים בגלל קובי'. זה לא היה, פשוט יצאתי עם כולם, הייתי חלק מכולם. הייתה הכלה וקבלה מוחלטת".

"אני הייתי במחנה קיץ של בני עקיבא, היית מאמינה? יצאתי עם כולם לשטח, עם כל מה שמשתמע מכך. מקלחות, פעילויות ומסלולים, עם קביים כמובן…"

והתחושות הללו רלוונטיות לא רק לבעלי מוגבלויות. במחקר שהוזכר קודם, השתתפו 10,000 בני אדם, ילידיי 1958 מכל רחבי בריטניה. מדענים גילו שהמשתתפים שהיו בתנועת נוער נטו להיות בריאים יותר נפשית בשנות ה-50 לחייהם.
"זה דיי מפתיע שהיתרונות ניכרים באנשים גם בחלוף שנים רבות כל כך, מהתקופה שבה היו חברים בתנועת נוער", התייחס לנתונים פרופסור כרס דיבן, העומד בראש המחקר, מרצה באוניברסיטת אדינבורו.
"אנחנו צופים שאותן השלכות ארוכות טווח יהיו רלוונטיות גם לצעירים שהם חניכי תנוער הנוער כיום. אני סבור שיהיה זה חכם להשקיע בפעילויות התנהגותיות כאלה לנוער", הוסיף דיבן.

שווה להצטרף

מאיה, תלמידת כיתה ט' החברה בתנועת הצופים, בטוחה שמי שרוצה לשנות משהו – תנועת הנוער היא המקום בשבילו. מאיה סוברת שאחד היתרונות בצופים הוא שיש לך אפשרות והזדמנות להכיר ילדים מכל הגילאים ולחבר ביניהם. זאת לעומת בית הספר, שם לנוער יש קשר רק עם ילדי הכיתה או השכבה.
"בתנועה כל אחד יכול להיות 'מורה' בשביל מישהו אחר, ולא רק אם הוא קטן ממך. אני מרגישה שהתנועה שבה אני נמצאת מאוד משפיעה על האישיות שלי, בעיקר בגלל שיש לי אפשרויות שונות שאני יכולה להביע את עצמי דרכן והרבה הזדמנויות להכיר חברים טוב יותר במצבים שונים, בטבע, בחופשים, במחנה קיץ וגם בשגרה. שם באים לידיי ביטוי המון מהערכים שהתנועה מנסה לתת, ובעצם לומדים ליישם אותם", היא אומרת.

נראה שדבריה של מאיה, תלמידת חטיבת הביניים בצופים, כאילו משלימים את דבריה הנרגשים של יעל רחמיפור, רכזת תנועות הנוער במועצה האזורית רמת הנגב בנאום חג תנועת הנוער המועצתי: "בכל יום שלישי שבוע אחר שבוע, נפגשים ילדים ונוער עם חולצות תנועה לזמן של כיף, של ערך ושל משמעות, חבורה מופלאה של בני נוער שבוחרים להתנדב, להוביל ולהנהיג את החניכים בפעילות השגרתית, בטיולים, במחנות ובאירועי שיא. זה דבר מרגש וראוי".

תנועות הנוער, ולא חשוב איזה, הן הרבה מעבר לרק 'כיף'. עם השפעה חיובית ומעצימה – ולא רק לטווח הקצר – חשוב לעודד את הילדים והנוער לקחת חלק בפעילות תנועת הנוער הקרובה לליבכם ולמקום מגורכם.

הפוסט שבת תנועה: איך משפיעות תנועות הנוער עליהם? הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.