כל המאמרים במדור משפטים

אחת התכונות המאוסות עליי ביותר היא הזלזול. זלזול באדם, בכבודו, באישיותו, בכישרונותיו, באינטליגנציה שלו, בפועלו, ובכלל במה שהוא. מכיוון שהנחת היסוד היא שכל אדם נברא

לכל הבקי בתולדות ההומור הישראלי, נשמע הביטוי "מה 'ימים ההם'? היום בבוקר!" מוכר למדי. ראיון היתולי שעורך כתב רדיו עם עולה חדש, מלמד שכל אותן

פעמיים באותו פסוק חוזרת התורה על צמד המילים- 'אַחֲרֵי רַבִּים': "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת". בפשט הדברים,

את האיסור לשקר התורה מצווה בלשון ייחודית- "מדבר שקר תרחק". מפורסם הפירוש שמדגיש את חומרתו של השקר עד כדי שיש להתרחק ממנו. כפי שמצינו בלשונו

פרשת משפטים, והכותרת שבראשה – "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", שאותו דרשו חכמים: "ולא לפני ערכאות של עכו"ם", מציבה לפנינו אתגר של קבע. שילוב עקרונות

להלכה היהודית דיכוטומיה מובנית ואינהרנטית. היא מהווה ביטוי מעשי-ארצי במציאות האנושית של עולם ערכים אלוקי הנובעת כולה מן התובנה הבסיסית של 'עולם חסד יבנה'. האמירה

"למי, למי יש יותר כבוד?” שאל דן אלמגור בשיר ששובץ במחזמר 'קזבלן'. אכן כבוד בסיסי הוא מצרך חיוני, על אף שהוא בלתי נראה, לא קונים