כל המאמרים במדור פסח

חג הפסח נקרא גם "זמן חרותנו" ובשם זה אנו מכנים אותו בתפילה. בערב היציאה ממצרים מצטווה עם ישראל במצוות קידוש החודש, המצווה הראשונה שמבטאת את

הלילה המופלא הזה, שבו אנחנו מתקשרים לשורשים העמוקים ביותר של היסודות שלנו. "שלח את עמי ויעבדוני" הייתה הדרישה מפרעה, והיא מחברת אותנו לשני היסודות: החרות

השופט אליקים רובינשטיין המשנה לנשיאה (בדימוס) בית המשפט העליון ערב חג החרות השנה מקדים במעט את ציון שבעים שנה למדינת ישראל. נס יציאת מצרים באותות

מהו טעמה של מצוות אכילת מצה? תשובתו של בעל ההגדה היא "על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ". זהו הטעם המוכר והידוע, אך יש

בדיחה יהודית עתיקה מספרת על שני בני זוג יהודים שהחליטו, לא עלינו, להמיר את דתם. הלכו לכנסייה, עברו את טקס הטבילה ועברו לדת האחרת. בחלוף

הרב יצחק נריה יו"ר קרן "אחד לאחד" על אף שמהבטן וממבט ראשון מתבקש לענות על שאלה הזו ודאי, למה לא? אמת היא שזו שאלה הלכתית

הפער בין הרעיון הגדול לבין העיסוק בפרטים הקטנים בא לידי ביטוי קיצוני בחג הפסח. הרעיון הגדול של החג הוא החרות, אולם ההכנות לקראתו כרוכות בעיסוק

סיימנו את רשימתנו הקודמת בשאלה כיצד ניתן לגשר על הפער שבין חובת ההסבה ההלכתית ובין מציאות ימינו, בה אנו אוכלים סעודותינו על כסאות וישובים מסביב

עם התקרבותו של הפסח, עולה רמת התכונה בכל בתי ישראל, אם בניקוי החמץ הגשמי ואם בביעור שאריות החמץ הרוחניות. אחת הדרכים לזכך את נפשנו היא

עשרים וחמש שנים אני דורש את דרשת שבת הגדול, וכלום לא השתנה. עדיין תהליך ההכנה מלווה בפחד, תהיה, תפילה ותקווה שהדברים יהיו לרצון. החרדות הללו