כל המאמרים במדור וישב

"אין אפוטרופוס לעריות". אמרה זו של חז"ל נתאמתה פעמים רבות בהיסטוריה של האנושות. אנשים רבים, גדולים וקטנים, חכמים וסכלים, נבונים וטפשים, כשלו בעריות. בימים קדמונים

פרשת השבוע, כמו גם חג החנוכה שמשתלב בה, יכולים ללמדנו פרק מאלף במעשה אבות ובנים. ראשית הפרשה מדגישה: “אלה תולדות יעקב – יוסף". ללמדנו שכל

שלוש סיבות מרכזיות עומדות בבסיס הדלקת נרות חנוכה. ראשונה בהן היא הדלקת הנרות המציינת את השמחה הגדולה על הניצחון, "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך…והדליקו

השימוש של התורה בביטוי 'וישב' נדרש בחז"ל: "ביקש יעקב לישב בשלווה" (רש"י בראשית לז ב), כביטוי לתחושתו של יעקב שמימש את יעוד חייו, לאחר שהתמודד

מה קרה בבית יעקב שגרם לאחים לשנוא את יוסף אחיהם שנאה כה עזה עד כי התנכלו להמיתו? איזה דברים נוראים עולל יוסף לאחיו? רש"י כתב

אהבת היתר של יעקב אבינו את יוסף כי בן זקונים הוא לו, והוצאת הדיבה של יוסף על אחיו, גרמו לכך ש: "וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ

"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" כתנת פסים. כמה טעון הוא הביטוי. זהו הסמל – לכאורה