כל המאמרים במדור בשלח

ובכן, שוב, לכאורה ורק לכאורה, הקב"ה מגיב לאירועים. רק לאחר שעדת בני ישראל מתלוננת- מִֽי־יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל־סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם

בלבול ומבוכה אחזו בעם ישראל עם הגיעו אל קרבת ים סוף, כשהתברר שמצרים רודפים אחריהם. כשהם נתונים בסכנה קיומית בין המצרים ובין הים, צצו בקרבם,

אחת המצוות הראשונות שנצטוו בני ישראל בצאתם ממצרים היא: "זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה",

פרשת השבוע, פותחת בתיאור יציאת מצרים, ומספרת בין היתר גם על כך שמשה לוקח את עצמות יוסף עמו (שמות י"ג י"ט). עצמותיו של יוסף ממשיכות

נס קריעת הים להצלת עם ישראל, וטיבוע פרעה וצבאו בים, היו השלב הסופי והמכריע במהלך היציאה ממצרים. נס זה גם יצר הרתעה לטווח ארוך בקרב

המדרש מגלה שבקריעת ים סוף מלאכי השרת תמהו מה ההבדל בין העמים, שבזכותו ניצל עם ישראל בעוד המצרים טבעו. בעל ה'כלי יקר' (שמות יד כב)

אורה הגדול של שירת הים, הניצבת במרכז הפרשה, דחק מעט לשוליה – גם במישור הטקסטואלי, לסוף הפרשה, גם במישור התודעתי – את פרשת המלחמה בעמלק,