אורחות מחלוקת
דווקא בפרשת קורח צריך להזכיר לנו שוב ושוב: המחלוקת היא מבורכת, והיא מהמאפיינים היסודיים ביותר של תלמוד תורה. היא מילת קודש, שמאפשר לברר את כל
דווקא בפרשת קורח צריך להזכיר לנו שוב ושוב: המחלוקת היא מבורכת, והיא מהמאפיינים היסודיים ביותר של תלמוד תורה. היא מילת קודש, שמאפשר לברר את כל

"כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ ל-ה' בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה: וּפְדוּיָו מִבֶּן

מקריאה שטחית של הפרשה ניתן לחשוב כי שוב מדובר בתלונות העם על משה ועל הקב״ה. אך זה ממש לא כך. הרמב״ן רואה את פרשת קורח
ד"ר יושי פרג'ון אונ' בר-אילן ידוע לכל שקורח מרד במשה ונענש על כך במוות נורא. למרבה ההפתעה איש אינו יודע בוודאות מהו אותו מוות נורא
המדרש הקובע: "קרח שפיקח היה מה ראה לשטות זו"? מניח שקרח פיקח היה. והשאלה היא, מנין למדרש מידע על טיבו של קורח, שהרי התורה הקדישה
מרים סמואל אשת און בן פלת הצילה בחכמתה את בעלה ואילו אשת קרח היא היא שהיפילתו. "חכמת נשים בנתה ביתה ואיולת בידיה תהרסנה" [משלי יד,א].
אין הרבה חדש תחת השמש. מתוך הקריאה בפרשתנו לומדים אנו, בדומה לסיפורים מקראיים אחרים, על קנאה ומריבה על הבכורה ולמי מגיע יותר. מקריאת הפסוקים יש
דמותו של קרח היא סמל מובהק של מרידה בה' ובשליחיו הנאמנים, משה ואהרן. קרח מורד לא רק בעצמו, כי אם גם מתסיס את הרבים אחריו,

כאשר קורח ומאתיים וחמישים נשיאי העדה נקהלו על משה ואהרן בטענה שהשניים התנשאו מעל העם, ולקחו לעצמם את המנהיגות, משה הציע להם את מבחן מחתות

פרשת קורח וכן ההפטרה שלה, המופיעה בספר שמואל, מציגות בפנינו מציאות חריגה של נוכחות אלוקית: "בליעתם" של קורח ועדתו בבטן באדמה ומטהו של אהרון המנץ