השאלה האם סיעות ערביות יכולות להיות שותפות בקואליציה ממשלתית בישראל, איננה עוד שאלה תיאורטית או אידיאולוגית. בעידן של קואליציות שבריריות, מערכות בחירות תכופות וחוסר יציבות
העימות בין איראן לישראל נתפס כיום כאחד מצירי האיום המרכזיים והנפיצים ביותר במזרח התיכון. בשיח הציבורי, הוא מוצג לא פעם כעימות ביטחוני בין מדינה דמוקרטית
"ואלה שמות בני ישראל", כך נפתח ספר שמות, שאותו אנו מתחילים לקרוא השבת. יש שמות בנאליים ונפוצים, ויש שמות נדירים ולא שגרתיים, שמייד מעוררים סקרנות
ביום חמישי הותקף הרב נתנאל אביטן מישיבת ההסדר ביפו, בזמן שהלך ברחוב יפת. על פי עדויות, אדם בעל חזות ערבית ניגש אליו, צעק “אללה אכבר”,
הרבה דובר על הדור הצעיר ה'סרוג' שלנו – שהוא לא מספיק טוב, שהוא מפונק ועצלן, שהוא מכור למסכים, ושחשוב להם החומר הרבה יותר מהרוח. האומנם?
לפני שנתיים התגוררו בקריית שמונה 24 אלף תושבים, היום גרים שם כ-17 אלף איש – כ-7,000 איש עזבו. כתוצאה מכך, העסקים בקריית שמונה קורסים, ובמערכות
ספרי ילדים שמספרים על דמות מיוחדת, ציטוטים יומיים שמחזקים את עבודת המידות, ספר תורה שמלווה מטיילים בערבה, ומופעי שירה שממשיכים את החלום – יוזמות הנצחה
כ-30-40% מהמורים במערכת החינוך הממלכתי־דתי מגיעים כיום מהחברה החרדית – כך חשף קלמן ליבסקינד בכתבה שפורסמה ב״מקור ראשון״, על בסיס נתוני משרד החינוך ושיחות עם
פסיקת בג״ץ האחרונה דרשה מן המדינה להבהיר מהי עמדתה הרשמית לגבי גיוס ערבים לצה״ל. אף שלא נכפתה מדיניות חדשה, הדרישה עצמה הסירה שכבה עבה של
חלוקת מתנות לילדים, חנוכייה עם שני שמשים וקריאת מגילת אנטיוכוס – חג החנוכה מתהדר במנהגים יפים ושונים. על משמעות המנהגים, התפוצות שמהן הגיעו, ואפילו מנהגים
