כל המאמרים במדור בחזית האמונה

הסופר האנגלי פטריק הרפור, בספרו "Daimonic Reality", מציע תאוריה מעניינת. אנחנו רגילים להבחין היום בין העולם שאנו חווים באופן מודע, לבין העולם הלא-מודע. את העולם

לא ברור מדוע "גזענות" הפכה לפשע האולטימטיבי בזמננו. ברור שמדובר בתופעה שלילית וחמורה, אבל כמוה יש רבות. אנשים טוענים ש"ראינו בשואה לאן גזענות יכולה להוביל",

יש כאלה שהדת עבורם היא כמו עניבה. הם לובשים אותה כפי שלובשים כל פריט לבוש – כמובן מאליו, בלי להקדיש לה תשומת לב מיוחדת. אם

פתיחת פי האתון של בלעם נחשבת לאחד הניסים המוזרים יותר בתנ"ך. קל לנו לתאר לעצמנו מטה שהופך לנחש או ים שנבקע, אבל שאתון תתחיל פתאום

מדי פעם מעלים כותבי טורים וסטטוסים למיניהם הצעות בנוסח "לחזור ליהדות המקורית". לטענתם, היהדות הלכה והתרחקה לאורך שנות הגלות מהאופי המקורי של התורה, וצברה חומרות

שני בתי המקדש נחרבו מסיבות שונות. לא כולם שמים לב למשמעות של זה. המשמעות היא, שהחורבן יכול להגיע מכיוונים שונים ובלתי צפויים. הוא לא סתם

בשנת 1818 נערכה תחרות קטנה בין שני משוררים אנגלים, פרסי ביש שלי והוראס סמית'. באותו הזמן התפרסמה ידיעה על גילוי פסלו של רעמסס השני במצרים

פרשת דברים מלאה בענקים: רפאים, זמזומים, אימים, עוג מלך הבשן. למעשה, ממלאים הענקים תפקיד חשוב בתולדות עם ישראל; ילידי הענק שראו המרגלים בארץ הם שגרמו

משל ידוע של המגיד מדובנא מספר על אדם שהסתבך בחובות גדולים ולא ידע מה לעשות. שמע על כך חברו ונתן לו עצה: התנהג כמשוגע, העמד

אחת השאלות הגדולות הקשורות לנפש היא האבחנה בין פנים וחוץ. מה קיים בתוך הנפש, ומה מחוצה לה? בעבר, נטו לייחס מחלות נפש שונות להשפעות חיצוניות,