כל המאמרים במדור הפרשה בחיי המעשה

ה'ברכות' של בלעם הינן מקור מרתק להתחקות אחר כוונותיו המקוריות: "מ'ברכותיו' של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו" (סנהדרין קה ב). ניתן ללמוד מה

המשברים הקשים של 'המתאוננים' ו'קברות התאווה' מאתגרים את מנהיגותו היחידנית של משה. בעיצומו של המשבר פונה משה רבנו לקב"ה: "… למה הרעות לעבדך?! ולמה לא

פרשתנו מהווה המשך לפרשת במדבר – למפקד ולהמשך ההכנות לקראת המסע לארץ ישראל. קריאת פרשתנו מקבלת משמעות מיוחדת כשהיא סמוכה לזמן מתן תורתנו. יש בה

פרשתנו פותחת במפקד צבאי של בני העשרים ומעלה. המפקד נערך בראשית חודש אייר לקראת היציאה למסע הכיבוש של ארץ ישראל וישובה: "שאו את ראש כל

חטא 'מי מריבה' מתרחש בשנת הארבעים ללכתם במדבר, בסמוך לכניסה לארץ ישראל ולמעבר מהנהגת המדבר בדרך נס, להנהגת ארץ ישראל בדרך הטבע. הדיון על החטא

עם ישראל מוקיר את זכרו של פנחס שהציל אותו מכליה, כשעצר את ההתדרדרות במשבר עם בנות מואב: "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" (במדבר כה

בלק מלך מואב חש מאויים ע"י עם ישראל הניצב על גבולו, וביקש לשכור את שרותיו של בלעם כדי שיסייע לו להתמודד עם האיום בצורה לא

בסוף פרשתנו מזכירה התורה אירוע חריג בחומרתו: "ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי. ויקוב

בפרשתנו אירוע אסטרטגי יוצא דופן. מלך מואב חש מאויים מהתקרבות ישראל לארצו, שמא יהיה גורלו כגורל האמוריים. ב'הערכת המצב' האסטרטגית עלה שסוד עוצמתו של עם

פרשתנו נקראת בגמ' גם 'פרשת בלעם' (בבא בתרא יד ב) ולא בכדי. האישיות הדומיננטית בפרשה היא בלעם. בלעם היה נביא גדול שהושווה למשה, גדול הנביאים: