כל המאמרים במדור זווית אישית

הרבה פעלים יש בעשרת הדיברות, ובהם אחד יחיד ומיוחד- 'כַּבֵּד'. מעניין לשים לב שהפועל הזה כַּבֵּד לא נאמר לגבי מצוות שבת או כשרות, וגם לא

המפגש בין משה לפרעה, איננו רק מפגש בין שני מנהיגים, שני נציגי אומות, או שני בעלי אינטרסים שונים. זהו מפגש בין שני הקטבים האנושיים הכי

איזה מזל שלמשה ואהרן לא היו צוותי חשיבה אסטרטגיים, לא מנהלי קמפיין, לא משרד יחסי ציבור ולא יועצי תקשורת. כי אם חלילה היו להם כאלו-

בשתי מילים קצרות ונוקבות- מאבחנת לנו התורה לא רק את המחלה של הדור ההוא במצרים, אלא גם של דורות רבים אחר כך, עד דורנו, ואולי

הגלות איננה רק הגדרה טריטוריאלית, ומנהיגות איננה רק תולדה של כריזמה, רטוריקה, כוחנות, מוחצנות, גאווה, כמות ציוצים בטוויטר או כמות לייקים. באופן הפשוט של המילה-

יש מצבים וניסיונות בחיים, בהם האדם מרגיש שהכל נגדו, שאין סיכוי, שהכל רע, שדברים לא מסתדרים- ואז הוא שולף את מילת הקסם- הַגּוֹרָל. השימוש במילה

המילה החותמת את הפסוק הראשון בפרשה " וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד", משכה את תשומת

אבי רט קל לשיר על שמחה. קל להעביר שיחות על שמחה. קל לכתוב על שמחה. לא קל להיות בשמחה. עבור אנשים רבים החיים לא ממש

פעמיים באותו פסוק חוזרת התורה על צמד המילים- 'אַחֲרֵי רַבִּים': "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת". בפשט הדברים,

שני רבדים יש בכל שלטון. יש את הרובד האדמניסטרטיבי-ביורוקרטי-מנהלי, ויש את הרובד הערכי-מוסרי. בסופו של דבר שני הרבדים הללו צריכים להשלים האחד את השני, לשרת