כל המאמרים במדור תזריע

  פרשת השבוע עוסקת ברובה בסוגי צרעות ובדרך גילויין והטיפול בהן. ולהפתעתנו הרבה, האדם אליו מפנה אותנו התורה באשר לצרעת הוא הכהן. ואין אנו מצליחים

'הסופיות' ביהדות אינה סופית בהחלט בספרו הכוזרי (מאמר שני אות ס') טוען רבי יהודה הלוי כי מציאות של טומאה היא מציאות הנובעת מהתחברות אל המוות.

הסכמה הבסיסית שעל פיה נוצרים ימי זכרון וחגים בכל העמים והתרבויות הינה: אירוע הסטורי- זמן- ריטואל. על פני ציר הזמן שנראה כעובר מן העבר אל

עבירות רבות ושונות עלולות, לדברי חז"ל, להביא על האדם נגעי צרעת (במד"ר טז), והמפורסמת שבכולן היא לשון הרע. בגמרא נאמר: "כל המספר לשון הרע –

"כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא… בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" (ויקרא, י"ג, מ"ו). "שורות של עיניים עצובות צפו בה… כל הפנים בקהל היו מוכרים

לפעמים הגדרות הן לא בדיוק מה שאנחנו חושבים שהן. לפעמים זה מרגיש שאנחנו חיים בתוך כמה יקומים, כמה מטריקסים מקבילים ורק יחידי סגולה מסוגלים באמת

מה מקומו של המעשה הרע? האם הוא עדות לקטנות האדם או לגדלותו? בנוהג שבעולם אנו מתבוננים על החטאים כאוסף של מעשים רעים. אבל, האמת היא

הפרשה דנה בנגעי העור השונים הגורמים לטומאת הנפגע. בחלק מנגעי העור משמש השיער כסימן להיווצרות הצרעת או כריפוי ממנה: "וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ

הפרשה פותחת בתורת היולדת "אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים…" (ויקרא י"ב פס' ב'). בתלמוד ובמדרש נידונה הזרעה שלא כדרך הארץ. מדובר בהם