כל המאמרים במדור ויקרא

העילה הראשונה להבאת קרבן היא המצווה להעיד. התורה מחייבת את מי שיודע עדות בדבר מה להגידה. וזה לשון הכתוב: "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה

"אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'" חומש ויקרא, ספר הקורבנות, פותח בפירוט סוגי הקורבנות השונים. מה שמייחד אותם היא הסיומת: "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'", החוזרת ארבע פעמים

ספר ויקרא עוסק במצוות הקרבנות, עבודת המקדש והקדושה. נעמוד על ההבדל בין התפיסה המהותית של הקרבן לבין התפיסה הטכנית של ההקרבה, כגורם המקרב את האדם

הכניסה לעולם הקורבנות שבתחילת ספר ויקרא מפגישה אותנו עם אחת התנועות העמוקות ביותר של עבודת ד'. בד בבד עם "לטוב לנו כל הימים" ו"דרכיה דרכי

פרופ' יובל סיני נשיא מכללת אורות ישראל פרשתנו פותחת במילה ויקרא באל"ף זעירא, א קטנה. הכלי יקר מסביר שהדבר נועד להראות לנו שילד צריך להתחיל

הפטרת שבת הגדול עניינה תשובה וגמול (מלאכי ג' ד'-כ"ו). במשפטים ספורים מתואר בה כיצד לפני יום הדין, יבוא מלאך ה' "להכין את הקרקע", כלומר לשפוט

פרשתנו פותחת בנגע הצרעת באדם, שנגרמת מהחטא החמור של הדיבור להרע: "זאת תהיה תורת המצורע" – זו היא תורתו של מוציא שם רע" (ערכין טו

בסך הכל הדת היהודית היא דת מכילה. לאורך כל ההיסטוריה ניסו קבוצות כאלו ואחרות לבחון את גבולות הגיזרה של היהדות, ועד היכן היהדות יכולה להכיל

ספרתי שנים-עשר טעמים שונים (לפחות) לשם 'שבת הגדול'. ריבוי הטעמים יכול להעיד על חוסר ידע או חוסר בהירות למקור הכינוי וגלגולו. בהקשר זה, יש להבחין

אחד מדיני צרעת הבית הוא שאם לאחר הסגר בן שבוע מתברר שהנגע התפשט – יש להוציא את האבנים הנגועות. וכך נאמר: "ושב הכהן ביום השביעי