פסוק שנחבא בתוך הטקסט, חייב אותי לעצירה והרהור: "וְיָדַעְתָּ, עִם-לְבָבֶךָ: כִּי, כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ, ה' אֱ-לֹהֶיךָ, מְיַסְּרֶךָּ." (דברים ח', ה'). הוא מתכתב לטעמי עם
מבחנה האמיתי של כל חברה הוא ביחסה ל"קבוצות השוליים" שבה. פרשתנו מדגישה את הצורך ביחס ייחודי כלפי הגר (דברים,י , יח – יט): "כִּי ה'
כשאנו מדמים את ה' לאבינו, אנחנו מתכוונים בדרך כלל לתאר אותו כאב רחום וחנון, כדברי התפילה: "אם כבנים, רחמנו כאב על בנים". בפרשתנו משה מדמה
על מה האדם צריך להודות לא-ל, על הישגיו או על יכולתו להשיגם? על המימוש או על הפוטנציאל? על ה'חכה' או על ה'דגים'? וגם אם נאמר
זכות האדם לצבור לעצמו רכוש. תיאוריות קנייניות עומדות על חשיבות הקניין לחירותו של האדם, אחרות קושרות בין הקניין למימד האישי של האדם, עד שהקניין הופך
בני ישראל חונים בערבות הירדן על יד יריחו. אורות הארץ המובטחת מנצנצים מרחוק, על דבשם וחלבם. היעד נראה קרוב מתמיד, "הושט היד וגע בו". אידיליה
מקורו של חג ט"ו באב שחל השבוע [ וקיבל את הכינוי 'חג האהבה'] הוא כבר לפני כ 2000 שנה בתקופת המשנה. וכך לשונה של המשנה
הרב אלעזר אהרנסון, ראש ישיבת ההסדר חולון במשך שמונה שנים זכיתי ללמוד וללמד תורת ארץ ישראל בישיבת ההסדר נווה דקלים שבגוש קטיף, עד שבתחילת השנה
המסכת הגדולה של מצוות התורה מורכבת מרבבות פרטים ופרטי פרטים. אך מעל כולם חופפים אותם "כללים גדולים" שמאצילים מרוחם ותוכנם על הפרטים השונים. כלל גדול
הרב אהרון בק ר"מ בישיבת ההסדר ראשון לציון הפעם נעסוק בעניין פרשני. בפרשתנו מתעוררת אחת הבעיות הקשות – אם לא הקשה ביותר – בפשטי המקראות,
הכל התחיל לפני 21 שנה, אז הוקם עלון פרשת השבוע "שבתון" שחולק בבתי הכנסת הדתיים הלאומיים, שקנה לו שם של כבוד על דלפקי בתי הכנסת. מאז, העלון הפך לשבועון המוביל בציבור הדתי, ומעבר לדברי תורה ומדורים קבועים ומתחלפים על פרשת השבוע, נוספו כתבות מגזין, טורים אהובים ומדורי אירוח.
המדורים בשבתון נכתבים על ידי רבנים מוכרים, אנשי אקדמיה ומובילי דעה בציונות הדתית, והמגזין נוגע בכל מה שאקטואלי, חם ומעניין את הציבור הדתי.
השבועון מופץ בעשרות אלפי עותקים בכ-5,500 בתי כנסת ברחבי הארץ. בנוסף, מהדורה דיגיטלית המופצת בעשרות אלפי עותקים.
מייסד ועורך: מוטי זפט
עורכת אתר שבתון: ליאת שוקרון
