כל המאמרים במדור כי תצא

כמה מופלאה ורבת אצילות היא מידת הרחמים והחמלה. ביכולתה להבקיע את החומות הגבוהות והעבות של ה'אני' הרואה רק את צרכי עצמו, לגלות אמפתיה והזדהות עם

ההלכה המופיעה בפרשת השבוע, והמחייבת שלא להלין את נבלת אדם על העץ, חריגה מאוד גם בשל הנימוק המופיע בה: "כי קללת א-לוהים תלוי". מדבריו של

לפני כשמונה שנים עמדתי, עם פרקליטות ארגוני הנשים, באולם בית המשפט העליון בניסיון לבטל את עִסקת הטיעון שעשתה המדינה עם נשיא מדינת ישראל. כשלנו במשימה.

" כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־צִפּ֣וֹר׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכָל־עֵ֣ץ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־ הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים: שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים

הצרות הגדולות ביותר ראשיתן בדרך כלל בסימנים קטנים של בעייתיות, והן מתפתחות בהדרגה. בדומה לכך גם ההישגים הגדולים ביותר אינם מושגים בדרך כלל בהפתעה ובבת

מצוות שכחה, המכוונת את האדם שלא לשוב על עקבותיו ולאסוף את העומר שנשכח מאחור, היא מצווה מרתקת. אי אפשר 'להתכוון' במצווה זו. מדובר באוקסימורון: קיום

כי תצא למלחמה. מנקודת מבט מסוימת, העולם הוא שדה קרב אחד גדול. לא רק מלחמות כפשוטן מתנהלות בו בשפע (מעטים הם הימים בתולדות האנושות בהן

'כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ…'. פיסקה

הפטרת פרשת כי תצא היא הפטרת נחמה. הנביא ישעיהו משרטט בה מעבר מעצב, בדידות ושממה לשמחה, לשפע ולביטחון. מסר מנחם נעוץ גם בשיח שמקיים בורא