שליחי ציבור צריכים לא רק לעשות צדק אלא חובתם גם להראות לציבור שהם עושים צדק

במהלך המחלוקת הנוראית של קורח ועדתו מואשם משה בחוסר יושר ובנטילת שררה. משה נפגע עד עמקי נשמתו וזועק לה': "וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד… לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם" (במדבר טו,טז). ומוסיף המדרש: "וכי שררה אנכי מבקש? אפילו חמור אחד לא נטלתי מהם? …ואני בשעה שהייתי יורד ממדין למצרים היה דרכי ליטול מהן חמור שבשביל צרכיהן ירדתי, ואף על פי כן לא נטלתי" (תנחומא במדבר ז).

איש ציבור אינו נמדד רק על פי משנתו ורעיונותיו אלא גם בניקיון כפיו. ההתמודדות עם הנאות ממנעמי השלטון אינה פשוטה, ובניסיון הזה נדרשו לעמוד כל המנהיגים משחר ימי האנושות. פרשת פקודי פותחת בדין וחשבון שהוגש על ידי משה וראשי האומנים. הוכנו מספרים מדויקים על כל החומרים שנאספו. "זהב התנופה" (29 כיכר ו-730 שקל); "כסף פקודי העדה" (100 כיכר ו-1,775 שקל); "ונחֹשת התנופה" (70 כיכר ו-2,400 שקל). משה הגיש דו"ח מסודר לאחר ששמע רינונים בסביבתו. וכך נאמר בשמות רבא (נא,ו):

"הביטו אחרי משה… ומה היו אומרים? ראה עורפו השמן של בן עמרם. וחברו אומר לו: אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר. כששמע משה כך א"ל משה: חייכם נגמר המשכן אתן לכם חשבון, אמר להם בואו ונעשה חשבון, הוי ואלה פקודי המשכן".

גם אדם ישר צריך לצאת ידי חובה של הבריות – "והייתם נקיים מה' ומישראל". משה, שהיה מקובל על העם, הבין שגם מנהיגים מקובלים צריכים לפעול מתוך שקיפות. משה לא הסתפק רק בהצהרה על הסכום אלא גם פירט בהרחבה את יעדן של התרומות.

זו הדרכה לדורות הבאים, שכל עמותה האוספת תרומות למטרות קודש, תדע לנווט את כספה למטרות המוצהרות, ושתימנע עד כמה שאפשר ממענקים וממשכורות מופרזות לעובדיה. הציבור מצפה שהכסף שתרם יגיע ליעדו המוצהר.  אכן, מנהיג אינו אמור לוותר על פרנסת משפחתו בגלל משרתו הציבורית. חובת החברה כולה לשאת בעול השלטון. הבעיה המוכרת לנו היא שאלת הגבולות החמקמקים בין הפרטי לציבורי.

הספורנו מציג קוד אתי להתנהלות נכונה בכספים של הקופה הציבורית: "'לא חמור אחד מהם נשאתי'. אפילו במה שייהנה הדיוט מחברו לא נהניתי מהם, שלא קיבלתי מהם אפילו חמור בהשאלה. ואם כן הייתה שררתי עליהם כולה לתועלתם ולתקן ענייניהם, לא לתועלתי והנאתי כלל כמנהג כל משתרר".

השימוש בקופה הציבורית מיועד רק  לצרכים הציבוריים. יש להימנע משימוש בשררה על מנת ליהנות ממנעמי השלטון. זו תוקף הצהרתו של משה, שמעולם לא לקח דבר לצרכיו האישיים לא מחברים ולא ממקורבים. פרשתנו מלמדת אותנו, שנאמנות של איש ציבור תלויה בכך שיציג שקיפות מלאה. זו הדרך היחידה, שבכוחה למנוע לזות שפתיים, לשון הרע, שמועות רעות ורמיזות מרושעות. שליחי ציבור צריכים לא רק לעשות צדק אלא חובתם גם להראות לציבור שהם עושים צדק.

(ויקהל פקודי תשפ"ג)

הפוסט דרושה שקיפות לתרומות הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

הרבעון האחרון שעברנו, כשהמגיפה בשיאה וכולנו מסוגרים בביתנו, העלה את אחוזי האבטלה במשק לרמה הגבוהה ביותר שידענו. נכון למועד כתיבת שורות אלו שיעור האבטלה עומד על 23.43% ולמרות שרוב המשק חזר לעבוד, בעקבות תקופת הסגר הנרחבת, עסקים רבים אינם מצליחים לעמוד כעת על הרגליים ולכן אינם מחזירים רבים מהעובדים שלהם מחל"ת, מפטרים על ימין ועל שמאל, ועובדים במתכונת מצומצמת.

לצד המגזר הפרטי על הבעיות שלו, ישנו גם תחום העמותות, הארגונים והמוסדות, שחלק ארי מהכספים שאפשרו להם לפעול, מקורו בתרומות בעיקר מיהודי חו"ל, אוונגליסטים (נוצרים אוהבי ישראל) וכמובן סיוע מהמדינה. מגפת הקורונה, שחצתה גבולות, מדינות ויבשות, כידוע, גרמה לטלטלה בכל הקשור לתרומות מחו"ל. עצירה כמעט מוחלטת של התרומות, מה שהביא את המוסדות האלה לשוקת שבורה. ומדובר בעמותות חסד רבות, ברשתות חינוך, במוסדות תרבות, במוסדות רפואה, בישיבות, בגמ"חים, מה לא. היכן שתיגע. ומי שצפוי להיפגע קודם, ככל שמדובר בעמותות חסד, הם כרגיל, החלשים יותר. אין ספק כי גם רשתות החינוך ייאלצו להתייעל, לחתוך בבשר החי. ולא נראה כי זה הולך להסתיים מהר.

מאיר מרק נחשב לאחד מברי הסמכה בתחום פיתוח המשאבים בישראל בכלל ובמערכת הבריאות בפרט. מרק משמש כיום כסמנכ"ל בי"ח לניאדו בנתניה. בראיון ל"שבתון" הוא חושף בפנינו את הצד הזה של מערכת הבריאות בישראל.

"ישנם ארבע סוגי בתי חולים בישראל: האחד- בתי חולים ממשלתיים בבעלות הממשלה וממומנים על ידה באופן מלא, השני- בתי חולים שבבעלות קופות החולים השונות וממומנות באופן עקיף על ידי הממשלה באמצעות כיסוי הגירעונות אחת לכמה שנים מקופת המדינה, השלישי- בתי חולים פרטיים כגון אסותא והרצליה מדיקל סנטר שכל הכנסותיהם הינן מפעולות אלקטיביות פרטיות או באמצעות ביטוחים פרטיים ומשלימים. הסוג הרביעי הוא של בתי חולים הציבורים-פרטיים, ביניהם הדסה (הר הצופים ועין כרם), שערי צדק, מעייני הישועה ובי"ח לניאדו, בית החולים הערבי בנצרת והאיטלקי בחיפה. לבתי חולים אלה (הציבוריים-פרטים) מחויבות ציבורית לקבל כל פונה לטיפול, וההכנסות שלהם נובעות מתשלום עבור ימי אשפוז, ופרוצדורות שונות המשולמות על ידי קופות החולים ומהכנסות על כל יולדת המשולמות על ידי הביטוח הלאומי. אף שלא אחת המחירים שבתי החולים גובים עבור השירות שהם נותנים נראים, למביט מן הצד, כגבוהים, בפועל אין כמעט מצב שההכנסות של בית חולים כלשהו יכסו את כלל ההוצאות שלו. בטח לא את כל הבינוי והפיתוח וכן לא את כל הציוד והמיכשור הרפואי הנצרך. אז כיצד שורדים ומתפתחים? כל בית חולים פועל עצמאית לגייס כספים ותרומות לפיתוח, ובכלל זה לבינוי ולציוד בהתאם לצרכים. לרוב בתי החולים בישראל יש מערכות גיוס כספים עצמאיות בארץ ובעולם".

מהיכן מגיעות התרומות?

מרק: מירב התרומות המגיעות מהעולם הן מצפון אמריקה – מהקהילות היהודיות ומהקהילות האוונגליסטיות, התרומות מגיעות מקרנות גדולות וגם מתורמים אינדיבידואלים ומקרנות משפחתיות שתורמות לפי המטרות שהציבו לעצמן. שלושת הנושאים המרכזיים להם תורמי יהודי העולם הם חינוך, בריאות ורווחה.

בימים שלפני הקורונה, התרומות מישראל ומחו"ל לעמותות בישראל היוו בין 8 ל-12 אחוז מסך תקציבן השנתי של העמותות. הגיעה הקורונה ואיתה משבר כלכלי עצום בעולם כמו גם חשש בריאותי גדול מאד, שיחד גרמו לחששות ולאי ודאות לגבי העתיד. גורמים אלו הובילו להפחתה משמעותית של התרומות. "זה נחת עלינו ברגע. כמו גליוטינה שנופלת", מספר מאיר מרק: "יש תורמים שנפגעו כלכלית ממשבר הקורונה, יש תורמים שחלו, ואלה גם אלה נכנסו למגננה. בנוסף, התחושה כעת היא של אי וודאות בהווה ולעתיד, התורמים הפוטנציאלים האלה מתקשים לחזות את היקף הירידה בשווי נכסיהם, וזו הצפויה בהכנסות שלהם. הבלתי נודע נמצא מול העיניים כל הזמן, גם אצל אלו שנפגעו כלכלית וגם אצל אלו שחלו. תורמים גדולים שלנו חלו בקורונה. הם היו במצב קשה, וזה כמובן השפיע על המשפחות שלהם. במצב כזה, מי בכלל יכול לחשוב על תרומות? ב"ה הם הבריאו".

בנוסף, הקורונה פגעה כידוע בצורה קשה מאוד בקהילות יהודיות בעולם, כנראה בגלל אופי הפעילות, ההתכנסויות לתפילות, חגים וכדומה. במצב זה הורע מאוד מצב הקהילות היהודיות בחו"ל, כעת יש שם צורך לתמוך במשפחות רבות שאיבדו את יקיריהן במגפה,  כך שיותר ויותר שומעים שם את "עניי עירך קודמים".

מרק:  " המצב הקטסטרופלי התחלואתי בארה"ב בכלל ובחוף המזרחי בפרט, הביא את הקהילות למצב קשה שבו משפחות איבדו את ההורים המפרנסים, אב המשפחה, יתומים רבים צעירים והקול שנשמע היה "עניי עירך קודמים" ויש לתת כספים בתוך הקהילה. באופן טבעי זה מה שקרה וחלקים נכבדים מכספיי התרומות הוסטו לשיפור המצב הכלכלי הקשה בקהילות שם".

תרומות לחוד ודרישות לחוד

למרות שהתרומות המגיעות מיהודי העולם פחתו, דרישות משרד הבריאות נשארו כפי שהיו: משרד הבריאות הורה לכל בית חולים לפי גודלו ומיקומו והאוכלוסייה בו הוא מטפל להיערך למחלקות  קורונה ייעודיות, כאשר משרד הבריאות מתחייב לממן חלק מהבינוי וההצטיידות ואת היתרה נדרשו בתי החולים לגייס בעצמם.

מרק: "בבי"ח לניאדו נדרשנו ל-152 מיטות קורונה ול-97 מיטות מונשמי קורונה- סה"כ 249 מיטות מסך מיטות בית החולים. רק היום (יום ראשון השבוע), משרד הבריאות חידש את הוראתו. למרות הירידה החדה במספר הנדבקים, עקב החשש מהתפרצות גל שני, ההנחיה העדכנית היא להמשיך בהיערכות כפי שהיתה, וכך חרף הצמצום הדרסטי בתרומות, בית החולים נדרש להמשיך לממן בעצמו חלק מהעלויות הנובעות מהדרישות של משרד הבריאות לטיפול בקורונה. בלניאדו מדובר בפער של כמה מיליוני שקל. לא כסף קטן".

מה בא על חשבון מה?

התרומות שירדו משמעותית והחובות שנערמו כתוצאה מדרישת משרד הבריאות הובילו לעיכוב מימוש תוכנית הבינוי השנתיות. מחלקות מרכז הילודה והדיאליזה החדשות, שהיו צריכות להיפתח במרץ, נדחו וייפתחו בעוד מספר חודשים. כל משאבי העבודה וכוח העבודה הוסטו למען בניית מחלקות הקורונה. לצד זאת קיימת ההבנה שאין ברירה, נמצאים במגיפה אפידמית כלל עולמית ועושים את זה כי זו החובה להציל חיים.

מרק: "בעקבות מאמצים גדולים שנעשו בשנים האחרונות, היקף התרומות של המגזר העסקי בישראל ואף של אנשים פרטיים כאן גדל לאין שיעור. בהבנה ש הצרכים הכלל עולמיים גדלו, ובהבנה שמספר התורמים והתרומות מקהילות בעולם יקטן, נעשה בלניאדו מאמץ להגדיל את חלק התרומות מישראל. בלניאדו הקמנו לפני שנתיים חבר נאמנים מכובד שכולל אנשי עסקים, מנכ"לים ויושבי ראש חברות מסוגים שונים, כולל מהמגזר העסקי, הפרטי והציבורי והם מהווים משענת ותמיכה לבי"ח. עשינו ערב גאלה בדצמבר האחרון וגויסו כמה מיליוני שקלים להקמת הפגייה החדשה שתיפתח, כאמור, בחודשים הקרובים. הפגייה בלניאדו זכתה במקום ראשון כפגיה הטובה ביותר בין בתי חולים באותו סדר גודל במדינת ישראל. אלא, שגם התורמים הישראלים נפגעו כלכלית במשבר הקורונה. אותן בעיות כמו תחושת חוסר הוודאות בהווה והעתיד הלא נודע הקטין בצורה משמעותית גם את היקף התרומות המקומיות. למרות זאת, התורמים שתרמו, תרמו לציוד מציל חיים בחפץ לב".

איך מתמודדים ואיך ממשיכים מכאן?

מרק: "לשאלתך הראשונה איך מתמודדים אני יכול להשיב ששורדים. משתדלים לקצץ בהוצאות ככל שניתן, להיות יעילים ולא על חשבון הרפואה. יש לנו משרדים בחוף המערבי ובחוף המזרחי בארה"ב, בקנדה, דרום אמריקה, אירופה ובישראל, חלקם בנציגויות מקומיות וחלקם ע"י נציגים מישראל שנוסעים הלוך וחזור. בתקופה הזו כל הפעילות היא מקומית ולכן חוסכים בהוצאות של טיסות/ מלונות, כך שעלויות הגיוס קטנו ולכן אפשר להיות יעילים יותר. כמובן, שכרגע אנחנו לא פועלים בפיתוח חדש אלא מטפלים במה שצריך לקורונה ובפיתוח הקיים שכבר בעבודה. לבי"ח לניאדו ועד מנהל פעיל והנהלה מצוינת בראשות המנכ"ל נדב חן ומנהל רפואי פרופ' צבי שמעוני. אני חבר הנהלה וחברי ההנהלה יודעים לנהל את המערכת בהתאם לתנאים בשטח ולשינויים שקורים מעת לעת".

"לגבי איך ממשיכים – כל הערכה שאתן, זה בגדר תחושת בטן או הבעת תקווה. לצערי, אין כל אפשרות להעריך את העתיד ולו בגלל שאיננו יודעים מתי השמיים ייפתחו, מתי ייפתחו הבידודים בין המדינות, האם אנשים ירצו להיפגש אחד עם השני או ימשיכו להיות בביתם. האפשרות להמשיך לגייס כסף באמצעות הזום – שיחות טרנסאטלנטיות, וואטסאפ ומייל לא יחזיקו לאורך זמן, צריך לחפש דרכים קריאטיביות נוספות לגיוס כספים כי אחד הכלים הידועים הם ערבי גאלה שנתיים, שכרגע לא יודעים מתי יוכלו להתקהל כך וגם כשיהיה האם אנשים ירצו להגיע או יפחדו. אין ברירה אלא להמשיך לפעול ולהעמיק את הפעילות באמצעות הרשתות החברתיות והמדיה הדיגיטלית, אבל זה לא יגיע אף פעם לתוצאות הידועות והמקוות של המגע האישי. אין תחליף לאחד על אחד, פנים מול פנים, תפיחה על השכם, חיוך וחיבוק. אני ממליץ להעמיק את הקשר עם התורמים הקיימים, לאו דווקא לקבל עכשיו תרומות אלא להביע בפניהם אמפטיה ודאגה לשלומם. להעמקת הקשר האישי עתה עשויה להיות חשיבות בעתיד, לכשהכל "רגע", אומר מרק.

בסיום הריאיון מבקש מאיר מרק להוסיף: "הנהלת בית החולים רוצה להביע תודה והערכה רבה ללוחמי הקורונה ולכל הצוות העוטף בבי"ח לניאדו ולתורמים היקרים מישראל ומחו"ל שתורמים מכספם למען הצלת חיים בישראל".

וכמו שפתחנו. עצירת התרומות מחו"ל פוגעת לא רק בבתי חולים. גם ברשתות חינוך, בגמ"חים, במוסדות תרבות ובעיקר בעמותות ובארגונים חברתיים הפועלים תדיר למען החלשים בחברה. השבוע, לאור פנייתו של ח"כ בצלאל סמוטריץ' (ימינה') ובתמיכתו של ח"כ משה גפני (יהדות התורה) יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, הודיע יוגב גרדוס, סגן ראש אגף התקציבים במשרד האוצר,  כי המשרד יקצה 50 מיליון שקל לטובת סיוע לעמותות שנפגעו ממשבר הקורונה ולא נכנסו לקריטריונים לתמיכה עד כה. משהו, אבל אין הקומץ משביע את הארי. לממשלה יש את הבעיות שלה, עם הצרכים הכספיים העצומים שעליה לכסות בגלל משבר הקורונה. מה שאומר, שעם כל הקושי, כל מי מאתנו שיכול להכניס את היד לכיס ולסייע למי שבאמת מסייע למי שזקוק לכך, זו השעה. לא צריך לחכות לערב יום כיפור בשביל זה.

הפוסט בגלל הקורונה – עוצר תרומות הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.