אני לא בטוח שניתן או נכון להקל ראש במהומות שהיו השבוע בשכונת שמעון הצדיק (שייח ג'ראח בפי הערבים, ולא רק). עפ"י דיווחים שונים, המשך הסלמה שם עלול להביא להסלמה, כלומר, הגברת פעולות טרור פלשתיני, בירושלים רבתי, ביו"ש ובעזה. בקושי יודעים איך זה מתחיל, בטח לא יודעים איך זה יסתיים. וכידוע, כבר היו דברים מעולם. הקרקע רותחת ומבעבעת. כל גפרור קטן יכול להצית תבערה גדולה. די להיזכר בתוצאת העלייה של אריאל שרון בזמנו להר הבית. לאף אחד פה זה לא חסר. וכאן אי אפשר שלא להגיע לח"כ איתמר בן גביר, שהשבוע שוב העביר את לשכתו המאולתרת לשכונה (כמו שעשה בפעם שעברה) בדרישה שתוקם נקודת משטרה במקום. אפשר לא לאהוב את בן גביר, ויש הרבה כאלה, אבל אי אפשר שלא להסכים לדרישתו, שהיהודים היושבים שם זכאים להגנה מלאה מצד כוחות הביטחון. זאת, בלי להיכנס לעניין החוקי/פוליטי/ מדיני. (לא לבעלי לב רגיש: אפשר להיכנס גם לצד החוקי, בתים רשומים בטאבו, אבל לא כדאי, כי גם משפחות ערביות רבות בשכונה מחזיקות ברישום בטאבו, ולא רק שם, גם ברחביה ובמקומות נוספים, והרי לא 'נתנדב'  לפנות בתים/דירות אלה בגלל זה. וכעת להירגע. כמובן שאנו זכאים רשאים וחייבים להסתמך גם על העניין היהודי/שורשי/היסטורי- שמקנה ליהודים בעלות במקום, וכל השאר- פוליטיקה).

ובחזרה לשטח. בעיניים שלי.

א. טוב היה לו המשטרה היתה שומרת על השקט במקום. תשע הצתות של רכב/בית של תושב יהודי בשכונה, זה בלתי נתפס, לא מתקבל על הדעת. מחדל של האחראים על השמירה במקום. (ביום שני דווח כי נעצרו שני חשודים בהצתת ביתו של טל יושבייב בשכונה. בבית אחד מהחשודים נתפסו 8 בקבוקי תבערה נוספים. שור מועד).

ב. יכול להבין (אף שלא להסכים) את ח"כ איתמר בן גביר, שהנושא בוער בעצמותיו, יוצא מכורסת העור בכנסת אל השטח ומביע כעסו על המחדל.

ג. גם אם אני חושב שצעדו עלול להתסיס את הגיזרה ובגלל זה הוא מיותר ומסוכן, מה לעשות ומוכח שוב ושוב, שבלי הפרובוקציה הזו, דברים לא זזים שם?

ד. משפשף את העיניים לנוכח חברי הכנסת מהליכוד והחרדים ה'עולים לרגל' ללשכה המאולתרת של בן גביר, מתחבקים איתו כאחוקים. סלב ממש. זוכר שרק לפני פחות משנה הם ראו בו 'מוקצה מחמת מיאוס', 'גזען' ומה שתרצו. והנה עתה? אחוות אופוזיציונרים. אבל לא מופתע.

ה. רפואה שלמה לבן גביר, שנחבל בראשו מתקיפה של קצין משטרה במהומה. אגב, עקיבא נוביק צייץ שמי שטיפלו בבן גביר ב'הדסה' היו שני רופאים ערביים שהיו בתורנות. ככל שידוע, הוא לא דחה את הטיפול. אותך לסמוטריץ'.

ו. ואחרון חביב- בן גביר בהחלט שיחק אותה. קיבל 'הכשר' בכנסת ומחוצה לה. אפילו סמוטריץ' שכח את ההסבר שנתן בעת הרכבת הרשימה, שהשידוך איתו הוא רק 'טכני'. אני בטוח שסמוטריץ' הצטער שהיה בפריז ולא כאן כדי להצטלם, גם הוא, עם בן גביר, באוהל המחאה בשכונת שמעון הצדיק (אולי הספיק?).

מחוץ לתחום

אם ח"כ בצלאל סמוטריץ', שכל השנים מקפיד שלא לצאת מתחומי מדינת ישראל, שבר (בשבוע שעבר) את הכלל הזה ויצא לחו"ל, נראה שהוא חש שהנושא בגינו נסע, הוא ברמת החשיבות הכי גבוהה שיש. הנושא הוא- מפגש עם רבנים ואחרים לחשוב על דרכים למניעת התבוללות, כאשר מתווה הגיור של כהנא הוא הטריגר למסע הזה. ברוב רובם של המקומות, הן בבריטניה והן בצרפת, נתקבל סמוטריץ' בכל הכבוד הראוי. מי שבתחילת הסיור עשתה גלים היא מועצת הנגידים של יהדות בריטניה, שהוציאה הודעה המגנה, בצורה בוטה ומכוערת, את הגעתו, קראה לחברי הקהילה יהודית "להראות לו את הדלת" ושלחה אותו לחזור למטוס. לא נימוסי, לא מקובל, בטח לא בנימוס הבריטי האופייני. נכון שסמוטריץ' עצמו לא ממש לקח את הדברים ללב, והעדיף לראות את חצי הכוס המלאה – אלה שקיבלוהו בחום. להבנתי, סמוטריץ' הוא אדם ישר. הוא מכיר טוב את ההשתלחויות שלו בזירה הפוליטית הישראלית, שקשה להגדירן ככאלו שהופקו מרגליות מפיו. דברים של טעם בדרך כלל כן, אבל כשקופץ לו הפיוז- ד' ירחם. סמוטריץ' מכיר את ההיגד 'מי שיש לו חמאה על הראש- שלא יילך בשמש', ולכן לקח את הדברים של הגוף ההוא בפרופורציה. מה שכן, ובניגוד לקבלת פנים חמה מאוד שקיבל ברוב המקומות, בבריטניה ובפריז, גם תנועת בני עקיבא המקומית, התבטאו נגד המפגש עם ח"כ בצלאל סמוטריץ', בגלל עמדותיו והתבטאויות ה'רגילות' שלו שאינן עולות בקנה אחד עם תפיסתם ל'ואהבת לרעך כמוך', והגר בכלל זה. לטעמי, היה נכון יותר שיישבו איתו, ישוחחו, ישמיעו וישמעו. לא חייבים להסכים. ממש כמו שנכון שסמוטריץ' וחבריו למלייה יישבו עם רפורמים, ישמעו, ישמיעו וייפרדו אפילו לא כחברים. אבל כיהודים. לא די בהצהרות "אני אוהב את כולם", "כולם אחים שלי". מי שלא מסוגל לשבת עם 'אחיו' ולדבר, לא בדיוק אוהב אותו ו/או רואה בו אח. ככל שידיעתי מגעת, מדיבורים נינוחים, אף תוך כדי חילוקי דעות מהותיים, אף אחד לא מת.

גיוס לומדים

אני לא יודע אם העליהום שעשו גורמים חרד"ליים, ובהם רבנים חשובים, לרב אליעזר מלמד, עשה לו טוב. מן הסתם, זה לא נעים. מה שבטוח, שלמכירת הסדרה שלו 'פניני הלכה' זה עשה מעולה. רבים, מתוך הזדהות עם הרב מלמד, ובעיקר בגלל הסלידה מהדרך בו יצאו מי שיצאו נגדו, רכשו את הסדרה הזו. אבל שימו לב איך הגיבה ישיבת הר ברכה, בראשה עומד הרב אליעזר מלמד לכל המהומה. לא, היא לא יצאה בקמפיין לרכוש את הסדרה הנפלאה הזו. במקום זאת, היא יצאה בקמפיין 'לימוד ההמונים', קמפיין לעידוד אנשים ללמוד מידי יום בפניני הלכה, גם בלי לרכוש את הספרים. ישר לנייד, ללא עלות. מודה, אהבתי ולכן, שלא כהרגלי, מצרף את הלינק לקישור:  https://www.charidy.com/hb.

צבא העם?

נכון להיום מתגייסים לצה"ל 69% מקרב הגברים חייבי הגיוס. הסיבות המרכזיות לאי גיוס: 17% מקבלים פטור תורתו אומנותו ו-8.5% מקבלים פטור מסיבות רפואיות. מקרב הנשים חייבות הגיוס מגויסות 55%. סיבת הפטור המרכזית היא פטור הצהרת דת הניתן ל-36% ועוד כ-4% המקבלות פטור מסיבות רפואיות. כך דיווח תא"ל אמיר ודמני, ראש חטיבת תכנון ומנהל כח אדם בצה"ל, בדיון שערכה ועדת החוץ והביטחון בשבוע שעבר בהצעת חוק שירות ביטחון (שילוב תלמידי ישיבות) ובהצעת חוק שירות לאומי- אזרחי, לקראת הכנתו לקריאה שנייה ושלישית בכנסת. שר הביטחון בני גנץ עושה מאמץ לאשר בכנסת, בקריאות שנייה ושלישת, את חוק הגיוס עוד לפני צאת הכנסת לפגרה, בתוך פחות מחודש. בג"צ דחה בשבוע שעבר, בפעם ה-12, את מועד פקיעת החוק והפעם קבע דד-ליין חדש לכנסת; 6 באפריל. אגב, באותו דיון בכנסת תהה ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה) מהם אחוזי הגיוס בקרב הערבים (שכידוע ממשלה זו מאוד נדיבה איתם כספית, ולא רק), אך לא היה מי שייתן לו נתון רשמי על כך. מה שכן, ח"כ צבי האוזר מ'תקווה חדשה' של סער הגיב לאשר: "הערבים יצטרכו להיות חלק מהעוגה". היה מי שדאג להעביר זאת במהירות האור לעיתונות הערבית המקומית. נחשו לבד מי חשב שזה ישרת אותו.

חצי תאוותו בידו

הנה לנו שיעור באזרחות. יו"ר רע"ם, ח"כ מנסור עבאס, התייחס בנאומו במכון וושינגטון לחקר המזרח התיכון לחוק האזרחות, שאושר בכנסת בשבוע שעבר. מנסור עבאס אמר בעניין זה: "חוק האזרחות הוא בעייתי מאוד מבחינתנו. ברגע שניהלנו את המחלוקת סביבו בתוך השותפות (הקואליציונית), כמעט כל צד קיבל את מה שרצה. דאגנו (הרשימה המשותפת הערבית) לכך שעשרות אלפי משפחות יקבלו טיפול (כלומר- איחוד משפחות בין פלשתיני/אית לערבי/ה תושב/ת המקום, מ.ז.), ואילו המפלגות שתומכות בחוק קיבלו את החוק שביקשו". כך דווח בתאגיד כאן. אז, מי ניצח? בעיניים שלי, אני מאוד מקווה שעבאס הגזים פה (לצרכיו הפוליטיים) כשדיבר על "עשרות אלפי משפחות פלשתיניות". אני לא מכיר את המספרים האלה מכל ההתבטאויות בנושא. לכל היותר דיברו על אלפים בודדים. אני גם לא מאמין ששרת המשפטים, איילת שקד, תסכים, גם במחיר הסכמה קואליציונית, למתן עשרות אלפיי אישורים כאלה. אבל לכו תדעו, הופתענו כבר יותר מפעם אחת.

בעיר האדומה

מחפשת אקשן. "הרכבלית (בחיפה) תפעל בשבת. אין סיבה שלא", אמרה שרת התחבורה מירב מיכאלי לעיתון 'דה מרקר'. נכון לעכשיו, אמות הסיפים הקואליציוניות לא זעו מהאמירה הזו (ולהיזכר שב-1976 נפלה ממשלת רבין על חילול שבת), אבל אולי ינועו כשתתחיל הרכבלית לפעול, בחודש הבא, כך מתכננים. זמן לחשיבה. האם הגברת באה לשנות סדרי בראשית בחיפה? "התחבורה הציבורית בחיפה פועלת בשבת במסגרת הסטטוס־קוו, וכעת הרכבלית היא עוד כלי תחבורה ציבורית בחיפה שיפעל בהתאם להסכמות. הושקעו ברכבלית 350 מיליון שקל ואין סיבה שלא ייעשה בכסף שימוש", כך הסבירה. אז ככה. לא שסטאטוס קוו הוא עניין קדוש, ולא שבמהלך השנים לא חל בו כרסום (חד כיווני) כמעט די בכל אתר ואתר. אבל שרת התחבורה אמורה הייתה לענ"ד לדייק. נכון, בחיפה פועלת תחבורה ציבורית בשבת. אבל בקטנה; במספר קווים מאוד מצומצם ובתדירות מאוד מאוד נמוכה ביחס לימי חול. האם כך היא מתכננת גם לרכבל? ואגב, הכרמלית בחיפה אינה פועלת בשבת. אולי שתחקה אותה, דווקא?

ולעניין המהותי יותר. מיכאלי היא אמנם שרה, אבל קודם כל היא פוליטיקאית עם אג'נדה. טבעי שהיא באה ושואפת לקדם את האג'נדה שלה. אתה, את ואני יכולים שלא לאהוב את זה, אבל זה תפקידה. כך בדיוק אמורים לעשות גם השרים שרצינו בייקרם (ועכשיו חלקנו בוכים על זה…). בחלק מהתגובות ברשתות החברתיות ליוזמה הזו שלה, שולחים אותה הכותבים לגרמניה ו'מאחלים' לה את כל הנגעים שבעולם. בעיניים שלי, הגזמתם. אם יורשה לי, זו בוודאי לא דרכה של תורה עליה אתם רוצים לשמור ולשמר.

ופה הגענו לסוגיית חילול השבת שייווצר. כאזרח דתי- ברור שלו שאלוני הייתי מתנגד לתוספת חילול שבת בציבוריות. כאזרח המדינה- לא לגמרי נוח לי עם מה שנתפס ככפייה, בעיקר שזו נוגעת במשפחות מהאוכלוסייה היותר חלשה, ללא רכבים בבעלותן. אני מאלה החיים בהתנגשות כמעט תמידית בין השאיפה לחיים (טובים ושלווים) במדינה יהודית עם מקסימום צביון יהודי, לבין תמיכה חזקה ב'חיה ותן לחיות' תוך כיבוד וויתור הדדי. אז הנה, קיבלתי עוד דילמה, ולמזלי אינני בקבוצת מקבלי ההחלטות. וזה פשוט מעיף אותי בחזרה לאמנת גביזון-מדן. לו היה, לו יהי.

בואו נפסיק

לא ככה חלם החתן (בן ה-37) לבלות את ליל הכלולות שלו. במסגרת הריקודים (באולם אחוזה במודיעין), חבריו של החתן העלו אותו על שולחן ופיזזו מסביבו כשהוא על לוח העץ. עד ש…הבחור נפל על הרצפה, מגובה 3 מטר, נפל לא טוב, הובהל לבית חולים כשהוא מורדם ומונשם, שם הוגדר מצבו אנוש. אז חברים יקרים, בואו נפסיק עם ההתפרעות הזו בחתונות. אפשר לשמח חתן וכלה גם בלי להשתגע. קראתי שהנגן באותה חתונה הבטיח שבפעם הבאה אם יראה שמעלים את החתן/כלה על שולחנות, הוא מפסיק לנגן באותה שנייה. כך ראוי.

איזה גבר

מישהו שאני מכיר, כבר לא כל כך צעיר, נכנס תוך כדי נהיגה, לפני כחודשיים, ברכב של בחור צעיר. החליפו טלפונים, כעבור יומיים הבחור הצעיר נקב בסכום של 800 שקל עלות התיקון. הפוגע העדיף שלא להפעיל את הביטוח ומסר לו 800 שקל עובר לסוחר, ובזה חשב שהעניין נגמר. ביום ראשון השבוע קיבל הנהג הפוגע שיחת טלפון מאותו בחור צעיר, אור שמו, והמוח הקודח כבר התחיל לעבוד- בטח הוא רוצה עוד כמה מאות שקלים. אחרי משפט פתיחה, 'מה שלומך', סיפר אור: "זוכר את הכסף שנתת לי? אז בינתיים היתה לי עוד תאונה, קשה יותר, והתיקון החדש תיקן גם את הנזק שאתה גרמת לי בזמנו. אני רוצה לבוא אליך להחזיר לך את הכסף, לא רוצה שיהיה אבק של גזל", אמר הבחור הצעיר (שהולך ללא כיפה, אבל לטעמי צדיק ממש). הנהג הפוגע (הראשון) כל כך התרשם מהיושר שהראה אור הצעיר, והציע שהכסף ייתרם ל'עזר מציון'. "אבל גם על השם שלך", אמר אור. וסיכמו: על שם שניהם. איזה בן אדם מדהים.

דברים בשם אומרם

בתגובה לידיעה שהבאנו בגיליון הקודם על רבנים שחזרו בהם מהקריאה להחרים את ספריו של הרב אליעזר מלמד, הגיב מתניה אריאל (עורך החוברת שהופצה בתי הכנסת נגד הרב מלמד), כדלקמן (בקיצור המתבקש):

"ביום שני ו' אדר, הוציא הרב יעקב אריאל סירטון הבהרה: 'כל מה שנאמר בשמי כביכול, בכלי התקשורת השונים בימים האחרונים, הוא לא על דעתי. עמדתי היא שיש מסורת פסיקה בישראל המקובלת מדור דור. גם בנושאים חדשים יש מסורת פסיקה, שלפיה דנים גם בנושאים אלו. גם בנושאים אלו יש לפנות לפוסקים ההולכים בדרך המלך של הפסיקה המקובלת בישראל. הדברים מתייחסים גם לספר פניני הלכה, כשהוא דן בנושאים חדשים, בפרט הספרים החדשים. יש לפנות לפוסקים הממשיכים את דרך הפסיקה המקובלת. והאמת והשלום אהבו'". סוף ציטוט. ואני, כעורך 'שבתון' מפנה אתכם למאמרו של הרב עילאי עופרן, בגיליון זה, על עצומות רבנים. לטעמי, כל מילה בסלע.

(כי תשא תשפ"ב)

הפוסט בן גביר בשייח' ג'ראח – מיותר או הכרחי? הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

בימי הקורונה בהם מרבים להשתמש במושג 'ריחוק חברתי', חלק מרבני הציונות הדתית, אחרי שנים רבות של נתק, עוינות, התעלמות ומלחמה אידיאולוגית, עם התנועה הרפורמית, חוו באחרונה סוג של שיח חסר תקדים עם נציגים של התנועה הרפורמית.

ביטוי גלוי ופומבי לכך היה במפגש וירטואלי (באמצעות ה'זום המפורסם) שהתקיים במסגרת ועידת התפוצות של העיתון 'מקור ראשון', בין הרב אליעזר מלמד, מבכירי וחשובי רבני הציונות הדתית, לבין רבה רפורמית מצרפת. ממש לא מפתיע, ההסבר שנתן הרב מלמד למפגש זה, עורר בתקשורת המגזרית סערה של ממש. בעד ובעיקר נגד.

עד לא מכבר, כמעט כל הרבנים ה"נחשבים", חרדים ו'ציוניים', נמנעו מלהכיר ובטח לא להידבר עם ראשי התנועה הרפורמית. בחודשים האחרונים משהו השתנה.

בעוד רבני המגזר החרדי ממשיכים לראות בתנועה הרפורמית והקונסרבטיבית, איום של ממש על היהדות, יותר ויותר רבנים מוערכים בציונות הדתית, כבר לא רואים את התמונה רק בשחור-לבן. בשלב הראשון, הם מוכנים להידבר ולהכיר את הצד השני. התהליך הזה מתרחש כבר תקופה, הרב יובל שרלו למשל כתב על הצורך להכיר ולהיפגש עמם, כך גם הרב דוד סתיו ואחרים. לא רבים. תנועת 'גשר' הוציאה כמה רבנים מובילי דעה לסיור בקהילות היהודיות בארה"ב, כולל רפורמיות, ועפ"י עדות של כמה מהרבנים, בהם הרב עמיחי אליהו, העומד בראש ארגון 'רבני קהילות' המכשיר רבנים לתפקידם בקהילות, המפגשים האלה עוררו אותו לחשיבה מחודשת בנושא. בכינוס שנערך בבית נשיא המדינה סיפר:

"אודה ואבוש שבמסע הזה נפתחו בליבי חדרים שלא ידעתי על קיומם. היה זה מסע שנמהלו בו רגשות של כאב לצד התרגשות. היו בו רגעים נפלאים של תקווה שלצידם צמחו גם חששות רציניים. לא אסתיר שהיו פעמים שחשתי רוממות רוח של ממש… גיליתי לעצמי במסע שלא רק יהדות העולם זקוקה לקשר עם יהודי ישראל, אלא גם אנחנו פה בארץ לא שלמים בלי הקשר עם יהדות העולם. כמו הגוף שאינו שלם בלי אחד מאבריו".

הזרקור לנושא יצא כאמור בפגישת הרב אליעזר מלמד עם רבנים רפורמית מצרפת, במפגש הזום האמור.

הרב מלמד: הרגשתי צורך להכיר

"שמעתי כמה פעמים ביטויים של ביקורות חריפות מדי על הקונסרבטיבים ועל הרפורמים, ומישהו נפגש איתם ואמרו לו איך העזת להיפגש. אז אמרתי לעצמי, זה לא יכול להיות, אני חייב בהזדמנות הראשונה להיפגש. אני רוצה להכיר. אני מרגיש כאילו הייתה פרידה ארוכה וצריך להשלים קצת, לספר מה קורה וללמוד אחד את השני, אנחנו אחים. בעיני זה המניע הבסיסי ביותר למפגש. לכן עוד לפני הדיונים, מעניין אותי לדעת איך חיים, מה המסגרת של הקהילה, איך לומדים, מה צורת הלימוד, מה הקשר עם הנוצרים והמוסלמים, ואני בטוח שהשיחות הללו יחכימו מאוד. עוד לפני שאנחנו חותרים למה להגיע, צריך להשלים קצת פערים חסרים", הסביר הרב מלמד את החלטתו ההיסטורית, בראיון לרדיו 'קול חי'.

עוד הוסיף הרב מלמד כי "מי שמעוניין לשבת כדאי לשבת איתו. יש שחושבים שצריך למצוא מטרות משותפות. אדרבה, זה יהיה נפלא. לי מספיק שניפגש. אם נכיר טוב את הקהילות השונות, נרוויח מזה הרבה מאד. חוץ מזה שזה תענוג להכיר ולהחכים ולהרחיב את הנפש והדעת. אחר כך יכולים לצמוח עוד דברים. אסור שיהיה חרם".

מבקרי המפגש ה'וירטואלי' טענו כי אסור לתת לגיטימציה ולהיפגש עם התנועה הרפורמית  ש"מקעקעת את תורת ישראל וגורמת להתבוללות". "כל גדולי ישראל מכל הזרמים לאורך הדורות התנגדו להיפגש איתם. כך נהגו הרב קוק זצ"ל, הרב אברהם שפירא זצ"ל  הרב הרצוג זצ"ל, הרב אונטרמן זצ"ל, הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הרב בנציון חי עוזיאל זצ"ל ואחרים. יש לאהוב כל יהודי באשר הוא באופן פרטי, אבל מתנגדים ולא מכירים בתנועה הזו כדבר לגיטימי", הדגישו המתנגדים.

בארה"ב מצוי המרכז היהודי הגדול ביותר מחוץ לגבולות מדינת ישראל. על פי הערכות, מספר היהודים החיים בארה"ב הוא באזור ה- 5.7 מיליון נפש. היהודים בארה"ב נחלקים לשלושה זרמים דתיים מרכזיים: רפורמי, קונסרבטיבי ואורתודוכסי. הזרם הרפורמי הוא הגדול ביותר, אליו משתייכים, על פי הערכות, כ- 35% מכלל יהודי ארה"ב, בעוד שלזרם הקונסרבטיבי משתייכים כ- 18% ולזרם האורתודוכסי כ- 10%. השאר- נראה שאפילו זה לא מעניין אותם.

אחת התופעות שמדאיגות את ראשי הקהילה היהודית בארה"ב וגם בארץ היא הפיחות שחל בתחושת השייכות של יהודי ארה"ב, במיוחד בקרב הצעירים, לעם היהודי. הזהות היהודית בארה"ב משתנה. הרוב המכריע מיהודי ארה"ב הם בני 50 פלוס המגדירים עצמם 'יהודים על פי דת', אבל לעומתם, בקרב הדור הצעיר יותר של היהודים בארה"ב חל שינוי. רק כשני שליש מהם מגדירים את עצמם 'יהודים על פי דת' ואילו כשליש מגדירים עצמם 'יהודים ללא דת' והם מגדירים את יהדותם על בסיס משפחתי, אתני ותרבותי.

הרב שרלו: התנועה הרפורמית מתקן חלק מטעויותיה

הרב יובל שרלו, ראש ישיבת 'אורות שאול' מבכירי רבני הציונות הדתית, אומר כי יהדות התפוצות במצוקה, מה שמעורר אחדות ישראלית. "התנועה הרפורמית עצמה נמצאת בשינוי, ומתנתקת מחלק מטעויות העבר החמורות שלה. מתבהר לנו יותר כי הבעיה העיקרית היא עם היהודים ה'לא משויכים', והרפורמים יכולים להיות חלק מהניסיון לקשור אותם", אומר הרב שרלו ל'שבתון'. מהסיבות האלה, הוא מדגיש, "אני בעד לא להחרים. הם אחינו. אנחנו, הנלחמים על כל רגב אדמה, חייבים להתקשר לכל יהודי. כל עוד ניתן לשים חיץ ברור בין ההתקשרות החיונית מצידה של אחדות האומה הישראלית ובין המאבק הרוחני הדוחה לחלוטין את התפישות הרפורמיות –  יש לקיים את הקשר החשוב הזה".

לשאלתנו, מה השתנה ביחס של רבנים בציונות הדתית לרפורמים, מדגיש הרב שרלו כי לדעתו השינוי אינו דרמטי, ו"אף על פי כן – צריך לשים לב לשני שינויים. ראשית, רבנים שונים בוחרים להם דרכים שונות, ואין מונופול לאף אחד על הדרך ה'נכונה'. כמו כל מחלוקת זה מעשיר מאוד את העולם הרוחני, כפי שלימדו אותנו חז"ל על הברכה הגדולה שבמחלוקת לשם שמיים; שנית – סוף סוף אנו שמים את יהודי התפוצות על סדר היום שלנו. יכול להיות שיתפתח מזה משהו חשוב מאוד".

ש:  במה הזרם הרפורמי מאיים כיום על הזרם האורתודוכסי ?

הרב שרלו: "הזרם הרפורמי מאיים על עתיד עם ישראל, בשל העובדה שהוא לא מצליח להחזיק את צאצאיו עם זהותו שלו עצמו – למן אחוזי הילודה הירודים ועד לתפישות העולם המתרחקות מיסודות הלאומיות המהותית של האומה הישראלית. מאידך גיסא, בהווה הוא ממלא תפקיד מסוים בקהילתיות היהודית בעולם. לכן, לא נכון להתייחס ביחס בינארי אלא ביחס מורכב".

הרב שמואל אליהו: פשוטי העם כן, לא עם ההנהגה הרפורמית 

רבה הראשי של צפת הרב שמואל אליהו, מחשובי רבני הציונות הדתית, עדיין מתנגד בחריפות להידברות עם ההנהגה הרפורמית. "אסור לדבר עם ההנהגה הרפורמית, הם הפכו לאויבי הארץ, מעודדים התבוללות ותומכים באויבנו. אבל עם פשוטי העם, יהודים רפורמים באשר הם, חלה עלינו החובה לקרב ולאהוב. אין להם דור המשך, יש להם אלפי בתי כנסת ריקים גם ביום כיפור. צריך לעזור להם לצאת מהמשבר הזה. ההנהגה שלהם לא באה לשמוע, אלא באה להטיף לנו מוסר", הדגיש.

הרב לוביץ: שינוי ביחס לקהילות בחו"ל

מי שהתייצב לצדו של הרב מלמד הוא הרב ד"ר רונן לוביץ, רב הישוב ניר עציון ונשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה'. "אנו מחזקים את ידיו של הרב מלמד אשר הוכיח מנהיגות ואומץ לב ציבורי, ומגנים את המתקפות עליו. הגם שיש מחלוקות עמוקות בינינו ובין התנועה הרפורמית, הן בענייני אמונה והשקפה והן בענייני הלכה ואורח חיים דתי, אנחנו חושבים שיש חשיבות בהיכרות, במפגשים עם נציגים של יהדות התפוצות ובחיזוק קהילות ישראל בתפוצות במיוחד בתקופה הנוכחית", אמר הרב לוביץ, בשיחה עם 'שבתון'.

ש: עד היום רבני הציונות הדתית התעלמו מהרפורמים (במקרה הטוב), מה השתנה ?

הרב לוביץ: בשנים האחרונות החל תהליך של שינוי ביחס של רבים בציונות הדתית כלפי יהדות התפוצות בכלל. עד לשנים האחרונות היהדות הדתית-לאומית נקטה בגישה של הדחקה, התעלמות ואף התנשאות כלפי יהדות התפוצות. התפיסה שמשלה בכיפה הסרוגה הייתה של שלילת הגולה, ולפי תפיסה זו על כל יהודי התפוצות לעלות לארץ, ומי שאינם עולים אינם ענייננו. בשנים האחרונות החלה לחלחל ההכרה בכך שמדובר ביותר ממחצית עם ישראל, וכי יהיה זה לא צודק ולא חכם לוותר באדישות על למעלה משמונה מיליון יהודים. בתהליך הדרגתי שזוכה לתמיכה מארגונים רבים, בהם נאמני תורה ועבודה, יוצאים עוד ועוד ישראלים סרוגים לשליחות בתפוצות, ומובילי דעת קהל יוצאים למסעות היכרות בארה"ב, הם מגלים את אמריקה כפשוטו. החוזרים ממסעות ומשליחויות אלה מבינים את הקשיים ואת המורכבות של החיים בתפוצות, ואת המאבק על הזהות היהודית שמתנהל שם. הם מבינים גם שאי אפשר להתעלם מהמציאות, בה היהדות האורתודוקסית מהווה מיעוט בכל מרחבי הפזורה היהודית. הציבור הדתי-לאומי מתחיל להפנים שאי-אפשר להתעלם מיהודים המזדהים עם הזרמים הלא-אורתודוקסים".

ש: האם אפשר לגשר על הפערים בין הרפורמים לאורתודוקסים? אתה רואה, למשל, מציאות שהאורתודוכסיים והרפורמים מתפללים יחד בבית כנסת אחד?

הרב לוביץ: בעניינים דתיים, ענייני אמונה ושמירת מצוות ישנם פערים גדולים ועמוקים. המחלוקות בנושא תורה מן השמים וחובת הציות להלכה הן חריפות ביותר. ההקפדה על הלכות תפילה לא מונעת אפשרות של תפילה משותפת. אולם יחד עם זאת היהודים הרפורמים הם אחינו, בדיוק כמו יהודים חילוניים, ולכן יש לאמץ גישה של שמאל דוחה וימין מקרבת.

ש: האם יש, לדעתך, הצדקה לשינוי היחס כלפי היהדות הרפורמית?

הרב לוביץ: אין מקום להקהות ולטשטש את ההסתייגות הנחרצת שיש לנו מהתנועה הרפורמית כיהודים נאמנים לתורה ולהלכה. אולם אנו נמצאים כיום במאבק על המשכיות הקיום היהודי. כל הארגונים היהודיים שואפים לחזק את הזהות היהודית, וכחלק מזה גם את הזיקה למדינת ישראל. במאבק זה יש מקום לשיתופי פעולה בין אורתודוקסים לרפורמים וקונסרבטיבים, בדיוק כמו בין דתיים לחילוניים בישראל. ויתור על יהודים שאינם אורתודוקסים משמעו ויתור על מיליוני יהודים.

ש: אולם אנו רגילים לשמוע שהתנועה הרפורמית תורמת להתבוללות?

הרב לוביץ': חשוב להבין שבמאבק על המשכיות הקיום היהודי הרפורמים אינם עיקר הבעיה. הבעיה הגדולה של יהדות התפוצות היא עם מי שאינם שייכים לשום זרם ולשום קהילה. במידה רבה נכון לומר שהתנועה הרפורמית אינה הבעיה המרכזית אלא היא אף חלק מהפתרון. אחוזי ההתבוללות בקרב הזרמים הלא-אורתודוקסים בהחלט גדולים, אך סכנה זו גדולה הרבה יותר בקרב אותם 30% מיהודי ארה"ב שאינם משויכים לכל זרם שהוא, ואצלם הזיקה ליהדות נעלמת כליל. אלמלא התנועה הרפורמית, רבים מהיהודים ששייכים אליה לא היו שייכים לשום תנועה יהודית, והיו מאבדים במהרה כל קשר לעם היהודי".

ש: למה עד היום רבני הציונות הדתית נמנעו מלהיפגש עם הרפורמים ?

הרב לוביץ: בעבר הזרם הרפורמי נתפס כאיום, שכן היה חשש שרבים יימשכו אחרי היהדות הקלילה שהוא מציע. לרבנים בישראל היה חשוב להדגיש את הדה-לגיטימציה כלפיו, ולכן הם נמנעו מכל מפגש עם מנהיגים רפורמים. כיום היהדות האורתודוקסית איתנה ביותר, וכיום אין מקום לחשוש שמפגש של רב עם מנהיג רפורמי יתפרש כמתן הכרה כלשהי. חשוב גם להבחין בעניין זה בין מפגשים ושיתופי פעולה בישראל, לבין מפגשים כאלה עם מנהיגים מהתפוצות. במה שנוגע ליהדות התפוצות צו השעה הוא לא לבחור בהתנכרות והתבדלות. הציבור הדתי- לאומי צריך לראות את עצמו כאח הבכור והאחראי שנדרש לבוא לעזרת אחיו הרבים שזקוקים לסיוע רוחני".

כך או כך, דיאלוג של ממש בין רבנים, גם מהמגזר הציוני-דתי לדמויות רבניות משמעותיות של הרפורמים בארה"ב, הוא עדיין עניין שבשוליים ממש. שלא לדבר על מפגשים כאלה עם אלה המוגדרים כרבנים או רבניות רפורמים בתנועה שלהם בישראל. המון בעיות הלכתיות חוצצות בין הזרמים. למשל- הגיור הרפורמי, פסקי הלכה של בתי הדין שלהם, ועוד וכן נושאים כמו מתווה הכותל ואחרים. אבל כידוע, גם את החומה הסינית החלו לבנות באבן אחת קטנה.

הפוסט אז מה אם הם רפורמים? האמנם? הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.