אז מה אם הם רפורמים? האמנם?

מפגש ב'זום' בין הרב אליעזר מלמד לבין רבה רפורמית מצרפת, במסגרת ועידת התפוצות של 'מקור ראשון' הציפה את הרגישות שביחסי האורתודוכסיה אל מול הרפורמים והקונסרבטיבים. הרושם הוא שבאחרונה יש יותר מוכנות כאן להיפגש עם האחים שמעבר לאוקיינוס, גם אם הם רפורמים. ועדיף שיהיו אלה 'עמך' ולא ההנהגה הרוחנית שלהם. כדי שזה יקרה, נראה שהרבנים צריכים עוד "להתבשל"

בימי הקורונה בהם מרבים להשתמש במושג 'ריחוק חברתי', חלק מרבני הציונות הדתית, אחרי שנים רבות של נתק, עוינות, התעלמות ומלחמה אידיאולוגית, עם התנועה הרפורמית, חוו באחרונה סוג של שיח חסר תקדים עם נציגים של התנועה הרפורמית.

ביטוי גלוי ופומבי לכך היה במפגש וירטואלי (באמצעות ה'זום המפורסם) שהתקיים במסגרת ועידת התפוצות של העיתון 'מקור ראשון', בין הרב אליעזר מלמד, מבכירי וחשובי רבני הציונות הדתית, לבין רבה רפורמית מצרפת. ממש לא מפתיע, ההסבר שנתן הרב מלמד למפגש זה, עורר בתקשורת המגזרית סערה של ממש. בעד ובעיקר נגד.

עד לא מכבר, כמעט כל הרבנים ה"נחשבים", חרדים ו'ציוניים', נמנעו מלהכיר ובטח לא להידבר עם ראשי התנועה הרפורמית. בחודשים האחרונים משהו השתנה.

בעוד רבני המגזר החרדי ממשיכים לראות בתנועה הרפורמית והקונסרבטיבית, איום של ממש על היהדות, יותר ויותר רבנים מוערכים בציונות הדתית, כבר לא רואים את התמונה רק בשחור-לבן. בשלב הראשון, הם מוכנים להידבר ולהכיר את הצד השני. התהליך הזה מתרחש כבר תקופה, הרב יובל שרלו למשל כתב על הצורך להכיר ולהיפגש עמם, כך גם הרב דוד סתיו ואחרים. לא רבים. תנועת 'גשר' הוציאה כמה רבנים מובילי דעה לסיור בקהילות היהודיות בארה"ב, כולל רפורמיות, ועפ"י עדות של כמה מהרבנים, בהם הרב עמיחי אליהו, העומד בראש ארגון 'רבני קהילות' המכשיר רבנים לתפקידם בקהילות, המפגשים האלה עוררו אותו לחשיבה מחודשת בנושא. בכינוס שנערך בבית נשיא המדינה סיפר:

"אודה ואבוש שבמסע הזה נפתחו בליבי חדרים שלא ידעתי על קיומם. היה זה מסע שנמהלו בו רגשות של כאב לצד התרגשות. היו בו רגעים נפלאים של תקווה שלצידם צמחו גם חששות רציניים. לא אסתיר שהיו פעמים שחשתי רוממות רוח של ממש… גיליתי לעצמי במסע שלא רק יהדות העולם זקוקה לקשר עם יהודי ישראל, אלא גם אנחנו פה בארץ לא שלמים בלי הקשר עם יהדות העולם. כמו הגוף שאינו שלם בלי אחד מאבריו".

הזרקור לנושא יצא כאמור בפגישת הרב אליעזר מלמד עם רבנים רפורמית מצרפת, במפגש הזום האמור.

הרב מלמד: הרגשתי צורך להכיר

"שמעתי כמה פעמים ביטויים של ביקורות חריפות מדי על הקונסרבטיבים ועל הרפורמים, ומישהו נפגש איתם ואמרו לו איך העזת להיפגש. אז אמרתי לעצמי, זה לא יכול להיות, אני חייב בהזדמנות הראשונה להיפגש. אני רוצה להכיר. אני מרגיש כאילו הייתה פרידה ארוכה וצריך להשלים קצת, לספר מה קורה וללמוד אחד את השני, אנחנו אחים. בעיני זה המניע הבסיסי ביותר למפגש. לכן עוד לפני הדיונים, מעניין אותי לדעת איך חיים, מה המסגרת של הקהילה, איך לומדים, מה צורת הלימוד, מה הקשר עם הנוצרים והמוסלמים, ואני בטוח שהשיחות הללו יחכימו מאוד. עוד לפני שאנחנו חותרים למה להגיע, צריך להשלים קצת פערים חסרים", הסביר הרב מלמד את החלטתו ההיסטורית, בראיון לרדיו 'קול חי'.

עוד הוסיף הרב מלמד כי "מי שמעוניין לשבת כדאי לשבת איתו. יש שחושבים שצריך למצוא מטרות משותפות. אדרבה, זה יהיה נפלא. לי מספיק שניפגש. אם נכיר טוב את הקהילות השונות, נרוויח מזה הרבה מאד. חוץ מזה שזה תענוג להכיר ולהחכים ולהרחיב את הנפש והדעת. אחר כך יכולים לצמוח עוד דברים. אסור שיהיה חרם".

מבקרי המפגש ה'וירטואלי' טענו כי אסור לתת לגיטימציה ולהיפגש עם התנועה הרפורמית  ש"מקעקעת את תורת ישראל וגורמת להתבוללות". "כל גדולי ישראל מכל הזרמים לאורך הדורות התנגדו להיפגש איתם. כך נהגו הרב קוק זצ"ל, הרב אברהם שפירא זצ"ל  הרב הרצוג זצ"ל, הרב אונטרמן זצ"ל, הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הרב בנציון חי עוזיאל זצ"ל ואחרים. יש לאהוב כל יהודי באשר הוא באופן פרטי, אבל מתנגדים ולא מכירים בתנועה הזו כדבר לגיטימי", הדגישו המתנגדים.

בארה"ב מצוי המרכז היהודי הגדול ביותר מחוץ לגבולות מדינת ישראל. על פי הערכות, מספר היהודים החיים בארה"ב הוא באזור ה- 5.7 מיליון נפש. היהודים בארה"ב נחלקים לשלושה זרמים דתיים מרכזיים: רפורמי, קונסרבטיבי ואורתודוכסי. הזרם הרפורמי הוא הגדול ביותר, אליו משתייכים, על פי הערכות, כ- 35% מכלל יהודי ארה"ב, בעוד שלזרם הקונסרבטיבי משתייכים כ- 18% ולזרם האורתודוכסי כ- 10%. השאר- נראה שאפילו זה לא מעניין אותם.

אחת התופעות שמדאיגות את ראשי הקהילה היהודית בארה"ב וגם בארץ היא הפיחות שחל בתחושת השייכות של יהודי ארה"ב, במיוחד בקרב הצעירים, לעם היהודי. הזהות היהודית בארה"ב משתנה. הרוב המכריע מיהודי ארה"ב הם בני 50 פלוס המגדירים עצמם 'יהודים על פי דת', אבל לעומתם, בקרב הדור הצעיר יותר של היהודים בארה"ב חל שינוי. רק כשני שליש מהם מגדירים את עצמם 'יהודים על פי דת' ואילו כשליש מגדירים עצמם 'יהודים ללא דת' והם מגדירים את יהדותם על בסיס משפחתי, אתני ותרבותי.

הרב שרלו: התנועה הרפורמית מתקן חלק מטעויותיה

הרב יובל שרלו, ראש ישיבת 'אורות שאול' מבכירי רבני הציונות הדתית, אומר כי יהדות התפוצות במצוקה, מה שמעורר אחדות ישראלית. "התנועה הרפורמית עצמה נמצאת בשינוי, ומתנתקת מחלק מטעויות העבר החמורות שלה. מתבהר לנו יותר כי הבעיה העיקרית היא עם היהודים ה'לא משויכים', והרפורמים יכולים להיות חלק מהניסיון לקשור אותם", אומר הרב שרלו ל'שבתון'. מהסיבות האלה, הוא מדגיש, "אני בעד לא להחרים. הם אחינו. אנחנו, הנלחמים על כל רגב אדמה, חייבים להתקשר לכל יהודי. כל עוד ניתן לשים חיץ ברור בין ההתקשרות החיונית מצידה של אחדות האומה הישראלית ובין המאבק הרוחני הדוחה לחלוטין את התפישות הרפורמיות –  יש לקיים את הקשר החשוב הזה".

לשאלתנו, מה השתנה ביחס של רבנים בציונות הדתית לרפורמים, מדגיש הרב שרלו כי לדעתו השינוי אינו דרמטי, ו"אף על פי כן – צריך לשים לב לשני שינויים. ראשית, רבנים שונים בוחרים להם דרכים שונות, ואין מונופול לאף אחד על הדרך ה'נכונה'. כמו כל מחלוקת זה מעשיר מאוד את העולם הרוחני, כפי שלימדו אותנו חז"ל על הברכה הגדולה שבמחלוקת לשם שמיים; שנית – סוף סוף אנו שמים את יהודי התפוצות על סדר היום שלנו. יכול להיות שיתפתח מזה משהו חשוב מאוד".

ש:  במה הזרם הרפורמי מאיים כיום על הזרם האורתודוכסי ?

הרב שרלו: "הזרם הרפורמי מאיים על עתיד עם ישראל, בשל העובדה שהוא לא מצליח להחזיק את צאצאיו עם זהותו שלו עצמו – למן אחוזי הילודה הירודים ועד לתפישות העולם המתרחקות מיסודות הלאומיות המהותית של האומה הישראלית. מאידך גיסא, בהווה הוא ממלא תפקיד מסוים בקהילתיות היהודית בעולם. לכן, לא נכון להתייחס ביחס בינארי אלא ביחס מורכב".

הרב שמואל אליהו: פשוטי העם כן, לא עם ההנהגה הרפורמית 

רבה הראשי של צפת הרב שמואל אליהו, מחשובי רבני הציונות הדתית, עדיין מתנגד בחריפות להידברות עם ההנהגה הרפורמית. "אסור לדבר עם ההנהגה הרפורמית, הם הפכו לאויבי הארץ, מעודדים התבוללות ותומכים באויבנו. אבל עם פשוטי העם, יהודים רפורמים באשר הם, חלה עלינו החובה לקרב ולאהוב. אין להם דור המשך, יש להם אלפי בתי כנסת ריקים גם ביום כיפור. צריך לעזור להם לצאת מהמשבר הזה. ההנהגה שלהם לא באה לשמוע, אלא באה להטיף לנו מוסר", הדגיש.

הרב לוביץ: שינוי ביחס לקהילות בחו"ל

מי שהתייצב לצדו של הרב מלמד הוא הרב ד"ר רונן לוביץ, רב הישוב ניר עציון ונשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה'. "אנו מחזקים את ידיו של הרב מלמד אשר הוכיח מנהיגות ואומץ לב ציבורי, ומגנים את המתקפות עליו. הגם שיש מחלוקות עמוקות בינינו ובין התנועה הרפורמית, הן בענייני אמונה והשקפה והן בענייני הלכה ואורח חיים דתי, אנחנו חושבים שיש חשיבות בהיכרות, במפגשים עם נציגים של יהדות התפוצות ובחיזוק קהילות ישראל בתפוצות במיוחד בתקופה הנוכחית", אמר הרב לוביץ, בשיחה עם 'שבתון'.

ש: עד היום רבני הציונות הדתית התעלמו מהרפורמים (במקרה הטוב), מה השתנה ?

הרב לוביץ: בשנים האחרונות החל תהליך של שינוי ביחס של רבים בציונות הדתית כלפי יהדות התפוצות בכלל. עד לשנים האחרונות היהדות הדתית-לאומית נקטה בגישה של הדחקה, התעלמות ואף התנשאות כלפי יהדות התפוצות. התפיסה שמשלה בכיפה הסרוגה הייתה של שלילת הגולה, ולפי תפיסה זו על כל יהודי התפוצות לעלות לארץ, ומי שאינם עולים אינם ענייננו. בשנים האחרונות החלה לחלחל ההכרה בכך שמדובר ביותר ממחצית עם ישראל, וכי יהיה זה לא צודק ולא חכם לוותר באדישות על למעלה משמונה מיליון יהודים. בתהליך הדרגתי שזוכה לתמיכה מארגונים רבים, בהם נאמני תורה ועבודה, יוצאים עוד ועוד ישראלים סרוגים לשליחות בתפוצות, ומובילי דעת קהל יוצאים למסעות היכרות בארה"ב, הם מגלים את אמריקה כפשוטו. החוזרים ממסעות ומשליחויות אלה מבינים את הקשיים ואת המורכבות של החיים בתפוצות, ואת המאבק על הזהות היהודית שמתנהל שם. הם מבינים גם שאי אפשר להתעלם מהמציאות, בה היהדות האורתודוקסית מהווה מיעוט בכל מרחבי הפזורה היהודית. הציבור הדתי-לאומי מתחיל להפנים שאי-אפשר להתעלם מיהודים המזדהים עם הזרמים הלא-אורתודוקסים".

ש: האם אפשר לגשר על הפערים בין הרפורמים לאורתודוקסים? אתה רואה, למשל, מציאות שהאורתודוכסיים והרפורמים מתפללים יחד בבית כנסת אחד?

הרב לוביץ: בעניינים דתיים, ענייני אמונה ושמירת מצוות ישנם פערים גדולים ועמוקים. המחלוקות בנושא תורה מן השמים וחובת הציות להלכה הן חריפות ביותר. ההקפדה על הלכות תפילה לא מונעת אפשרות של תפילה משותפת. אולם יחד עם זאת היהודים הרפורמים הם אחינו, בדיוק כמו יהודים חילוניים, ולכן יש לאמץ גישה של שמאל דוחה וימין מקרבת.

ש: האם יש, לדעתך, הצדקה לשינוי היחס כלפי היהדות הרפורמית?

הרב לוביץ: אין מקום להקהות ולטשטש את ההסתייגות הנחרצת שיש לנו מהתנועה הרפורמית כיהודים נאמנים לתורה ולהלכה. אולם אנו נמצאים כיום במאבק על המשכיות הקיום היהודי. כל הארגונים היהודיים שואפים לחזק את הזהות היהודית, וכחלק מזה גם את הזיקה למדינת ישראל. במאבק זה יש מקום לשיתופי פעולה בין אורתודוקסים לרפורמים וקונסרבטיבים, בדיוק כמו בין דתיים לחילוניים בישראל. ויתור על יהודים שאינם אורתודוקסים משמעו ויתור על מיליוני יהודים.

ש: אולם אנו רגילים לשמוע שהתנועה הרפורמית תורמת להתבוללות?

הרב לוביץ': חשוב להבין שבמאבק על המשכיות הקיום היהודי הרפורמים אינם עיקר הבעיה. הבעיה הגדולה של יהדות התפוצות היא עם מי שאינם שייכים לשום זרם ולשום קהילה. במידה רבה נכון לומר שהתנועה הרפורמית אינה הבעיה המרכזית אלא היא אף חלק מהפתרון. אחוזי ההתבוללות בקרב הזרמים הלא-אורתודוקסים בהחלט גדולים, אך סכנה זו גדולה הרבה יותר בקרב אותם 30% מיהודי ארה"ב שאינם משויכים לכל זרם שהוא, ואצלם הזיקה ליהדות נעלמת כליל. אלמלא התנועה הרפורמית, רבים מהיהודים ששייכים אליה לא היו שייכים לשום תנועה יהודית, והיו מאבדים במהרה כל קשר לעם היהודי".

ש: למה עד היום רבני הציונות הדתית נמנעו מלהיפגש עם הרפורמים ?

הרב לוביץ: בעבר הזרם הרפורמי נתפס כאיום, שכן היה חשש שרבים יימשכו אחרי היהדות הקלילה שהוא מציע. לרבנים בישראל היה חשוב להדגיש את הדה-לגיטימציה כלפיו, ולכן הם נמנעו מכל מפגש עם מנהיגים רפורמים. כיום היהדות האורתודוקסית איתנה ביותר, וכיום אין מקום לחשוש שמפגש של רב עם מנהיג רפורמי יתפרש כמתן הכרה כלשהי. חשוב גם להבחין בעניין זה בין מפגשים ושיתופי פעולה בישראל, לבין מפגשים כאלה עם מנהיגים מהתפוצות. במה שנוגע ליהדות התפוצות צו השעה הוא לא לבחור בהתנכרות והתבדלות. הציבור הדתי- לאומי צריך לראות את עצמו כאח הבכור והאחראי שנדרש לבוא לעזרת אחיו הרבים שזקוקים לסיוע רוחני".

כך או כך, דיאלוג של ממש בין רבנים, גם מהמגזר הציוני-דתי לדמויות רבניות משמעותיות של הרפורמים בארה"ב, הוא עדיין עניין שבשוליים ממש. שלא לדבר על מפגשים כאלה עם אלה המוגדרים כרבנים או רבניות רפורמים בתנועה שלהם בישראל. המון בעיות הלכתיות חוצצות בין הזרמים. למשל- הגיור הרפורמי, פסקי הלכה של בתי הדין שלהם, ועוד וכן נושאים כמו מתווה הכותל ואחרים. אבל כידוע, גם את החומה הסינית החלו לבנות באבן אחת קטנה.