אני לא בטוח שניתן או נכון להקל ראש במהומות שהיו השבוע בשכונת שמעון הצדיק (שייח ג'ראח בפי הערבים, ולא רק). עפ"י דיווחים שונים, המשך הסלמה שם עלול להביא להסלמה, כלומר, הגברת פעולות טרור פלשתיני, בירושלים רבתי, ביו"ש ובעזה. בקושי יודעים איך זה מתחיל, בטח לא יודעים איך זה יסתיים. וכידוע, כבר היו דברים מעולם. הקרקע רותחת ומבעבעת. כל גפרור קטן יכול להצית תבערה גדולה. די להיזכר בתוצאת העלייה של אריאל שרון בזמנו להר הבית. לאף אחד פה זה לא חסר. וכאן אי אפשר שלא להגיע לח"כ איתמר בן גביר, שהשבוע שוב העביר את לשכתו המאולתרת לשכונה (כמו שעשה בפעם שעברה) בדרישה שתוקם נקודת משטרה במקום. אפשר לא לאהוב את בן גביר, ויש הרבה כאלה, אבל אי אפשר שלא להסכים לדרישתו, שהיהודים היושבים שם זכאים להגנה מלאה מצד כוחות הביטחון. זאת, בלי להיכנס לעניין החוקי/פוליטי/ מדיני. (לא לבעלי לב רגיש: אפשר להיכנס גם לצד החוקי, בתים רשומים בטאבו, אבל לא כדאי, כי גם משפחות ערביות רבות בשכונה מחזיקות ברישום בטאבו, ולא רק שם, גם ברחביה ובמקומות נוספים, והרי לא 'נתנדב' לפנות בתים/דירות אלה בגלל זה. וכעת להירגע. כמובן שאנו זכאים רשאים וחייבים להסתמך גם על העניין היהודי/שורשי/היסטורי- שמקנה ליהודים בעלות במקום, וכל השאר- פוליטיקה).
ובחזרה לשטח. בעיניים שלי.
א. טוב היה לו המשטרה היתה שומרת על השקט במקום. תשע הצתות של רכב/בית של תושב יהודי בשכונה, זה בלתי נתפס, לא מתקבל על הדעת. מחדל של האחראים על השמירה במקום. (ביום שני דווח כי נעצרו שני חשודים בהצתת ביתו של טל יושבייב בשכונה. בבית אחד מהחשודים נתפסו 8 בקבוקי תבערה נוספים. שור מועד).
ב. יכול להבין (אף שלא להסכים) את ח"כ איתמר בן גביר, שהנושא בוער בעצמותיו, יוצא מכורסת העור בכנסת אל השטח ומביע כעסו על המחדל.
ג. גם אם אני חושב שצעדו עלול להתסיס את הגיזרה ובגלל זה הוא מיותר ומסוכן, מה לעשות ומוכח שוב ושוב, שבלי הפרובוקציה הזו, דברים לא זזים שם?
ד. משפשף את העיניים לנוכח חברי הכנסת מהליכוד והחרדים ה'עולים לרגל' ללשכה המאולתרת של בן גביר, מתחבקים איתו כאחוקים. סלב ממש. זוכר שרק לפני פחות משנה הם ראו בו 'מוקצה מחמת מיאוס', 'גזען' ומה שתרצו. והנה עתה? אחוות אופוזיציונרים. אבל לא מופתע.
ה. רפואה שלמה לבן גביר, שנחבל בראשו מתקיפה של קצין משטרה במהומה. אגב, עקיבא נוביק צייץ שמי שטיפלו בבן גביר ב'הדסה' היו שני רופאים ערביים שהיו בתורנות. ככל שידוע, הוא לא דחה את הטיפול. אותך לסמוטריץ'.
ו. ואחרון חביב- בן גביר בהחלט שיחק אותה. קיבל 'הכשר' בכנסת ומחוצה לה. אפילו סמוטריץ' שכח את ההסבר שנתן בעת הרכבת הרשימה, שהשידוך איתו הוא רק 'טכני'. אני בטוח שסמוטריץ' הצטער שהיה בפריז ולא כאן כדי להצטלם, גם הוא, עם בן גביר, באוהל המחאה בשכונת שמעון הצדיק (אולי הספיק?).
מחוץ לתחום
אם ח"כ בצלאל סמוטריץ', שכל השנים מקפיד שלא לצאת מתחומי מדינת ישראל, שבר (בשבוע שעבר) את הכלל הזה ויצא לחו"ל, נראה שהוא חש שהנושא בגינו נסע, הוא ברמת החשיבות הכי גבוהה שיש. הנושא הוא- מפגש עם רבנים ואחרים לחשוב על דרכים למניעת התבוללות, כאשר מתווה הגיור של כהנא הוא הטריגר למסע הזה. ברוב רובם של המקומות, הן בבריטניה והן בצרפת, נתקבל סמוטריץ' בכל הכבוד הראוי. מי שבתחילת הסיור עשתה גלים היא מועצת הנגידים של יהדות בריטניה, שהוציאה הודעה המגנה, בצורה בוטה ומכוערת, את הגעתו, קראה לחברי הקהילה יהודית "להראות לו את הדלת" ושלחה אותו לחזור למטוס. לא נימוסי, לא מקובל, בטח לא בנימוס הבריטי האופייני. נכון שסמוטריץ' עצמו לא ממש לקח את הדברים ללב, והעדיף לראות את חצי הכוס המלאה – אלה שקיבלוהו בחום. להבנתי, סמוטריץ' הוא אדם ישר. הוא מכיר טוב את ההשתלחויות שלו בזירה הפוליטית הישראלית, שקשה להגדירן ככאלו שהופקו מרגליות מפיו. דברים של טעם בדרך כלל כן, אבל כשקופץ לו הפיוז- ד' ירחם. סמוטריץ' מכיר את ההיגד 'מי שיש לו חמאה על הראש- שלא יילך בשמש', ולכן לקח את הדברים של הגוף ההוא בפרופורציה. מה שכן, ובניגוד לקבלת פנים חמה מאוד שקיבל ברוב המקומות, בבריטניה ובפריז, גם תנועת בני עקיבא המקומית, התבטאו נגד המפגש עם ח"כ בצלאל סמוטריץ', בגלל עמדותיו והתבטאויות ה'רגילות' שלו שאינן עולות בקנה אחד עם תפיסתם ל'ואהבת לרעך כמוך', והגר בכלל זה. לטעמי, היה נכון יותר שיישבו איתו, ישוחחו, ישמיעו וישמעו. לא חייבים להסכים. ממש כמו שנכון שסמוטריץ' וחבריו למלייה יישבו עם רפורמים, ישמעו, ישמיעו וייפרדו אפילו לא כחברים. אבל כיהודים. לא די בהצהרות "אני אוהב את כולם", "כולם אחים שלי". מי שלא מסוגל לשבת עם 'אחיו' ולדבר, לא בדיוק אוהב אותו ו/או רואה בו אח. ככל שידיעתי מגעת, מדיבורים נינוחים, אף תוך כדי חילוקי דעות מהותיים, אף אחד לא מת.
גיוס לומדים
אני לא יודע אם העליהום שעשו גורמים חרד"ליים, ובהם רבנים חשובים, לרב אליעזר מלמד, עשה לו טוב. מן הסתם, זה לא נעים. מה שבטוח, שלמכירת הסדרה שלו 'פניני הלכה' זה עשה מעולה. רבים, מתוך הזדהות עם הרב מלמד, ובעיקר בגלל הסלידה מהדרך בו יצאו מי שיצאו נגדו, רכשו את הסדרה הזו. אבל שימו לב איך הגיבה ישיבת הר ברכה, בראשה עומד הרב אליעזר מלמד לכל המהומה. לא, היא לא יצאה בקמפיין לרכוש את הסדרה הנפלאה הזו. במקום זאת, היא יצאה בקמפיין 'לימוד ההמונים', קמפיין לעידוד אנשים ללמוד מידי יום בפניני הלכה, גם בלי לרכוש את הספרים. ישר לנייד, ללא עלות. מודה, אהבתי ולכן, שלא כהרגלי, מצרף את הלינק לקישור: https://www.charidy.com/hb.
צבא העם?
נכון להיום מתגייסים לצה"ל 69% מקרב הגברים חייבי הגיוס. הסיבות המרכזיות לאי גיוס: 17% מקבלים פטור תורתו אומנותו ו-8.5% מקבלים פטור מסיבות רפואיות. מקרב הנשים חייבות הגיוס מגויסות 55%. סיבת הפטור המרכזית היא פטור הצהרת דת הניתן ל-36% ועוד כ-4% המקבלות פטור מסיבות רפואיות. כך דיווח תא"ל אמיר ודמני, ראש חטיבת תכנון ומנהל כח אדם בצה"ל, בדיון שערכה ועדת החוץ והביטחון בשבוע שעבר בהצעת חוק שירות ביטחון (שילוב תלמידי ישיבות) ובהצעת חוק שירות לאומי- אזרחי, לקראת הכנתו לקריאה שנייה ושלישית בכנסת. שר הביטחון בני גנץ עושה מאמץ לאשר בכנסת, בקריאות שנייה ושלישת, את חוק הגיוס עוד לפני צאת הכנסת לפגרה, בתוך פחות מחודש. בג"צ דחה בשבוע שעבר, בפעם ה-12, את מועד פקיעת החוק והפעם קבע דד-ליין חדש לכנסת; 6 באפריל. אגב, באותו דיון בכנסת תהה ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה) מהם אחוזי הגיוס בקרב הערבים (שכידוע ממשלה זו מאוד נדיבה איתם כספית, ולא רק), אך לא היה מי שייתן לו נתון רשמי על כך. מה שכן, ח"כ צבי האוזר מ'תקווה חדשה' של סער הגיב לאשר: "הערבים יצטרכו להיות חלק מהעוגה". היה מי שדאג להעביר זאת במהירות האור לעיתונות הערבית המקומית. נחשו לבד מי חשב שזה ישרת אותו.
חצי תאוותו בידו
הנה לנו שיעור באזרחות. יו"ר רע"ם, ח"כ מנסור עבאס, התייחס בנאומו במכון וושינגטון לחקר המזרח התיכון לחוק האזרחות, שאושר בכנסת בשבוע שעבר. מנסור עבאס אמר בעניין זה: "חוק האזרחות הוא בעייתי מאוד מבחינתנו. ברגע שניהלנו את המחלוקת סביבו בתוך השותפות (הקואליציונית), כמעט כל צד קיבל את מה שרצה. דאגנו (הרשימה המשותפת הערבית) לכך שעשרות אלפי משפחות יקבלו טיפול (כלומר- איחוד משפחות בין פלשתיני/אית לערבי/ה תושב/ת המקום, מ.ז.), ואילו המפלגות שתומכות בחוק קיבלו את החוק שביקשו". כך דווח בתאגיד כאן. אז, מי ניצח? בעיניים שלי, אני מאוד מקווה שעבאס הגזים פה (לצרכיו הפוליטיים) כשדיבר על "עשרות אלפי משפחות פלשתיניות". אני לא מכיר את המספרים האלה מכל ההתבטאויות בנושא. לכל היותר דיברו על אלפים בודדים. אני גם לא מאמין ששרת המשפטים, איילת שקד, תסכים, גם במחיר הסכמה קואליציונית, למתן עשרות אלפיי אישורים כאלה. אבל לכו תדעו, הופתענו כבר יותר מפעם אחת.
בעיר האדומה
מחפשת אקשן. "הרכבלית (בחיפה) תפעל בשבת. אין סיבה שלא", אמרה שרת התחבורה מירב מיכאלי לעיתון 'דה מרקר'. נכון לעכשיו, אמות הסיפים הקואליציוניות לא זעו מהאמירה הזו (ולהיזכר שב-1976 נפלה ממשלת רבין על חילול שבת), אבל אולי ינועו כשתתחיל הרכבלית לפעול, בחודש הבא, כך מתכננים. זמן לחשיבה. האם הגברת באה לשנות סדרי בראשית בחיפה? "התחבורה הציבורית בחיפה פועלת בשבת במסגרת הסטטוס־קוו, וכעת הרכבלית היא עוד כלי תחבורה ציבורית בחיפה שיפעל בהתאם להסכמות. הושקעו ברכבלית 350 מיליון שקל ואין סיבה שלא ייעשה בכסף שימוש", כך הסבירה. אז ככה. לא שסטאטוס קוו הוא עניין קדוש, ולא שבמהלך השנים לא חל בו כרסום (חד כיווני) כמעט די בכל אתר ואתר. אבל שרת התחבורה אמורה הייתה לענ"ד לדייק. נכון, בחיפה פועלת תחבורה ציבורית בשבת. אבל בקטנה; במספר קווים מאוד מצומצם ובתדירות מאוד מאוד נמוכה ביחס לימי חול. האם כך היא מתכננת גם לרכבל? ואגב, הכרמלית בחיפה אינה פועלת בשבת. אולי שתחקה אותה, דווקא?
ולעניין המהותי יותר. מיכאלי היא אמנם שרה, אבל קודם כל היא פוליטיקאית עם אג'נדה. טבעי שהיא באה ושואפת לקדם את האג'נדה שלה. אתה, את ואני יכולים שלא לאהוב את זה, אבל זה תפקידה. כך בדיוק אמורים לעשות גם השרים שרצינו בייקרם (ועכשיו חלקנו בוכים על זה…). בחלק מהתגובות ברשתות החברתיות ליוזמה הזו שלה, שולחים אותה הכותבים לגרמניה ו'מאחלים' לה את כל הנגעים שבעולם. בעיניים שלי, הגזמתם. אם יורשה לי, זו בוודאי לא דרכה של תורה עליה אתם רוצים לשמור ולשמר.
ופה הגענו לסוגיית חילול השבת שייווצר. כאזרח דתי- ברור שלו שאלוני הייתי מתנגד לתוספת חילול שבת בציבוריות. כאזרח המדינה- לא לגמרי נוח לי עם מה שנתפס ככפייה, בעיקר שזו נוגעת במשפחות מהאוכלוסייה היותר חלשה, ללא רכבים בבעלותן. אני מאלה החיים בהתנגשות כמעט תמידית בין השאיפה לחיים (טובים ושלווים) במדינה יהודית עם מקסימום צביון יהודי, לבין תמיכה חזקה ב'חיה ותן לחיות' תוך כיבוד וויתור הדדי. אז הנה, קיבלתי עוד דילמה, ולמזלי אינני בקבוצת מקבלי ההחלטות. וזה פשוט מעיף אותי בחזרה לאמנת גביזון-מדן. לו היה, לו יהי.
בואו נפסיק
לא ככה חלם החתן (בן ה-37) לבלות את ליל הכלולות שלו. במסגרת הריקודים (באולם אחוזה במודיעין), חבריו של החתן העלו אותו על שולחן ופיזזו מסביבו כשהוא על לוח העץ. עד ש…הבחור נפל על הרצפה, מגובה 3 מטר, נפל לא טוב, הובהל לבית חולים כשהוא מורדם ומונשם, שם הוגדר מצבו אנוש. אז חברים יקרים, בואו נפסיק עם ההתפרעות הזו בחתונות. אפשר לשמח חתן וכלה גם בלי להשתגע. קראתי שהנגן באותה חתונה הבטיח שבפעם הבאה אם יראה שמעלים את החתן/כלה על שולחנות, הוא מפסיק לנגן באותה שנייה. כך ראוי.
איזה גבר
מישהו שאני מכיר, כבר לא כל כך צעיר, נכנס תוך כדי נהיגה, לפני כחודשיים, ברכב של בחור צעיר. החליפו טלפונים, כעבור יומיים הבחור הצעיר נקב בסכום של 800 שקל עלות התיקון. הפוגע העדיף שלא להפעיל את הביטוח ומסר לו 800 שקל עובר לסוחר, ובזה חשב שהעניין נגמר. ביום ראשון השבוע קיבל הנהג הפוגע שיחת טלפון מאותו בחור צעיר, אור שמו, והמוח הקודח כבר התחיל לעבוד- בטח הוא רוצה עוד כמה מאות שקלים. אחרי משפט פתיחה, 'מה שלומך', סיפר אור: "זוכר את הכסף שנתת לי? אז בינתיים היתה לי עוד תאונה, קשה יותר, והתיקון החדש תיקן גם את הנזק שאתה גרמת לי בזמנו. אני רוצה לבוא אליך להחזיר לך את הכסף, לא רוצה שיהיה אבק של גזל", אמר הבחור הצעיר (שהולך ללא כיפה, אבל לטעמי צדיק ממש). הנהג הפוגע (הראשון) כל כך התרשם מהיושר שהראה אור הצעיר, והציע שהכסף ייתרם ל'עזר מציון'. "אבל גם על השם שלך", אמר אור. וסיכמו: על שם שניהם. איזה בן אדם מדהים.
דברים בשם אומרם
בתגובה לידיעה שהבאנו בגיליון הקודם על רבנים שחזרו בהם מהקריאה להחרים את ספריו של הרב אליעזר מלמד, הגיב מתניה אריאל (עורך החוברת שהופצה בתי הכנסת נגד הרב מלמד), כדלקמן (בקיצור המתבקש):
"ביום שני ו' אדר, הוציא הרב יעקב אריאל סירטון הבהרה: 'כל מה שנאמר בשמי כביכול, בכלי התקשורת השונים בימים האחרונים, הוא לא על דעתי. עמדתי היא שיש מסורת פסיקה בישראל המקובלת מדור דור. גם בנושאים חדשים יש מסורת פסיקה, שלפיה דנים גם בנושאים אלו. גם בנושאים אלו יש לפנות לפוסקים ההולכים בדרך המלך של הפסיקה המקובלת בישראל. הדברים מתייחסים גם לספר פניני הלכה, כשהוא דן בנושאים חדשים, בפרט הספרים החדשים. יש לפנות לפוסקים הממשיכים את דרך הפסיקה המקובלת. והאמת והשלום אהבו'". סוף ציטוט. ואני, כעורך 'שבתון' מפנה אתכם למאמרו של הרב עילאי עופרן, בגיליון זה, על עצומות רבנים. לטעמי, כל מילה בסלע.
(כי תשא תשפ"ב)
