אילת וחוף אלמוג

אחד המסלולים היוצאים דופן נמצא דווקא בקצה הדרומי של הארץ, באילת. כאן תוכלו לחוות טיול מיוחד במינו מתחת למים ולגלות את שונית האלמוגים המרהיבה. צאו למסע שנורקלינג בין לוחות האלמוגים הצבעוניים, ופגשו את מגוון דגי האלמוגים ואת יצורי הים המופלאים השוכנים בשונית. זהו מסלול מרענן ומרגיע שהוא לחלוטין חוויה ייחודית.

הר ארבל

בואו נעבור כעת לצפון הארץ, ונטייל באזור הגליל והכינרת. מסלול מומלץ כאן הוא הר ארבל, המתפתל לאורך כ-13 קילומטרים מהר קרני חיטין ועד ליישוב חמם. תוך כדי ההליכה בשבילים הירוקים תחלפו על פני שתי נקודות היסטוריות מעניינות – שדה הקרב בין הצלבנים לצבא צלאח א-דין והמצודה שבה התבצר המרד היהודי נגד הורדוס, כל זאת על רקע הנוף העוצר נשימה של הכינרת למרגלות ההר.

נחל צאלים וברכת צפירה

אם אתם מחפשים חוויה מדברית, מסלול נחל צאלים בדרום ים המלח הוא בחירה מצוינת. לאורך 12 הקילומטרים של המסלול תיהנו מנופים מדבריים פראיים, ממעיינות חבויים ומשלל פרחי בר צבעוניים באביב. זהו מסלול מאתגר ומתאים יותר למיטיבי לכת, אך השילוב הייחודי של מדבר ומים הוא בהחלט חוויה שכדאי לא לפספס.

מחוף אכזיב ועד חופי הכינרת

עבור המטיילים הוותיקים והאמיצים, טיול ים אל ים הוא אתגר מסקרן. מדובר במסע בן 70 קילומטרים הנמשך 3–4 ימים, מחוף אכזיב של הים התיכון ועד אל חופי הכינרת. לאורך הדרך תחצו את הגליל המערבי, תעפילו להר מירון ותיהנו מתצפיות פנורמיות מדהימות, ולבסוף תרדו לאורך נחל עמוד עד לכינרת. זהו מסע הדורש כושר גופני טוב והתארגנות מראש, אך הוא מעניק חוויה בלתי נשכחת. אם אין ברשותכם רכב באזור, תמיד אפשר לשקול להיעזר בשירותי השכרת רכב לטובת ההגעה לנקודות ההתחלה והסיום של המסלול.

נחל תבור

עוד מסלול מומלץ בגליל הוא נחל תבור, טיול מעגלי בן 8 קילומטרים. זהו מסלול בדרגת קושי בינונית, המתאים במיוחד לסוף החורף ולתחילת האביב, בתקופה שבה הנחל זורם והאזור מתמלא בפרחים. שיא הפריחה מגיע בחודשים פברואר-מרץ עם פרחי התורמוס הכחולים. הביאו בחשבון שבתקופת הקיץ הנחל מתייבש והמסלול הופך למאתגר יותר.

נחל כרמילה ונחל כסלון

באזור הרי ירושלים מומלץ לטייל בנחל כרמילה ונחל כסלון. מדובר בטיול בן כ-6 קילומטרים שאפשר לעשות כמסלול קווי או מעגלי. בתחילת האביב מומלץ להגיע לכאן כדי לפגוש את פרחי האירוס הלבנים-צהובים לצד הצבעונים האדומים. בתקופה הגשומה גם תמצאו לאורך הדרך גבים קטנים, מקום אידיאלי להתרעננות ושכשוך רגליים.

הבניאס

נחזור שוב לצפון הרחוק ונמליץ על שמורת הבניאס ונחל חרמון. במסלול הליכה בן 6 קילומטרים, נחל חרמון יוביל אתכם בין צוקים אדמדמים, שדות ומטעים, ובדרך יחשוף בפניכם את שרידי העבר העתיק של האזור. צמחיית הגדות העשירה וצלילי המים הזורמים ילוו אתכם לכל אורך המסלול, ויעניקו תחושה של טבע פראי ועוצמתי. האזור הזה של הצפון מציע לכם גם מסעדות שוות לבקר בהן, אז מומלץ להכין את התיאבון במהלך הנסיעה.

לסיכום

זוהי רק טעימה קטנה ממגוון מסלולי הטיול המרתקים שיש בישראל. בין שאתם מחפשים אתגר של ממש או טיול יומי קליל בחיק הטבע, תוכלו למצוא כאן שפע של אפשרויות שיתאימו לכם. אז קחו תרמיל, מימייה ונעלי הליכה נוחות, וצאו לגלות את הארץ המופלאה שלנו דרך נופיה ושביליה המגוונים.

הפוסט מצפון ועד דרום: מסלולי טיול מומלצים בארץ הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

יחסים עם חברות נשואות כשאת רווקה, הם קצת כמו ביידן ומדינת ישראל בזמן מלחמה, מינוס הסיוע הכלכלי. מדי פעם הן מיירטות לך הצעות שלדעתן לא מתאימות לך, ותמיד מספרות לך כמה את חמודה אבל הן לא מכירות גברים שיכולים להתאים לך… אז בהכנעה את מקבלת את הדין וחוזרת לשים מבטחך באפליקציות, בבוטים ובלהיט הלוהט החדש – הספיד דייט!

למי שלא מכיר את הקונספט, מדובר בפלטפורמה חדשה שבה את נרשמת למאגר, ובערב אחד את פוגשת בזום עד 7 גברים חדשים שמשדכים לך על פי הקריטריונים שמילאת בשאלון כניסה (לכאורה). את כל אחד מהגברים את פוגשת למשך 7 דקות בודדות, ובסוף הערב את ממלאת שאלון שבו את רושמת את מי את מעוניינת לפגוש שוב, אם בכלל. אם גם את וגם הוא מסמנים שאתם מעוניינים להמשיך לדייט שני – המארגנים מקשרים ביניכם.

הקונספט מעולה, אבל עדיין יש יותר נשים מגברים, מה שמעניק לגברים מבחר ענק של הצעות ואווירת FOMO חגיגית, ומשאיר אותנו הנשים עם אותה קבוצה קטנה של גברים

נשמע קסום, אה? אבל הרי כבר אמרו לנו שזיווג הוא כקריעת ים סוף, אז שום דבר לא באמת יכול להיות נעים ונחמד בכל מה שקשור בדייטים. אחרי כמה פעמים שהשתתפתי בספיד דייטים, הפעם האחרונה הייתה השיא: מתוך 3 גברים שהייתי אמורה לפגוש באותו הערב, הגיעו רק 2 – אחד, בעל תשובה חרדי עם פיאות שלא יביישו נער גבעות מתבגר; והשני, איך לומר בעדינות ובלי לפגוע, מחובר מאוד לצד הנשי שבו. שזה ממש-ממש בסדר, אבל פחות כשאתה מגיע לערב דייטים עם… נשים.

אז הקונספט של הספיד דייט ללא ספק מעולה, אבל לצערי עדיין יש יותר נשים מגברים, מה שנותן לגברים מבחר ענק של הצעות ואווירת FOMO חגיגית, ומשאיר אותנו הנשים עם אותה קבוצה קטנה של גברים שנמצאת בכל האפליקציות, ועכשיו גם בספיד דייטים. כי הרי את (לא, לא מקודשת) לא יכולה לצאת עם גברים שקטנים ממך – לא בגלל שאת לא רוצה. בגלל שמשום מה, גם אם את גדולה מהם בחודש יקראו לך "מבוגרת". אבל הגברים ייצאו בשמחה גם עם מי שקטנה מהם בעשור ואפילו יותר, כי כידוע "גיל זה רק מספר". כמה חבל שהמשוואה הזו עובדת רק בכיוון אחד.

הפוסט נפלאות הספיד דייט הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

הנס הגדול שאירע לנו השבוע, שהיינו תחת מתקפה של טילים מאויב רשע וקמנו בבוקר ללא שום פגע, היה מדהים ומרגש. הודו לה' כי טוב!

חשבתי על זה שאפשר ללמוד מהנס הזה לזוגיות ולגאולה הפרטית. כמו שבמוצ"ש הודיעו בחדשות על מתקפת טילים המשוגרים מאיראן לישראל אבל אל דאגה כל רשת הביטחון פרושה ויהיה בסדר – כך תדמייני אותך בדרך אל הזוגיות, שאת בטוחה, שיהיה בסדר, שהקשר שאת כל כך רוצה יגיע בוודאות. מה זה היה עושה לך? היית עושה משהו אחרת, אם היית יודעת שבעוד 4 שנים תתחתני?

איך היית חיה את ההווה אם היית בטוחה שעוד מעט את מתחתנת? ובאמת, מי אמר מתי הגאולה תבוא? המציאות הזאת של החוסר אונים היא הקשה ביותר בדרך לזוגיות. כשיש ספק בגאולה, זה מעורר לחץ וכיווץ כואב. אחת הבנות אמרה לי השבוע: "תחיה, אני כבר לא ישנה בלילות. מי אמר שאני אתחתן? מי אמר שיהיו לי ילדים?" והשאלות האלה מטפסות וחונקות.

אז הנה התשובות מגיעות: לו היית יודעת בוודאות שתתחתני בעוד שנים ספורות, היית שמחה יותר, מתפתחת בלימודים, יוצאת לבלות, חוסכת כסף, נהנית מכל רגע – והכל בעיניים בורקות ושמחות. כלומר, ברגע שיש לך ודאות לגאולה, עוצמת החיים שלך גדלה.

הדבר שהכי מושך גבר, זו אישה שמחה, מסופקת, אופטימית. אישה שיודעת שהיא טובה וראויה לטוב שלה

יקרה,

"בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל". הגאולה שלך היא ודאית, מה את עושה בינתיים? ככל שהאמונה שלך תגבר, כך השמחה והחיוניות שלך יתעצמו, וזה עצמו מקרב את החתונה. הדבר שהכי מושך גבר, זו אישה שמחה, מסופקת, אופטימית. אישה שיודעת שהיא טובה וראויה לטוב שלה.

הרבה פעמים את חושבת לעצמך שאם תלמדי ותתפתחי, הגבר לא ירצה אותך, כי תהיי חזקה מדי, מלאה מדי – וזה ממש לא נכון. אדרבא, ככל שאת מלאה בתשוקת החיים שלך, עושה את מה שאת אוהבת, לומדת, מתפתחת, משקיעה בחדר שלך ובדירה שלך – כך זרימת החיים פורצת החוצה ומושכת. גבר אוהב להעניק לאישה מלאה, לאישה שמחה. כשאת לא מאמינה שתתחתני, את כל כך בצער, והכאב הזה משפיע על כל המעגלים: יש פחד, לחץ, תלותיות בחתונה שהאושר שלך יגיע כשתתחתני – וזה עצמו מרחיק אותך מעצמך וממנו.

ברוח התקופה, תהי דובר צה"ל של עצמך. נכון, יש טילים, יש נפילות, אבל כל הכוחות פרושים. תרגיעי את עצמך: יש לך כוחות לדרך והסוף יהיה טוב.

הפוסט שיעור באמונה הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

חג הפסח מעבר לפינה, וזה זמן טוב להיזכר שכל אדם חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. בחצי השנה האחרונה, מאז פרוץ המלחמה, חטפנו הרבה מכות מצרים, ולצערנו בהיבט הזה יש עוד זמן עד לחירות ולניצחון "המוחלט". אבל יש מצרים אחרת, שבעזרת מושיעים רבים, אנשים הצליחו לצאת ממנה – ההתמכרות. שלושה נגמלים מאלכוהול, מסמים ומסיגריות, מספרים על הנסיבות שהובילו אותם לצרוך את החומר הממכר, על המאבק לקום מתוך תהומות הייאוש, ועל היציאה המיוחלת משעבוד לגאולה.

"הייתי בעבדות במשך 14 שנה, ואת החירות שלי קיבלתי בקהילת רטורנו. כל יום בחיי, מבוקר ועד ערב, הם נס אחד גדול", כך פותח שלום חדארי-חצרוני (44), כשהוא מספר על תהליך הגמילה שלו.

שלום נולד בירושלים למשפחה חרדית. כשהגיע לגיל מצוות, קיבל את סטירת הלחי הראשונה בחייו – הוא גילה שאישה חולת נפש שהתארחה בביתם היא למעשה אמו הביולוגית, וכי הוא נמצא במשפחה אומנת. אחרי הגילוי הזה, לבקשתו, אחותו הוציאה אותו ואת אחיו התאום מבית האומנה אליה הביתה. הסידור הזה לא נמשך זמן רב, והתאומים מוצאים את עצמם נודדים ממשפחה למשפחה. "הייתי ילד בעייתי מאוד. עד גיל 18 עברתי המון מוסדות, המון פנימיות. אף מקום לא סיימתי ולו שנה. בכל מקום הייתי נמצא כמה חודשים, ועובר", מתאר שלום.

הנדודים נמשכו עד ששלום התחיל להסתבך בפעם הראשונה – הוא נהג ללא רישיון, ולאחר מרדף משטרתי נעצר והובא בפני שופט. השופט נתן לו הזדמנות להשתקם בצבא, ושלום לקח אותה בשתי ידיים. בגיל 18 הוא מתגייס לחפ"ק אלוף פיקוד מרכז, ומשרת בצמוד לדרגים בכירים. "לא האמנתי שאחזיק מעמד כמו שהחזקתי. בסך הכל הייתי בצבא 10 שנים. עשור של חוויות עם אישיות בכירה בדרגת אלוף. הייתי חפ"ק שלו בכל האירועים בגזרת יהודה ושומרון", מתגאה שלום.

מבית גדול לארגז קרטון

בסיומן של 10 שנים משתחרר האלוף, ובעקבותיו גם שלום. הוא מתחתן עם קצינה שהכיר בפיקוד מרכז, והם חובקים בת. הוא מוצא עבודה מסודרת וחייו ממשיכים במסלולם החיובי, אך למרות זאת, שלום לא מסופק ומהר מאוד מוצא נחמה בטיפה המרה. "כשהורדתי את המדים בגיל 28, היה לי קשה נפשית והרגשתי שאני נושא משקלים כבדים מאוד. הדבר הראשון שראיתי זה את המועדונים, הפאבים, היציאות. התחברתי מאוד מאוד לעולם של האלכוהול, כי זה מה שנתן לי את הרוגע הנפשי ללכת לישון".

לאחר חמש שנים, שאותן הוא מתאר כבייביסיטר על הילדה ותלות במשקה, הוא מתגרש וחוזר להיות בקשר עם מישהי שהכיר גם כן בצבא, והם מתחתנים. בשנה הזו הוא גם מתחיל להשתמש בסמים והמצב רק הולך ומידרדר – למרות שכלפי חוץ לא רואים דבר. "גם אם הייתי שבר כלי, חיצונית שידרתי לסביבה שהכל בסדר. צמחתי כלכלית, אבל חייתי בהסתרות מאשתי – אם אני מרוויח 30,000 שקלים היא מקבלת רק 7,000 שקלים. היא לא יודעת מה קורה עם הכסף. היא לא יודעת מה אני עושה מחוץ לבית. היא לא יודעת שאני משתמש בסמים. אלכוהול היא יודעת, סמים לא".

"חייתי בהסתרות מאשתי – היא לא יודעת מה קורה עם הכסף, היא לא יודעת מה אני עושה מחוץ לבית, היא לא יודעת שאני משתמש בסמים"

בלידת בנם הראשון, מתוך שלושה, שלום אפילו לא מגיע ללידה. "הייתי משומש על מלא. גם לא עניתי לטלפון, רק אחרי יום וחצי גיליתי שיש לי תינוק. והכל המשיך כאילו הכל בסדר. עוד לא נדלקו לי נורות אדומות". לאט לאט, עם ילד בבית, ואז עוד אחד, ועם אישה שצריכה עזרה, הכסף מתחיל להיגמר. הוא מפונה משני בתים יחד עם אשתו ושני ילדיו. כשהם מגיעים לדירה קטנה וצפופה, הוא מתחיל להבין את חומרת המצב. "זו הייתה הפעם הראשונה שבאתי לאשתי ואמרתי לה 'אני צריך גמילה. אני מרגיש שאני לא יכול בלי זה, שאני עבד של זה'. אני כבר לוקח ממנה, אני גונב ממנה כסף בשביל ללכת להשתמש. כבר לא רואה את האוכל לילדים בבית, אם המקרר ריק או לא, אם הילד רוצה ארטיק – לא אכפת לי כלום חוץ ממנת הסם. מתוך ההבנה שאני מכור, יצאתי לתהליך גמילה".

אחרי שלושה שבועות באשפוזית, שלום חוזר לביתו ועולה על דרך המלך – גם בעבודה וגם עם המשפחה. אבל בתוך שלושה חודשים השיפור מתפורר: במשבר הראשון שלו בזוגיות – הדבר הראשון שעשה היה ללכת לתחנה המרכזית ולקנות חומר. משם ההידרדרות הייתה מהירה. כשאשתו בהיריון שלישי, שלום שוקע בתהומות של שימוש מלא. אחרי הלידה אשתו מוציאה לו צו הרחקה, וכשהוא מפר אותו הוא נשלח למעצר בגין איומים, ולאחריו לכלא. כשהוא משתחרר הוא נזרק לרחוב, חסר כל. הומלס, אם תרצו.

להפתעתו, יום אחד מתעורר שלום על מיטה ולא על קרטון, אבל אלו לא בשורות טובות עבורו. "התעוררתי בחדר מיון באיכילוב. הבנתי שהגעתי לשם עם מנת יתר ושהייתי מורדם ומונשם. עברתי ניתוח מאוד מאוד קשה. הסבירו לי שאני חי בנס".

הלידה המחודשת הזו, כמו שהוא קורא לה, גורמת לו לעצור לרגע משטף הדיבור שלו. כמו לידה, המלווה בכאבים גדולים – כך היה גם שם, בימים שאחרי בבית החולים. הוא מגלה שאין לו אף אחד שמוכן לשמור איתו על קשר במשפחה, כולל ילדיו. כשהוא יוצא לבסוף, עם סט אחד של בגדים על עורו ו-200 שקלים שקיבל מאדם בבית החולים שריחם עליו, הוא שם פעמיו לתחנה מרכזית, היכן שהוא כמעט איבד את חייו.

משם הדרך נראית קלה ומהירה, אך היא כללה מכשולים רבים – אישה נוצרייה מפנה אותו ללשכה סוציאלית לדיירי רחוב. כשהוא מדבר עם עובד סוציאלי על עברו הצבאי, הלה מתקשה להאמין שההומלס שעומד מולו שירת תחת אלוף פיקוד בצבא. הוא מבטיח שינסה לעזור.

בשלב הזה שלום נחוש לשנות את חייו. "ישנתי שבוע וחצי מתחת ללשכה שלו, עד שהגיעה מונית, כמו שהוא הבטיח לי. הנהג לקח אותי למקום שנקרא 'קלט חירום רעננה'. פגשתי שם אנשים במצב הכי קשה שיש, אבל גם קיבלתי מיטה חמה וארוחות. הצוות שם הפנה אותי לקהילה טיפולית ולעבודה על פוסט-טראומה", הוא נזכר.

בהנחיית הצוות, מתחיל שלום את דרכו באשפוזית. הוא שוהה שם ארבעה וחצי חודשים ומגלה על קהילת רטורנו. "זו קהילה טיפולית", מספר שלום וכמו מתעורר לחיים. "עברתי שם טיפול שורש – באמצעות הצוות, החדרים, העובדת הסוציאלית, האנשים המדהימים שנמצאים שם. עברתי טיפול של שנה שבו פירקו אותי לחתיכות, הראו לי איפה המקומות של הכאב שלי, איפה המקומות של הפוסט-טראומה שלי, למה השתמשתי בחומרים".

מרכז רטורנו ממוקם בגבעת שמש שבהרי ירושלים, ומנוהל בידי הרב איתן אקשטיין. מודל הגמילה של 'רטורנו' מתבסס על עיקרון אחד: אין אדם אבוד. בטיפול מנתחים את המניעים להתמכרות, מעניקים למכור בסיס בטוח עם תקווה ומשמעות, ומסייעים לו לשקם את חייו מחדש ולבנות מערכות יחסים חיוביות ותומכות עם הסביבה, באמצעות אנשי מקצוע.

אחרי חמישה וחצי חודשים בקהילת רטורנו, מקבל שלום טלפון ראשון ממרכז קשר באר שבע. הוא פוגש את ילדיו, אחרי שנתיים ושבעה חודשים שלא ראה אותם. כעבור שנה הוא יוצא לחיים ומתחיל לשקם אותם מחדש. עד היום הוא מזכיר לעצמו לאן לא ליפול. "אני יודע שאם אני אשתמש עוד פעם בסם, אני אאבד את כל מה שיש לי, את הילדים, ואני אמות. בבית כנסת ביום שבת בקידוש, כשהבן שלי, בן 8 וחצי, רואה שמישהו רוצה למזוג לי כוסית, הוא אומר לו: 'תיזהר! אבא שלי אלרגי, הוא ימות מזה'".

כמעט שלוש שנים חלפו מאז, וחשוב לו להדגיש את המהפך בחייו – מאדם חסר כל, פוסט-טראומתי לא מטופל, לאדם עם מעטפת משפחתית. הוא בקשר יומיומי עם הילדים, בקשר בריא עם הגרושות ועובד בעבודה מסודרת וסמלית – בהדרכה במקומות שבהם השתקם, קלט חירום רעננה ורטורנו. שם, הוא מספר את הסיפור שלו כדי לעזור לאחרים. "אני פשוט נהנה לתת כוח לבן אדם אחר שבא מתחתיות, להראות לו שכן, אפשר לקום מכל תחתית שנמצאים בה".

ניצחון מתוק

גם הסיפור של שני (שם בדוי) מתחיל בבית נורמטיבי. "גדלתי עם כפית יהלומים בפה", היא אומרת כדי לתאר את העושר העצום שבו חיה – בת יחידה מנישואים שניים של שני הוריה, בפער גדול משאר אחיה. הם גרו במרכז תל אביב, וכשהוריה התגרשו, הם המשיכו לגור קרוב זה לזו. לאחר כמה שנים אמה עוזבת את הארץ ואביה יורד מנכסיו. שני ואביה עוברים לגור ביישוב בשומרון.

בכיתה ט' היא עוברת לפנימייה ביישוב, ולמרות שהיא ואביה חולקים בית גדול – היא רוב היום לא בבית. "הייתי המון בחוץ עם חברים", מספרת שני. "מהר מאוד גיליתי את האנשים ה… היום קוראים לזה 'נוער שוליים'. נחשפתי לכל העולם הזה והתחלתי לעשן ולשתות בכיתה ט'".

העישון וצריכת האלכוהול הופכים להיות בעייתיים שבעתיים כשהיא בכיתה י' – אז אבא שלה מתחיל לעבוד בחו"ל ולמעשה משאיר אותה לבד בבית. "הוא היה טס לשלושה-ארבעה חודשים, ואני הייתי נשארת לבד. בית גדול ואני, לבד, עם חברים מפוקפקים… במקביל, עברתי לאולפנה לנערות נושרות. שם נפתח בפניי העולם של כיכר החתולות בירושלים, הזולה של חצרוני וכאלה. אומנם הכרתי והסתובבתי שם לפני, אבל פתאום בכל מוצ"ש היינו שם אני וכל החבר'ה שלי – ואז גם התחלתי לעשן סמים".

כבר בחנוכה של כיתה י' מחליטה שני לעזוב את הלימודים ובמקום זאת לעבוד, כדי לתחזק את הבית הגדול של אבא שלה. היא מתחילה לעבוד בחנות לבגדים הודיים – וזה מוביל אותה למשרה הבאה. "כולם בחנות היו סטלנים, בוגרי הודו בני 20 ומעלה. היו באזור אנשים שמוכרים סמים שהחבר'ה שלי לא היו מכירים – אז הייתי עוזרת להם להשיג, ולוקחת לי קצת. הבנתי שיש לי דרך לעשות כסף".

הסטארט-אפ של שני צובר תאוצה כשהיא מכירה ספקים שמוכרים כמויות גדולות יותר, ומקשרת בינם לבין לקוחות, ואת הכל היא עושה תוך התחמקות מרשויות החוק – מה שהיה די קל עבורה, מסתבר. "בתור בת זה פשוט – הייתי מתלבשת עם בגדי אולפנה ותיק גדול. פעם אחת עמדתי בצומת רעננה עם שני ק"ג גראס בתיק, מול תחנת משטרה. מי יסתכל עליי? כולי עם שרוול ארוך, חצאית שלושת-רבעי, ספר ביד. חברים מסביבי נעצרו על ימין ועל שמאל – ואני כלום".

ודווקא ככה, כשהיא משתמשת ומוכרת, והכל זורם חלק, היא פתאום מתחילה לחשוב ולהעלות תהיות. "שאלתי את עצמי 'מה הלאה? מה אני אעשה עם עצמי בחיים?' החבר'ה שלי היו גדולים ממני בגיל. הלכו לצבא, לשירות לאומי. חברים בעבודה החלו להתחתן, להביא ילדים".

כשחברה מציעה לה לבוא איתה למדרשה בצפת, התגובה הראשונה של שני היא צחוק. אבל לאחר מכן, היא שוקלת את הרעיון ברצינות. למרות שהיא רחוקה מהפרקטיקה הדתית, היא עדיין מגדירה עצמה מאמינה. "כשחשבתי על איזה בית אני ארצה לבנות בעתיד, הבנתי שאני מאמינה בקב"ה לחלוטין, אז למה אני לא עושה את מה שאני רוצה בעומק?", היא משתפת. "החלטתי להתייעץ עם הדמות שהייתה הכי משמעותית עבורי בכל השנים האלו – הרב פנחס רובינשטיין, הרב של 'הזולה של חצרוני'. באתי אליו מסטולה, גמורה, ואמרתי לו 'אני חייבת לתפוס כיוון על החיים', אומנם הייתי צעירה, אבל הבנתי שאם אני רוצה באמת להצליח לחיות זה תהליך. ואז הוא שאל אותי 'ומה את רוצה ת'כלס?' אז עניתי לו 'אני מבינה שאני צריכה להפסיק לעשן סמים'. הוא שאל אותי 'איך תעשי את זה?'. הוצאתי את הסמים שהיו אצלי בתיק והשארתי אצלו. ככה הפסקתי לעשן".

"אני חושבת שהדבר שהכי איבדתי בכל הזמן שעישנתי – זה היכולת לבחור באמת. גם אם ממש ממש רציתי משהו – ברגע שהדלקתי את הג'וינט או לקחתי את השאכטה הראשונה – אין רצון", קובעת שני בטון נחרץ. "וזה הדבר שזכיתי בו ושאני עובדת עליו כל הזמן – לשמור על הרצון שלי".

שני החלה להתרחק מכל מה שהיא מכירה. את כל החברים שהיו איתה אז, ואת כל מה שהיא התרגלה לעשות איתם – היא שמה מאחור. "חתכתי הכל כי הבנתי שאני לא רוצה להיות במקום שיהיה לי איזשהו פיתוי לדבר הזה", היא מסבירה. היא מתחילה שנה של מדרשה בצפת, שבסופה היא מתחתנת. כשהיא מדברת על החיים שלה היום היא אומרת – "בעצם, זה בדיוק מה שרציתי אז. בדיעבד, אני מבינה כמה הרצון שלי היה חזק וכמה בחירה היה באקט הגמילה שלי – הפרידה ממעטפת הסמים האחרונה בתיק. אני בקשר עם הרב שלי עד היום. לפני שנה הוא אמר לי 'סידרתי בבית קופסה עם כל מיני דברים ומצאתי את המעטפה שלך. את זוכרת מה כתבת על זה?' עניתי לו: 'זה היה לפני 20 שנה, אני לא זוכרת', אז הוא אמר לי 'כתבת על זה 'ניצחתי'".

לרוץ אחרי סיגריה

מרים צימרמן (27) גדלה במשפחה חרדית בניו ג'רזי. בנערותה יצאה בשאלה והכירה חברות שכמוה עזבו את הדת. "פעם אחת ישבנו אצל אחת מהן בבית, והיא הכינה ג'וינט. אני הייתי ילדה די טובה, לא נגעתי בסמים. היא הדליקה והציעה לי. כמובן שהיה בפנים גם טבק, ועישנתי. אני זוכרת שנחנקתי, לא נהניתי בכלל, אבל היא הייתה קולית כל כך, וכולם שם היו בווייב שרציתי להיות חלק ממנו", היא מסבירה.

הלחץ החברתי בגיל ההתבגרות הוביל את מרים להפוך את החוויה החד-פעמית להרגל. הפעם לא עישון סמים, אלא עישון טבק, סיגריות רגילות. "בהתחלה זה היה סיגריות שמצאתי ברחוב, מצאתי חצי סיגריה זרוקה על הרצפה ועישנתי אותה. לא חשבתי על מחלות בכלל. אם הייתי עוברת בסופר ורואה שמישהו בחוץ מעשן, הייתי מבקשת ממנו סיגריה או שהוא יקנה לי סיגריות".

הסידור הזה עובד לה כמעט שנתיים, וגם בלימודים לתואר בארה"ב היא נעזרת בחבר שמוכר לה סיגריות, בניגוד לחוק. אחרי שנה של לימודים היא עולה לארץ, וכשרואה שבישראל יש הרבה מעשנים היא מקבלת אישור להתנהגותה. היא מתגייסת למג"ב ומנסה להיגמל, ללא הצלחה. "כל פעם זה היה לתקופה שונה – פה שלושה שבועות, שם שבוע. אפילו היה חודש שלם שלא עישנתי, אבל תמיד חזרתי. יותר מהכל, היה לי קשה העניין של 'הסיגריה האחרונה' – הייתי יודעת שזו הסיגריה האחרונה של הקופסה, התכוונתי לזרוק את זה ולא לעשן יותר בחיים שלי – אבל המחשבה על לא לעשות את זה יותר בחיים שלי הייתה קשה מאוד".

"נחנקתי בסיגריה הראשונה, לא נהניתי בכלל, אבל החברה שהציעה הייתה קולית כל כך, וכולם שם היו בווייב שרציתי להיות חלק ממנו"

בכל אותו הזמן, גם בצבא, וגם לאחריו כשחתמה קבע ממג"ב למשטרה, היא שומרת על כושר מצוין. החשיבות של הבריאות מעודדת אותה להפסיק, הפעם לחודשיים, עד לנפילה הבאה, בישיבת צוות בעבודה. מרים אומנם ממשיכה לעשן, אבל התדירות פוחתת משמעותית. כשהיא מתחילה ללמוד סיעוד, היא שוב מרגישה שהיחידה שתגיד לעצמה לעצור זו היא. "למדתי על כל הדרכים שזה יכול להרוס את החיים. וזה שאני הולכת לטפל באנשים שמעשנים כבד, שיש להם כל מיני מחלות עקב העישון, ואני בעצמי מעשנת – זה לא בסדר. אני מעשנת, ואז מטפלת במישהו שסובל מחסימת ריאות או ממחלה אחרת עקב עישון".

המחלות האלו כמעט פוגשות גם אותה – אחרי תקופת מבחנים, לפני פרידה מבן זוג, היא חווה קשיים חמורים בנשימה. היא הולכת לרופא והוא שולח אותה לכל מיני בדיקות, שבסופן מתגלה אסתמה. "רופא ריאות אמר לי 'אם את ממשיכה לעשן, נצטרך לעשות לך CT בכל חצי שנה, לוודא שאין לך התפתחות של גידול'. אמרתי לעצמי – אני לא רוצה את זה, לעשות CT בכל חצי שנה כדי לוודא שאין לי סרטן. זו הייתה מראה מול הפרצוף ששיקפה את הנזקים שאני גורמת לגוף שלי".

נוסף למניע הבריאותי, עלתה בה מחשבה על המשפחה שהיא רוצה להקים, וזו הייתה נקודת המפנה. "ידעתי שבגיל הזה מתחילים לחפש מישהו שאת רוצה להתחתן איתו, שאת רוצה להביא איתו ילדים. חשבתי: האם אני רוצה להתחתן עם מישהו שהוא בסדר עם זה שאני מעשנת? ואולי גם הוא מעשן? זה אומר שאם נביא ילדים הם יהיו חשופים לזה. או מה אם ארצה לצאת עם בחור שלא מעשן ומתנגד לזה?". מאז הייתה עוד פעם אחת בלבד שהיא עישנה. "עישנתי סיגריה אחת ואמרתי לעצמי 'מה אני עושה?' ונתתי את הקופסה לחברה שכן מעשנת. מאז אני לא מעשנת, אף פעם, בכלל".

מרים מגדירה את התהליך כהתמודדות שעתית. אלמנט הבחירה עוזר לה לשמור על עצמה בהתמודדות הזו, והיא מתרחקת ממשפטים מחייבים ומוחלטים. "'את לא תעשני יותר בחיים שלך' – זה משפט כבד; מנגד, האמירה 'אני יכולה לעשות מה שבא לי כי אני בשליטה על עצמי, ואם בסוף בא לי, אני יכולה לחזור לעשן', מדגיש את האחריות שיש לי על עצמי ועל העתיד שלי. אני בוחרת בשביל עצמי".

***

זה לא סוד שאלו ימים קשים לכולנו. שלום משתף שהוא שומע על בתים נורמטיביים שמכניסים אלכוהול הביתה כדי להירגע מהחדשות ומהמלחמה. הוא טוען שזה פתרון שגוי למצוקה אמיתית, ומבקש לציין עבור הקוראים, שברטורנו מטפלים גם במצוקות כאלה: "קהילת רטורנו זו קהילה שמצילה נפשות על בסיס יומיומי. כל עוטף עזה וחיילים של צה"ל, כל מי שנמצא בפוסט-טראומה, כמוני, מגיעים לפה להדרכות. אנחנו חיים בעולם שבו מכור הוא אדם מסכן, ומשפחות לא יודעות איך לגעת בו. פה יש אנשים נהדרים שיודעים לעשות את זה בצורה מקצועית".

מרכז רטורנו מטפל גם בפוסט-טראומה בעקבות המלחמה, ובכל סוגי ההתמכרויות.

ליצירת קשר: טלפון – 053-9349992 מייל – Retorno@retorno.org

הפוסט זהו שיר פרידה: מכורים שהצליחו להיגמל מסמים, סיגריות ואלכוהול מספרים על היציאה משעבוד לחומר – לגאולה הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

סיקור עיתונאי של הדת בישראל, קשרי תקשורת ממשלתיים בנושא דת, חשיפת רבנים לתקשורת ההמונים; ערכים יהודיים והתנהגות תקשורתית, התקשורת החרדית במאה ה-21; וקהילות יהודיות וירטואליות – כל אלה הם נושאים שנחקרו בספרRabbis' Reporters and Public in Digital Holiland  ושפורסם לאחרונה ב- Routledge Publishers (ניו יורק ולונדון, 2024).

הנתונים בספר מסתמכים על סקרים שערך כותב שורות אלה בקרב רבנים ועיתונאים ישראלים, וניתוחי סיקור חדשותי של דת בארבעה אתרי חדשות (YNet, הארץ אונליין, ערוץ שבע, ו'בחדרי חרדים'). כמו כן, בוצעו ראיונות עם רבנים מזרמים שונים, עיתונאים המסקרים את הדת בכלל ובתקשורת הדתית, ודוברים.

אחד הנושאים המופיעים בספר הוא מערכת היחסים בין התקשורת לחרדים – כולל שאלת ההתעניינות החדשותית בחרדים, דירוג תדמית חרדים, ושאלת תפקידה של התקשורת במתיחות שביחסי חילונים-חרדים.

גם אורח החיים הלא שגרתי של החברה החרדית וגם תפקידן המשמעותי של המפלגות הפוליטיות החרדיות בממשלות הקואליציה, מושכים עניין לא פרופורציונלי של חרדים בהיחשפותם לתקשורת.

מחקר קודם על תוכני דת בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה על ידי מחבר זה מצא כי חלקם של החרדים באוכלוסייה הדתית היא 43% (דתי לאומי 16%, איסלאם 1%, נצרות 0.4%, רפורמה 0.2%, קונסרבטיבית 0.1%, מעורב 12%, אחרים 28%). במחקר הנוכחי, 23% מהציבור הישראלי הרחב שנסקר הביעו עניין נרחב בנושא הצבא והדת הישראליים. חדשות על הצבא והדת כוללות שאלות כמו: פטורים חרדיים משירות צבאי; אספקה ​​לחיילים דתיים בצה"ל בצבא הישראלי, כולל הכשרת גברים על ידי מפקדות ושמירת שבת בבסיסים צבאיים; שאלת השירות הצבאי לנשים דתיות; טקסי מוות וקבורה לחיילים מתים בפעולה; זיהוי חיילים נעדרים שמתים בפעולה.

אבל מכל הזרמים בציבור הישראלי – אורתודוקסי מודרני, רפורמי, קונסרבטיבי, מסורתי, אתאיסט חילוני וחילוני לא-אתאיסט – ההתעניינות בנושא צבא ודת בישראל דורגה רק ברמת "התעניינות נמוכה" בקרב חרדים (11%) וליטאים חרדים (14%). זאת בניגוד ל-32% מהזרם החרד"לי, 32% מהאתאיסטים החילונים, 31% מהמסורתיים, 31% מהרפורמים, 31% חילונים לא אתאיסטים, 27% מהאורתודוכסים המודרניים המרכזיים – שהם הביעו בנושא "עניין רחב". לעומת זאת, 51% מהחרדים הליטאים ו-37% מהחרדים החסידים עצמם אמרו שנושא "דת ומדינה" מעורר עניין רחב.

שאלת ערכי החדשות של עיתונאים נבחנה מבחינת דירוג העיתונאים שנסקרו על התעניינות בחדשות על פטורים מהצבא לתלמידי ישיבה חרדים. בנושא פטור הצבא לתלמידי הישיבות היה הבדל גדול בין שלוש קבוצות: עיתונאים חילונים, מסורתיים ודתיים. 54% מהעיתונאים שהגדירו עצמם חילונים הביעו עניין 'גבוה' או 'גבוה מאוד' בנושא, בניגוד ל-33% מהעיתונאים הדתיים והחרדים, ו-44% מהעיתונאים שהגדירו עצמם מסורתיים.

בעניין רייטינג חדשותי של עיתונאים בתקצוב ממשלתי של ישיבות, היה קונצנזוס בין עיתונאים חילונים לעיתונאים דתיים  (של 43% בשני המקרים), אך הדבר לא שיקף דעות דומות של שתי הקהילות העיתונאיות (עיתונאים חילונים ועיתונאים דתיים). על עצם שאלת התקצוב הממשלתי של ישיבות, רק 24% מהעיתונאים המסורתיים נתנו לנושא ערך חדשותי 'גבוה' או 'גבוה מאוד'.

כאשר בודקים את אמונתם הדתית של עיתונאים, הייתה נטייה לעיתונאים שאינם מאמינים בא-לוהים לתת ערך חדשותי 'גבוה מאוד' לנושאים הקשורים לדת שעל סדר היום הציבורי. 19% מאלה שלא האמינו בא-לוהים נתנו לשאלת הפטורים מהצבא דירוג חדשותי "גבוה מאוד", בניגוד ל-12% ו-16% מהעיתונאים שהאמינו בקיומו של א-לוהים או מאוד האמינו בקיומו, בהתאמה. אבל תקצוב ישיבות היה סיפור בעל חשיבות לא רק עבור החילונים, אלא גם עבור המאמינים מאוד בא-לוהים. לפיכך, 12% מהעיתונאים הלא מאמינים בא-לוהים, ו-16% מאלה ש"מאמינים הרבה בא-לוהים" דירגו ל"תקצוב הישיבות על ידי הממשלה" כערך חדשותי 'גבוה מאוד', בניגוד ל-8% מהממוצע – שהאמינו בא-לוהים .

למעט רבנים רפורמים, רבני זרמים אחרים דירגו את הדימוי התקשורתי של החרדים בתקשורת הלא-דתית כ'רע מאוד'

דירוג תדמית החרדים בתקשורת החילונית, ותדמית החילוני בתקשורת החרדית

בהערכת התדמית בקרב קבוצות שונות בציבור הישראלי, 82%, 75% ו-86% מהציבור הישראלי שראו את העיתונות הלא דתית, הרדיו החילוני או הטלוויזיה הלא דתית, בהתאמה, אמרו כי תדמית החרדים 'רעה מאוד' או 'לא טובה'. רק 3% דירגו את זה כ'טוב מאוד' או 'טוב'. כאשר 'הציבור מפורק', 87%, 77% ו-90% מהמסורתיים, חילונים אתאיסטים וחילונים לא אתאיסטים אמרו שהתדמית של החרדים בתקשורת הלא דתית היא 'רעה מאוד' או 'לא טובה'. בחלוקה לגילאים, הקבוצה הצעירה ביותר (20-35) נטתה יותר (90%) לומר שזה 'רע מאוד' או 'לא טוב', בניגוד לבני 36-50; 51-65; 66 ומעלה (76%; 74%; 73%).

היה אלמנט של חסך עצמי בקרב קהילות שונות, במיוחד בקרב החרדים. רק 26% ו-18% מהחרדים הליטאים והחסידים הקוראים והמאזינים עצמם בתקשורת החרדית אמרו כי תדמית הקהילות החילוניות בתקשורת החרדית גרועה מאוד או לא טובה.

לרבנים היה תפקיד חשוב בהשפעה על עמדות חסידיהם במקרה של יהודים דתיים ומסורתיים. למעט רבנים רפורמים, רבני זרמים אחרים (חרדים, רבנים אורתודוקסים, חרדיים וקונסרבטיביים) דירגו את הדימוי התקשורתי של החרדים בתקשורת הלא דתית כ'רע מאוד'. כך, 96%, 95% ו-93% מהרבנים האורתודוקסים המודרניים, החרד"לים והקונסרבטיביים שנסקרו בהתאמה, וטענו כי התדמית התקשורתית של החרדים הייתה 'רעה'. אבל רק 50% מהרבנים הרפורמים אמרו זאת.

עיתונאים נטו הרבה יותר מרבנים או מהציבור להסכמה שהתדמית של החרדים והאורתודוקסים המודרניים גרועה. 6% מהעיתונאים אמרו שהתדמית של החרדי בתקשורת הלא דתית, גרועה.

בהערכת איכות סיקור הדת בעיתונות, בעוד 41% מהחרדים הליטאים תיארו את איכות הסיקור הדתי כ'ממוצע', רק 28% מהחרדים החסידיים סברו כך. 26% מהחרדים החסידיים ו-24% מהחרדים הליטאים אמרו שהדיוק בסיקור הדת בעיתונים היה 'נורא' או 'רע' בהתאמה.

47% מהחרדים החסידים ו-25% מהחרדים הליטאים אמרו שהדיוק בסיקור הדת באינטרנט הוא "נורא" או "רע".

דירוג כמות התוכן הדתי ברשתות החברתיות ובבלוגים הביא ממצאים לא שונים מעיתונים ומאינטרנט: ראוי לציין ש-40% מהחרדים החסידים אמרו שאיכות הדת בבלוגים היא "נוראה" או "רעה". קריטי מאוד, אבל הרבה פחות מהחרדים החסידיים, היו גם החרדים הליטאים: 10% אמרו שכמות התוכן הדתי ברשתות החברתיות ובבלוגים "נורא" או "רע".

הפער החילוני-דתי

53% מהציבור הישראלי הסכימו כי "במידה רבה" או "במידה רבה מאוד" יש לתקשורת תפקיד בשיפור היחסים החילונים-דתיים בישראל. 21% נוספים הסכימו "במידה מסוימת".

הציבור הישראלי לפי קבוצה: חילונים אתאיסטים היו בסבירות נמוכה יותר מבין הציבור הישראלי להסכים שלתקשורת יש תפקיד לשפר את היחסים החילונים-דתיים. רק 33% מהאתאיסטים החילונים חשבו כך, בניגוד ל-60% קונסרבטיביים, 66% רפורמיים, 69% מסורתיים, 54% אורתודוקסים מודרניים; 59% חרד"לים; 55% מהחילונים לא אתאיסטים; 46% מהחרדים הליטאים; 43% מהחסידות החרדיות.

רבנים מכל הזרמים – חרדים, אורתודוקסים מודרניים וחרד"ל – ספקנים הרבה יותר מהציבור לגבי תפקיד תקשורתי בבניית גשר בין חילונים לדתיים. הם רואים את העניינים מהקצה שלהם, אבל רבנים לא אורתודוקסים (קונסרבטיבים ורפורמים) בחלקם ראו את העניינים יותר מהצד החילוני, למרות שהרבנים הקונסרבטיביים והרבנים הרפורמים הם בהגדרה דתיים, לא חילונים. 69% מהרבנים החרדים, 73% מהרבנים האורתודוקסים המודרניים ו-42% מהרבנים הלא-אורתודוקסיים 'חלקו לחלוטין' או 'רק הסכימו קצת' שהתקשורת יכולה לסייע בבניית גשר בין חילונים לדתיים. 32% מהרבנים הלא-אורתודוקסיים "הסכימו במידת מה" שהתקשורת יכולה לעזור, לעומת 14% ו-11% רבנים אורתודוקסים וחרדים מודרניים בהתאמה.

רק 19%, 13% ו-13% מהרבנים החרדים, רבנים אורתודוכסים מודרניים ורבנים לא-אורתודוקסים הסכימו שהתקשורת יכולה לעזור ביחסי חילוני-דתי.

עיתונאים סקפטיים באותה מידה כמו הרבנים. 68% מהעיתונאים "לא הסכימו כלל" או רק "במידה מועטה" שהתקשורת יכולה לעזור. רק 12% "מסכימים מאוד" או "הסכימו ברובם" שהתקשורת יכולה לקדם הבנה חילונית-דתית. בחלוקה דתית, 32% מהעיתונאים הלא-דתיים לא הסכימו לחלוטין או נטו לא להסכים בהתאמה. 21% ו-31% מהעיתונאים ה'מסורתיים' (בין דתיים לחילונים) עשו זאת בניגוד ל-64% ו-27% מהעיתונאים הדתיים-אורתודוקסיים.

מתחים בלתי פתורים בין הציבור הישראלי הרחב, בפרט, הקהילה החילונית בישראל, לבין חרדים, גורמים שהדת תישאר על סדר היום החדשותי. אכן, תפיסות הדדיות בין שני הצדדים ימשיכו להיות מוגדרות, בין השאר, על ידי האופן שבו אמצעי התקשורת בהתאמה – התקשורת החילונית והתקשורת הדתית – מגדירים כל אחד את הנושאים: התקשורת החילונית מנקודת מבט חילונית של הפרדת דת ממדינה וכן התקשורת הדתית, ובמיוחד התקשורת החרדית.

יואל כהן הוא פרופסור אמריטוס בבית הספר לתקשורת, אוניברסיטת אריאל

הפוסט החרדים והתקשורת: יחסים מסכסכים הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

עם ישראל מחכה ומצפה לגאולה, וגם את רוצה גאולה – גאולה אישית. איך ניגאל?

אנחנו יודעים שהתורה היא תורת חיים, היא לא ספר היסטוריה, היא ספר חיים. מה שקרה לאבותינו קורה לנו עכשיו בדיוק. ואם עם ישראל נגאל ממצרים, כדאי שנבין מה הייתה הגאולה ומה הדרך שלנו להגיע לגאולה.

חז"ל פותחים בהוראה פשוטה מאוד: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". שימי לב איך הגאולה מתחילה: אדם חייב. לא צריך, חייב! את חייבת קודם לראות את עצמך. כדי להיגאל אנחנו קודם כל צריכים לראות את עצמנו, לברר איך אנחנו יכולים לצאת מ'המצרים' שלנו. מצרים זה מלשון מיצר – עליי להבין מהו המיצר שלי, היכן אני תקועה בחיפוש זוגיות.

הרבה פעמים את חושבת שהמיצר שלך הוא שאין לך הצעות, או שהגבר אף פעם לא מבין אותך עד הסוף. אבל למעשה, הרבה פעמים יש משהו עמוק יותר: המיצר הוא בתוכך, חלום שלא מתגשם, רצון לא ממומש. אז כדי שתצאי ממצרים, עלייך קודם להבין מה המיצר שלך.

לפעמים את חושבת שהמיצר שלך הוא שאין לך הצעות, או שהגבר לא מבין אותך עד הסוף. אבל למעשה, זה משהו עמוק יותר

פרעה זה מלשון מפריע – דברים שמפריעים לי לגלות מי אני. כמה פעמים את עושה משהו, ופרעה אומר לך: זה לא מספיק, תעשי עוד יותר טוב? ככה, לאט לאט, את נהיית עצובה, כי לא משנה מה תעשי זה לא מספיק, את לא בסדר. האם כשעם ישראל נגאל, הוא היה מושלם? הללו עובדי עבודה זרה, והללו עובדי עבודה זרה. אז מה הם עשו שנגאלו? הם לא שינו את שמם, שפתם ולבושם. רק בגלל זה? זה כל כך קל, אז מה הקטע? זה בדיוק הקטע – עם ישראל אמר: אני יהודי. למרות הכל, אנחנו יהודים. זהו. לא צדיקים, לא מושלמים. אני יהודי, ורוצה להיות יהודי.

גם את לא מושלמת. הרבה בנות שאני מלווה מרגישות שהן לא התחתנו עדיין כי הן לא מושלמות. הן אומרות: לא עשיתי מספיק, לכן אני לבד. לו הייתי מתנהגת אחרת, לא הייתי לבד היום.

את תיגאלי כשאת לא מיואשת, כשאת מחברת את עצמך לבורא עולם. תמיד איתו, לאט לאט מתקדמת. מה שאת עושה זה מעולה ואהוב ביותר אצל השי"ת. רק אל תתייאשי. הגאולה פה, כאן ועכשיו איך שאת. כשאת מאמינה שבורא עולם איתך ורוצה לטובתך, זאת הדרך לגאולה!

ליצירת קשר: 052-7204808
037269420ts@gmail.com

הפוסט גאולה ציבורית וגאולה אישית הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

חיפוי קירות חוץ מהווה כיום חלק חשב ביותר בגימור של מגוון פרויקטים הנוגעים לבנייה חדשה או שיפוץ. החיפוי מחליף את הצורך להשתמש בטיח או בצבע שכן הוא משלב בין התקנה נולה, ביו נראות וכן, בין בידוד ואיטום. לא מעט אנשים בוחרים בחומרים שונים עבור חיפוי קירות פנים וחוץ כחלק מתהליך בנייה או שיפוץ מבנה, אך חשוב ביותר לבחור את החומר המתאים לחיפוי הקירות במבנה על מנת שהוא אכן יענה על המטרות שלו בצורה האידיאלית בכל היבט אפשרי.

חיפוי קירות חוץ- במה מדובר?

כאשר מדובר על חיפוי קירות חוץ, מדובר על חומר שבו משתמשים בכדי לחפות את הקירות המצויים בחזית של מבנה. החומרים המשמשים לצורך חיפוי הקירות הם רבים ומגוונים וכך למעשה ניתן להעניק לקירות מראה דקורטיבי, מרשים וייחודי. כמובן שמעבר להיבט של הנראות, ניתן למצוא את ההיבט של הבידוד שהחיפוי מציע, ההיבט של החוזק שהוא מקנה למבנה ועוד. בכדי לחפות קירות חוץ בצורה הטובה היותר, כדאי מאוד לבחון היטב את חומרי הגלם המוצעים כיום עבור חיפוי קירות חוץ, את היתרונות שלהם, את המאפיינים שלהם, את המראה שהם מקנים ולאחר מכן, לבחור את חומר הגלם המדויק ביותר בהתאם לצרכים העומדים על הפרק.

כיצד בוחרים חיפוי קירות חוץ?

בכדי לבחור חיפוי קירות חוץ בצורה הטובה ביותר, יש לשים דגש על כמה פרמטרים שונים: ראשית כל, חשוב מאוד לשים דגש על העמידות והחוזק של החומר שמשתמשים בו, כאשר המטרה היא להעניק לקירות חוזק ויציבות.

שנית, חשוב לשים דגש על המראה הסופי שחומר הגלם יקנה למבנה. ההיבט הדקורטיבי הוא היבט חשוב ביותר ויש לקחת בחשבון שכל חומר חיפוי יעניק למבנה מראה אחר. חיפוי קירות חוץ גרניט פורצלן לא יעניק למבנה את אותו המראה של חומר חיפוי אחר ועל כן, יש לשקול היטב את המראה הסופי שיתקבל.

גם בידוד אקוסטי הוא פרמטר שיש לקחת בחשבון ולכן, כדאי לבדוק איזה חומר חיפוי מבטיח בידוד אקוסטי יעיל.

כדאי מאוד להתחשב בתנאי הסביבה בבחירת חיפוי חוץ. עליכם להגדיר את מצב הקירות שעליהם יורכב החיפוי מבחינת החוזק, העובי, המרקם שלהם ועוד. בד בבד, חשוב לקחת בחשבון את תנאי השטח הסביבתיים- כמה המבנה חשוף לשמש, ללחות, לקור ועוד.

כדאי גם להגדיר את הייעוד של החיפוי, אם המטרה שלו היא ליצור אפקט וויזואלי כלשהו או האם הוא רלוונטי בעיקר עבור איטום.

סוגי חיפויים שכדאי להכיר

כיום ניתן למצוא סוגים שונים של חיפויים מתקדמים ואיכותיים, כך לדוגמא: חיפוי באמצעות  לוחות – HPL שהם לוחות שמיוצרים משבבי שרף ועץ שחוממו ונדחסו בלחץ גבוה. חומר הגלם שמרכיב את הלוחות הללו עמיד לרטיבות, אקולוגי וכן עמיד בפני אש.

עוד חומר חיפוי מתקדם הוא חיפוי אלומיניום. לוחות אלומיניום מציעים חוזק, עמידות לחלודה ולאש, קל מאוד ולעבד אותם ועוד. הלוחות הללו מורכבים משכבה של חומר מבודד שדחוסה בין שני גיליונות אלומיניום.

עוד חומר הוא פייבר צמנט. לוחות פייבר צמנט או בשמם האחר לוחות בטון אדריכלי עשויים מתרכובת של חרסית, סיב זכוכית, אבן גיר ועוד. הם עמידים וחזקים ביותר.

בסופו של דבר, חשוב ביותר לבחור חומר חיפוי לאחר שמתייעצים עם אנשי מקצוע שמומחים בתחום זה. אנשי המקצוע הללו יאפשרו לכם לקבל את המענה הטוב ביותר ובסופו של דבר גם לבחור חומר חיפוי איכותי ותואם לצרכים שלכם וליישם אותו בקירות החוץ בצורה הטובה ביותר.

הפוסט כל מה שחשוב לדעת על חיפוי קירות חוץ הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

הושלם השלב הראשון בשדרוג פרימה פאלאס: חידוש ושדרוג הקומה הראשונה והחללים הציבוריים בעלות של 5.5 מיליון ש"ח

• בשלב הראשון עבר מלון פרימה פאלאס המיועד לציבור הדתי חרדי ושדרוג בקומה שלמה בת 31 חדרים מתוך 77 חדרי המלון לצד חידוש ושדרוג לובי הכניסה, חדר האוכל, אולמות האירועים בקומת הכניסה, איזורים ייעודים למנוחה ורוגע, פטיו הכניסה עם פינות הישיבה הקסומות ועוד
• בשלב השני, הצפוי להימשך בשנתיים הקרובות, יחודשו שתי הקומות הנוספות במלון, תוך שמירה על רווחת האורחים השוהים בו
• מיקומו של פרימה פאלאס מושלם לאלו המחפשים מיקום מרכזי הנגיש וקרוב לכותל המערבי ולעיר העתיקה. פרימה פאלאס ממוקם בלב ירושלים, בשכונת זיכרון משה בסמוך לשכונת גאולה, מאה שערים, כיכר דווידקה ושוק מחנה יהודה (30 דקות הליכה בלבד מהכותל המערבי)
• פרימה פאלאס מתחבר וחובר ללב הרוח היהודית ומציע חוויה מוקפדת למהדרין: בית כנסת, מנייני תפילה לאורך כל השנה, לימוד דף יומי מידי בוקר, שיעורי תורה, ספרי תורה, מקווה לגברים ועוד
• למלון השגחה של בד"צ אגודת ישראל, אורחי המלון נהנים ממטבח עשיר וביתי המציע שלוש סעודות שבת כמיטב המסורת בשבתות ובמועדי ישראל

ירושלים, ‏יום שלישי ‏כ"ב אדר ב תשפ"ד

מלון פרימה פאלאס, מרשת מלונות פרימה, מתחדש ומשתדרג בימים אלו תוך המשך שמירה על צביונו החרדי. המלון שהוקם בסוף שנות השישים, תחת השם מלון המרכז והציע מתחילת דרכו חווית תיירות המיועדת למגזר החרדי, עבר בשנה האחרונה שדרוג מסיבי הכולל את חידוש הקומה הראשונה, לצד החללים הציבוריים במלון בהשקעה של 5.5 מליון שקל.

שדרוג הקומה הראשונה של המלון, על 31 חדריה, כלל שדרוג מסיבי של החדרים עם ריצוף מחודש, חדרי מקלחת חדשים לגמרי, ריהוט חדש עדכני ועוד. כראוי לצביון החרדי של המלון, החדרים כוללים מיטות יהודיות שניתנות להפרדה (במידת הצורך) וכיור לנטילת ידיים. במסגרת השדרוג חודשו גם החללים החיצוניים במלון שכלל בין היתר חידוש לובי הכניסה, פטיו הכניסה עם פינות ישיבה קסומות, החלפת ריהוט בכל פינות הישיבה והרוגע ועוד. במסגרת השלב השני של שדרוג המלון, שיבוצע בשנתיים הקרובות, ישודרגו שתי הקומות הנוספות הכוללות 46 חדרים, שלאחריה יציע המלון 77 חדרים משודרגים. המלון מציע, בשלב זה, ארבעה סוגי חדרים: חדרי קומפורט המתאימים לאירוח של יחידים או זוגות, חדרי סופיריור מרווחים בעיצוב ביתי ומזמין, חדרי דלקס משודרגים ומרווחים, המתאימים גם לאירוח משפחות וחדרי דלקס עם מרפסת משודרגים ומרווחים, המתאימים לאירוח משפחות.

מיקומו של פרימה פאלאס מושלם לאלו המחפשים מיקום מרכזי הנגיש וקרוב לכותל המערבי ולעיר העתיקה. המלון  ממוקם בלב ירושלים, בשכונת זיכרון משה בסמוך לשכונת גאולה, מאה שערים, כיכר דווידקה ושוק מחנה יהודה (30 דקות הליכה בלבד מהכותל המערבי).

פרימה פאלאס מתחבר וחובר ללב הרוח היהודית ומציע חוויה מוקפדת למהדרין תוך הקפדה על כל הפרטים הקטנים ששומרי מצוות זקוקים על מנת להרגיש בבית: בית כנסת, מנייני תפילה לאורך כל השנה, לימוד דף יומי מידי בוקר, שיעורי תורה, ספרי תורה, סידורים וחומשים, מקווה לגברים ועוד. למלון כשרות מהודרת עם השגחה של בד"צ אגודת ישראל. לרשות האורחים עומד משגיח ירא שמיים הנוכח במלון וזמין לכל שאלה בענייני השגחה. אורחי המלון נהנים ממטבח עשיר וביתי המציע שלוש סעודות שבת כמיטב המסורת בשבתות ובמועדי ישראל.

בפרימה פאלאס קיימת גם מחלקת אירועים האחראית על מגוון אולמות שכולל המלון המאפשרים לערוך אירועים בסגנונות וגדלים שונים עבור הקהל החרדי. האולמות במלון: יהלום, אולם שמחות מרווח לעד 450 איש, או אולמות שוהם וברקת המיועדים לאירועים מצומצמים יותר של עד 150 איש (אולמות אלו חודשו במסגרת שדרוג שלב א'). בכל האולמות ניתן לתאם אירועים משפחתיים כגון חתונות, בר מצוות, בריתות, כשבנוסף, ניתן לקיים באולמות כנסים ואירועים עסקיים. המלון מציע גם אירוח למשפחות החוגגות שבת חתן, שבת בר מצווה, שבע ברכות ועוד.

מידע על רשת מלונות פרימה:

הרשת הוקמה בשנת 1990 והינה בבעלות משפחת מוסקוביץ'. הרשת שמה לעצמה למטרה ליצור חווית אירוח ייחודית עם 15 מלונות פעילים הפזורים ברחבי הארץ. פרימה היא רשת מלונות קונספט המאפשרת לאורחיה להתחבר לאווירה הייחודית של כל מקום בו הם בוחרים לנפוש. לפרימה אוסף של מלונות נושא בישראל, המציעים מגוון רחב של חוויות ליצירת זיכרונות. החל מחופשה אורבנית בת"א, הרפתקה אתגרית בגליל, שלווה בים המלח, חופשה מוזיקלית באילת ועד לחופשה מלאת תרבות ומסורת בירושלים. הרשת מציעה חופשה עסקית ביחס אישי במלונות העסקים פרימה מילניום ופרימה לינק ברעננה ופתח תקווה. הרשת מעניקה בכל מלונותיה חווית אירוח ייחודית, המשלבת שירות איכותי ותוכן, תוך תמורה הולמת למחיר.

עמי קרסו

לפרטים: יעל אורן

050-3603738

yael@onepr.co.il

הפוסט רשת פרימה מחדשת את מלון פרימה פאלאס הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

מאורעות 7 באוקטובר הלמו בכולנו. לא רק הטבח הנורא, אלא גם אימת הכישלון, ההשפלה. איך יכול להיות שזה קרה לנו 75 שנה אחרי הקמת המדינה? מה זה אומר על החזון הציוני, שהבטיח לנו שלא תהיה עוד אנטישמיות, ולא יהיו עוד פוגרומים, ובטח לא בארץ ישראל, מתחת לאפו של הצבא החזק שלנו, צבא הגנה לארץ ישראל?

אבל ראינו גם את ההבדל בין שואה לתקומה. כי בתוך כמה שעות קמו אלפי גיבורים להשיב מלחמה שערה, להציל את מי שיכלו להציל, ועשרות ארגוני חברה אזרחית עם אלפי מתנדביהם לקחו אחריות על האסון, ומול אוזלת היד של המדינה, הפגינו תושייה, אחריות ומסירות נפש מדהימה.

אנחנו יודעים שהאסון אשר עברנו בשמחת תורה לא בא יש מאין. היו לו נסיבות מאפשרות. שונאינו תפסו אותנו באחד הרגעים החלשים בתולדותינו: נלחמים זה בזה, מפעילים כוח איש נגד רעהו, מאיימים באי התייצבות לצבא, ומתנהלים תחת משבר שלטוני מתמשך. הם חשבו שהסיפור הישראלי הגיע אל קיצו.

אנחנו הוכחנו אחרת, והאחווה הישראלית התגלתה בשיא כוחה. יחד אנחנו נלחמים ומנצחים, יחד אנחנו פועלים בעורף לעזור למפונים מצפון ודרום, למשפחות החטופים, לפצועים, לחקלאות, ובכל מקום שצריך – כולנו פועלים יחד. חזרנו להאמין באחווה שלנו, חזרנו להאמין אחד בשני.

'אמנת בראשית' נולדה מתוך ההבנה שאסור לאפשר לאחווה הזו להתפרק, ושיש סכנה מוחשית שהיא תתפרק אם לא נעשה מעשה משותף. התכנסנו אנשי ימין ושמאל, ליכוד ומפלגות מרכז, דתיים וחילוניים, תומכי רפורמה ומתנגדיה, דיברנו, התיידדנו, וחשבנו מה אנחנו יכולים לעשות ביחד עבור החברה והעם כדי שנוכל לתקן את שהתקלקל.

הסנטימנט והחרדה

רוב העם רוצה שהאחווה שפרצה במלחמה תישמר. שנישאר מלוכדים. רובנו מבינים עכשיו שתוכנית ההפעלה הפוליטית-חברתית, שבה צד אחד מנסה להכריע את השני באמצעות רוב פוליטי או כוח תקשורתי או משפטי, איננו נכון. לא ניתן לקדם ערכים של צד אחד, בלי לשמוע את הצד השני, בלי לקחת בחשבון את נקודות המבט השונות, ובמיוחד – אסור לנו לחשוב שמי שחולק עלינו הוא אויב, בוגד, פשיסט, משיחיסט, ועלינו לזכור תמיד שגם אם דעתו הפוכה, הוא אח אהוב.
אבל רוב העם גם מצוי בחרדה עמוקה שעוד רגע חוזרים למריבה, שעוד רגע זה מתפרק. חוסר אמון והרגלים רעים אינם מתנדפים בקלות, גם לא אחרי טראומה קשה. ויש גם מי שמרוויח משנאה, מהקצנה. התקשורת מרוויחה רייטינג, הרשתות מרוויחות עוקבים, ויש פוליטיקאים שזה מחזק את הבייס שלהם. ולכן, אנחנו חרדים. תוהים מהי הדרך לשמר את האחווה והלכידות.

מפת הדרכים

העם והמדינה זקוקים לתיקון בשלושה מישורים: שיקום פיזי של הצפון והדרום, שיקום הצבא והכלכלה, ושיקום המגזר הציבורי. ריפוי חברתי ושיקום ה'יחד' הישראלי על ידי כריתת אמנה חברתית חדשה שתגדיר את חוקי המשחק, שיטת השלטון, החוקה והערכים היסודיים. ולבסוף, תיקון רוחני, שיחבר אותנו בחזרה אל הרוח היהודית והציונית שלנו, לאור התנ"ך, מסורת ישראל ומגילת העצמאות.

יש מיעוט שחושבים, שהכל יכול להישאר כמו שהיה. אחרים חושבים שאם רק נחליף את הממשלה או את העומד בראשה, תבוא גאולה לעולם. אנחנו חושבים שצריך להחליף את תוכנת ההפעלה החברתית-לאומית שלנו. הקלקול הוא בשורש, ולכן אנחנו זקוקים לטיפול שורש. כדי שנוכל לתקן יחד, וכדי שרגש האחווה לא יתפוגג אל מרחבי חוסר האמון, משרטטת 'אמנת בראשית' מפת דרכים הכוללת ארבעה עקרונות, ואציגם בקצרה:

השיח החיובי: שמירה על שיח מכבד ומאבק בשיח שלילי. שיח שלילי הוא שיח מבזה, מכליל, המתייחס לגופו של אדם ולא לדעה, משתמש ב'פייק ניוז' ובלשון הרע. זו אחריות של כולנו שמי שנוקט שיח חיובי – ירוויח, ומי שבשיח שלילי – יפסיד. פוליטיקאים כאלה – יפסידו בבחירות, ואנשי תקשורת – לא יזכו לרייטינג.

הממלכתיות: שמירה על צה"ל מחוץ לכל מחלוקת ומתן כבוד לסמלי המדינה והדת, כך שלא יהיו חלק מהפגנות או ממחאות אידיאולוגיות או פוליטיות.

אמון מחודש בהנהגה רחבה: אנו קוראים למנהיגי העם מכל הצדדים להסכים על תהליך של מתן אמון מחודש בהנהגה. הריפוי הלאומי יכול לבוא רק על יד לקיחת אחריות ובקשת אמון, ועל ידי מנהיגות שתלכד קשת רחבה של דעות ומפלגות להנהגה אחת העובדת בשיתוף פעולה. כל מנהיג שהעם ייתן בו אמון יהיה לגיטימי, יהיה זה מנהיג מימין, מהמרכז או מהשמאל, והוא יוביל את העם מתוך אחריות ממלכתית וממשלה רחבה.

הסכמות רחבות ומועצה ציבורית: בהמשך תהליך השיקום, ניגש לסוגיות הליבה שפילגו אותנו: שיטת המשטר, יחסי הרשויות, דת ומדינה, סטטוס קוו, חוקה ועוד, ויחד נסכים על התשתית החוקית והערכית המשותפת שלנו. החלטות מהותיות, כגון אלה הנוגעות לכללי המשחק, לגבולות המדינה או לערכי היסוד שלה – יתקבלו רק בהסכמה רחבה. אנו קוראים להקמת מועצה ציבורית א-פוליטית שתייצג את כל חלקי העם ותקבל סמכות מהכנסת, אשר תגבש הצעות חוק ואמנה חברתית עבור כולנו, ותיתן מרפא וביטחון לשברים שנפערו.

האדמה והשמיים

כדי שנוכל להיות כאן באחווה, אנחנו זקוקים לאדמה ולשמיים משותפים. המכנה המשותף של השפה העברית, המולדת או היותנו דמוקרטיה מערבית – אין די בו.

האדמה המשותפת שלנו היא שורשינו ההיסטוריים, הרוחניים, מהאבות והתורה, דרך הנביאים, חז"ל ומסורת ישראל עד ימינו, והמורשת הציונית על ערכיה הלאומיים והאוניברסליים. היהדות והתורה אינן נחלתם של דתיים בלבד. הם חייבים להיות נחלת העם כולו, מתוך חירות, לא כאורח חיים מחייב, אלא כשורשים לצמיחה ואוויר לנשימה.

השמיים המשותפים שלנו הם החזון החברתי והערכי שעלינו לחלום ביחד. מובן שיש לנו גם חלומות נבדלים על עתידנו ועתיד המדינה. אבל אני משוכנע שיש לנו גם חלומות רבים משותפים על חברת המופת שאנו רוצים להיות. על צדק, מוסר, מצוות שבין אדם לחברו, ועל הבשורה שאנו רוצים לבשר לעולם. הבה נדבר על כך יחד, כל כך חשוב שנחלום יחד.

שמע ישראל – ה' אחד

אנחנו חייבים להיות ביחד לא רק כדי שהאויבים שלנו לא ינצלו את הסכסוך הפנימי והחולשה שהוא גורם, ולא רק כי זה נעים יותר, אלא כי זו המהות הישראלית. המשמעות הפילוסופית של הרעיון המונותאיסטי היא שאף על פי שהיש הוא ריבוי, הרי במקורה ובמהותה המציאות שורשה אחת ותוכה אחד. כך גם בעולם הדעות: אף שיש אמונות ודעות רבות, ככל שהן כוללות ניצוץ של טוב, יש להן שורש משותף אחד. הא-ל האחד כולל בתוכו את הריבוי האינסופי של האפשרויות.

המערב הליברלי מממש עד הקצה הרדיקלי את אידיאל הריבוי: פלורליזם, רב-תרבותיות ואינדיבידואליזם עד כדי פירוק כל זהות מגובשת. המזרח האסלאמיסטי בגרסתו הרדיקלית לקח עד הקצה את הרעיון של האחדות, שאין בה שום ריבוי: אמת מטאפיזית אחת, אמת פוליטית אחת, וכל השאר כופרים או רשעים.

עם ישראל בא לבשר לעולם את רעיון האחדות שבריבוי, אחד שהופך לריבוי וחוזר לאחדות. וכדי הצליח בכך, חייבים להתחיל מהבית: אחדות לאומית, המאפשרת ריבוי דעות, ומתלכדת לאחדות גבוהה יותר.

הכותב הינו ראש ישיבת ההסדר 'אורות שאול' בתל אביב ומיוזמי 'אמנת בראשית'

צילום: אריאל רוטנברג

הפוסט 'אמנת בראשית': מפת הדרכים ל'יחד' הישראלי הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

הצעת לי נישואין מול חומות ירושלים – היית לי כחומה, יציבות ועוגן. איזה מזל שהספקנו לפני המלחמה, כל כך שמחנו. אמרת שההפתעה הזו היא ההפתעה האחרונה, כי אתה לא יכול לשמור ממני סודות, ועכשיו הכנת לי הפתעה, הפתעה אחרונה", כך ספדה נעמה דופלט לארוסה, סרן כפיר פרנקו ז"ל, מפקד מחלקה בגדוד 52, בהלווייתו. חתונתם של השניים אמורה הייתה להתקיים בעוד מספר ימים, בראש חודש ניסן.

נעמה, כמו גם ארוסות נוספות שאיתן נפגשתי, איבדו את היקר להן מכל, איבדו את האדם שאיתו תכננו לבנות את חייהן, את ביתן, את משפחתן – והכל נגדע. מת. כל התכנונים, הרגשיים, הנפשיים והפיזיים השתנו ב-180 מעלות. למרות הקשר הכל כך הדוק בין המאורסות לארוסיהן, מאחר ובשל סיבות דתיות נמנע מהן לגור יחד עם ארוסיהן לפני החתונה, הן הופלו לרעה לעומת ידועות בציבור, ולא קיבלו כל הכרה במעמדן. כך נמשך המצב שנים.

מדובר בזוגות שכבר החליטו להינשא, הצעת הנישואין פורסמה קבל עם ועדה, חלקם אף חגגו מסיבת אירוסין גדולה, חלקם רכשו או שכרו דירה, סגרו אולם, רכשו שמלת כלה. ההכנות היו בשיאן, מה שאומר שבחלק מהמקרים, מעבר לכאב העצום, לשבר הנורא, בני הזוג אף נכנסו להתחייבות כלכליות.

פגשתי ארוסות של חללים בלוויות, בניחומי אבלים וגם במפגשים יזומים. נחשפתי לכאב הגדול שלהן, שעולמן התהפך עליהן עוד טרם הספיקו לעמוד תחת החופה, והתחלתי לפעול יחד עם חברי הכנסת אופיר כץ ומירב כהן לקידום החוק (וראוי להזכיר גם את חכ"ל עליזה לביא, ששנים עוסקת בדבר).

עתה הבאנו בשורה, מעט אור בתוך האפילה, תיקנו עוולה רבת שנים – החוק להכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל (והוא יחול גם על ארוסות וארוסים של שוטרים, סוהרים, חללי שב"כ, מוסד והתגוננות אזרחית, וכן על ארוסים של חללי פעולות איבה).

החוק נותן קודם כל וראשית לכל הכרה במעמד שלהן. כמו כן, הוא נותן תמיכה, ליווי וסיוע נפשי וכן אורך נשימה כלכלי למאורסות האבלות, אם בסיוע בתשלומים על החתונה המבוטלת ואם בשיקום עתידן.

עתה הבאנו בשורה, מעט אור בתוך האפילה, תיקנו עוולה רבת שנים – החוק להכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל

הגדרת האירוסין הייתה מרכיב משמעותי בניסוח החוק, שכן מדובר יותר במעמד חברתי מאשר משפטי. היה חשוב לנו להתייחס להגדרת האירוסין כהבטחת נישואין מחייבת, ובסופו של יום נקבעו מספר קריטריונים. באם בני הזוג נרשמו לנישואין, אזי די בכך כדי להיכנס להגדרת "ארוסה", אך אם לא נעשה רישום – תוכל הארוסה להוכיח כוונה לנישואין על ידי עמידה בשניים מתוך התנאים המפורטים בחוק, ובהם הצעת נישואין או מסיבת אירוסין, ובתנאי שהדבר פורסם וידוע לבני משפחתם ולקרוביהם של בני הזוג, לרבות תיעוד דיגיטלי ופרסום ברשתות החברתיות.

עוד כוללים התנאים הסכמה של בני הזוג בפני שני עדים על כוונתם להינשא, לרבות תיעוד בכתב, הסכם לרכישת או שכירת דירה למגורים, רכישת טבעת אירוסין, וכן קביעת מועד ומקום לחתונה, לרבות התקשרות עם ספק אחד לפחות למתן שירותים באירוע החתונה, כולל רכישה או שכירת שמלת כלה. החוק יחול על ארוסה וארוס כאחד.

תודתי נתונה לארוסות היקרות, וביניהן נעמה, רביד, רבקה, הלל ונועה, שהגיעו לדיונים שעסקו בחוק למרות הקושי הנפשי ונלחמו למען כלל ארוסות החללים. הן נאבקו מעומק האבל והכאב למען העברת החוק החשוב הזה, למען עתידן של אלו שהקריבו את היקר להן מכל. על אף האבל האישי הכבד וגניזת חלום החיים המשותפים, הן פעלו ללא לאות כדי להקל, ולו במעט, על כאב אחיותיהן.

העברת חוק ארוסות החיילים היא תיקון עוול רב שנים. הלוואי שמכאן ולהבא לא יהיו מי שיצטרכו לממש את החוק לטובתן, ומי ייתן וארוסות החיילים הגיבורות ימצאו נחמה למכאובן בע"ה.

הפוסט כמעט כלה, כמעט אלמנה הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.