זה יכול (וצפוי) היה להסתיים אחרת. מטח של כ-350 כתב"מים, טילי שיוט וטילי חץ מאיראן לישראל – אין מצב שרק בודדים ממש מכלי המשחית האלה חדרו בעד מעטפת ההגנה של מדינת ישראל, ואף הנזק שהם עוללו היה זעיר ביותר: 3 בורות בבסיס נבטים של חיל האוויר, וילדה פצועה מחלק של יירוט.

כותרות בעיתונות החרדית דיברו על נס משמיים, עזרה משמיים. אנחנו חייבים להודות ולהלל גם (ובעיקר?) את טייסי חיל האוויר הישראלי (כן, חלקם כאלה שכונו לא מכבר 'בוגדים'), את אנשי המחקר והמפתחים משך שנים של מערכות ההגנה למיניהן, וכמובן את הקואליציה בראשות ארה"ב (ביידן, תודה כפרה, אין עליך), שלכל הדעות, ללא המעטפת החיצונית שהעמידה ברגע הקריטי להגן על מדינת ישראל, אין ספק כי פגיעת הטילים האיראניים הייתה קשה וכואבת. אז, אומנם אנחנו האזרחים חזרנו לשגרה יחסית (שגרה כזו ואבדנו, שגרה של גיוס חוזר להמון אנשי מילואים, שגרה של רבבות עקורים מביתם), אבל החשבון מול איראן, טרם נסגר, לפחות עד יום שלישי, יום הורדת הגיליון לדפוס.

לא בכדי הקבינט המדיני-ביטחוני התכנס כבר כמה פעמים לדון בנושא התגובה. דבר אחד ברור: מדינה חפצת חיים כמו ישראל, בטח כשהיא מוקפת באויבים מקרוב ומרחוק, השואפים להשמידה ואף נערכים לכך, לא יכולה להרשות לעצמה שלא להגיב למתקפת טילים כה גדולה וישירה מאיראן על ישראל. אף מדינה נורמלית לא הייתה מרשה לעצמה שלא להגיב, בטח ובטח שישראל אינה יכולה להרשות זאת. שאלת מיליון הדולר היא מה תהא התגובה ומהו העיתוי הנכון. כל טעות דעת כאן עלולה להיות קריטית והרת אסון. למרבה הצער, בחצי השנה האחרונה כבר למדנו על בשרנו שהממשלה הזו לא בדיוק מצטיינת בשיקול דעת. ההפתעה ב-7 באוקטובר וגם הערכה כנראה מוטעית לעוצמת התגובה האיראנית על חיסולו של אותו בכיר איראני חסן מהדווי (שהגיע לו למות) בדמשק. לכן, עניין שיקול הדעת הנכון הפעם, בכל הקשור לתגובה, הוא קריטי ממש. תנאי ראשון הוא לא לפעול מהבטן. לשמוע גם את ה'איפכא מסתברא', יועצים למיניהם, ולקבל את ההחלטה ברוגע ובשום שכל. תגובה חייבת להיות, ועל כך יש קונצנזוס גם בקבינט, ובכלל. רבים בדעה, כי נכון לעכשיו, כשישראל עדיין בביצה העזתית וכאשר 133 החטופים עדיין בשבי חמאס, וגם משם לא רואים את האור בקצה המנהרה, והכניסה לרפיח וכשבצפון הגזרה מבעבעת, וביו"ש העניינים מתחממים – לא נכון מבחינת ישראל לפתוח חזית ישירה חדשה מול איראן. לכל הדעות, אם תיפתח מלחמה ישירה עימה, היא תהיה עוצמתית ברמות שלא ידענו, שחיזבאללה על הארסנל העצום שלו לא יוכל יותר לשבת בשקט.

לכן, מה שמתבקש לדעת 'מומחים' רבים היא תגובה כלפי איראן במטרות 'מצטלמות' פחות. לא הפגזה רעשנית של מטוסי חיל האוויר או טילים בליסטיים על טהרן או ישירות על הכורים הגרעיניים שהיא מפתחת בקצב מהיר, אלא פגיעות 'שקטות' (הלו, המוסד, קדימה) בנקודות אסטרטגיות, שיבושים מהותיים באמצעות סייבר, חיסולים ממוקדים מחושבים וכדומה.

בשורה התחתונה, תגובה ישראלית תגיע (אולי עד שבת כבר הגיעה?), חייבת להגיע, לא כנקם אלא כהחזרת ההרתעה הישראלית כלפי כל אויביה, ולמרבה הצער הם רבים. לא בטוח שהתגובה חייבת להיות "עכשיו" ברוח העכשוויזם. מה רע בלתת לאיראנים קצת להזיע ולצפות ולחשוש? גם ברור ששמירה על הקואליציה שהקימה ארה"ב לצורך ההגנה על ישראל מפני התקפת הטילים מאיראן, היא אינטרס ישראלי מובהק וראשון במעלה. לכן, כל תגובה ישראלית כלפי איראן חיבת להיות מתואמת עם ארה"ב, או לפחות ליידע אותה. הרושם הוא שלפחות בעניין זה האסימון נפל גם לנתניהו. אוי, כמה זקוקים אנו לסיוע מהקב"ה. "ושלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה".

עניינים אזוטריים

האמת, בימים אלה של פוסט-מתקפת הטילים האיראנית, ימים של טרום התגובה הישראלית לאותה מתקפה, ימים שבהם נתקבלה התשובה השלילית של חמאס להצעה האמריקנית בעניין החטופים, ועוד ועוד נושאים המעסיקים את החדשות וטורדים את הראש – הראש לא יכול להיות פנוי לעניינים השוטפים של החיים. אבל, החיים חייבים להימשך, כאותו היגד מוכר וחביב, אז, קדימה.

מינוי רבנים, לעשרות, אם לא למאות. זוכרים? אז נכון שהלחץ הציבורי הביא (ב"ה) להקפאת המאמץ לחוקק את 'חוק הרבנים', רבני עיר, רבני שכונות וכדומה, לעשרותיהם ולמאותיהם. אבל 'לא אלמן ישראל', ובש"ס דואגים, גם בימי חירום אלה, להניע את רכבת המינויים הזו. השר לשירותי דת (ולג'ובים) מיכאל מלכיאלי פרסם ביום חמישי האחרון, טיוטת תקנות בנושא רבני הערים להערות הציבור, כמתחייב בחוק. אז אם אכפת לכם מהעניין הזה, היכנסו לפרסום התקנות, ואם יש לכם הערות – הגישו. מועד אחרון: ב-2 במאי. אתם חושבים שההערות יעזרו לבלום את חוק הג'ובים הזה? אני סקפטי. ישועה, אם תבוא, תגיע רק מבג"ץ.

להזכיר למי ששכח, התקנות האלה יעבירו את החלק הארי של הכוח לבחור רבני עיר מהרשות המקומית והציבור שבה, לידי הרבנות הראשית והשר לשירותי דת. כך, יוכלו להצניח עליכם ועלינו רב 'מתאים' (מתאים=מתיישר לפי הקו של הממנה), כך יתווספו עשרות תקנים חדשים לערים שבהן יש רק רב ראשי אחד (עפ"י ההצעה לכל עיר בת 50 אלף תושבים ויותר ניתן יהיה למנות רב עיר שני, ובתכל'ס זה עוד 20 ערים כאלה. מניסיון שלי בפ"ת, די ברב ראשי אחד, הרב מיכה הלוי, העושה עבודה מצוינת (השני אח של שר לשעבר בש"ס, כמעט אינו מורגש). כך כהונת רבנים ראשיים תוכל להימשך עד 120, גם אם היועץ המשפטי לממשלה מצא, למשל, שאינם ראויים (עפ"י החוק מוצע שהרב הראשי שמכהן כנשיא בית הדין הרבני הוא שיקבע). כך כהונת רבנים תימשך ותימשך בלא שתעמוד למבחן הציבור בחלוף 10 או 20 שנה, וכדומה.

בעיניים שלי, חוק זה אם יעבור, קידוש ה' הוא לא יביא, את ההיפך מכך כן. מה שאני מתקשה להבין זה אם אך לפני שבועות ספורים הסכימו אפילו יו"ר ש"ס אריה דרעי ויו"ר הקואליציה ח"כ אופיר כ"ץ, להקפיא את החוק נוכח הביקורת הציבורית הגדולה, מה קרה עתה שהם ייתנו יד להעביר את הנוסח של החוק גם אם בדרך של תקנות? אולי חשבו שהציבור נרדם בשמירה? ואם מישהו יגיד לי שדרעי עסוק כל כולו בנושא הביטחוני (אני בטוח שהוא עוסק בו, וטוב שכך), והוא לא יודע על מה אני מדבר פה – לא אאמין.

לא בטוח שהתגובה חייבת להיות עכשיו. מה רע בלתת לאיראנים קצת להזיע ולצפות ולחשוש? גם ברור ששמירה על הקואליציה שהקימה ארה"ב לצורך ההגנה על ישראל מפני התקפת הטילים מאיראן, היא אינטרס ישראלי מובהק

מי בעד ומי נגד

אם חשבנו שסמוטריץ' ובן גביר הפטריוטים יהיו הראשונים להתנגד לחוק הגיוס כפי שהובא בזמנו על דעת החרדים להצבעה בכנסת, התברר כי כללי המשחק בפוליטיקה 'מאוד אכזריים', וגם שני שרים מכובדים אלה עמדו לכאורה לתמוך בחוק הגיוס שאמור היה להמשיך בפטור הגורף ומעצבן של צעירים חרדיים משירות בצה"ל.

השבוע התברר כי אולי איתמר בן גביר 'יחזור בתשובה' ויתנגד לחוק הגיוס, ואם הוא וחבריו לסיעתו יתנגדו, החוק לא יוכל לעבור. תשאלו, מה קרה? ההייתה לו איזו הארה? איזו הבנה חדשה שלא ייתכן להמשיך עם העוול הזה של פטור גורף לחרדים? מצטער לאכזב. הרקע למחשבה אולי לא לתמוך בחוק הגיוס הוא מאבק שיש לו עם עמיתו (ויריבו) סמוטריץ' על עניין של סמכויות. בזמנו, כשכל אחד מהם קיבל את המשרד שלו, סוכם כי האגף לאכיפת מקרקעין, זה האגף ששולח פקחים ושוטרים לעשות סדר עם מפרי חוק הבנייה, בדגש על היישובים הערביים, יעבור ממשרדו של סמוטריץ' (מה הוא בכלל עושה שם?) למשרד לביטחון פנים של בן גביר (האמת? נשמע הגיוני יותר, ייעודי יותר). בן גביר, כידוע, אוהב לעשות סדר. ראו את השקט בכבישי הנגב, למשל. הסמכות על האכיפה בכל הקשור לבנייה הבלתי חוקית במגזר הערבי היא כ'כפפה ליד' עבורו. כמעט התגשמות חלום. ומכיוון ש'הסכמים יש לכבד', בן גביר עומד על כך שמה שסוכם, יבוצע. העניין הזה היה אמור לעבור בשבוע שעבר בכנסת, אלא שברגע האחרון הוא הורד מסדר היום. נציגי הסיעות החרדיות הודיעו לבן גביר, בדחילו ורחימו, כי הם לא יאפשרו את העברת הרשות לאכיפה למשרד לביטחון לאומי. לטענתם, לכל דבר יש מחיר. רוצה אכיפה? תן את חוק 'הקומה הכשרה', זו שמתעסקת עם הטלפונים הכשרים, שמכניסה המון כסף וכוח למאעכרים במגזר החרדי. ומכיוון שבן גביר נמנה לכאורה עם חברי הכנסת שלא מתלהבים מהחוק הזה, הם מחזירים לו במטבע אחר, בעניין אכיפת חוקי הבנייה. מקורבי בן גביר מאשימים את הסיעות החרדיות שלא חוק ה'קומה הכשרה' הוא העניין, אלא דיל שלהם, לכאורה, עם הסיעות הערביות, שהבטיחו לתמוך בחוק הקומה הכשרה תמורת אי העברת סמכויות האכיפה לבן גביר.

נכון לתחילת השבוע, נוכח הקפאת העברת הסמכויות כאמור, הודיעה סיעת עוצמה יהודית ליו"ר הכנסת כי היא אינה מחויבת למשמעת הקואליציונית, ותצביע כראות עיניה. חכו להזמנה חברית של נתניהו לבן גביר, והכל יסתדר. אבל מה שמטריד באמת: על עניין סמכויות האכיפה במקרקעין עומדת לכאורה התנגדותו של בן גביר או תמיכתו בחוק הגיוס. מעניין.

זכויות של איזה אזרח?

ה"אגודה לזכויות האזרח" עתרה לבג"ץ נגד השר איתמר בן גביר וטענה שמפרוץ המלחמה הנוכחית, המחבלים הכלואים בבתי הכלא / המעצר בישראל "סובלים מתזונה חלקית וירודה, לא מסופקים להם פירות". רחמנות, ממש. בא לי לבכות. בחייאת, "אגודת זכויות האזרח". על איזה אזרחים אתה מנסים להגן פה, בדיוק? על מחבלי הנוחבה? ישראלים ששוחררו מכלא חמאס בעזה דיווחו כי האוכל שקיבלו במשורה היה רבע פיתה, איזה תמר מצ'וקמק, לפעמים טיפה אורז וקצת מים. כל אחד מהם שחזר אחרי חודש או חודש וקצת בכלא, חזר עם כמה ק"ג פחות מכפי שהיה. ואלה אזרחיות, אזרחים, ילדים וזקנים תמימים שנישבו מביתם. למה, למען ה', למחבלים הסדיסטיים האלה מגיע גרם אחד יותר? באחריות, לא מגיע להם, ונמסר כי הם מקבלים בדיוק מה שמחייב החוק הבינלאומי. פה בן גביר צודק באלף אחוז. כולי תקווה שגם בג"ץ יחשוב כך.

הפוסט נקווה שיהיה חג שמח הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

ליבי-ליבי על אלה שמתקשים להיפרד מצפייה בלתי פוסקת בערוצי החדשות השונים. משש בבוקר ועד חצות, עם כמה הפסקות קטנות באמצע, ברברת רודפת ברברת. מומחים ומומחים מטעם עצמם מנתחים, מפרשנים, וחוזר חלילה. הפסדנו, ניצחנו, רפיח עכשיו, לא רפיח, ניתוחים ללא הפסקה. אני לא מכיר אף אחד שהשתכנע ממה ששמע. כל אחד יוצא משעות הציפייה האלה בדיוק כפי שנכנס אליהם עם עמדותיו שלו, רק יותר מודאג.

אם לסכם את הדברים בעיניים שלי (שלא בהכרח רואות טוב יותר מאחרים), המצב הוא כזה: אנחנו בעיצומה של מערכה רב-זירתית קשה (עזה, סוריה, לבנון, איראן, סוריה, עיראק, יו"ש, ירדן(?) שכחנו מישהו?) שלא עומדת להסתיים בקרוב. למרות הדיבורים הגבוהים על הרתעה, בשטח לא בדיוק נראה שאויבינו מורתעים מאיתנו. צריך לעבוד קשה כדי להחזיר את ההרתעה. (ורק אח"כ המפונים מהצפון יהיו מוכנים לשמוע על אפשרות חזרתם הביתה). כך גם על שיקום היחסים הבינלאומיים של ישראל, שהם חלק ממרכיב הביטחון שלנו. "פסע מהניצחון" (נתניהו, השבוע)? מהפה שלו לאלוקים. למרבה הצער, זה לא נראה. גם הרמטכ"ל לא חושב שאנחנו רק במרחק של צעד.

אין אחד שיודע מתי יהיה 'היום שאחרי' המלחמה, היום שאחרי שישובו החטופים לביתם, מי על רגליו ומי ח"ו בארון. היום שאחרי שיוסר האיום בצפון. היום שלרבבות המפונים בצפון יתאפשר לחזור לביתם או למה שנשאר ממנו. מה שבטוח, גם אז לא יהיה קל. המועקה המאפיינת כיום רבים מאזרחי המדינה, לא במהרה תירפא. ייקח זמן עד שהפצעים יגלידו. שלא לדבר על הזמן וכוחות הנפש שיידרשו לריפוי הנפשי, והפיזי. גם לא יהיה קל לצפות בכל כך הרבה הלוויות של חטופים שיוחזרו מתים משבי חמאס, לא קל יהיה לראות חלק מהחטופים במצב הבריאותי והנפשי שלהם עת יחזרו. כן, כולל נשים אחרי מה שעוללו להן המחבלים הנאצים בעזה.

גם הכרסום בתמיכה המדינית שהייתה לישראל בתחילת המערכה נשחק עד דק. מעבר לעיכובים באספקת נשק לישראל, יהיו לכך גם היבטים משפטיים. סכנה של צווי מעצר בחו"ל תרחף על אלפי חיילים בסדיר ובמילואים. עפ"י דיווח של מיכאל שמש מתאגיד 'כאן', הושלמה הכשרתם של עשרה עורכי דין חרדים שישמשו קציני משפטים בצה״ל. ולא נגענו בהיבטים הביטחוניים. מה יהיה בעזה ב'יום שאחרי'? האם חמאס יצליח במאמציו להלהיט את גזרת יו"ש, האם השלטונות בירדן יצליחו לדכא את הניסיונות להבריח מגבולם עם ישראל כמויות אדירות של נשק, כולל מטעני חבלה מהסוג שהכרנו במלחמת לבנון, ועוד ועוד. היום שאחרי. ההרגשה היום היא שהרבה יותר גרוע כבר לא יכול להיות. אמן. הלוואי.

גם הכרסום בתמיכה המדינית שהייתה לישראל בתחילת המערכה נשחק עד דק. מעבר לעיכובים באספקת נשק לישראל, יהיו לכך גם היבטים משפטיים. סכנה של צווי מעצר בחו"ל תרחף על אלפי חיילים בסדיר ובמילואים

הצליחו לסנדל את דרעי?

שמונה מנהיגים רוחניים הכי בולטים של ש"ס, מהם שלושה חברים ב'מועצת החכמים' של התנועה, הוציאו הודעה חריפה נגד גיוס לצה"ל, גם לא של אותם שלא יושבים ולומדים תורה. הם אף מגדירים את התוכנית למסלולים ייעודיים כתוכנית זדונית במטרה לצמצם את מספר שומרי התורה. הרבנים האלה הוסיפו: "אסור להסכים על שום פשרה בנושא הגיוס, ואין להיכנס עימם במו"מ בזה כלל". והשיא: "לא יעלה על הדעת להסכים על מכסות, יעדים או מסלולים אזרחיים, וכדומה אפילו לבחורים חלשים". מה שנקרא, מפרקים את המועדון. את הגשר. שחור על גבי לבן. קצת מפתיע, בהתחשב במקובלה שדווקא ציבור גדול של ש"ס כן משרת בצה"ל, כך אפילו מרבית חברי הכנסת שלה.

אז, מה קרה? הרבנים האלה התחרדו עוד יותר? הפרשנויות שרווחו להודעתם הן הבאות: ראשית, הם הבינו כי הליטאים האשכנזים יצליחו באמצעות הפוליטיקאים שלהם להמשיך להשתמט משירות בצה"ל ו'יקריבו' את הספרדים, שהם יהיו ב'מכסות'. אזי החליטו הרבנים הספרדיים: לא מוכנים להיות 'בשר התותחים' של האשכנזים החרדים; שנית, בהודעתם רצו רבנים אלה לסנדל את אריה דרעי, שהידיעות שרווחות הן שהוא יחד עם השר לשעבר אטיאס קרובים למתווה מוסכם של גיוס חלקי. האם דרעי יהין להתכחש לפסק ההלכה שלהם? רה"מ נתניהו נזדעק וקיים ישיבה עם חברי הכנסת של הסיעות החרדיות האשכנזיות, וישב גם עם סמוטריץ' ובן גביר. על גנץ מופעלים לחצים כבדים שייסוג מעמדתו שלא להגיש לכנסת חוק גיוס חדש ללא הסכמת בני גנץ. המשחק הפוליטי יכול להימשך, לכל היותר, עד הדיון בבג"ץ, שנקבע לחודש מאי. ההערכה היא שגם אם גנץ ואיזנקוט יפרשו מהממשלה כביכול על עניין חוק הגיוס (מה שמתאים להם אלקטורלית), עדיין הממשלה תשרוד, כי יש לה 64 גם בלעדיהם. האבן הראשונה שיכולה להקריס את הממשלה היא של הסיעות החרדיות, אם יחליטו לרוץ על הדגל הזה של חוק גיוס לבחירות חדשות או שבן גביר יחליט, למשל על עניין ההשתהות בכניסה לרפיח, שזה הזמן המתאים לו לקטוף את ההבטחות שמעניקים לו הסקרים. אבל במציאות שלנו, כמעט הכל לוט בערפל. גם מה יקרה בעוד שעה. לך תדע.

אין רגע דל

כולם כאן שוברים את הראש איך מדינת ישראל האדירה על צבאה המהולל שלא נערך כדבעי למתקפת הטרור של חמאס, איך לא קראנו נכון את כל ההתרעות שהגיעו בזמן אמת, כפי שהזהירו התצפיתניות בבסיס שעל הגבול וכפי שהזהירו אנשי מודיעין מעטים. יש שיגידו הקונצפציה, יש שיגידו ההתנשאות, היוהרה של ישראל, ולא פחות מכך הזלזול בחמאס. האם מה שלא למדנו מלקחי מלחמת יום כיפור, נלמד עתה נוכח טבח שמחת תורה? לפי הדברים שנראים עתה, לא בטוח.

אז הנה דיווח שפורסם השבוע ב"ניו יורק טיימס", מהעיתונים המהימנים והחשובים בעולם. העיתון תיאר את שרשרת הברחות הנשק שהקימו משמרות המהפכה האיראניות בשנתיים האחרונות, לשם החדרתם בכמות גדולה מאוד מאיראן לשטחי יהודה ושומרון, דרך ירדן. כידוע, גבולה של ישראל עם ירדן הוא ארוך במיוחד, רובו ללא גדר, ולמעשה הוא פרוץ, ומדי לילה מתקיימות בו הברחות של סמים, ולא רק. בכתבה ב"ניו יורק טיימס" צוין כי בין השאר מפעילים האיראנים מערך של פעילי מודיעין, וההברחות מבוצעות בפועל על ידי קבוצות בדואים חמושות שחוצות את הגבול לישראל. המטרה של איראן בהקשר הזה היא לצייד פלשתינים ביהודה ושומרון בכמה שיותר כלי נשק ולהפוך אותם לזירת הלחימה והעימות הבא של ישראל. כידוע, בימים האחרונים גברו ניסיונות הפיגוע ברחבי יו"ש. גם ביישובים שבתוך מה שהיה הקו הירוק גוברת החרדה, ובקבוצות וואטסאפ של יישובים הסמוכים לקלקיליה מובעים לא מעט חששות ממחבל שיגיע באיזה דאון או מרעין בישין אחר. בגזרת יו"ש יש כוחות גדולים של חיילים (נכון להיום הרבה יותר מאשר בעזה, 4 חטיבות לעומת אחת שנותרה בעזה), ומדי לילה נערכות פשיטות על מחבלים פלשתינים מועדים לפורענות. בימים אלה מסיימים את הרמדאן, אל-פיטר ובקרוב הימים הרגישים שלנו – פסח, יום הזיכרון ויום העצמאות. עוד גזרה מאתגרת במיוחד, כאילו לא די בעזה, בצפון ובהתכוננות לתגובה האיראנית על חיסול הבכיר שלהם.

הפוסט עתיד לוט בערפל הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

ליבי ליבי עם משפחות החטופים. אני לא יודע איך הייתי מתנהג לו הייתי אחד מהם. בעיניים שלי, הקו החדש שחלקן בחרו, והדגש הוא על 'חלקן', לא בטוח שיקדם את מאבקן הכל כך צודק.

ראשית, בהכנסת הדרישה לבחירות כאן ועכשיו, הן מפסידות תמיכה אזרחים לא מעטים ששותפים למאבק לשחרור החטופים, אך סבורים שבזמן מלחמה, בחירות זה הדבר האחרון שנחוץ. בהיבט הפוליטי, גם לא נראה שגנץ ואיזנקוט ימהרו לעזוב את הספינה הטובעת. אפילו החרדים, חרף הצו שניתן בבג"ץ בעניין הגיוס לצה"ל והפסקת התקציבים לישיבות, אינם ממהרים להניח את המפתחות, אלא ינסו למצות עד תום את האפשרות להסדיר את העניין מתוך הישיבה בממשלה. נכון, הלחץ בהפגנות שהולכות ונהיות סוערות יותר ויותר, מופנה לא רק כלפי הממשלה והכנסת אלא גם כלפי הציבור הרחב, מתוך תקווה שיתעורר, ייצא מהאדישות ויצטרף למחאה ברחובות. אני מעריך שזה אומנם ילך ויתרחב. דא עקא, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שסינוואר וחבר מרעיו (כולל חיזבאללה ואף מדינות במערב) מתרגמים את המהומות ברחובות ישראל כעדות לחולשה בחברה בישראל, לקרע ההולך ומעמיק, כפי שהעידו מחבלי נוחבה שנשבו, שזה מה שדחף אותם לצאת לטבח ב-7 באוקטובר. אז, עם יד על הלב, זה שווה?

ועוד, מה חשים נוכח הכמעט מלחמת אחים הזו ברחובות, חיילינו שנלחמים בחאן יונס ובמקומות אחרים, אלה שמחרפים נפשם במאמץ לחלץ גופה של ישראלי/ת ומוכנים להקריב חייהם בשביל המטרה הזו? מה הם חשים כשהם רואים את הקרע בעם הולך ומעמיק מחדש, כאילו שכחנו את 7 באוקטובר? זה זורק אותי לקהלת פרק ג': "עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק". אני בוחר ב"עת לחבוק". קטונתי מלייעץ מה כן נכון וניתן לעשות. הרבה יותר קל לומר מה לא – לא "להשליך אבנים". לא להבעיר מדורות בכבישים וגם לא בלבבות.

משהו יזוז?

גם לתפיסתי, אני הקטן, נושא הגיוס לצה"ל הוא עניין שלא בג"ץ צריך להכריע בו. זהו תפקידה של הכנסת. שופטי בג"ץ לדורותיהם חשבו כך, ובמשך עשרות שנים נמנעו מלתת הלכה פסוקה בעניין. כבר השופט יצחק כהן אמר בזמנו כי "השאלה אם יש או אין לגייס תלמידי ישיבות, היא ביסודה בעיה ציבורית, שיש להשאיר אותה בידי הגורמים הפוליטיים, שמתפקידם להכריע בעניין זה". זו הסיבה שהשופטים לדורותיהם רק ניסו לכוון את חברי בית המחוקקים שיוציאו כבר מתחת ידיהם איזה משהו שלא יזעק עד השמיים באפליה שבו, בחוסר השוויוניות שבו. עתה, כך נראה, כלו כל הקיצין. משראו השופטים את היחס הלא רציני של הממשלה לנושא, ולאחר כל הדחיות שנתנו במהלך השנים, החליטו לעשות מעשה. אי אפשר לחשוד בשופטי בג"ץ, עם כל היותם מורמים מעם, שהם עיוורים למה שקורה בעם. בשני הצדדים. אצל החרדים מזה ואצל "השאר" מזה.

בעיניים שלי, הצו משבוע שעבר היה מעין "קריאת השכמה ואזהרה" לכל הצדדים. לראש הממשלה ולשריו הרלוונטיים, לציבור החרדי ובעיקר למנהיגיו הרוחניים והפוליטיים, וכן לצה"ל. מה שהיה – לא יהיה. קחו עצמכם בידיים, גלו רצינות, תראו כיוון חיובי, שמשהו סביר זז, ובהסכמה, אז יש סיכוי שאנחנו בג"ץ "נבלע" את זה. לטעמי, הן נתניהו, שזקוק לאצבעות של המפלגות החרדיות, והן המנהיגות החרדית, היו חייבים את הירייה באקדח המעשן הזה. אם יתעשתו, לא בטוח שהאקדח יירה גם במערכה השלישית. ובחדריי חדרים אכן יש מגעים.

בתחושת בטן, אני סבור שמשהו יזוז. גם על דעת חלק מהמנהיגות החרדית. למשל, הסכמה על הקמת ישיבות הסדר חרדיות בבקעת הירדן ובאזורים סמוכים לגבולות אחרים. התלמידים שם יעברו הכשרה צבאית בסיסית, ויאבטחו את האיזור. זה ישחרר גדודי מילואים למשימות אחרות. יוסי יהושע כתב ב'ידיעות אחרונות', ששוקלים להקים לצעירים חרדים ישיבות כאלה ביו"ש, במסגרת אזרחית ייחודית שתוקם,  (על כל ההקפדות הנדרשות), והתלמידים האלה יהיו חלק משמעותי מההגנה המרחבית ביו"ש. שוב, הרבה גדודים יתפנו למשימות אחרות. הוזכרה גם האפשרות להקים גדוד חרדי נוסף על 'נצח יהודה', פתיחת מסלולים ייעודיים נוספים כמו אלה שכבר פועלים בהצלחה רבה בחיל האוויר וב-8200. דובר על הקמת יחידה מיוחדת לחרדים שתתפעל את כל העניינים הטכניים של מטוסי הקרב, ובמישור האזרחי דובר על אפשרות של הכנסת זק"א וארגוני התנדבות חרדיים נוספים למסגרת ממלכתית מחייבת, ועוד ועוד. אני רוצה להאמין שגם בקרב חלק מההנהגה החרדית נפל האסימון שמה שהיה הוא לא מה שיהיה.

ובצד השני, הן בצה"ל והן בנו, שקצה נפשנו מהיעדר השוויון בנטל, צריכים להתאפק מלפרוק את הכעס האצור על המשתמטים, ולהכיל את זה שלא ניתן לשנות אורח חיים ומוסכמות של 75 שנה בהינף פסק דין אחד. דרושה פה אבולוציה ולא רבולוציה. לדוגמה, אם כיום בשנה מתגייסים 1,300 חרדים מתוך שנתון של 13,000 צעירים, בשנה הראשונה יש להגדיל ל-3,000 מתגייסים, אחר כך באלף נוספים בכל שנה, עד מספר הגיוני, נאמר של כמחצית משנתון הגיוס. אחר כך נדבר על ההמשך, מתוך הבנה והסכמה שמכסה מסוימת של עילויים יהיו פטורים לגמרי משירות. כל השאר – יחויבו בשירות צבאי או אזרחי (מותאמים לאורח חייהם), וייעשה מאמץ למצוא לכל אחד את המסגרת המתאימה לו.

תשאלו, איך ההערכה הזו שלך מסתדרת עם כל ההתבטאויות של המנהיגים החרדים מאז פסיקת בג"ץ ששוללים גיוס מכל וכל? הם באמת שוללים, וימשיכו להתבטא כך. ולא לדאוג, אף אחד מהם לא יארוז את המזוודות ויברח לגולה. יהיו הפגנות, יהיו צעקות, יהיו אולטימטומים פוליטיים, אבל בשטח תחל התעוררות. מלמטה. הציבור החרדי כבר אינו דבק אחד (כמו שה'סרוג' אינו אחד). ההליכה בעיניים עצומות אחר המנהיגים הרוחניים כבר לא מה שהייתה פעם. רבים גם במגזר החרדי כבר מפנימים שהחיים הם לא שחור-לבן. יש הרבה גוונים של אפור. ראו כמה מכוני מחקר חרדיים מחפשים לנווט את הספינה החדשה של החרדים המודרניים. כך יש גם כמה וכמה רבנים מהמגזר שפועלים תוך תיאום מלא עם המדור המיוחד לחרדים בצה"ל להביא לשם חברה' מתאימים, חלקם איכותיים. אם לא נסתמך רק על התקשורת החרדית והרגילה, אלא באמת נתפוס שיחות אקראיות עם חרדים צעירים שנפגוש ברפטינג על הירדן או בסקי בשווייץ, או ניזום מפגשים כאלה עם חרדים מודרניים בשכונה, ניווכח כי יש על מה לדבר. כולל על גיוס, במגבלות, כמובן. וזו יכולה להיות התחלה טובה.

לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שסינוואר וחבר מרעיו מתרגמים את המהומות ברחובות ישראל כעדות לחולשה בחברה בישראל, לקרע ההולך ומעמיק

אותו אמסלם, אותה עתירה

למי שתהה לאן נעלם כבוד השר דודי אמסלם, הנה אנשי בשורה אנחנו: אמסלם כאן, ומרגיש ב"ה טוב. אחרי פסיקת בג"ץ בנוגע לגיוס חרדים, הגיש אמסלם עתירה לבג"ץ נגד שר הביטחון יואב גלנט, 'הפוקד' ונגד היועמ"ש, בדרישה שיגייסו לצה"ל או לשירות הלאומי גם צעירים ערביי ישראל. לא שאלתי את אמסלם, אבל אני מסתכן בהערכה שגם הוא לא בדיוק רוצה לראות רבבות צעירים ערביים עם נשק צה"לי. אבל, אמסלם שוב מחפש צומי, ומה אכפת לו להציג את בג"ץ ואת המדינה באור מגוחך לכאורה, העיקר שהחברים ייתנו לו צ'פחה.

לו הייתי חרדי, הייתי נפגע עד עומקי נשמתי מההשוואה שאמסלם עשה כאן בין חרדים לערבים. אמסלם הסביר: "החלטתי לעתור לבג"ץ, מכיוון שציבור הערבים בישראל זכאי לזכויות שמקבל כל אזרח ישראלי, אולם לא נושא בשוויון בנטל בכל הנוגע לחובת הגיוס לצבא. אני לא בונה על המוסד הזה, שאני קורא לו 'היכל הצבועים', אבל מעניין אותי לראות כיצד יצליחו לברוח הפעם מקבלת החלטה, אחרי ההחלטה שקיבלו בנוגע לגיוס חרדים… אני בעד ליצור שוויון בנטל, כך שכלל האזרחים במדינה הזכאים לזכויות יישאו בנטל הגיוס לצה"ל או בשירות לאומי (אלא אם כן קיבלו פטור או דחיית שירות כפי שהחוק מאפשר), ובכך ימלאו את חובתם האזרחית". אגב, כבר ב-2022 הגיש אמסלם, אז 'רק' חבר כנסת, עתירה בדיוק באותו עניין, עם אותו עורך דין. אז בג"ץ זרק אותם בנימוקים טכניים שלא מיצו את הנושא טרם פנייה לבג"ץ. מה עשו מאז כדי להתגבר על העניין הטכני? פנו במכתב לשר הביטחון וליועצת המשפטית לממשלה. הא ותו לא. האם בג"ץ יקבל צעד כה מורכב זה כמיצוי ההליכים טרם פנייה לבג"ץ? מסופקני. האם, למשל, אמסלם, שנבחר להיות משקיף כמעט קבוע בקבינט, העלה שם את הנושא? בעיניים שלי, סוגיית מה יתרמו ערביי ישראל היא סוגיה (נכון לעכשיו החרדים מקבלים הרבה יותר) שצריך להידרש אליה, ויש בהחלט מקום לתבוע יותר שירות אזרחי שלהם, ולו בקהילה הערבית, ויש המון מה לעשות שם. אני מקווה שבעיתוי מתאים גם זה יגיע, וגם זה יתקדם קמעא קמעא. אינשאללה. ואז, גם דודי אמסלם יהיה מבסוט. בעז"ה.

הפוסט להנמיך את גובה הלהבות, ועכשיו הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

חמאס דחה את ההסכמה הישראלית להצעה האמריקנית, ועל פניו נראה כי המו"מ לשחרור החטופים שוב נקלע למבוי סתום, אולי אף עמוק מקודמו. פרשנים מנתחים שלסינוואר לא בוער כלום. מצד אחד, לא ממש אכפת לו מהסבל שעובר על מיליון פלשתינים וחצי בעזה; מצד שני, הוא רואה שביידן ונתניהו כבר לא, הוא רואה שכמה מדינות אירופיות כבר הפסיקו לשלוח נשק לישראל, הוא רואה שההתקפות של צה"ל בעזה כבר לא מה שהיו. הוא מקווה שחילופי האש הטורדניים בגבול הצפון יתלקחו למתקפה אחת גדולה של חיזבאללה על ישראל, והוא גם מודע הן לרגישות הישראלית לחטופים והן לקרע ההולך ומתחזק בחברה הישראלית, כך שלתפיסתו – הזמן פועל לטובתו. כל יום שעובר, מדינת ישראל, בהנהגת הממשלה הזו, שוקעת עוד צעד בביצה העכורה. איך אפשר להוכיח לו שהוא טועה?

לענ"ד, קודם כל בזה שנחזור להיות ביחד. שנפסיק לריב. שנשדר חוסן. אפשרי? לצערי, כבר לא בטוח. להרגשתי, זה כבר לא כן ביבי, לא ביבי. ההרגשה (ומשתדל להיות אובייקטיבי) היא שהחברה הישראלית אכולה, מפורדת, מפוררת, שבורה. שמעתי על התארגנות חדשה-ישנה להפגין מול הכנסת עד נפילת הממשלה. אני מעריך שרבבות יהיו שם, ורבבות אחרים יפגינו מולם נגדם. ובין לבין, מחוק הגיוס המלוטש לא ייצא שום דבר רציני. הפראיירים גם מתים וגם מתחלפים, וה'מיוחסים' ימשיכו לעמוד מהצד ומצפונם ימשיך להיות נקי (לא ברור לי איך).

אחד מבניי חזר השבוע לשירות מילואים בן 45 יום בצפון בתום 'חופשה' של פחות מחודש לאחר שירות של 4 חודשים במילואים, והבן של שכני, ממשפחה חרדית, באותו גיל של בני, ממשיך בעיסוקיו, שהם לא בדיוק חבישת בית המדרש, לא ביום ולא בלילה. גם אני, שדואג לבני, לחבריו ולמדינה, מרגיש פראייר. מה יהיה? לא יודע, לא יכול לדעת, אף אחד לא יכול לדעת.

בעיניים שלי, ייקח הרבה זמן עד שהפצעים כאן יגלידו, עד שהשברים יתאחו. נקודת המפנה תהיה שאלת חוק ההשתמטות מצה"ל. אם החוק, שמן הסתם יחוקק גג בחודשים הקרובים, בזכות איום בג"ץ, יכניס כמה אלפי צעירים חרדים לצה"ל (וכמובן, צה"ל מחויב להיערך לכך עם מיוחדות ושאר מילוי תנאים ייחודיים לאוכלוסייה ייחודית זו) – טוב ויפה. גם אם המהלך יתבצע באופן הדרגתי; אבל אם, כמו שזה נראה, הפוליטיקה החרדית שוב תנצח ומה שהיה עם חוק הגיוס הוא מה שיהיה – לא יהיה פה יום אחד של שקט, ולטעמי, בצדק. די, נמאס, נמאס, נמאס.

ציפיות נמוכות

האמת, אין לי הרבה ציפיות מחברי הכנסת של 'יהדות התורה' בכל הקשור לחוק הגיוס הבעל"ט (אני מקווה). לא רק שקשה להשתחרר מאידיאולוגיות ומהשקפות המדריכות אותם מבית אבא, יש גם את עניין הציות המלא והעיוור (הם בטח יגידו מתוך בחירה, הערכה  ורצון) לגדולי התורה שלהם. אוקיי. ובכל זאת, טבח 7 באוקטובר, מה שקדם לו, מה שאחריו, התסיסה בציבור – כל אלה אינם מזיזים לכם? לא גרמו לכם לעשות 'חשיבה מחדש', ולו טיפ טיפה?

אני שם על השולחן את מה שהייתי מצפה מכם כמינימום: שאתם, נבחרי הציבור החרדים הפוליטיים, תתכנסו לחדר סגור ולא תצאו ממנו עד שתקבלו החלטה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים – "אנחנו, חברי הכנסת של הציבור החרדי, נוביל מלחמת חורמה בשקרים ובתחמונים, בטריקים ובשטיקים בכל הקשור לרישום תלמידים פיקטיבי, מתן קצבאות פיקטיבי, מתן פטורים פיקטיביים להתחמקות משירות בצה"ל וכדומה. באנו לבער את השקר והמרמה ממחננו. 'מדבר שקר תרחק' אמור להיות נר לרגלינו. תהליך הריפוי (מול הישיבות, המשפחות והצעירים) עלול להיות כואב, אך הוא הכרחי. זה המינימום שאנחנו, הציבור החרדי, מחויבים למדינה שלנו שנקלעה למאבק קיומי ממש; מאידך גיסא, נעמוד כחומה בצורה על כך שכל תלמיד ישיבה רציני יוכל להתמיד בלימודו". חלמתי. אני יודע, חלומות לא תמיד מתממשים. ובכל זאת, בעיניים שלי, זה המעט שבמעט שהם חייבים לעשות, גם אם לדברים אלו לא יהיה אפקט משמעותי.

מחוק הגיוס המלוטש לא ייצא שום דבר רציני. הפראיירים גם מתים וגם מתחלפים, וה'מיוחסים' ימשיכו לעמוד מהצד ומצפונם ימשיך להיות נקי

בחירות עכשיו?

לרבים נמאס מנתניהו ומחבריו לממשלה, והם מייחלים לבחירות עכשיו. אתמול, לא מחר. לא סתם נמאס. להבנתם, כל רגע נוסף שלו על הגה השלטון זה נזק מצטבר מצרפי למדינת ישראל, עד כדי סיכון קיומה (המשבר מול ביידן, למשל); לעומתם, מוקיריו עדיין רואים בו מנהיג דגול ("מי חוץ ממנו יעז להראות לנשיא ארה"ב מי שולט בישראל") וחפצים בהמשך שלטונו. מבחינתם, לעד. הסקרים שאינם מפרגנים לו ולתנועתו הליכוד, הם אולי נכונים להיום, בטח אינם רלוונטיים לעוד כמה חודשים או שנה פלוס, המועד שבו יתקיימו בחירות, שכן הם אינם כוללים גם רשימות חדשות שנמצאות כעת בהליך היריון תחילי או מתקדם. כאלה שהוריהן הם מפקדים וחיילים שנלחמו בעזה, סיכנו חייהם למען המדינה, והם חוששים יותר לעתידה ולחברה כאן מאשר לקפח את חייהם במלחמה מול חמאס. לדעת הפרשנים, לא התפטרותו של גדעון סער מהממשלה ולא זו שאולי תבוא של גנץ ואיזנקוט יגרמו למפץ הגדול. רק שאלת אי-גיוס החרדים. המפתח לכאורה בידי חברי הכנסת החרדיים ובעיקר גדולי התורה שלהם. "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות".

הפוסט כביש ללא מוצא לפניך הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

ברגע האחרון, החליטו בקואליציה שלא להעלות לדיון בוועדה ביום שלישי את "חוק הרבנים" ובמשמעות האמיתית שלו – חוק הג'ובים לרבנים, בעיקר 'מקורבים' לש"ס ולמפלגות החרדיות והחרד"לית. ברגע האחרון קלטו שם שיש גבול למה שאפשר לעשות מהמקפצה (ויסלחו לי הקוראים על המטאפורה, לא מצאתי משהו עדין יותר), הבחינו כי גם בקואליציה בכלל ובליכוד בפרט יש כמה חברי כנסת שלא ייתנו ידם למחטף הזה, בטח לא שעה שנמשכת הלחימה בעזה, שעה ש-134 החטופים עדיין בשבי חמאס, שעה שעשרות אלפי ישראלים מהצפון ומעוטף ישראל פליטים מבתיהם, שעה שהכל חוששים שמצפון עוד צפויה להיפתח רעה. וזה עוד לפני שדנים בכלל בשאלת הצורך, ההיגיון ואף המוסר (אם ישנו, לא בטוח) בחוק הזה, כפי שניסו לקמבן לנו אותו.

בגדול, משמעות החוק הזה היא ביטול כל 'מקצה השיפורים' שהכניס בזמנו השר מתן כהנא בתחום בחירת רבנים; המשמעות היא ש(בעיקר) שרי ש"ס ופקידיה יוסיפו בין 600 ל-800 משרות רבני שכונות די בכל אתר ואתר (באמת, מי צריך את זה?); משמעות החוק היא מתן הרבה יותר כוח בידי שר הדתות על חשבון תושבי היישוב הספציפי ועוד רעות חלות. אך מכיוון שהעניין נדחה, לא נחפור בזה עתה. רק נתהה: זה מה שיש למפלגת הציונות הדתית, שנציגה ח"כ שמחה רוטמן ניסה להפיל עלינו עתה את החוק הזה, לעשות? הם באמת חושבים שם שהציבור הדתי לאומי, שאותו הם מתיימרים לייצג, זה מה שחסר לו בחיים? זה, וחוק גיוס חדש שימשיך לפטור צעירים חרדיים משירות בצה"ל? זה, וששר האוצר ה'סרוג' יסכים להמשיך לתקצב עמותות המעודדות המשך השתמטות מצה"ל?

בעיניים שלי, כשרואים את אלה ושומעים את הביקורות הפומביות בשפה לא מכובדת כלפי מי שעומד בראש צבא ישראל, לא קשה להבין למה המפלגה הזו, שניכסה בזמנו את השם 'הציונות הדתית', לטעמי בחוכמה אך במרמה, נמצאת מהצד הדרומי של אחוז החסימה. ואני רק שואל: אז מנסים עתה לקיים את "חטוף ואכול כי מחר (אחרי הבחירות הבעל"ט, מתי?) נימחק"?

צו 8

"מה תכתוב במדור לאחר שיסתיימו הבחירות לרבנות הראשית?", ספק התעניין, ספק מתח ביקורת של קורא משועמם, חבר יקר שעה שעשינו דרכנו בצוותא מתפילת השבת כל אחד לביתו שלו. "דיה לשמחה בשעתה", חשבתי לעצמי, תוך שאני מקווה שאלה שייבחרו לתפקיד הרבנים הראשיים לישראל אכן יהיו אנשים ראויים, ושהם יתפקדו בצורה הכי טובה שיש למען עם ישראל כולו, ואז לא אצטרך להזכירם חדשות לבקרים, ולגנאי, במדור זה.

וזה לא שתמיד, ובטח נכון לעכשיו, אין נושאים חשובים בהרבה, נתניהו וממשלתו לדוגמה (אם אתם מתעקשים). וזה נכון שגם בהם אני עוסק פה ושם, אבל יש שני אבלים: האחד – היות שקיבלתי על עצמי שכל עוד המלחמה נמשכת, אשתדל שלא להוסיף כאב ודכדוך על זה הקיים, אני ממעט לעסוק בממשלה ובעומד בראשה על התנהלותם ומחדליהם; האבל השני – את כל אלה תמצאו הרבה בעיתונים ובמדיה הכללית. לתפיסתי, נכון ש'שבתון' ייתן במה ויעסוק בעיקר בנושאים שבנפשה של הציונות הדתית (התנועה, לא המפלגה), ולכן אני מתעקש על נושאים אלה. ואני אכן חושב, שגיוס צעירים חרדיים וזהותה של הרבנות הראשית הם שני נושאים חשובים מאוד, הן לציבור "שלנו" והן למדינה כולה. ולכן מי שיתמיד בקריאת המדור, יקבל הרבה מהתבשיל הזה.

כתבתי בגיליון הקודם, שבעיניים שלי, אם משהו טוב ייצא מהתבטאותו של הרב יצחק יוסף, זו העובדה שכמה וכמה רבנים חשובים בציונות הדתית הגיבו בלא מורא ובקול צלול וברור לדבריו. דבר שהם נמנעו ממנו תמיד. הרבנים אמרו, ולתפיסתי אנחנו צריכים לשמוע ו"לשרשר" זאת. ממש כמו פוסט שאהבנו. ולמה אני מכוון?

להבנתי, אם יבוא שינוי בגיוס חרדים הוא לא יבוא בכפייה, גם לא מהפוליטיקאים החרדיים. בנושא זה הם כמעט מקרה אבוד, גם אם כמס שפתיים יביאו הבנות מסוימות. מכסות וכדומה. לענ"ד, התיקון יבוא מהשטח. וכאן, לתפיסתי, יש לנו ה'סרוגים' תפקיד חשוב. אני מעריך מראש שהדברים הבאים יישמעו (ייקראו) לחלקכם הזויים, אבל אני בוחר ללכת על זה (מקסימום תגידו שזה היה ברוח שטות של פורים).

ובכן, מה התפקיד 'שלנו'? יש כיום לא מעט צעירים שגדלו בבתים חרדיים, אבל הם לא בדיוק "העתק-הדבק" של הסבים או האבות שלהם. הם הרבה יותר מעורים בחברה הישראלית, הם הרבה יותר נפגשים עם אנשים שלא מהמגזר החרדי, הם חשופים לאינטרנט ולמה שקורה מחוץ לגטו החרדי, חלקם עובדים (ב'שחור' או עם תלוש ישיר או פיקטיבי), לרבים מהם יש חברים שהתגייסו לצבא והם כבר לא 'מוקצה' עבורם, אולי אפילו להיפך.

לענ"ד, אליהם צריך להגיע. להם צריך להציב מראה מול הפנים ולשאול: "אתה לא מתבייש להשתמט? באיזו זכות? הרי אתה לא בדיוק לומד כל היום. איך אתה ישן בלילה, כשמסביב נהרגים בקרבות חילונים, 'סרוגים', ואילו אתה מבלה כאן עם חברים בקניון או ברפטינג על הירדן? מה באמת מונע ממך להתגייס – מה יגידו ברחוב? שזה יפגע בשידוך?" ועוד רשימה של שאלות. את השאלות האלה וקשות יותר, אנחנו צריכים להטיח בפני הצעירים האלה. באהבה, כמובן.

אנחנו פוגשים אותם – בשכונה, חלקנו גם במקום העבודה, בטיולים ברחבי המדינה, בבית הכנסת השכונתי, במופעים של אברהם פריד ודומיו. פשוט, לפתוח איתם בשיחות. גם היה מתאים לי, למשל, שרבני קהילות 'סרוגות' יקדישו לכך את דרשת השבת. שיעסקו בכך גם בישיבות התיכוניות, באולפנות, במכינות, בתנועות הנוער הדתיות, בני עקיבא, עזרא ואריאל. החבר'ה הצעירים שם יפגשו את "אחיהם" החרדיים המודרניים, ונכון וראוי שיידעו כיצד להתמודד עם סוגיה זו. "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה", ולא רק בהיבט התורני. גם המוסרי, החברתי. לענ"ד, זהו ה'צו 8' שלנו. ואם כל זה נראה לכם שטויות, בפורים מותר להשתטות או לחיות באשליות.

ללמוד מבית המדרש הציוני

כיוון הרבה יותר רציני, המעיד כי דברים ממשיים אכן מתרחשים, ניתן ללמוד ממאמרו המקיף והמרתק של הרב אלחנן ניר, עורך מוסף 'שבת' של 'מקור ראשון', בשבת שעברה. הרב אלחנן ניר הוא גם ראש בית המדרש "נהלך ברג"ש" לבחורים ולאברכים חרדים, הפועל בישיבת ההסדר 'שיח יצחק'. זה הוקם לפני 9 שנים מתוך כוונה להביא את רוחו של בית המדרש הציוני-דתי אל בתי המדרש החרדיים.

במאמרו 'ברית לא קדושה' במוסף 'שבת' בשבת שעברה, הוא קורא למי שמשלבים ספרא וסייפא, ובעיקר לנציגיהם בכנסת, להתייצב כעת מול הציבור החרדי בתביעה בלתי מתפשרת: הגיע הזמן להתבגר (ולהתגייס). הרב ניר מעיד כי המסר המרכזי שעולה מתלמידיו-חבריו הצעירים מהעולם החרדי הוא ש"השכפ"ץ שנציגי הציבור הדתי-לאומי מספקים להנהגה החרדית ולתקציבי הישיבות והכוללים אינו מסייע לציבור הזה אלא להיפך, מעכב את התפתחותו… החשש מזיקה אל המציאות יצר את 'חברת הלומדים', שאליה מוכוונים כל בני החברה החרדית על אף ברור לכל כי התמסרות ללימודים מפרכים ואינטנסיביים נכונים אך למעטים. הסיפור המרכזי אינו הלימוד, אלא עצם ההימנעות מהזיקה אל הרחוב והתרבות החיצונית. רק כך אפשר להינצל מהמבול השוטף בחוץ. לא התלמוד עיקר אלא הבדלנות…".

הרב אלחנן ניר מציע שלוש תחנות לתיקון המצב: אחת – להתנות תקצובו של מוסד חינוכי בהקניית מקצועות של "קומת אדם" (מדע וטבע, חשבון ושפות, לשון ולימודים הומניים) ועמידה ברף מבחנים שיוודאו שהלימודים מתקיימים כראוי; השנייה – אחריות. לצמצם את התקצוב למוסד חינוכי שבוגריו אינם משתתפים במלחמתה של מדינת ישראל, לא כעונש אלא כהבנה שהמציאות שנכפתה על המדינה מחייבת שינוי תקציבי, וכי רק דרך הכלכלה וצמצום הברז התקציבי עשוי להתרחש שינוי; והתחנה השלישית – שותפות במלחמה. לייצא את עולם ישיבות ההסדר לעולם החרדי. להקים ישיבות הסדר במתכונת זהה לצעירים חרדיים. בנוסף, על הצבא להפסיק לראות עצמו ככור היתוך. עליו כן לאפשר לצעירים החרדיים שמתגייסים שמירה מלאה על אורח החיים החרדי. לתפיסתו, כל עוד פקודת השירות המשותף תישאר כפי שהיא, יהיה קשה לתבוע גיוס חרדי המוני.

הרב אלחנן ניר מסיים את מאמרו המכונן (מומלץ מאוד לקרוא ובעיון, הוא עלה לרשת ב'מקור ראשון') במילים של תלמיד ישיבה ליטאית בולטת בירושלים, שקרא את המאמר לפני פרסומו ב'מקור ראשון', וכתב לו: "זה הזמן להזמין כמה שיותר בחורים דתיים לעולם הישיבות הדתי-לאומי, ולהכיר להם שישנה מעטפת דתית חזקה שיודעת לשלב גם תורה וגם צבא. זה הזמן לתת מענה לנפשות צעירות המבקשות תורת חיים, ולחשוף בפניהן את בית המדרש הדתי-לאומי המובחר והגדוש בהשקפה, ואשר מקיים תורה עכשווית אליה שואף דור העתיד החרדי. הציבור הדתי-לאומי צריך לשדר לנו: שנינו מתרגשים מסוגיות אביי ורבא בנשים ובנזיקין, אז למה שלא נסחב יחד גם את המג"א ("מגן אברהם", מפרשני השולחן ערוך) וגם את המא"ג?"

אוי, סמוטריץ', סמוטריץ'

לזכותו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', אני יכול לומר שמהתרשמותי הוא בחור מוכשר וישר. בכלל זה, אומר מה שהוא חושב. בהרבה פעמים, אני לא בטוח שהוא חושב מספיק ולעומק לפני שהוא מדבר, והרגשתי לגביו היא שלשונו מקדימה את מלאכת ערבול התאים האפורים שבמוחו האיכותי. אבל, מכיוון שהמונופול על המחשבה, בטח הנכונה, ועל האמת הצרופה, אינו בידיי דווקא, לך תדע. אולי הוא צודק ואני שוגה. לזכותו (ובעיניים שלי, אין הרבה זכויות שאני יכול לייחס לו מאז נתמנה לשר) אומר כי להבנתי הוא בין השרים הבודדים, בטח הבולט שבהם, שאומר בפומבי מה שהוא חושב, גם אם זה יפגע בו פוליטית. אפילו בבייס. ודומני כי הסקרים מוכיחים זאת. שר דומיננטי כל כך, עם חשיפה ציבורית אולי הגבוהה ביותר שיש, וברוב מוחלט של הסקרים נמצא מתחת לאחוז החסימה. ובכל זאת, ממשיך לצעוק בטוויטר ובכיכר העיר את מה שהוא מאמין בו. סביר שהכי מתסכל אותו זה שאיתמר בן גביר בסקרים קרוב לחצות את הקו. לא את קו אחוז החסימה אלא את קו עשרת המנדטים.

סמוטריץ' יצא השבוע על הרמטכ"ל, רב-אלוף הרצי הלוי, בנושא עשרות המינויים שהרמטכ"ל ביקש לעשות (ועשה). וכה אמר בעניין מיודענו סמוטריץ' בחדשות 12: "המטה הכללי הנוכחי נכשל טוטאלית ב-7 באוקטובר, והוא לא יעצב את צה"ל של הדור הבא ולא ימנה את המפקדים של התיקון. אין אמון בהם לדבר הזה. אנחנו מגבים אותם באופן מוחלט לנהל את המלחמה ולנצח הא ותו לא. אימהות ששולחות את ילדיהם לצבא צריכות לדעת שיש אמון במי שממנה. אני חושב שהרמטכ״ל היה צריך לדעת לבד שאין לו מנדט לכך".

בישיבת הקבינט שר הביטחון יואב גלנט לא נשאר חייב לו: "אתה פוגע בביטחון ישראל וחותר תחת מערכת הביטחון מסיבות פוליטיות בלבד. זה חמור תמיד ובפרט במלחמה. לא אאפשר לאף אחד להפוך את צה"ל למיליציה בשירות גורם כזה או אחר". השר בני גנץ אמר לו: "אתה עושה דה-לגיטימציה לצבא". ונתניהו? בסוף הדיון, רק לאחר שסמוטריץ' שטף את הרמטכ"ל, סיכם ראש הממשלה בנימין נתניהו את הדיון וגיבה את הרמטכ"ל ואמר שאף אחד לא יכול להתערב לו במינויים. חשבתם שסמוטריץ' לא ידע זאת מראש, שהמינויים בצבא הם בידי הרמטכ"ל? ידע גם ידע, אולי חשב או קיווה שהרמטכ"ל יקבל רגליים קרות. נו, באמת, הוא עמד ועומד באתגרים קשים יותר. אגב, הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי נכח בדיון, בקבינט, שמע את הוויכוח, אך לא אמר מילה. אח"כ, בהודעה מצולמת לתקשורת, הבהיר הרמטכ"ל כי סבב המינויים יתבצע כמתוכנן: "צה"ל במלחמה. עצירת המינויים תפגע גם ביכולת של צה"ל להילחם. לא נכון לפגוע בצה"ל, בטח שלא בזמן מלחמה..".

הוא הוסיף: "כמפקד הצבא, יש לי את כל הסמכות והאחריות לשלוח היום ובכל יום אנשים לשדה הקרב, כמובן גם למנות אנשים. חשוב לומר, צה"ל הוא הארגון הגדול במדינה, הוא נמצא במלחמה. את הרצף הזה חייבים להמשיך. יש לנו אנשים שנפגעו ושצריכים לסיים את תפקידם – צריך להחליף אותם". סוף ציטוט.

מודה, חשתי מאוד שלא בנוח לשמוע ביקורת, לטעמי מתנשאת, זו על הרמטכ"ל, ועוד בזמן לחימה, ועוד מסמוטריץ'. לא, עניין שירותו הקצר והלא קרבי במיוחד של סמוטריץ' בזמנו, אינו נוגע לעניין ואינו מוריד מזכותו ואולי גם מחובתו כחבר הקבינט לשאול שאלות ואף למתוח ביקורת, גם על הרמטכ"ל, במקום שהוא חושב. מה שעשה לי כאבי בטן בעניין זה היא העובדה הפשוטה שסמוטריץ' עצמו הוא שר בממשלה הזו, ובדיוק כמו שהרמטכ"ל אחראי (צבאית) במחדל 7 באוקטובר, כך גם כל אחד בממשלה הזו, וסמוטריץ' בתוכם, אחראים באי מתן הגנה כדבעי לאזרחים, וגם במחדל הטיפול במפונים מדרום ומצפון.

הרמטכ"ל כבר הודיע כי הוא רואה עצמו נושא באחריות, לא שמענו משפט דומה מנתניהו ומרבים משריו. כן, בעיניים שלי, זכותו של סמוטריץ' לבקר את הרמטכ"ל (הגם שאני לא בטוח שבעניין המינויים יש על מה), אבל דומני שנכון היה לעשות זאת בחדרים סגורים ולא לרוץ לצייץ, ויותר חשוב – טול קורה מבין עיניך. קרא לראש הממשלה להתפטר, קרא לבחירות עכשיו, התכבד ותתפטר גם אתה, ואז – באותו משפט – שלח את הרמטכ"ל והקצונה הבכירה הביתה. יחד איתכם.

אבל עוד נקודה: על מינוי עשרות הקצינים הבכירים, לא מחליט הרמטכ"ל לבד. נעשית עבודת הכנה מקיפה ויסודית. מתקיימים דיונים ארוכים על שיבוצים, מגבשים חוות דעת של מפקדים ופיקודים על כל מועמד ומועמד לכל תפקיד, בודקים את הרזומה של כל אחד, כיצד תפקד בתפקידיו הקודמים, מקיימים סדנאות עם פסיכולוגים, מקבלים הערכות של עמיתים ועוד ועוד. ואז מגיעות ההמלצות לפורום מטכ"ל, המונה קרוב ל-20 קצינים בכירים מאוד. וכשאלה מגבשים את המלצתם, הכל עובר לאישור של שר הביטחון. ברצותו יאשר, ברצותו – ידחה. האם יש ביטוח שכל מינוי ומינוי יתברר כהצלחה גדולה? אין ביטוח. כבר למדנו שגם מינויים שנראו כמבטיחים ביותר, פעמים לא סיפקו את הסחורה. אבל כולנו בני אדם, ורק מי שלא עושה לא שוגה.

ועוד, האם סמוטריץ', לפני שיצא נגד המינויים שהוביל הרמטכ"ל, עבר על רשימת המועמדים ומצא פסול בכולם? במרביתם? האם ניסה לבדוק עם מי שצריך, למה וכמה? האם סמוטריץ' חשב מה השפעת הזובור שהוא עושה לרמטכ"ל על חיילים ומפקדים בשטחי הלחימה?

האם סמוטריץ' סבור שיש להמתין עד סוף המלחמה כדי להחליף את הרמטכ"ל, ואו אז לבצע את המינויים? האם הוא יודע מתי היא תסתיים? האם הוא יודע בוודאות שאין צורך מבצעי להחליף כאן, מייד ועכשיו קצינים בכירים?

ונקודה אחרונה: באחד מנאומיו לפני שהממשלה הורכבה אמר סמוטריץ' שאם הוא יהיה שר ביטחון יהיו הרבה תתי-אלופים ואלופים דתיים. "מזה אתם מפחדים", שאל/התריס. אולי זה העניין? אם כן, יתכבד כבודו למצוא דרכים אחרות, מכובדות יותר, לדאוג להם.

שישובו בשלום ובמהרה

כשגיליון זה יורד לדפוס, יום שלישי, מתנהלים מגעים בקטאר על עסקת חטופים. ולוואי שכבר ישובו הביתה. אין מתאים מפורים לכך.

הפוסט בעיניים של מוטי: משלוח מנות של בעיות הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

האמת, מהראשון לציון, הרב יצחק יוסף, כבר מזמן אינני מצפה לכלום. ברזומה שלו לא מעט הצהרות מעצבנות, פוגעניות, מזלזלות. על חלקן התחרט ("הסביר") אח"כ, אבל בשורה התחתונה, זה האיש. כגודל גדלותו בפוסקים (כך מעידים עליו מביני דבר בהלכה), כך חולשתו (וזו המילה הכי עדינה שמצאתי) בהבנת תפקידו כרב בכלל וכרב ראשי לישראל, בפרט. ראשי לישראל, גם של 'מזרוחניקים', גם של חובשי כיפה שקופה.

בעיניים שלי, בהתבטאות כמו זו של מוצ"ש האחרון ("אם יכפו עלינו להתגייס ניסע לחו"ל"), הרב יצחק יוסף גרם לחילול ה' עצום. להגברת השנאה מהדת ומהדתיים. חראם. אבל עליו כבר אין, לטעמי, מה להלין. זה האיש. מה הוא נזעק פתאום? מישהו מתכוון לגייס את כל הצעירים החרדים, גם אלה שבאמת תורתם אומנותם? אף אחד לא מתכוון, וגם לא רוצה.

ה"אמיצים" מדברים על אותם צעירים שרשומים בישיבות החרדיות, אך בתכל'ס נמצאים שם פחות או יותר כמו שאני נמצא שם. וגם אם כן נמצאים פה ושם, סוגיות אביי ורבא מעסיקות אותם אולי אפילו פחות משהן מעסיקות אותי. הם, שרבים מהם עובדים או מחלטרים בעבודות מזדמנות, מוזמנים אחר כבוד ללבוש את מדי צבא ההגנה לישראל. זה יהיה גם לכבודם. האם גם על אלה מנסה הרב יצחק יוסף לגונן, ל"הציל" מידי צה"ל הכופרות? הרי גם כמה פוליטיקאים חרדיים הכריזו שאין להם בעיה עם זה שצה"ל יגייס את המשתמטים האלה. איך בדיוק? אם ראשי הישיבות לא יעידו על פלונים ואלמונים שהם בטלנים, איך יידע צה"ל לקחת אותם ולא את הל"ווניקים? והאם יעלה על דעתכם שראש ישיבה מסוים יכין 'רשימת בטלנים' שכזו ויעבירה לרשויות הגיוס של צה"ל? ברור לכם שלא. ולא רק מטעמי 'אמונה' וחשש ש'יתקלקלו' בצבא.

הנה סיבה לא פחות חשובה בעיניים של חלקם לפחות: מדינת ישראל מעבירה לישיבות החרדיות סכומי עתק בכמה צינורות. אחד, כללי. ושני, עפ"י רישומי התלמידים והאברכים. גם החלק שמעבירה המדינה מדי חודש בחודשו עבור האברך שליט"א, עובר דרך קופת הישיבה, והיא – במקרים רבים אחרי שלוקחת 'מעשר', מעבירה לאברך את 'מה שנשאר'. כלומר, כל תלמיד שיורד מהרשימה זה הפסד כספי נטו לישיבה. זו הסיבה שהפוליטיקאים החרדיים לא ייתנו למשרד האוצר לשנות את השיטה, כך שהכסף יועבר ישירות לתלמידים בלי 'תיווך' משרד הישיבה (הנה הזדמנות לשר האוצר סמוטריץ', המכיר את השיטה, לשנות, לשם שמיים). זו כנראה גם הסיבה שממש לא אוהבים שם את ביקורות הפתע של רשויות המדינה. מכיר כל תלמיד את הקוד הישיבתי המושמע בשנייה שנודע למאן דהוא על ביקורת בפתח. מזעיקים את החפיפניקים, ואולם בית המדרש מתמלא תוך דקות "יש מאין". אמר לי תלמיד מסוים, שלו יספרו את מספר הסטנדים בישיבה – מעמדים שעליהם מניח התלמיד את הגמרא – יראו כי מספרם נמוך משמעותית ממספר הרשומים בישיבה. ובהיגיון פשוט, המסקנה ברורה.

ובחזרה לכבוד הרב יצחק יוסף: בעיניים שלי, משהו טוב יצא מההתבטאות הנלוזה שלו. רבנים חשובים בציונות הדתית הזימו את הקביעה ההלכתית כביכול שלו, והוכיחו גם שהפעם מדובר במלחמת מצווה, שבה כידוע יוצא אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. בנוסף, גם הביאו את תלמידי-לוחמי ישיבות ההסדר כהוכחה לשילוב אמיתי של ספרא וסייפא כדרך עולם נכונה, מוסרית וראויה (למעוניינים מוצע לראות מאמרו של הרב אהרן ליכטנשטיין על דרכן של ישבות ההסדר ב'תחומין').

לענ"ד, ההתמודדות מול הרב יצחק יוסף צריכה להיות בתוכנו. פשוט – לקיים את "והתעלמת". להפסיק להזמינו להעביר שיעורי תורה במוסדות הציוניים, לא להזמינו להכנסות ספרי תורה ולאירועים שונים. הגיע הזמן (כבר מזמן) שרבני המגזר הסרוג יפסיקו לעלות אליו לרגל לברר סוגיות הלכתיות (יש ב"ה מספיק כוחות טובים במגזר), בקיצור: להקים חומה בינו לבין הציבור הסרוג, שרבים מתוכו משלבים ספרא וסייפא כדרך חיים ומלכתחילה.

אבל, אני מציע לעשות מהלימון לימונדה ולהוציא משהו חיובי מהסיפור הזה. עוד פחות משלושה חודשים אמורות להתקיים (אם ש"ס לא ינסו שוב לדחות) הבחירות לרבנות הראשית. אלה שייבחרו (ריבונו של עולם, בשביל מה שניים? לא מספיק אחד?) יהיו 'כרטיס הביקור' שלנו בעשור הקרוב. בגוף הבוחר גם 70 נציגי ציבור, כמו ראשי ערים ומועצות, שלא בהכרח הולכים להצביע בעיניים עצומות כי רב איקס או וואי אמר להם.

לענ"ד, מתבקש שכל מי מאנ"ש (פרטי או נציג ציבור) שמכיר נציג שהולך להצביע בבחירות לרבנים הראשיים, ש'יתלבש' עליו וישכנעו שלא לבחור במועמד שלא היה בצבא או בכזה שמצדד בהמשך הפטור הגורף לצעירים חרדיים. הגיע זמן הגאולה.

על (אי) התאמתו של הרב יצחק יוסף לתפקיד רב ראשי לישראל, או כל תפקיד ציבורי אחר, מיותר להכביר מילים. לקראת סיום הקדנציה הזו שלו, הייתי מציע שילבש שכפ"ץ ושייקחו אותו ברכב ממוגן לסיור בין הלוחמים הגיבורים שלנו בעזה. שיסתכל להם בלבן של העיניים, ויבקש מהם ברכה.

שחרר נצרה

מעבר לגלי ההדף התקשורתיים להצהרתו של הרב יצחק יוסף, מה עוד? על מה השפיעו? לצערי, די ברור ש(כמעט) אף צעיר חרדי לא יגויס בכפייה. גם ברור שלא נראה תנועה המונית של חרדים משתמטים עורקים לחו"ל. הם חכמים ויודעים ששם עוד פחות בטוח, שלא לדבר על זה ששם אף ממשלה (ככל שאני יודע) לא מרעיפה כל כך הרבה תמיכות וקצבאות בחינם. גם ברור שקידוש ה' לא יצאה מדבריו, ולו בגרם אחד.

מה שכן, לא מן הנמנע שדבריו בעת הזו תרתיע כמה מבכירי ש"ס שעסקו בשבועות האחרונים באמונה בהשגת מתווה גיוס שיוכלו כולם לחיות איתו (בהם השר לשעבר אריאל אטיאס), להמשיך לקדם את הנושא, שכן מי ירצה להסתבך עם הרב יצחק יוסף. וכמובן, ככל שאלה יתבצרו בהתנגדותם, המחנה השני, רוב אזרחי ישראל, יתחזקו בדרישתם לשוויון (אפילו יחסי, קצת) בנטל. וכזכור, גם בג"ץ ממתין. ושלא לדבר על כך שחוק הגיוס, בכוחו להביא לפירוק הממשלה מוקדם מכפי שנתניהו תכנן, שכן אם המפלגות החרדיות לא יסכימו לחוק, הן לא יוכלו להרשות לעצמן להישאר בקואליציה. מה שנקרא: בהחלט יכול להיות שייצא שכרו (נאומו) של הרב יצחק יוסף, בהפסדו של הציבור החרדי.

ואפרופו יצר ההישרדות: היועצת המשפטית לממשלה כבר הבהירה לבג"ץ שבהיעדר חוק גיוס חדש, היא לא תתיר המשך העברת הכסף לישיבות. וכידוע, אם אין קמח אין תורה. השרים ה'סרוגים', סמוטריץ' את בן גביר, כבר צייצו כי במקרה זה הם ימצאו עוקף בג"ץ להמשך העברת הכסף לישיבות. גם רה"מ נתניהו, שאולי מתחיל להרגיש כי הכיסא קצת מתנדנד, הבהיר לפוליטיקאים החרדים כי באם תונף חרב הקיצוץ האמור, הוא מתחייב להם שבהמשך הכסף הזה יועבר אליהם רטרואקטיבית (ככל שידוע, לא אמר אם גם בריבית נשך). מילא נתניהו, יו"ר הציונות הדתית וחברו נותנים גב להמשך ההשתמטות ההמונית משירות בצה"ל? בושה, בושה, בושה.

הייתי מציע לרב יצחק יוסף שילבש שכפ"ץ ושייקחו אותו ברכב ממוגן לסיור בין הלוחמים שלנו בעזה. שיסתכל להם בלבן של העיניים, ויבקש מהם ברכה

קמעה קמעה

לא רק גאולתן של ישראל קמעה קמעה, גם השתלבותם של צעירים חרדיים בצה"ל. נכון, המספרים היום קטנים, מגוחכים. לעומת זאת, נתונים רשמיים מצביעים על כך ש-57% מהחרדים הגברים עובדים (בלי לספור את העבודה השחורה). טוב להם, וטוב גם למדינה (גם מקבלת מיסים, גם פוחת הצורך במימון סוציאלי לגווניו). בעבר המספרים היו קטנים בהרבה. זה אמור להיות קהל היעד של המתגייסים לשירות צבאי.

עזבו כרגע את החוליות הקשות שם, הפלג הירושלמי ודומיו. פנו לצעירים "פתוחים", אלה שמכירים אינטרנט לא פחות טוב מאיתנו, שנפגשים גם עם מי שאינם חרדים, שלומדים, שעושים עסקים. בטוח שחלק מהם רק מחכים לחכה. מה שכן, על הצבא להיערך מראש, כבר מאתמול, לאפשרות שכמה אלפי חרדים צעירים יגידו: "הנני". זה יתחיל במאות בודדות, ואלה יהיו השגרירים לאלפים, אי"ה. היערכות מתאימה של הצבא מראש אך תאיץ את המהלך (כשרות מתאימה, טהרת הגברים ככל שניתן, זמן ללימוד ולתפילות כמובן, מפקדים שמבינים 'חרדית', מקצועות שיכשירו את חלקם לאזרחות, רבנים מוערכים שילוו אותם ועוד).

זמן לזקיפות קומה?

נוכח המשבר החברתי שעברה המדינה עד פרוץ המלחמה, נוכח המשבר הצפוי סביב סוגיית חוק הגיוס, נוכח מה שעשוי להתחולל כאן סביב ועדת חקירה למחדלים שקדמו ל-7 באוקטובר ולאחריה, נוכח מה שנראה כמשבר אמון עמוק בין חלקים רבים בציבור להנהגה האזרחית, השיפוטית, ואולי אף הצבאית – אולי הגיע זמנה של הציונות הדתית השפויה לקום ולהוביל? אותה ציונות דתית שהייתה המקף המחבר – כמטאפורה של יוסף בורג בזמנו? לשאלה אם יש היום את הצורך בכך, תשובתי היא: בוודאי, אולי יותר מבעבר. אם יש לאנשים רציניים בתוכה (כאלה שכרגע מחוץ למערכת) את הכוחות והנכונות ליטול את המושכות, בזה אני לא בטוח.

ברק חירם

תא"ל ברק חירם הוא, לכל הדעות, אחד הקצינים המבריקים בצה"ל. ב-7 באוקטובר הוא היה בין הקצינים הבכירים הראשונים שירדו לשטח מיוזמתם והחלו לפקד על כוחות מזדמנים תוך גילויי גבורה וסיכון עצמם. בבארי, תוך כדי קרב עם מחבלי הנוחבה, הוא נתן הוראה לירות פגז טנק על בית שבו החזיקו מחבלי הנוחבה בבני ערובה. זו הייתה תמונת הקרב שהבין.

לא עבר זמן, וברשתות החלו קריאות להדיחו. השבוע פורסם כי הרמטכ"ל הורה לאלוף פיקוד דרום לתת הערה פיקודית לתא"ל חירם על שהורה להפציץ את האוניברסיטה בעזה שמתחתיה נתגלתה רשת מנהרות מסועפת. לא, לא היה שם ולו סטודנט אחד. מלחמה. ומנהרות. אז למה הערה? כי על פי הפרוטוקול, כשמדובר במבנה ציבורי שכזה יש לקבל אישור מראש.

אני לא מבין הרבה בביטחון, אבל יוסי יהושע, פרשן צבאי ב'ידיעות אחרונות', כן. הנה תגובתו לעניין, כפי שאמר בגלי ישראל: "יש טעם לפגם בזה שמטכ"ל שכשל את הכישלון החמור ביותר מאז הקמת מדינת ישראל וסיבך אותנו באירוע שהתנהלות אחרת שלו באותו לילה הייתה מביאה תוצאה אחרת – אותו מטכ"ל מעניש עכשיו מפקדים שקמו הסתערו וניסו לתקן תוך סיכון חייהם את הפשלה הגדולה הזו. תחשבו איך זה עובר למפקדים שקמו ונלחמו על החיים שלהם. האם זה המטכ"ל שיכול עכשיו לתחקר, כשתכף יתעסקו במחדלים שלו עצמו ב-7 באוקטובר?!" יש במגזר המצביעים על מקום מגורי משפחתו של חירם כסיבה האמיתית לזה ש'מחפשים אותו'. ניחשתם נכון, מה שנקרא "התנחלות". כמו לוחמים גיבורים רבים נוספים. היש דברים בגו? כך או כך, לפחות עד כה, תא"ל ברק חירם נחשב להבטחה ענקית בצבא. מינימום אלוף.

הפוסט בעיניים של מוטי: כבוד הרב, קפוץ לעזה הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

תהיה זו טעות להתרשם משאגות "נמות ולא נתגייס", שצעקו כמה מתוך עשרות חברי 'הפלג הירושלמי', ולהקיש מכך שזו העמדה הרווחת במגזר החרדי. הפלג הזה הוא אחד מהקיצוניים המתבדלים שבחרדים, מיעוט ממש. הטינה שמתסיסיו חשים כלפי ההנהגה החרדית, בעיקר הפוליטית אבל גם הרבנית, גדולה לאין שיעור מזו שהם חשים כלפיי ושכמותי, ה'מזרוחניק'. אותנו 'לא סופרים', כפשוטו, אנחנו לא בקבוצת ההתייחסות שלהם.

בעיניים שלהם, עיקר העימות הוא מול אותם מנהיגים חרדיים שעשו צעד או שניים לכיוון החברה הישראלית הלא חרדית. לוקחים כספים מהשלטון, והרבה, למשל. איכא דאמריי, שגם חסימות הכבישים מוכוונות קודם כל כלפי ההנהגה הרוחנית החרדית ה'רגילה': הנה ראו, הצבנו קו ברור נגד כל התפשרות בעניין הגיוס, ועכשיו נראה אתכם (המנהיגים החרדיים שלא בפלג) מתפשרים בנושא. תעזו – תסתבכו גם איתנו. סביר שלכן המפגינים האלה התאהבו בצומת גהה. בני ברק, שם ישבו, עפ"י ההגדה של פסח, התלמידים של רבי עקיבא ותכננו את המרד (לפי אחד הפירושים), שם יושבת כיום ההנהגה החרדית.

בעיניים שלי, מההנהגה הרוחנית של החרדים אין לצפות ל'היתר פומבי' וברור להתגייס, גם לא לאלה שלא בדיוק משכימים ומערבים בבתי המדרש. שתי דוגמאות שימחישו זאת: תוך כדי הלחימה בחמאס בעזה, נטל מאיר שוורץ, מג"ד וראש מכינה קדם צבאית, יוזמה והלך (כמובן לאחר תיאום) לביתו של אחד מגדולי הדור הרב הירש, וביקש שיתיר לצעירים חרדיים ולו להשתתף בלוויות של חללי צה"ל, ולחלופין לבקר חיילים שנפצעו. הרב נשמע ואף נראה המום מעצם ההצעה, וכה השיב: "לבקר פצוע? הוא (תלמיד הישיבה) אדם רגיש, הוא יראה פצוע, הוא לא יוכל אח"כ לחיות". תוספת שלי: אוי, ויי, זמייר. וגדול הדור הרב ברגמן, שנשאל על גיוס חרדים, השיב: "לא נסכים לשום דבר בגיוס, לא יעזור להם כלום". סוף ציטוט (להם? להם ולא לו, מתוך שהוציא את עצמו מהכלל, כפר בעיקר. כלומר, אל תבלבלו לי את המוח, בעניין הגיוס, בתרגום שלי לעברית רחוב). לא צריך להיות חכם גדול להבין שמהגדויילים, לא תצמח הישועה/הרפואה/פתרון סביר.

אולי הפוליטיקאים החרדיים קצת יותר מציאותיים מרבותיהם? סביר שכן, בכל הקשור לחיי המעשה, אבל כל מהותם, הקריירה שלהם, תלויה במה יאמרו רבותיהם, גם אם יחשבו אחרת. ולשכנע בעניין את הגדויילים – חבל"ז. ולהפסיד קולות מהבייס – חבל כפול שבע. אכן, יש כמה פוליטיקאים חרדיים לא מעטים שכבר הכריזו בהזדמנויות שונות, שאלה שלא באמת לומדים כמו שצריך – "קחו אותם". כלומר, אין לנו התנגדות. אם אתם, הצבא, יודעים איך להגיע אליהם, תנסו.

בעיניים שלי, זה כמו ללכת עם ולהרגיש בלי. למה? קל להגיד כשיודעים מראש את התמונה: מאות צעירים צובאים על הג'יפ שבא לשלוף צעיר חרדי, ולך תזהה אותו. גם מג"בניק משופשף יוותר. החלק האופטימי שבי עוד רוצה להאמין שמתישהו יקום מנהיג פוליטי חרדי ויגיע להבנות עם ראשי ישיבות מהמיינסטרים החרדי על העברת שחנ"שים (שיחות נפש) לכל אותם 10, 20, 30 אחוזים של צעירים בטלנים (שבתכל'ס גם גורמים לתדמית הישיבה יותר נזק מתועלת), שיתגייסו לשירות לאומי כלשהו – אזרחי או צבאי – כמשימה חינוכית, לאומית ואישית. על המדינה יהיה כמובן להתאים את המסלולים, ואני מאמין שזה יקרה אם באמת תגיע מסה של צעירים חרדיים מדי שנה. 20 אחוז משנתון (בתור התחלה) זה משהו בין 2,000 ל-2,500 בחורים. וזה משמעותי. גם החומה הסינית לא נבנתה ביום אחד.

מה שבעיניים שלי יותר ריאלי, זה שההתפכחות תבוא דווקא מצד הצעירים האלה עצמם. המלחמה הנוכחית לא משאירה גם את הרחוב החרדי אדיש. לדוגמה: עד למלחמה, חייל חרדי שהתגייס לצבא והגיע לחופשה בביתו שבריכוז חרדי, היה במקרים רבים מחליף את המדים לבגדים 'רגילים', כדי שלא לבייש את המשפחה. בחודשים האחרונים, חיילים במדים המסתובבים עם נשק ברחובות בני ברק ובריכוזי חרדים אחרים, מתקבלים באהבה רבה ואף במבטי הערכה. להרגשתי, שם, בקרב הצעירים האלה צריך לעשות עבודת שטח, וחזקה על מי שאמון על הנושא שיידע להפעיל 'סוכני גיוס' בדיוק כפי שנהוג בהייטק עם 'ציידי עובדים'. כאלה שיודעים לדבר עם הצעירים האלה חרדית בגובה העיניים, יודעים מה נוגע להם פנימה.

דומני שהיום כבר מוסכם על הכל שההיגד "תורתו אומנותו" הוא לא יותר מסיסמה נבובה בכל הקשור לאי התגייסותם של צעירים חרדיים לצבא. מה שבאמת עומד מאחורי השתמטות זו הוא החשש של המשפחות ושל הצעירים ששירות בצבא הוא מתכון כמעט בטוח לירידה משמעותית ברמה הדתית והאמונית, עד כדי חילון ממש, כשגם 'שביל הזהב' ('סרוגים'?) הוא עבור אותן משפחות לא פחות מאסון. אם להיות כנים, יש לחשש זה על מה לסמוך, בטח אם מדובר ביחידות שאינן הומוגניות לציבור החרדי, וכנראה גם בהן. בעיניים שלי, הצבא צריך להתמודד עם חשש זה ביושר, והצבא התמודד עם בעיות גדולות בהרבה. צריך רק הבנה ורצון לכך.

ולשורה התחתונה: כששעון בג"ץ מתקדם במהירות, והתקשורת לא מפסיקה להעלות ולפמפם סוגיה זו (לטעמי בצדק, וגם אני רואה כשליחות לעשות זאת), סביר שלא יהיה מנוס אלא לחוקק חוק גיוס חדש שיפסיק סוף-סוף את העוול הזה של פטור גורף לצעירים חרדיים. גם סביר, לענ"ד, שבכפייה לא ניתן (וגם לא רצוי) יהיה לגייס את מי שליבו אינו שלם עם זה ואף סולד מזה. חייל טוב לא ייצא ממנו. תגידו, גם הרבה חיילים חילוניים וסרוגים לא בטוח היו מתגייסים לו ניתנה בידיהם הבחירה? נכון, אבל לגביהם לפחות דרך חינוכם וכל החברה שלהם מכוונת לגיוס, מעודדת אותו ומוקירה אותו. וזה שוני משמעותי.

דומני שהיום כבר מוסכם על הכל שההיגד "תורתו אומנותו" הוא לא יותר מסיסמה נבובה בכל הקשור לאי התגייסותם של צעירים חרדיים לצבא

אם חוק גיוס חדש כן, אך כפייה לא – מה כן, כאן ועכשיו? לטעמי, הכפלת הגמול הכספי וההטבות תוך כדי שירות ואחריו לחיילים בכלל ולחיילים לוחמים בפרט, תעשה קודם כל צדק עם המשרתים ועשויה גם לעודד את המגזר החרדי להתגייס. באותה המידה, בעיניים שלי, שלילת הטבות כספיות מהמדינה (לא שלילה טוטאלית, די באקסטרות שהפוליטיקאים החרדיים הצליחו להשיג) ממי שיכול לשרת ובוחר שלא לעשות כן, היא לגיטימית. כפי שאמר פעם מיודענו ביבי בעניין אחר: ייתנו (שירות אזרחי או צבאי) – יקבלו (מלוא החופן תקציבים, מענקים, קצבאות); לא ייתנו – יקבלו רק את המינימום ההכרחי, בלי שום העדפה מגזרית/ קואליציונית. ואז, תשאלו, איך תקום קואליציה/ממשלה, אם החרדים לא יבואו? או שיפסיקו עם החרמות ויסתדרו בלעדיהם, או שגם הסיעות החרדיות ייאלצו להכיר את שריר הגמישות והוויתורים. אם אינני טועה, מדיווחים על שיחות בחדרים הסגורים עולה כי על 'מכסות' גיוס לישיבות כבר מוכנים לשמוע.

והקומפוט של קטע זה: היועצת המשפטית לממשלה הכריזה בבג"ץ, כזכור, שאם לא יקודם עד סוף מרץ חוק גיוס חדש שיסדיר את מעמד 'תורתו אומנותו', לא יהיה אפשר להמשיך את העברת התקציבים לישיבות עבור התלמידים והאברכים. אם בג"ץ יקבל את עמדתה והחוק לא יקודם, כל ההעברות אמורות להיפסק באחת. אבל, לא אלמן ישראל, לא אלמן הישיבות.

מיודענו בצלאל סמוטריץ', העומד בראש מפלגה הקוראת לעצמה מפלגת הציונות הדתית, התבטא, כך פורסם ולא הוכחש (ככל שאני יודע), שאם בג"ץ יורה להפסיק את הזרמת הכספים לישיבות בגין זה, הוא יפעל לחוק עוקף בג"ץ שיאפשר להמשיך את העברת התקציבים לישיבות גם עבור תלמידים שלא התגייסו, אף על פי שלא קיבלו פטור צבאי או דחיית שירות כדין.

בעיניים שלי, אם כך ינהג, תהיה זו סטירת הלחי הכי גדולה שלו לציונות הדתית. זלזול בה, זלזול בערכים שלה, ונשיאת שם הציונות הדתית לשווא.

יש רבנות ראשית בישראל?

בעיניים שלי, סוגיית 'תורתו אומנותו' ו(אי) גיוס צעירים חרדיים לצה"ל אמורה להעסיק את הרבנות הראשית לישראל. בטח כשאנו בעת מלחמת מצווה. מישהו שמע? מישהו יודע? יש לה עמדה? אגב, הייתי מצפה לשמוע גם את עמדתו בעניין של כל מי שרואה עצמו מתמודד בקרוב לכהונת הרב הראשי לישראל. בשקיפות, בבהירות. שיידעו חברי הגוף הבוחר למי הם מצביעים.

בשליחות עצמו

"בישראל יש ראש ממשלה אחד", אמר נתניהו לגנץ, בתגובה להודעה שמסר לו על נסיעתו לשיחות בוושינגטון. גנץ לא ביקש רשות, רק עדכן. ביבי זעם, ואנשיו הורו לשגרירות בוושינגטון ובתחנה השנייה בלונדון, לא לסייע לביקור של גנץ. כזכור, חבר קבינט מדיני ביטחוני, רמטכ"ל ושר ביטחון לשעבר, 40 שנה על מדים.

בעיניים שלי, גנץ כן היה צריך לבקש אישור, כמקובל. נתניהו היה צריך להתגבר על האגו שלו ולתת ברכת הדרך. אין זה סוד שלנשיא ביידן "נגמר" מנתניהו. אין זה סוד שישראל זקוקה לארה"ב כאוויר לנשימה, בטח כל עוד הלחימה בעזה נמשכת והלחימה האמיתית בצפון עוד לפנינו. נכון שזה לא נראה טוב שגנץ מנהל שם שיחות עם סגנית הנשיא ומזכיר המדינה כאשר חלק מהדברים (היום שאחרי, למשל) הוא לא רואה עין בעין כמו שרואה ראש הממשלה, וגם נכון שייתכן שהממשל שם שמח על הביקור ולו כדי להעמיד את נתניהו באור מגוחך. ובכל זאת, כאשר על הכף מונחים יחסי ישראל וארה"ב, ובהנחה שלגנץ יכולה להיות השפעה חיובית עליהם, לא אכפת לי שנתניהו ייפגע קצת. ענייני הביטחון של המדינה קודמים להרגשתו שלו.

הפוסט חרדים לגורלם הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

חוק הגיוס הולך להעסיק את המדינה זמן רב מאוד, מכאן ועד הודעה חדשה. הכל, חוץ מחלק מהמנהיגים החרדיים וחלק מהציבור החרדי, מבינים שמה שהיה בעניין זה לא יכול עוד שיהיה.

לא רק בגלל ערך שוויון הנשיאה בנטל. פשוט, צורך מבצעי חיוני ביותר של הצבא. אם רוצים ביטחון בישראל, גם צעירים חרדיים חייבים להיכנס מתחת לאלונקה. לא פוליטיקאים שמאלנים 'עוכרי ישראל' אומרים זאת, הצבא. ובאופן רשמי. מפי הגבורה. הרמטכ"ל. שינוי הקונספציה של לפני 6 באוקטובר מחייב תוספת אלפי חיילים קרביים. כל עוד חדשים 'יש מאין' לא מגיעים, הנטל כולו נופל על כתפי החיילים בסדיר, בקבע ובמילואים. והחבל נמתח ונמתח, עד שאתם יודעים מה יכול לקרות – הוא ייקרע.

כידוע לרבים מאיתנו, מילואימניקים שהשתחררו אחרי 4 חודשים כבר קיבלו צו לעוד 45 יום בעוד חודש או חודשיים. המשפחה? העסק? הלימודים? ד' יעזור. כמה חטיבות נלחמות בעזה מתחילת המלחמה, ועוד לא רואים את הסוף. מילואימניקים עבי כרס, שירותם יוארך מגיל 40 ל-46. נקראים לדגל, ובאים. בהרבה אהבה, תעוזה והבנה. והשכנים, אם הם חרדים? ברובם, יתפללו לשלום חיילינו; במקרה הטוב, גם יתנדבו בזק"א או באיחוד הצלה, וזה מעולה; אבל שירות צבאי, כמו שצריך, זה לא. יפה ובאומץ הגדיר זאת הרב חיים נבון, מישיבת הר עציון, שרוצים לראות את החייל החרדי נלחם כחלק מהצבא, גם תוך סיכון עצמי, ולא רק כמי שמטפל בגופות חללי צה"ל.

ביום שני דן בג"ץ בסוגיית חוק הגיוס, שלא לומר פרסת חוק הגיוס. למה פרסה? כי כבר לפני 25 שנה(!!!) בג"ץ רובינשטיין קבע שהכנסת צריכה להכריע בסוגיית הגיוס. מאז, השופטים נענו לאין-ספור בקשות של המדינה לעוד פסק זמן ועוד אחד ועוד אחד, כי לא הגיעו להסכמות עם המפלגות החרדיות, שאיימו לפרק את השותפות הקואליציונית. בבג"ץ חוק הגיוס ב-2017 נקבע ברוב של 8 מתוך 9 שופטים כי הסדר הגיוס החדש שקבעו אז ושממשיך את הפטורים אינו חוקתי ודינו להתבטל. ועוד פעם דחה בג"ץ את מועד בטלות החוק, כדי שהכנסת תחוקק חוק חדש סביר, שיהיה בו גם משהו שדומה לשוויון. אפילו ליד. וגם זה לא הולך.

מה עושים? כדי לעמוד לכאורה בדרישת בג"ץ, המציאה הקואליציה הנוכחית (למרבה הבושה, בתמיכתם של סמוטריץ' ובן גביר) המצאה גאונית: החלטת ממשלה לחקיקה בדרך של הוראת שעה, לפיה לא יגויסו תלמידי ישיבה. עד יוני 2024. יופי, כעת הם אפילו לא עוברים על החוק. מה שנקרא, הראש היהודי ממציא פטנטים. על זה, בין השאר, הייתה העתירה שנדונה השבוע בבג"ץ. מהתרשמות מדברי השופטים בדיון, לא נראה שיש לממשלה סמכות לתת פטור מגיוס ללא חקיקה ראשית. כאמור, התקנות דלעיל אמורות להתפוגג ב-30 ביוני, ולכן בדיון השבוע בעתירות שהגישו נגד התקנות האלה, המדינה ביקשה מבג"ץ ארכה עד תאריך זה. ב"כ המדינה הצהיר שיחוקק חוק, ולכך דרושה הארכה. בג"ץ הוציא צו על תנאי המורה למדינה לנמק עד 24 במרץ מדוע נוכח פקיעת התקנות היא לא תפעל לגיוס בני ישיבות, וכן לעניין העברת תקציבים לישיבות. יהיה "שמייח".

רעיונות מחוץ לקופסה

ובתוך כך, יוסי יהושע, הפרשן הצבאי של 'ידיעות אחרונות', חשף השבוע כי בצבא מעלים רעיונות חדשים לגיוס צעירים חרדים. בין השאר, הקמת ישיבה במעבר גבול בטוח יחסית, למשל בגבול ירדן. כך, חיילים חרדים יוכלו גם לשרת וגם לשמור על אורחות חייהם, מבלי שיזיזו אותם לגזרות אחרות, וכמובן – נשים לא ישרתו בישיבה. והאוכל? כשרות למהדרין. על הטעם אני לא חותם.

בנוסף, עפ"י יוסי יהושע, בחיל האוויר ייפתח באוגוסט הקרוב דיר תת-קרקעי (דת"ק) חרדי. דת"ק זה מחסה ממוגן תת-קרקעי למטוסים. הגנה, לא רק מפני גשם טבעי. בעיקר מטילים, שלא יבואו. הדת"ק הזה, שייבנה בבסיס רמת דוד, יהיה גלאט כושר. ישרתו בו בעלי תפקידים טכניים ומנהלתיים במטרה לשמור על כשירות כלי הטיס. נשים – מחוץ לתחום. סוגי הכשרויות וגם של ההכשרות יהיו בהתאם לכללים שייקבעו במשותף עם רבנים. מקווה שיהיו כאלה שלבשו פעם מדים. וגם אם לא, לא נורא.

עוד עפ"י יוסי יהושע, עד היום התגייסו כ-1,200 חרדים בשנה, בעוד פוטנציאל המתגייסים עומד על 12-13 אלף בשנה. גם אם נניח שמחצית ממקבלי הפטור הם לומדי תורה 24/7, יש פוטנציאל גיוס של יותר מ-5,000 חרדים בשנה, ורעיונות לשירות שלהם יש למכביר. רק תתחילו.

אבל לא נכון יהיה שלא לנגוע בנקודה מרכזית נוספת: מיעוט החרדים המתגייסים לצבא זה לא רק מטעמי נוחות ו/או השקיקה ללמוד גמרא כל היום וכל הלילה. יש שם חשש אמיתי מפני ערכים חילוניים-פרוגרסיביים, שיחלחלו לנפש הצעיר החרדי אם יתגייס. זה נכון להתנהגות, שפת דיבור, תרבות פנאי, כמעט כל מה שתרצו שאינו על פי הקווים החרדיים. בעיניים שלי, יש דברים בגו, כלומר, אפשר להבין חשש זה. אבל אם יש רצון טוב וכן מצד כולם, אפשר למצוא את החיבור המתאים. ומי יודע, אולי ההשפעה תהיה הדדית, כלומר, גם החיילים שאינם חרדיים ירכשו כלים וערכים מאחיהם החיילים החרדיים? מה שנקרא, כולם מרוויחים.

התפטרות הממשלה הפלשתינית באה לאותת לנתניהו ושות' – בסדר, זה לא יהיה חד-צדדי. הם מעגלים פינות, עוטפים באריזות יפות, עד שישראל תתקשה לומר 'לא'

ומה עם גיוס חילונים?

אין כמעט שיחה על גיוס חרדים שבה לא עולה שאלת ההשתמטות לכאורה בקרב צעירים חילוניים, בדגש על תל אביב וה'צפונבונים', כהגדרת אלה שלא בדיוק אוהבים אותם. אז הנה הנתונים, כפי שהביא יהושע:

33% אחוז מבנים מחויבי גיוס אינם מתגייסים, מחציתם באמצעות פטור תורתו אומנותו, ומחציתם מסיבות אחרות כמו רף גיוס, עבר פלילי ואי התאמה. ישנה קפיצה מדאיגה בשנים האחרונות במתן הפטור הנפשי, "בזכות" תעשייה שלמה של עורכי דין וקב"נים לשעבר שהפכה את הפטור הזה לקל ביותר. קל יותר, מוסרי הרבה פחות.

בקרב הבנות, 45% אינן מתגייסות. 35% באמצעות פטור הצהרת דת, כשהמועמדת רק מצהירה שהיא שומרת שבת וכשרות. חילוניות רבות עושות בזה שימוש קל, לעומת רוב מוחלט של הבנות ה'סרוגות', שהולכות לשירות לאומי לשנה או לשנתיים. כרבע מהבנות הדתיות אף מתגייסות לצבא.

ומסכם יוסי יהושע את ה'אני מאמין' שלו: אם צה"ל רוצה להראות רצינות, הוא לא יכול להסתפק ב'דיאטה' לשוויון בנטל בקרב החרדים, אלא צריך גם לבנות מסגרות מאפשרות להם, ובמקביל לצמצם את מתן הפטורים לחילונים, לחילוניות ולבנות הציונות הדתית שבוחרות בשירות הלאומי ולא הצבאי. כולם חייבים להיכנס יחד מתחת לאלונקה. בעיניים שלי, גם שירות אזרחי רציני וממושך לחרדים שהצבא גדול עליהם, היא נשיאה האלונקה. קדימה, למה מחכים?

ביידן לא מחכה

ביידן לא מחכה לא לבן גביר, גם לא לסמוטריץ', אפילו לא לנתניהו. כחלק מהמהלך שנשיא ארה"ב מנסה לבשל, לקראת ה"יום שאחרי" אצלנו בשכונה, הממשלה הפלשתינית התפטרה השבוע, ביוזמת הראייס אבו מאזן, זאת נוכח לחץ מוושינגטון וממדינות נוספות המנסות לגבש מתווה שגם ישראל תוכל לחיות איתו.

הצעד הבא הצפוי: הקמת ממשלה של 'טכנוקרטים', יעני אנשי מקצוע, להבדיל מפוליטיקאים של הרש"פ, שתנהל הן את האוכלוסייה הפלשתינית ביו"ש, ובהמשך גם את מה שיישאר מעזה, בדגש על שיקומה בסיוע אמריקני, מערבי, סעודי וקטארי נדיב. כוונת המכוון שם היא להציג את הגוף הזה כ'משהו שונה' ממה שהורגלנו.

כזכור, הכנסת קיבלה החלטה המתנגדת ברוב עצום להקמה חד-צדדית של מדינה פלשתינית. הצעד האמור של ביידן את אבו מאזן בא לסמן לנתניהו ושות' – זה לא יהיה חד-צדדי. אנחנו (הם) מעגלים פינות, עוטפים באריזות יפות, עד שתתקשו (ישראל) לומר: לא. התפטרות הממשלה הפלשתינית ובחירת הטכנוקרטים הצפויה הן לכאורה צעד מבורך, אבל חובת ההוכחה עליהם נותרה בעינה ובגדול. שינוי מקצה לקצה של מערכת החינוך הפלשתינית, למשל. הפסקת תשלום משכורות למחבלים ולבני משפחותיהם, למשל; הפסקת ההסתה לטרור, למשל; הפסקת הפעולות המשפטיות נגד ישראל בהאג ובפורומים בינלאומיים, למשל; לא חסר.

וכמובן-כמובן, אסור לוותר על שליטה ישראלית מוחלטת על הביטחון מכיוונה של רצועת עזה, לתמיד. אחרי 7 באוקטובר, בעניין זה אסור שיהיו הנחות. לא בעזה ולא ביו"ש. איך אמר ראש הממשלה הפלסטיני המתפטר, מוחמד אשתייה, במהלך ההתפטרות? "נמשיך בעימות עם הכיבוש ובמאבק להקמת מדינה על אדמת פלסטין". ישראל לא יכולה להרשות לעצמה 7 באוקטובר פעם נוספת. אז נכון שביידן ינסה להרגיע את ישראל באמצעים שהוא מכיר – נשק, סיוע כלכלי עצום, וגולת הכותרת: הסדר שלום עם סעודיה – ואין אלה דברים שניתן ונכון להמעיט בערכם. ובכל זאת, אין לנו על מי להישען אלא על עצמנו ועל אבינו שבשמיים.

תשובה ציונית הולמת

בדיון שהתקיים בהשתתפות ראש הממשלה, שר הביטחון, שר האוצר והשר במשרד הביטחון והשר לעניינים אסטרטגיים, בעקבות הפיגוע בכביש 1 ליד מעלה אדומים, הוחלט לכנס את מועצת התכנון העליונה לאישור אלפי יחידות דיור בהתיישבות. בתוכנית: מעלה אדומים כ-2,350 יח"ד, קידר כ-300 יח"ד, אפרת 694 יח"ד.

שר האוצר והשר במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ', אמר: "יידע כל מחבל שזומם לפגוע בנו, שכל הרמת יד נגד אזרחי ישראל תיענה במכת מוות והשמדה ובהעמקה של אחיזתנו הנצחית בארץ ישראל כולה". אם וושינגטון לא נעמדה על שתי רגליה האחוריות, כנראה זה כי היא סקפטית באשר למימוש חובת ההוכחה על ממשלת ישראל.

הפוסט כל הסיבות למה להתגייס הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

בשבת שעברה התפרסמה בעלוני המגזר, ובכלל זה ב'שבתון', מודעה שמטרתה לכאורה ללחוץ על סמוטריץ' ובן גביר שלא להצביע בעד חוק גיוס חדש שינציח אי גיוס חרדים לצה"ל. משפחות שכולות ומוסדות חינוך מהמגזר שבוגריהם נפלו על קידוש ה', ועניינם הוזכר במודעות, נפגעו מתוכנן.

ברור שלא זו הייתה כוונתנו, ב'שבתון', ואנו כמובן מתנצלים על כך ומקבלים על עצמנו להיות רגישים יותר להבא. במסגרת הקמפיין האמור הופיעה ב'שבתון' מודעה שהזכירה את הנופלים מבוגרי תיכון תורני 'הימלפרב'. תיכון 'הימלפרב' פרסם תגובה לקמפיין האמור, והנה עיקריה (ההדגשים במקור):

"הקמפיין השתמש באזכורם של ישיבת ההסדר בירוחם, מכינת 'בני דוד' בעלי, הישיבה התיכונית 'נווה שמואל' ובית ספר התיכון התורני 'הימלפרב', כמוסדות חינוך בהם נהרגו חיילים רבים, כולם היו מגויסים במלחמה וכולם בוגרי החינוך הדתי לאומי.

"במשך עשרות שנים בתיכון תורני הימלפרב אנו שותפים לחינוך הבנים, בהבנה שהמציאות מורכבת יותר מאשר כל סיסמה או אמירה חד-משמעית בכל תחומי החיים.

"בהימלפרב מחנכים לשירות צבאי משמעותי לכל תלמיד בוגר כיתה י"ב, בין אם יתגייס מייד לאחר לימודיו בבית הספר ובין אם יחליט, כהמלצתנו, ללמוד תורה במשך שנה במכינה קדם-צבאית, בישיבת הסדר או בישיבה גבוהה. קרוב ל-100% מתלמידינו משרתים שירות צבאי, וכ-25% מהם במיצוי לקצונה.

"יש לנו מחלוקת ערכית, עמוקה ומהותית עם הציבור החרדי, שמעטים ממנו מצליחים לשאת בנטל הגיוס הצבאי. מלחמות ישראל כולן, אינן מלחמות ברירה ואינן 'מלחמת רשות'. במלחמת המצווה שנכפתה על מדינת ישראל חלה מצווה מדאורייתא לשרת בצבא. ובאופן כללי יותר, השירות בצבא מהווה פן נוסף של ברית המחויבות שלנו כלפי מדינת ישראל. הברית הזאת יכולה לבוא לדי ביטוי בשירות לאומי או בשירות אזרחי, ובלבד שכל צעיר וצעירה ייטלו בה חלק".

"יש לנו מחלוקת ערכית, עמוקה ומהותית עם הציבור הממלכתי-חילוני, מכיוון שאנחנו מחנכים את משפחותינו ואת תלמידינו להיות מעורבים לחלוטין בחברה הציונית המודרנית, ובמקביל להצליח ולקיים אורח חיים דתי של לומדי תורה ושומרי מצוות.

"ויש לנו עוד כמה מחלוקות גם בתוך הציונות הדתית, עם בתי ספר, מכינות קדם-צבאיות וישיבות, שמחנכים לתפיסת עולם שמרנית ומתבדלת, ועם מוסדות שמחנכים לכך שכל האמת אצלם ורק דרכם היא הצודקת.

"ועדיין, דרכנו החינוכית אינה טובה או עדיפה יותר מאשר דרכים אחרות בחינוך, וגם בחינוך למורכבות ולתפיסת עולם רחבה ו'אפורה' ישנם מחירים חינוכיים ודתיים.

"יעידו על המורכבות הזאת אלפי בוגרי בית הספר, שכל אחד מהם חווה את תקופת לימודיו בהימלפרב באופן שונה. יעידו על כך עשרות פצועי צה"ל במלחמה הנוכחית, בוגרי הימלפרב, שכל אחד מהם יספר משהו אחר על הימלפרב שלו. ויעידו על כך גם הסיפורים והעדויות על ששת בוגרינו שנפלו במלחמה הזאת, כל אחד מהם שונה באופיו, בבית שבו הוא גדל ובדרך הארוכה שעשה בבית הספר.

"בסופו של דבר, העקרונות החשובים שיש בהימלפרב הם:

היכולת לכבד מי חשוב אחרת ממני;

היכולת להבין שסוגיות ציבוריות-חברתיות הן מורכבות ומסובכות ולא ניתן לפתור אותן באמירה חד-ערכית;

היכולת להימנע מאמירות שגורמות פילוג נוסף במדינת ישראל. היה לנו די מזה.

השאלה של החובה להתגייס ולשאת בנטל הביטחוני גם עבור לומדי התורה, איננה מסתכמת רק בשאלה כמה נופלים בסופו של דבר במלחמה, אלא היא שאלה דתית, מוסרית וחברתית, ונעשה כאן שימוש ציני במספר הנופלים לצרכים פוליטיים. השימוש באזכור נופלי הימלפרב מיותר לחלוטין, בוודאי אם הוא משרת מטרות פוליטיות. בעז"ה עוד נדע ימים טובים יותר. הנהלת תיכון תורני הימלפרב". סוף ציטוט. ואנחנו ב'שבתון', אחרי שהתנצלנו, חותמים ידינו על כל מילה.

ייתנו, אולי יקבלו

משפחותיהם של 62 תושבי עזה שנעצרו במהלך המלחמה ומוחזקים בידי כוחות הביטחון בישראל, עתרו לבג"ץ בדרישה לחייב את המדינה למסור להם מידע על יקיריהם, המקום שבו הם מוחזקים ומצבם, וכן דרשו לחייב את המדינה לאפשר להם לראות עורכי דין. השופטים סולברג, וילנר ורונן דחו את העתירה בנימוקים טכניים. סבבה. לא פחות צודק ומוסרי היה לדחות את העתירה בנימוק: כל הפוסל – במומו פוסל. 134 ישראלים שבויים בידי חמאס כבר יותר מארבעה חודשים, ואין שום מידע. אפילו תרופות שהובטחו להם, לא נמסרו להם. תביאו מידע, אולי תקבלו משהו.

תנא דמסייע

הרב יגאל לוינשטיין, ראש המכינה הקדם צבאית בעלי, מוכר בהתבטאויותיו ה'מזכות אותו' בכותרות. בעיניים שלי, לא תמיד מפרגנות, ובצדק (יחסו לקהילה הלה"טבית, למשל).

השבוע, בריאיון לרדיו 'קול ברמה', התייחס הרב לוינשטיין לסוגיית (אי) השוויון בנטל ולדרישה שגם צעירים חרדיים, בטח אלה שלא בדיוק לומדים כדבעי, יתגייסו גם הם לצבא או לשירות לאומי אזרחי. הרב לוינשטיין, בעצמו קצין לוחם במיל', ומי שעומד בראש מכינה שהוציאה אלפי מפקדים ולוחמים איכותיים ביותר, אמר בריאיון כי חשש החרדים מפני זה שצעירים חרדים שילכו לצבא יחזרו בשאלה, הוא חשש מוצדק. לדבריו, "זה לא פשוט לחבר בין קודש לחול. מי שרוצה את השינוי צריך לעשות זאת בהידברות ובהתאמה למגזר".

אני מבין את החשש הזה, אבל רגע. משפחות 'סרוגות' רבות חוששות בדיוק מאותו דבר, שבנם "יתקלקל" בצבא, אז גם הן צריכות להיות פטורות מלשלוח את הבן לצבא? ואולי היה אמור כבודו לעודד את החרדים להגיע לצבא ולהשפיע מבפנים, כמו שמשפיעים מאות קצינים קרביים, בוגרי ישיבות הסדר לדורותיהם? ולשיטתו, רק החשש מחזרה בשאלה הוא ה'מכה בפטיש'? ומה עם משפחות דתיות ושאינן דתיות שחוששות שבנם ייפגע ח"ו בצבא, נפשית או פיזית, למה שלא נפטור גם אותם משירות? מה, חזרה בשאלה היא הדבר הגרוע עלי אדמות?

על הקמפיין שפורסם בסוף השבוע שעבר במדיה ה'סרוגה', תוך אזכור הנופלים בקרב מכל ישיבה 'סרוגה', וקרא לבן גביר ולסמוטריץ' שלא לתמוך בחוק גיוס שימשיך את הפטור הגורף לצעירים חרדיים, אמר הרב לוינשטיין: "הפרסומים הם לא של הציונות הדתית. אנחנו בחיבור עמוק עם הציבור החרדי ולא תוקפים אותו. אני מבקר עם התלמידים בפוניבז' ובטישים".

טוב ויפה. אלא שלטעמי, חיבור זה בטח לא. ואם יש חיבור, אז אין כמו השעה הזו – שעת חירום בישראל להביא אותם, את הצעירים החרדים ברי גיוס, שלא בדיוק מתים באוהלה של תורה 12/7, לקצת יותר איזון בנטל הביטחוני של המדינה. אדרבא, היה שליח מצווה, כבוד הרב, שהרי במלחמת מצווה כולנו.

שמענו אתכם לפני המלחמה, הבנתי מה אתם שווים, עדיף שתשתקו – כך אני מפרש את התבטאותו המודלפת של בן גביר, הן כלפי השב"כ והן כלפי גורמי צה"ל

מי הבא בתור?

נוכח הצרכים של הצבא לכ"א לוחם, ובכמויות, לאחר שהקדימו גיוסם של 1,300 מלש"בים מהמכינות, משנת שירות ומשנה א' של ההסדר, ובהנחה שהישועה לא תבוא מהכיוון החרדי, בל נתפלא אם עוד זמן לא רב תצוץ מחדש התביעה להאריך את זמן שירותם של ההסדרניקים בשירות סדיר פעיל בצבא ל-3 שנים, כחייל רגיל.

בעבר הציע זאת ח"כ אלעזר שטרן, לשעבר ראש אכ"א, ו'חטף בראש' מהמגזר. יש לי הרגשה שלעת כזאת הוא לא יהיה לבד.

לפני המבול

אחרי הכותרות הגדולות שפורסמו בעניין עליית ערביי ישראל להר הבית בתקופת הרמדאן, והרעש שכותרות אלה חוללו, מסתבר שכמו בהרבה מקרים, לא בטוח שהכותרות משקפות את המציאות.

בתכל'ס, רה"מ נתניהו עדיין לא אימץ את דרישת השר בן גביר להגביל את עלייתם להר הבית של ערביי ישראל, בניגוד להערכות השב"כ וצה"ל לאפשר עלייתם, כמדי רמדאן (כמעט). טרם נתקבלה החלטה. העניין מורכב הן כלפי פנים-ערביי ישראל, שבניגוד להערכות ולאזהרות שהשמיע בן גביר, רוב רובם שמר על אזרחות נורמטיבית בזמן המלחמה, והן כלפי העולם המוסלמי כולו. בטח ובטח בתקופה נפיצה שבה אנו נמצאים.

אני לא בטוח (ונכון יותר מעריך שלא) שבן גביר קיבל את החלטתו לאחר שנועץ באנשים המוכשרים והמקצועיים שיש לו במשטרה. יש שם לא מעט עם רקורד של עימותים ברמדאן, יש הזוכרים את סיפור המגנומטרים שהוצבו שם. שאל זקניך ויאמרו לך. בציוץ שהעלה למחרת הדיון בממשלה, כתב בן גביר: "ב-3 באוקטובר ביקשו שלא אעלה להר הבית כי הם פחדו מחמאס, וכיבדתי את בקשתם. ב-7.10 הטבח הגדול ביותר בעם היהודי מאז השואה. ב-19.2 (יום החלטת הממשלה האמורה, שבה הובאו גם המלצות השב"כ והצבא) הקונספציה שלהם חוזרת. ניצחון מביאים בנחישות ועוצמה, לא בהתקפלות וכניע.". עפ"י הדלפות, זה גם מה שהוא לכאורה אמר לנציגי השב"כ בישיבה.

בתרגום שלי, "שמענו אתכם לפני המלחמה, הבנתי מה אתם שווים, עדיף שתשתקו". כך לפחות אני מפרש את התבטאותו המודלפת הן כלפי השב"כ והן כלפי גורמי צה"ל, שדעתם בעניין כדעת השב"כ. אני מסכים שניצחון (מהו בדיוק ניצחון?) מביאים בנחישות ובעוצמה. ויכוח גדול יכול להיות על מהי נחישות ועוצמה, העיתוי הנכון להן, גבולות הגזרה והמחיר. החיים לא שחור-לבן. יש גם גווני אפור. ושוב, אם החלטותיו מבוססות הערכות גורמי מקצוע (להבדיל מפוליטיקאים) – סבבה. אין ערבות לכך שהערכות מקצוענים אחרים תוכח כנכונה יותר.

לתפארת כנסת ישראל

בלילה שבין שני לשלישי, משך 40 דקות, עמדה כבוד השרה מאי גולן על הפודיום במליאת הכנסת ו"שטפה" את חה"כ מירב בן ארי, בלי הפסקה, ללא רחם, עם מבט של בולדוג בעיניים. ומה היה חטאה של חה"כ בן ארי? שבהזדמנות קודמת מתחה ביקורת (נוקבת) על שהשרה פיטרה את מי שהייתה מנכ"לית המשרד.

שמעתי דקה או שתיים, והתביישתי. ואז, נתקלתי בכותרת שסיפק השר ד"ר קרעי בחדשות ערוץ 12: "מי שתורתו אומנתו, שומר עלינו יותר ממה שאנו שומרים על עצמנו".

אם ב"אנו שומרים" התכוון המשורר לחברי הכנסת ולשרים – אני מסכים איתו; אבל אם ב"אנו שומרים" התכוון כבודו לחיילים שנלחמים בעזה ובצפון, הנעדרים זה 4 חודשים מהבית ומסכנים עצמם ממש (שלא לדבר על כ-550 החיילים שנהרגו והאלפים שנפצעו), ולשיטתו מי שתורתו אומנתו שומר עלינו יותר – אז שיהיה לי בריא כבודו. אני רק לא מבין מה מצא הליכוד לתת לו מקום ברשימה. ל'יהדות התורה' הוא מתאים יותר.

הפוסט על גיוס וערכים הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

סוגיית אי גיוס צעירים חרדים לצה"ל – התעוררה וצוברת תאוצה. מכמה סיבות: הצורך המבצעי של הצבא לגייס אלפי לוחמים חדשים בעקבות מספר ההרוגים והפצועים הגדול במלחמת חורבות ברזל שירדו ממצבת הלוחמים של צה"ל; שינוי ה'קונספציה' מצבא חכם וקטן לצבא גדול, נוכח בשטח והתקפי; התרחבות האיומים הביטחוניים לזירות רבות והצפון תחילה; חוק הגיוס, שאמור להידון בימים הקרובים בכנסת וממנה בבג"ץ; וכן, החלטת מערכת הביטחון להאריך את משך השירות הסדיר, המילואים, להעמיס עוד, והרבה, על מי שנושא בנטל, בעוד מי שפטור/משתמט – ימשיך ליהנות מהפריווילגיה הזו.

ובמצב עניינים שכזה, אך טבעי שהתקשורת עוסקת בנושא, לטעמי, פחות מהראוי. וכאן גליתי כי אין גבול לחוצפה ולבושה. כמה עיתונאים חרדים מצאו לנכון להאשים ב'עליהום' הנוכחי על הציבור החרדי דווקא את הציבור הדתי לאומי. וטעמם? כדי שהתקשורת הכללית תעסוק באי גיוס החרדים לצבא ולא במחדלי השרים והפרלמנטרים ה'סרוגים'. לא בטוח שרש"י היה קונה את הטיעון המגוחך הזה. קבלו כמה דוגמאות:

אלי ביתאן מ'מורשת' צייץ: "המתקפה של הציונות הדתית ודובריה בתקשורת נגד החרדים תכליתה אחת: להסיט את תשומת הלב מהבור אליו הם גררו אותנו, מהסוכה בחווארה, ממחיר הדמים הקשה, מהיום שאחרי שלהם, מהתקציב של סמוטריץ', מאלימות המתנחלים וממה שהם מתכננים עוד חודש בהר הבית. ‏הישראלים מתעוררים? נזכיר להם שצריך לשנוא חרדים".

העיתונאי החרדי ישראל כהן מרדיו 'קול ברמה': "כבר כמה ימים שהציבור החרדי מוצא את עצמו מול התקפה מתוזמרת של אנשי הציונות הדתית והעיתונאים הסרוגים, שמנסים להסיט את תשומת הלב הציבורית מהם (הסתבכויות עם ביידן והאמריקאים, כנס הטרנספר ועוד). טקטיקת הכה ביהודים ובחרדים והצל את הפריץ מהציונות הדתית. חייבים להמשיך באחדות! צריך לעצור את קמפיין השנאה!" (ראו מאמרו בגיליון זה).

גם עורך עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, הצטרף לגישה זו: "אחרי 30 שנה גילו הכתבים הסרוגים, בעיקר אלו שמסרו נפש בגלי צה"ל, את האויב של המדינה: החרדים. הפיד נוטף שנאה ופטרונות. ‏תודה לה', בשנים האחרונות, אלפי חרדים מתגייסים ואלפים נוספים פועלים במסגרת ארגוני ההצלה והסיוע. התהליך ילך ויגבר, אבל לא בשנאה ובהכפשות, אלא רק בחיבור ובהידברות".

בעיניים שלי, חוצפנים. אם הם משתמשים בטיעונים שכאלה, הם באמת חושבים שאנחנו אידיוטים. חשבון נפש עצמי? יוק. לטעמי, אם באמת נשב אדישים ונאפשר למחדל אי הגיוס הזה להימשך, כנראה אנחנו באמת אידיוטים (תסלחו לי, כן?).

אגב, גם בקרב העיתונאים ה'סרוגים' יש המתנגדים לגיוס חרדים: שמעון ריקלין מערוץ 14 צייץ בטוויטר כי אף שהוא קצין במיל' ויש לו בן קצין ועוד שני בנים בסיירת, הוא נגד גיוס חרדים לצבא – הצבא בעיניו "מקדם אך ורק אג'נדות שמאל קיצוני, מגדר שפה אנטי-פטריוטית ואנטי-דתית. חבל שהחרדים ייהרסו מזה. קודם להחזיר את הצבא לתפקידו המקורי, אח"כ שיתגייסו", טען. והרייטינג בערוץ עולה.

כי בתחבולות

זה לא סתם שמאז מתקפת הטרור של חמאס ולאורך חודשי המלחמה שומעים פחות ופחות נציגים פוליטיים של המגזר החרדי בנושאים שבמחלוקת. החברים שם יודעים שבימים שישראל קוברת חיילים רבים שנהרגו בקרבות, כל הכרזה מעצבנת שלהם תביא לתגובת נגד שתציף שוב את סוגיית אי גיוסם של צעירים חרדים לצבא. האמת? הם בחרו בטקטיקה נכונה.

לא זו אף זו, בתוך כמה שבועות אמורה המדינה למסור לבג"ץ את עמדתה בסוגית חוק הגיוס, שכזכור בג"ץ נתן למדינה (כבר כמה פעמים) הארכה נוספת להגיע בכנסת להסכמה על חוק גיוס שיהיה שוויוני יותר מהחוק הקיים שלמעשה פוטר חרדים מגיוס. מה עשו חברי הכנסת החרדים? בכוונתם לפנות למזכירות הממשלה בבקשה להארכה נוספת מבג"ץ, כדי שלקבל פרק זמן נוסף של כמה חודשים לנסות להגיע להבנות בין סיעות הכנסת, ועד אז להקפיא את המצב הקיים. הם הבינו כי גם שופטי בג"ץ, בשר ודם, גם אם מורמים מעם, חשים את האווירה ברחוב וניזונים גם הם מהתקשורת, והרוח כיום לא תיטה לטובת המשך הפטור הגורף. איך נאמר? כל עכבא – לטובא. לשיטתם, לפחות. מעניין לראות אם גם הפעם בג"ץ יירתע מלקבל החלטה, ושוב יעביר את תפוח האדמה הלוהט הזה לכנסת.

בשטח, הקרקע פורייה יותר לקרב את הצעירים החרדים אל הבקו"ם. דרך 'סוכני שטח' רציניים המדברים את שפתם ואת קוד התנהלותם, ניתן להגיע אליהם ולגייס אותם

סייבר

יצא לי לשמוע כמה דוברים חרדים רהוטים ברדיו, המספרים על תוכניות ייחודיות שיש בצה"ל לגיוס חרדים בעיקר בתחום המיחשוב והסייבר. אחלה, כמה שיותר. אבל – וזה אבל גדול וחשוב – לא רק שם. גם ביחידות הלוחמות. אין סיבה בעולם שלא. רוצים פלוגת יהל"ם חרדית נטו? יסדרו לכם; גולני? גם הולך. רק תבואו בכמויות. וכן, תתחילו עם האלפים שלא באמת יושבים ולומדים 12 שעות ביממה. ואתם, הציבור החרדי, יודעים טוב ממני כמה רבים הם.

השינוי יבוא מלמטה

נכון לעכשיו אין אף מנהיג רוחני חרדי משמעותי שם, שמוכן להתבטא על חיבור עם האתוס הישראלי של גיוס לצה"ל כמצוות עשה. כזכות, כחובה, מה שתרצו, העיקר שיהיה. האם ניתן לצפות לשינוי משמעותי?

להתרשמותי, בשטח, בקרב צעירים לא מעטים בציבור החרדי, אפילו חלק מאלה שבמיינסטרים (אלה שמחזיקים לצד הטלפון הכשר גם טלפון 'רגיל', אלה שאוהבים לבלות בארץ ובחו"ל, מתלבשים לא בדיוק לפי הקוד החרדי ההיסטורי וכדומה) הקרקע פורייה יותר לקרב אותם אל הבקו"ם. דרך 'סוכני שטח' רציניים המדברים את שפתם ואת קוד התנהלותם, ניתן להגיע אליהם. וכבר יש אלפים בודדים שעשו זאת. במקביל, על המדינה לשבת עם נציגים אותנטיים של המגזר כדי לנסות להגיע להבנות סבירות ומקובלות. נקודת המוצא חייבת להיות שמה שהיה – לא יהיה עוד. במכון החרדי בניהולו של אלי פלאי הוקמה קבוצת מחקר, בשיתוף אנשי ביטחון, במאמץ להגיע לנוסחה מקובלת. ולוואי שיצליחו.

ובינתיים, קמו ועלו שני צדיקים מהמגזר החרדי, התומכים בפומבי בגיוס צעירים חרדיים שלא בדיוק לומדים כדבעי. השניים, השר משה ארבל והשר יעקב מרגי, אומרים זאת ללא חשש ומורא, אפילו במדיה החרדית.

שר הרווחה יעקב מרגי מש"ס אמר בריאיון לישי כהן באתר 'כיכר השבת': "כשאתה שומע את הכמות של הנופלים, כשאתה מבקר במחלקות השיקום – אתה מבין שצריך לעשות מעשה. הנושא בעול עם חברו – זו לא אימרה חלולה, היא משמעותית. יש צורך בחברה הישראלית לראות את החברה החרדית משתתפת במאמץ. עולם התורה לא מאוים כרגע ע"י הצבא, ואין צורך כרגע לפגוע בלומד תורה אחד. בחברה החרדית יש פוטנציאל גדול מאוד לגיוס שלא ממוצה. הוא אינטרס של הצבא וגם של החברה החרדית. צריך לדעת לעשות את זה נכון".

עוד הוסיף כי "צריך להקים אגף ייעודי במשרד הביטחון לגיוס אותם אנשים שלא לומדים תורה בחברה החרדית, יש כמות גדולה. זה יהיה רוויה לצבא, והצבא לא כל כך מסוגל לקלוט את כולם. אם אתה תגיד לצבא שאתה מביא לו 600 או 700 כאלה בשנה, הוא יהיה מאוד מרוצה, ויש לנו את זה. הצבא צריך לרצות ולגייס אותם ולדעת איך לגייס אותם".

בהמשך אמר יעקב מרגי: "אני לא יכול להסביר, עם ההכרה בערך לימוד התורה, אני לא יכול לשכנע שום אמא שהבן שלה נמצא בחזית, שלא ישנה יום ולילה כבר כמה חודשים. אני לא יכול להסביר למה אותו נער חרדי לא מתגייס. החברה החרדית כבר לא מתמקדת בבני ברק או במאה שערים, הצבא יודע כמה אחוז לומדים וכמה אחוז לא לומדים".

בתשובה לשאלת המראיין, שכל אחד מקבל פטור כי הוא חרדי והצבא יפקח על מי שלא ויגייס אותו, השיב מרגי: "אני אומר לך כן, ואני נשען על גדולי ישראל".

על הסיכוי להעביר את המתווה בהנהגה הרוחנית חרדית: "אם אנחנו נבוא לגדולי ישראל ונגיד להם שאם נמשיך לאחוז מהכל בלא כלום – אנחנו מסכנים את עולם התורה, כמו שאמר הרב שטיינמן".

בעיניים שלי, תנו לנו הרבה מרגי כאלה, הרבה משה ארבל (ים) (שר הפנים) כאלה – וניצחנו.

ציפיות שווא

אם ההתרשמות שלי משיחות עם חברים בשבת האחרונה נכונה, האכזבה הגדולה ביותר שלהם מהפוליטיקאים של המפלגות ה'סרוגות', וסמוטריץ' ובן גביר בראשם, היא שהם לא עומדים על רגליהם האחוריות בתביעה חד-משמעית מראש הממשלה ובכלל, לשנות כאן ועכשיו את חוק הגיוס לצירוף חרדים לנשיאה בנטל, ולו חלקית והדרגתית. מאז נתמנו לתפקידיהם, כל אחד מהם הוכיח כבר כמה וכמה פעמים, שאם יש להם משהו חשוב, הם יודעים איך לכופף את ראש הממשלה ולצאת ודרישתם בידם.

בעיניים שלי, גם בנושאים חשובים הרבה פחות מנושא השוויון בנטל. יש בידכם את הכוח? מי יודע אם לא לעת כזאת הגעתם למלכות, לבצע שינוי היסטורי בעניין זה. כן, אני מודע להשלכות הפוליטיות שעשויות להיגרם, אבל הכל מאת ד' יתברך…

באותה נשימה, הנאיבי שבי מצפה גם מאותם עשרות רבנים המרבים לפרסם 'גילויי דעת' חדשות לבקרים, על דברים שבעיניי לא ברומו של עולם, שיעשו כן גם הפעם. אם באמת הם רואים עצמם כמנהיגים רוחניים של ציבור דתי-לאומי, שייצאו גם הם ב'גילוי דעת' הקורא לגיוס לצה"ל של צעירים חרדים, ולו אלה שלא באמת חובשים את ספסלי בית המדרש כפי שרבותיהם מצפים מהם. יודעים מה? קריאה שלהם אל ראשי הישיבות החרדים, שנוכח השעה 'יעשו חושבים'. משהו.

בעיניים שלי, ומקווה שיסלחו לי אותם רבנים ותלמידיהם על החוצפה, אותם רבנים חייבים זאת ולו לעשרות בני ישיבות קדושי צה"ל שנהרגו במלחמה הזו ולמשפחותיהם. אין לי ציפיות, אך הלוואי ואתבדה.

אחרי מות

סוגיית שאיבת זרע ממתים, בטח מחיילים שנפלו בקרב, היא בין הסוגיות האתיות הרגישות שאני מכיר. מאז תחילת מלחמת 'חרבות ברזל', הוקפאו זרעם של 110 חיילים שנהרגו ושל 10 אזרחים שנרצחו בידי חמאס. 82 מהבקשות הוגשו על ידי הורי החייל שנהרג (שהיו רווקים), ו-28 על ידי בנות הזוג, האלמנות. כידוע, שאיבת הזרע חייבת להתבצע בתוך יממה או קצת יותר מאז המוות, אחרת היא אינה אפקטיבית.

נתונים אלה נמסרו בדיון שנערך בוועדת הבריאות של הכנסת, שסיימה להכין לקריאה ראשונה את החוק לשאיבת זרע, שנקרא גם "חוק ההמשכיות". סיימה להכין, אבל לא הצביעה. נעה שפיגל דיווחה ב'הארץ' כי מ"מ יו"ר הוועדה, מירב בן ארי, טענה שמה שמעכב את החקיקה היא דרישת רבנים באמצעות ח"כים דתיים שההליך יותנה באישור המנוח לפני מותו. בוועדה הושגה פשרה שהנושא יובא להכרעת הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, לפני אישור הנוסח הסופי של החוק. בן ארי אמרה כי היא תאמץ את פסיקת הרב.

כפי שכתבנו בזמנו ב'שבתון', הנושא הזה עלה כבר, אך הוחלט שלא להחליט, שכן החתמה מראש של חייל היוצא לקרב או אף עם גיוסו על רצונו או סירובו בעניין, עלולה לגרום לו דכדוך בעת שיוצא לקרב. כך או כך, בוועדה ממתינים להחלטת הרב הראשי. סוגיה קשורה מסובכת עוד יותר היא כיצד לנהוג כאשר יש מחלוקת בין הורי החלל לבין אלמנתו, אם לשאוב את זרעו אם לאו. מורכב.

נו, נו, נו למודי'ס

למרבה הצער, ההשתדלות שעשתה ישראל בקרב בכירי חברת הדירוג מודי'ס, במאמץ לשכנעה שלא לפגוע בדירוג של ישראל, לא צלח, ומודי'ס, לראשונה, הורידה את הדירוג שלנו. היא אף הוסיפה מעין אזהרת תחזית שלילית להורדת דירוג נוספת, בהתאם להתפתחויות הביטחוניות והכלכליות בישראל בחודשים הקרובים.

במודי'ס הציבו סימן שאלה גדול על השאלה האם הממשלה והכנסת מסוגלות להוציא את ישראל מהבוץ הביטחוני, הכלכלי והחברתי. בינתיים משקיעים מהעולם לא נבהלו ובהנפקה השבוע הגיעו ביקושים בהיקף פי 6 מהכמות שביקשה ישראל לגייס. שני בתי השקעה נוספים אמורים להחליט על הדירוג שהם נותנים לישראל. נקווה שלא יושפעו ממודי'ס.

בצדק, החלטת מודי'ס אכזבה את קברניטי ישראל, ונתניהו וסמוטריץ' בראשם. כמצופה, השניים הגיבו. נתניהו אף חרג מהמקובל והוציא הודעה בעיצומה של שבת, ובה הסביר עד כמה כלכלת ישראל חזקה, יציבה וכו'. "כלכלת ישראל איתנה… הדירוג יעלה חזרה ברגע שננצח במלחמה", דברי נתניהו.

עם תגובת נתניהו אני חי איכשהו בסדר, אבל תגובתו של שר האוצר סמוטריץ' קצת הזויה בעיניי. אחרי שכתב על חוזקה של הכלכלה הישראלית (זורם איתו), מצא סמוטריץ' לנכון, משום מה, 'לרדת' על מודי'ס. וכה כתב עליה, שר האוצר של מדינת ישראל:

"הודעת מודי'ס על הורדת הדירוג אינה כוללת טיעונים כלכליים רציניים, והיא מהווה כל כולה מניפסט פוליטי מבוסס תפיסת עולם גיאופוליטית פסימית ומופרכת, שמשקפת חוסר אמון בחוסנה הביטחוני והלאומי של ישראל, וככל הנראה גם חוסר אמון בצדקת דרכה מול אויביה. מודי'ס לא מסוגלת אפילו להגדיר בהודעתה את חמאס וחיזבאללה כארגוני טרור, ורומזת כי הייתה נמנעת מהורדת הדירוג, לו רק ישראל הייתה מקבלת את מתווה ההתאבדות שמוצע לה על ידי גורמים בקהילה הבינלאומית לעצור את המלחמה ולהקים מדינת טרור ערבית בעזה וביהודה ושומרון. איננו יונקים את עוצמתנו הלאומית, הביטחונית, החברתית והכלכלית מאיך שופטים אותנו בעולם, אלא מאמונה עמוקה בצדקת הדרך, שנשענת על עבר מפואר של אלפי שנים ועל מחויבות לעתיד מפואר עוד יותר. גם הודעת מודי'ס לא תערער זאת ולא תחליש אותנו במלחמה על עצמאותנו וריבונותנו בארץ מולדתנו".

מודי'ס לא עובדת אצלנו. את הדוח שלה היא מפרסמת ללקוחות כבדים שלה שמשלמים לה עבורו הרבה כסף. מודי'ס הייתה בסדר עם ישראל עד הדוח הזה, לא סביר שפתאום התרחש אצלה איזה שינוי פוליטי תודעתי פנימי נגדנו. אולי היא פשוט מעריכה את הדברים לא כמו שסמוטריץ' מעריך. תקוף את הדוח עניינית, סבבה, אבל בשביל מה הטפות המוסר האלה? (אפילו נתניהו לא אהב אותן). אם נתניהו, עם רקורד כלכלי כשלו, ביקר את מודי'ס מתוך כבוד – ראוי גם לך.

הפוסט גיוס חרדים – מי הכי רוצה בכך, ולמה? הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.