אבא (שבשמיים), רחם
חמאס דחה את ההסכמה הישראלית להצעה האמריקנית, ועל פניו נראה כי המו"מ לשחרור החטופים שוב נקלע למבוי סתום, אולי אף עמוק מקודמו. פרשנים מנתחים שלסינוואר לא בוער כלום. מצד אחד, לא ממש אכפת לו מהסבל שעובר על מיליון פלשתינים וחצי בעזה; מצד שני, הוא רואה שביידן ונתניהו כבר לא, הוא רואה שכמה מדינות אירופיות כבר הפסיקו לשלוח נשק לישראל, הוא רואה שההתקפות של צה"ל בעזה כבר לא מה שהיו. הוא מקווה שחילופי האש הטורדניים בגבול הצפון יתלקחו למתקפה אחת גדולה של חיזבאללה על ישראל, והוא גם מודע הן לרגישות הישראלית לחטופים והן לקרע ההולך ומתחזק בחברה הישראלית, כך שלתפיסתו – הזמן פועל לטובתו. כל יום שעובר, מדינת ישראל, בהנהגת הממשלה הזו, שוקעת עוד צעד בביצה העכורה. איך אפשר להוכיח לו שהוא טועה?
לענ"ד, קודם כל בזה שנחזור להיות ביחד. שנפסיק לריב. שנשדר חוסן. אפשרי? לצערי, כבר לא בטוח. להרגשתי, זה כבר לא כן ביבי, לא ביבי. ההרגשה (ומשתדל להיות אובייקטיבי) היא שהחברה הישראלית אכולה, מפורדת, מפוררת, שבורה. שמעתי על התארגנות חדשה-ישנה להפגין מול הכנסת עד נפילת הממשלה. אני מעריך שרבבות יהיו שם, ורבבות אחרים יפגינו מולם נגדם. ובין לבין, מחוק הגיוס המלוטש לא ייצא שום דבר רציני. הפראיירים גם מתים וגם מתחלפים, וה'מיוחסים' ימשיכו לעמוד מהצד ומצפונם ימשיך להיות נקי (לא ברור לי איך).
אחד מבניי חזר השבוע לשירות מילואים בן 45 יום בצפון בתום 'חופשה' של פחות מחודש לאחר שירות של 4 חודשים במילואים, והבן של שכני, ממשפחה חרדית, באותו גיל של בני, ממשיך בעיסוקיו, שהם לא בדיוק חבישת בית המדרש, לא ביום ולא בלילה. גם אני, שדואג לבני, לחבריו ולמדינה, מרגיש פראייר. מה יהיה? לא יודע, לא יכול לדעת, אף אחד לא יכול לדעת.
בעיניים שלי, ייקח הרבה זמן עד שהפצעים כאן יגלידו, עד שהשברים יתאחו. נקודת המפנה תהיה שאלת חוק ההשתמטות מצה"ל. אם החוק, שמן הסתם יחוקק גג בחודשים הקרובים, בזכות איום בג"ץ, יכניס כמה אלפי צעירים חרדים לצה"ל (וכמובן, צה"ל מחויב להיערך לכך עם מיוחדות ושאר מילוי תנאים ייחודיים לאוכלוסייה ייחודית זו) – טוב ויפה. גם אם המהלך יתבצע באופן הדרגתי; אבל אם, כמו שזה נראה, הפוליטיקה החרדית שוב תנצח ומה שהיה עם חוק הגיוס הוא מה שיהיה – לא יהיה פה יום אחד של שקט, ולטעמי, בצדק. די, נמאס, נמאס, נמאס.
ציפיות נמוכות
האמת, אין לי הרבה ציפיות מחברי הכנסת של 'יהדות התורה' בכל הקשור לחוק הגיוס הבעל"ט (אני מקווה). לא רק שקשה להשתחרר מאידיאולוגיות ומהשקפות המדריכות אותם מבית אבא, יש גם את עניין הציות המלא והעיוור (הם בטח יגידו מתוך בחירה, הערכה ורצון) לגדולי התורה שלהם. אוקיי. ובכל זאת, טבח 7 באוקטובר, מה שקדם לו, מה שאחריו, התסיסה בציבור – כל אלה אינם מזיזים לכם? לא גרמו לכם לעשות 'חשיבה מחדש', ולו טיפ טיפה?
אני שם על השולחן את מה שהייתי מצפה מכם כמינימום: שאתם, נבחרי הציבור החרדים הפוליטיים, תתכנסו לחדר סגור ולא תצאו ממנו עד שתקבלו החלטה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים – "אנחנו, חברי הכנסת של הציבור החרדי, נוביל מלחמת חורמה בשקרים ובתחמונים, בטריקים ובשטיקים בכל הקשור לרישום תלמידים פיקטיבי, מתן קצבאות פיקטיבי, מתן פטורים פיקטיביים להתחמקות משירות בצה"ל וכדומה. באנו לבער את השקר והמרמה ממחננו. 'מדבר שקר תרחק' אמור להיות נר לרגלינו. תהליך הריפוי (מול הישיבות, המשפחות והצעירים) עלול להיות כואב, אך הוא הכרחי. זה המינימום שאנחנו, הציבור החרדי, מחויבים למדינה שלנו שנקלעה למאבק קיומי ממש; מאידך גיסא, נעמוד כחומה בצורה על כך שכל תלמיד ישיבה רציני יוכל להתמיד בלימודו". חלמתי. אני יודע, חלומות לא תמיד מתממשים. ובכל זאת, בעיניים שלי, זה המעט שבמעט שהם חייבים לעשות, גם אם לדברים אלו לא יהיה אפקט משמעותי.
מחוק הגיוס המלוטש לא ייצא שום דבר רציני. הפראיירים גם מתים וגם מתחלפים, וה'מיוחסים' ימשיכו לעמוד מהצד ומצפונם ימשיך להיות נקי
בחירות עכשיו?
לרבים נמאס מנתניהו ומחבריו לממשלה, והם מייחלים לבחירות עכשיו. אתמול, לא מחר. לא סתם נמאס. להבנתם, כל רגע נוסף שלו על הגה השלטון זה נזק מצטבר מצרפי למדינת ישראל, עד כדי סיכון קיומה (המשבר מול ביידן, למשל); לעומתם, מוקיריו עדיין רואים בו מנהיג דגול ("מי חוץ ממנו יעז להראות לנשיא ארה"ב מי שולט בישראל") וחפצים בהמשך שלטונו. מבחינתם, לעד. הסקרים שאינם מפרגנים לו ולתנועתו הליכוד, הם אולי נכונים להיום, בטח אינם רלוונטיים לעוד כמה חודשים או שנה פלוס, המועד שבו יתקיימו בחירות, שכן הם אינם כוללים גם רשימות חדשות שנמצאות כעת בהליך היריון תחילי או מתקדם. כאלה שהוריהן הם מפקדים וחיילים שנלחמו בעזה, סיכנו חייהם למען המדינה, והם חוששים יותר לעתידה ולחברה כאן מאשר לקפח את חייהם במלחמה מול חמאס. לדעת הפרשנים, לא התפטרותו של גדעון סער מהממשלה ולא זו שאולי תבוא של גנץ ואיזנקוט יגרמו למפץ הגדול. רק שאלת אי-גיוס החרדים. המפתח לכאורה בידי חברי הכנסת החרדיים ובעיקר גדולי התורה שלהם. "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות".
