עת לחבוק
ליבי ליבי עם משפחות החטופים. אני לא יודע איך הייתי מתנהג לו הייתי אחד מהם. בעיניים שלי, הקו החדש שחלקן בחרו, והדגש הוא על 'חלקן', לא בטוח שיקדם את מאבקן הכל כך צודק.
ראשית, בהכנסת הדרישה לבחירות כאן ועכשיו, הן מפסידות תמיכה אזרחים לא מעטים ששותפים למאבק לשחרור החטופים, אך סבורים שבזמן מלחמה, בחירות זה הדבר האחרון שנחוץ. בהיבט הפוליטי, גם לא נראה שגנץ ואיזנקוט ימהרו לעזוב את הספינה הטובעת. אפילו החרדים, חרף הצו שניתן בבג"ץ בעניין הגיוס לצה"ל והפסקת התקציבים לישיבות, אינם ממהרים להניח את המפתחות, אלא ינסו למצות עד תום את האפשרות להסדיר את העניין מתוך הישיבה בממשלה. נכון, הלחץ בהפגנות שהולכות ונהיות סוערות יותר ויותר, מופנה לא רק כלפי הממשלה והכנסת אלא גם כלפי הציבור הרחב, מתוך תקווה שיתעורר, ייצא מהאדישות ויצטרף למחאה ברחובות. אני מעריך שזה אומנם ילך ויתרחב. דא עקא, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שסינוואר וחבר מרעיו (כולל חיזבאללה ואף מדינות במערב) מתרגמים את המהומות ברחובות ישראל כעדות לחולשה בחברה בישראל, לקרע ההולך ומעמיק, כפי שהעידו מחבלי נוחבה שנשבו, שזה מה שדחף אותם לצאת לטבח ב-7 באוקטובר. אז, עם יד על הלב, זה שווה?
ועוד, מה חשים נוכח הכמעט מלחמת אחים הזו ברחובות, חיילינו שנלחמים בחאן יונס ובמקומות אחרים, אלה שמחרפים נפשם במאמץ לחלץ גופה של ישראלי/ת ומוכנים להקריב חייהם בשביל המטרה הזו? מה הם חשים כשהם רואים את הקרע בעם הולך ומעמיק מחדש, כאילו שכחנו את 7 באוקטובר? זה זורק אותי לקהלת פרק ג': "עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק". אני בוחר ב"עת לחבוק". קטונתי מלייעץ מה כן נכון וניתן לעשות. הרבה יותר קל לומר מה לא – לא "להשליך אבנים". לא להבעיר מדורות בכבישים וגם לא בלבבות.
משהו יזוז?
גם לתפיסתי, אני הקטן, נושא הגיוס לצה"ל הוא עניין שלא בג"ץ צריך להכריע בו. זהו תפקידה של הכנסת. שופטי בג"ץ לדורותיהם חשבו כך, ובמשך עשרות שנים נמנעו מלתת הלכה פסוקה בעניין. כבר השופט יצחק כהן אמר בזמנו כי "השאלה אם יש או אין לגייס תלמידי ישיבות, היא ביסודה בעיה ציבורית, שיש להשאיר אותה בידי הגורמים הפוליטיים, שמתפקידם להכריע בעניין זה". זו הסיבה שהשופטים לדורותיהם רק ניסו לכוון את חברי בית המחוקקים שיוציאו כבר מתחת ידיהם איזה משהו שלא יזעק עד השמיים באפליה שבו, בחוסר השוויוניות שבו. עתה, כך נראה, כלו כל הקיצין. משראו השופטים את היחס הלא רציני של הממשלה לנושא, ולאחר כל הדחיות שנתנו במהלך השנים, החליטו לעשות מעשה. אי אפשר לחשוד בשופטי בג"ץ, עם כל היותם מורמים מעם, שהם עיוורים למה שקורה בעם. בשני הצדדים. אצל החרדים מזה ואצל "השאר" מזה.
בעיניים שלי, הצו משבוע שעבר היה מעין "קריאת השכמה ואזהרה" לכל הצדדים. לראש הממשלה ולשריו הרלוונטיים, לציבור החרדי ובעיקר למנהיגיו הרוחניים והפוליטיים, וכן לצה"ל. מה שהיה – לא יהיה. קחו עצמכם בידיים, גלו רצינות, תראו כיוון חיובי, שמשהו סביר זז, ובהסכמה, אז יש סיכוי שאנחנו בג"ץ "נבלע" את זה. לטעמי, הן נתניהו, שזקוק לאצבעות של המפלגות החרדיות, והן המנהיגות החרדית, היו חייבים את הירייה באקדח המעשן הזה. אם יתעשתו, לא בטוח שהאקדח יירה גם במערכה השלישית. ובחדריי חדרים אכן יש מגעים.
בתחושת בטן, אני סבור שמשהו יזוז. גם על דעת חלק מהמנהיגות החרדית. למשל, הסכמה על הקמת ישיבות הסדר חרדיות בבקעת הירדן ובאזורים סמוכים לגבולות אחרים. התלמידים שם יעברו הכשרה צבאית בסיסית, ויאבטחו את האיזור. זה ישחרר גדודי מילואים למשימות אחרות. יוסי יהושע כתב ב'ידיעות אחרונות', ששוקלים להקים לצעירים חרדים ישיבות כאלה ביו"ש, במסגרת אזרחית ייחודית שתוקם, (על כל ההקפדות הנדרשות), והתלמידים האלה יהיו חלק משמעותי מההגנה המרחבית ביו"ש. שוב, הרבה גדודים יתפנו למשימות אחרות. הוזכרה גם האפשרות להקים גדוד חרדי נוסף על 'נצח יהודה', פתיחת מסלולים ייעודיים נוספים כמו אלה שכבר פועלים בהצלחה רבה בחיל האוויר וב-8200. דובר על הקמת יחידה מיוחדת לחרדים שתתפעל את כל העניינים הטכניים של מטוסי הקרב, ובמישור האזרחי דובר על אפשרות של הכנסת זק"א וארגוני התנדבות חרדיים נוספים למסגרת ממלכתית מחייבת, ועוד ועוד. אני רוצה להאמין שגם בקרב חלק מההנהגה החרדית נפל האסימון שמה שהיה הוא לא מה שיהיה.
ובצד השני, הן בצה"ל והן בנו, שקצה נפשנו מהיעדר השוויון בנטל, צריכים להתאפק מלפרוק את הכעס האצור על המשתמטים, ולהכיל את זה שלא ניתן לשנות אורח חיים ומוסכמות של 75 שנה בהינף פסק דין אחד. דרושה פה אבולוציה ולא רבולוציה. לדוגמה, אם כיום בשנה מתגייסים 1,300 חרדים מתוך שנתון של 13,000 צעירים, בשנה הראשונה יש להגדיל ל-3,000 מתגייסים, אחר כך באלף נוספים בכל שנה, עד מספר הגיוני, נאמר של כמחצית משנתון הגיוס. אחר כך נדבר על ההמשך, מתוך הבנה והסכמה שמכסה מסוימת של עילויים יהיו פטורים לגמרי משירות. כל השאר – יחויבו בשירות צבאי או אזרחי (מותאמים לאורח חייהם), וייעשה מאמץ למצוא לכל אחד את המסגרת המתאימה לו.
תשאלו, איך ההערכה הזו שלך מסתדרת עם כל ההתבטאויות של המנהיגים החרדים מאז פסיקת בג"ץ ששוללים גיוס מכל וכל? הם באמת שוללים, וימשיכו להתבטא כך. ולא לדאוג, אף אחד מהם לא יארוז את המזוודות ויברח לגולה. יהיו הפגנות, יהיו צעקות, יהיו אולטימטומים פוליטיים, אבל בשטח תחל התעוררות. מלמטה. הציבור החרדי כבר אינו דבק אחד (כמו שה'סרוג' אינו אחד). ההליכה בעיניים עצומות אחר המנהיגים הרוחניים כבר לא מה שהייתה פעם. רבים גם במגזר החרדי כבר מפנימים שהחיים הם לא שחור-לבן. יש הרבה גוונים של אפור. ראו כמה מכוני מחקר חרדיים מחפשים לנווט את הספינה החדשה של החרדים המודרניים. כך יש גם כמה וכמה רבנים מהמגזר שפועלים תוך תיאום מלא עם המדור המיוחד לחרדים בצה"ל להביא לשם חברה' מתאימים, חלקם איכותיים. אם לא נסתמך רק על התקשורת החרדית והרגילה, אלא באמת נתפוס שיחות אקראיות עם חרדים צעירים שנפגוש ברפטינג על הירדן או בסקי בשווייץ, או ניזום מפגשים כאלה עם חרדים מודרניים בשכונה, ניווכח כי יש על מה לדבר. כולל על גיוס, במגבלות, כמובן. וזו יכולה להיות התחלה טובה.
לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שסינוואר וחבר מרעיו מתרגמים את המהומות ברחובות ישראל כעדות לחולשה בחברה בישראל, לקרע ההולך ומעמיק
אותו אמסלם, אותה עתירה
למי שתהה לאן נעלם כבוד השר דודי אמסלם, הנה אנשי בשורה אנחנו: אמסלם כאן, ומרגיש ב"ה טוב. אחרי פסיקת בג"ץ בנוגע לגיוס חרדים, הגיש אמסלם עתירה לבג"ץ נגד שר הביטחון יואב גלנט, 'הפוקד' ונגד היועמ"ש, בדרישה שיגייסו לצה"ל או לשירות הלאומי גם צעירים ערביי ישראל. לא שאלתי את אמסלם, אבל אני מסתכן בהערכה שגם הוא לא בדיוק רוצה לראות רבבות צעירים ערביים עם נשק צה"לי. אבל, אמסלם שוב מחפש צומי, ומה אכפת לו להציג את בג"ץ ואת המדינה באור מגוחך לכאורה, העיקר שהחברים ייתנו לו צ'פחה.
לו הייתי חרדי, הייתי נפגע עד עומקי נשמתי מההשוואה שאמסלם עשה כאן בין חרדים לערבים. אמסלם הסביר: "החלטתי לעתור לבג"ץ, מכיוון שציבור הערבים בישראל זכאי לזכויות שמקבל כל אזרח ישראלי, אולם לא נושא בשוויון בנטל בכל הנוגע לחובת הגיוס לצבא. אני לא בונה על המוסד הזה, שאני קורא לו 'היכל הצבועים', אבל מעניין אותי לראות כיצד יצליחו לברוח הפעם מקבלת החלטה, אחרי ההחלטה שקיבלו בנוגע לגיוס חרדים… אני בעד ליצור שוויון בנטל, כך שכלל האזרחים במדינה הזכאים לזכויות יישאו בנטל הגיוס לצה"ל או בשירות לאומי (אלא אם כן קיבלו פטור או דחיית שירות כפי שהחוק מאפשר), ובכך ימלאו את חובתם האזרחית". אגב, כבר ב-2022 הגיש אמסלם, אז 'רק' חבר כנסת, עתירה בדיוק באותו עניין, עם אותו עורך דין. אז בג"ץ זרק אותם בנימוקים טכניים שלא מיצו את הנושא טרם פנייה לבג"ץ. מה עשו מאז כדי להתגבר על העניין הטכני? פנו במכתב לשר הביטחון וליועצת המשפטית לממשלה. הא ותו לא. האם בג"ץ יקבל צעד כה מורכב זה כמיצוי ההליכים טרם פנייה לבג"ץ? מסופקני. האם, למשל, אמסלם, שנבחר להיות משקיף כמעט קבוע בקבינט, העלה שם את הנושא? בעיניים שלי, סוגיית מה יתרמו ערביי ישראל היא סוגיה (נכון לעכשיו החרדים מקבלים הרבה יותר) שצריך להידרש אליה, ויש בהחלט מקום לתבוע יותר שירות אזרחי שלהם, ולו בקהילה הערבית, ויש המון מה לעשות שם. אני מקווה שבעיתוי מתאים גם זה יגיע, וגם זה יתקדם קמעא קמעא. אינשאללה. ואז, גם דודי אמסלם יהיה מבסוט. בעז"ה.
