תילי טילים
זה יכול (וצפוי) היה להסתיים אחרת. מטח של כ-350 כתב"מים, טילי שיוט וטילי חץ מאיראן לישראל – אין מצב שרק בודדים ממש מכלי המשחית האלה חדרו בעד מעטפת ההגנה של מדינת ישראל, ואף הנזק שהם עוללו היה זעיר ביותר: 3 בורות בבסיס נבטים של חיל האוויר, וילדה פצועה מחלק של יירוט.
כותרות בעיתונות החרדית דיברו על נס משמיים, עזרה משמיים. אנחנו חייבים להודות ולהלל גם (ובעיקר?) את טייסי חיל האוויר הישראלי (כן, חלקם כאלה שכונו לא מכבר 'בוגדים'), את אנשי המחקר והמפתחים משך שנים של מערכות ההגנה למיניהן, וכמובן את הקואליציה בראשות ארה"ב (ביידן, תודה כפרה, אין עליך), שלכל הדעות, ללא המעטפת החיצונית שהעמידה ברגע הקריטי להגן על מדינת ישראל, אין ספק כי פגיעת הטילים האיראניים הייתה קשה וכואבת. אז, אומנם אנחנו האזרחים חזרנו לשגרה יחסית (שגרה כזו ואבדנו, שגרה של גיוס חוזר להמון אנשי מילואים, שגרה של רבבות עקורים מביתם), אבל החשבון מול איראן, טרם נסגר, לפחות עד יום שלישי, יום הורדת הגיליון לדפוס.
לא בכדי הקבינט המדיני-ביטחוני התכנס כבר כמה פעמים לדון בנושא התגובה. דבר אחד ברור: מדינה חפצת חיים כמו ישראל, בטח כשהיא מוקפת באויבים מקרוב ומרחוק, השואפים להשמידה ואף נערכים לכך, לא יכולה להרשות לעצמה שלא להגיב למתקפת טילים כה גדולה וישירה מאיראן על ישראל. אף מדינה נורמלית לא הייתה מרשה לעצמה שלא להגיב, בטח ובטח שישראל אינה יכולה להרשות זאת. שאלת מיליון הדולר היא מה תהא התגובה ומהו העיתוי הנכון. כל טעות דעת כאן עלולה להיות קריטית והרת אסון. למרבה הצער, בחצי השנה האחרונה כבר למדנו על בשרנו שהממשלה הזו לא בדיוק מצטיינת בשיקול דעת. ההפתעה ב-7 באוקטובר וגם הערכה כנראה מוטעית לעוצמת התגובה האיראנית על חיסולו של אותו בכיר איראני חסן מהדווי (שהגיע לו למות) בדמשק. לכן, עניין שיקול הדעת הנכון הפעם, בכל הקשור לתגובה, הוא קריטי ממש. תנאי ראשון הוא לא לפעול מהבטן. לשמוע גם את ה'איפכא מסתברא', יועצים למיניהם, ולקבל את ההחלטה ברוגע ובשום שכל. תגובה חייבת להיות, ועל כך יש קונצנזוס גם בקבינט, ובכלל. רבים בדעה, כי נכון לעכשיו, כשישראל עדיין בביצה העזתית וכאשר 133 החטופים עדיין בשבי חמאס, וגם משם לא רואים את האור בקצה המנהרה, והכניסה לרפיח וכשבצפון הגזרה מבעבעת, וביו"ש העניינים מתחממים – לא נכון מבחינת ישראל לפתוח חזית ישירה חדשה מול איראן. לכל הדעות, אם תיפתח מלחמה ישירה עימה, היא תהיה עוצמתית ברמות שלא ידענו, שחיזבאללה על הארסנל העצום שלו לא יוכל יותר לשבת בשקט.
לכן, מה שמתבקש לדעת 'מומחים' רבים היא תגובה כלפי איראן במטרות 'מצטלמות' פחות. לא הפגזה רעשנית של מטוסי חיל האוויר או טילים בליסטיים על טהרן או ישירות על הכורים הגרעיניים שהיא מפתחת בקצב מהיר, אלא פגיעות 'שקטות' (הלו, המוסד, קדימה) בנקודות אסטרטגיות, שיבושים מהותיים באמצעות סייבר, חיסולים ממוקדים מחושבים וכדומה.
בשורה התחתונה, תגובה ישראלית תגיע (אולי עד שבת כבר הגיעה?), חייבת להגיע, לא כנקם אלא כהחזרת ההרתעה הישראלית כלפי כל אויביה, ולמרבה הצער הם רבים. לא בטוח שהתגובה חייבת להיות "עכשיו" ברוח העכשוויזם. מה רע בלתת לאיראנים קצת להזיע ולצפות ולחשוש? גם ברור ששמירה על הקואליציה שהקימה ארה"ב לצורך ההגנה על ישראל מפני התקפת הטילים מאיראן, היא אינטרס ישראלי מובהק וראשון במעלה. לכן, כל תגובה ישראלית כלפי איראן חיבת להיות מתואמת עם ארה"ב, או לפחות ליידע אותה. הרושם הוא שלפחות בעניין זה האסימון נפל גם לנתניהו. אוי, כמה זקוקים אנו לסיוע מהקב"ה. "ושלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה".
עניינים אזוטריים
האמת, בימים אלה של פוסט-מתקפת הטילים האיראנית, ימים של טרום התגובה הישראלית לאותה מתקפה, ימים שבהם נתקבלה התשובה השלילית של חמאס להצעה האמריקנית בעניין החטופים, ועוד ועוד נושאים המעסיקים את החדשות וטורדים את הראש – הראש לא יכול להיות פנוי לעניינים השוטפים של החיים. אבל, החיים חייבים להימשך, כאותו היגד מוכר וחביב, אז, קדימה.
מינוי רבנים, לעשרות, אם לא למאות. זוכרים? אז נכון שהלחץ הציבורי הביא (ב"ה) להקפאת המאמץ לחוקק את 'חוק הרבנים', רבני עיר, רבני שכונות וכדומה, לעשרותיהם ולמאותיהם. אבל 'לא אלמן ישראל', ובש"ס דואגים, גם בימי חירום אלה, להניע את רכבת המינויים הזו. השר לשירותי דת (ולג'ובים) מיכאל מלכיאלי פרסם ביום חמישי האחרון, טיוטת תקנות בנושא רבני הערים להערות הציבור, כמתחייב בחוק. אז אם אכפת לכם מהעניין הזה, היכנסו לפרסום התקנות, ואם יש לכם הערות – הגישו. מועד אחרון: ב-2 במאי. אתם חושבים שההערות יעזרו לבלום את חוק הג'ובים הזה? אני סקפטי. ישועה, אם תבוא, תגיע רק מבג"ץ.
להזכיר למי ששכח, התקנות האלה יעבירו את החלק הארי של הכוח לבחור רבני עיר מהרשות המקומית והציבור שבה, לידי הרבנות הראשית והשר לשירותי דת. כך, יוכלו להצניח עליכם ועלינו רב 'מתאים' (מתאים=מתיישר לפי הקו של הממנה), כך יתווספו עשרות תקנים חדשים לערים שבהן יש רק רב ראשי אחד (עפ"י ההצעה לכל עיר בת 50 אלף תושבים ויותר ניתן יהיה למנות רב עיר שני, ובתכל'ס זה עוד 20 ערים כאלה. מניסיון שלי בפ"ת, די ברב ראשי אחד, הרב מיכה הלוי, העושה עבודה מצוינת (השני אח של שר לשעבר בש"ס, כמעט אינו מורגש). כך כהונת רבנים ראשיים תוכל להימשך עד 120, גם אם היועץ המשפטי לממשלה מצא, למשל, שאינם ראויים (עפ"י החוק מוצע שהרב הראשי שמכהן כנשיא בית הדין הרבני הוא שיקבע). כך כהונת רבנים תימשך ותימשך בלא שתעמוד למבחן הציבור בחלוף 10 או 20 שנה, וכדומה.
בעיניים שלי, חוק זה אם יעבור, קידוש ה' הוא לא יביא, את ההיפך מכך כן. מה שאני מתקשה להבין זה אם אך לפני שבועות ספורים הסכימו אפילו יו"ר ש"ס אריה דרעי ויו"ר הקואליציה ח"כ אופיר כ"ץ, להקפיא את החוק נוכח הביקורת הציבורית הגדולה, מה קרה עתה שהם ייתנו יד להעביר את הנוסח של החוק גם אם בדרך של תקנות? אולי חשבו שהציבור נרדם בשמירה? ואם מישהו יגיד לי שדרעי עסוק כל כולו בנושא הביטחוני (אני בטוח שהוא עוסק בו, וטוב שכך), והוא לא יודע על מה אני מדבר פה – לא אאמין.
לא בטוח שהתגובה חייבת להיות עכשיו. מה רע בלתת לאיראנים קצת להזיע ולצפות ולחשוש? גם ברור ששמירה על הקואליציה שהקימה ארה"ב לצורך ההגנה על ישראל מפני התקפת הטילים מאיראן, היא אינטרס ישראלי מובהק
מי בעד ומי נגד
אם חשבנו שסמוטריץ' ובן גביר הפטריוטים יהיו הראשונים להתנגד לחוק הגיוס כפי שהובא בזמנו על דעת החרדים להצבעה בכנסת, התברר כי כללי המשחק בפוליטיקה 'מאוד אכזריים', וגם שני שרים מכובדים אלה עמדו לכאורה לתמוך בחוק הגיוס שאמור היה להמשיך בפטור הגורף ומעצבן של צעירים חרדיים משירות בצה"ל.
השבוע התברר כי אולי איתמר בן גביר 'יחזור בתשובה' ויתנגד לחוק הגיוס, ואם הוא וחבריו לסיעתו יתנגדו, החוק לא יוכל לעבור. תשאלו, מה קרה? ההייתה לו איזו הארה? איזו הבנה חדשה שלא ייתכן להמשיך עם העוול הזה של פטור גורף לחרדים? מצטער לאכזב. הרקע למחשבה אולי לא לתמוך בחוק הגיוס הוא מאבק שיש לו עם עמיתו (ויריבו) סמוטריץ' על עניין של סמכויות. בזמנו, כשכל אחד מהם קיבל את המשרד שלו, סוכם כי האגף לאכיפת מקרקעין, זה האגף ששולח פקחים ושוטרים לעשות סדר עם מפרי חוק הבנייה, בדגש על היישובים הערביים, יעבור ממשרדו של סמוטריץ' (מה הוא בכלל עושה שם?) למשרד לביטחון פנים של בן גביר (האמת? נשמע הגיוני יותר, ייעודי יותר). בן גביר, כידוע, אוהב לעשות סדר. ראו את השקט בכבישי הנגב, למשל. הסמכות על האכיפה בכל הקשור לבנייה הבלתי חוקית במגזר הערבי היא כ'כפפה ליד' עבורו. כמעט התגשמות חלום. ומכיוון ש'הסכמים יש לכבד', בן גביר עומד על כך שמה שסוכם, יבוצע. העניין הזה היה אמור לעבור בשבוע שעבר בכנסת, אלא שברגע האחרון הוא הורד מסדר היום. נציגי הסיעות החרדיות הודיעו לבן גביר, בדחילו ורחימו, כי הם לא יאפשרו את העברת הרשות לאכיפה למשרד לביטחון לאומי. לטענתם, לכל דבר יש מחיר. רוצה אכיפה? תן את חוק 'הקומה הכשרה', זו שמתעסקת עם הטלפונים הכשרים, שמכניסה המון כסף וכוח למאעכרים במגזר החרדי. ומכיוון שבן גביר נמנה לכאורה עם חברי הכנסת שלא מתלהבים מהחוק הזה, הם מחזירים לו במטבע אחר, בעניין אכיפת חוקי הבנייה. מקורבי בן גביר מאשימים את הסיעות החרדיות שלא חוק ה'קומה הכשרה' הוא העניין, אלא דיל שלהם, לכאורה, עם הסיעות הערביות, שהבטיחו לתמוך בחוק הקומה הכשרה תמורת אי העברת סמכויות האכיפה לבן גביר.
נכון לתחילת השבוע, נוכח הקפאת העברת הסמכויות כאמור, הודיעה סיעת עוצמה יהודית ליו"ר הכנסת כי היא אינה מחויבת למשמעת הקואליציונית, ותצביע כראות עיניה. חכו להזמנה חברית של נתניהו לבן גביר, והכל יסתדר. אבל מה שמטריד באמת: על עניין סמכויות האכיפה במקרקעין עומדת לכאורה התנגדותו של בן גביר או תמיכתו בחוק הגיוס. מעניין.
זכויות של איזה אזרח?
ה"אגודה לזכויות האזרח" עתרה לבג"ץ נגד השר איתמר בן גביר וטענה שמפרוץ המלחמה הנוכחית, המחבלים הכלואים בבתי הכלא / המעצר בישראל "סובלים מתזונה חלקית וירודה, לא מסופקים להם פירות". רחמנות, ממש. בא לי לבכות. בחייאת, "אגודת זכויות האזרח". על איזה אזרחים אתה מנסים להגן פה, בדיוק? על מחבלי הנוחבה? ישראלים ששוחררו מכלא חמאס בעזה דיווחו כי האוכל שקיבלו במשורה היה רבע פיתה, איזה תמר מצ'וקמק, לפעמים טיפה אורז וקצת מים. כל אחד מהם שחזר אחרי חודש או חודש וקצת בכלא, חזר עם כמה ק"ג פחות מכפי שהיה. ואלה אזרחיות, אזרחים, ילדים וזקנים תמימים שנישבו מביתם. למה, למען ה', למחבלים הסדיסטיים האלה מגיע גרם אחד יותר? באחריות, לא מגיע להם, ונמסר כי הם מקבלים בדיוק מה שמחייב החוק הבינלאומי. פה בן גביר צודק באלף אחוז. כולי תקווה שגם בג"ץ יחשוב כך.
