ביום שאחרי
ליבי-ליבי על אלה שמתקשים להיפרד מצפייה בלתי פוסקת בערוצי החדשות השונים. משש בבוקר ועד חצות, עם כמה הפסקות קטנות באמצע, ברברת רודפת ברברת. מומחים ומומחים מטעם עצמם מנתחים, מפרשנים, וחוזר חלילה. הפסדנו, ניצחנו, רפיח עכשיו, לא רפיח, ניתוחים ללא הפסקה. אני לא מכיר אף אחד שהשתכנע ממה ששמע. כל אחד יוצא משעות הציפייה האלה בדיוק כפי שנכנס אליהם עם עמדותיו שלו, רק יותר מודאג.
אם לסכם את הדברים בעיניים שלי (שלא בהכרח רואות טוב יותר מאחרים), המצב הוא כזה: אנחנו בעיצומה של מערכה רב-זירתית קשה (עזה, סוריה, לבנון, איראן, סוריה, עיראק, יו"ש, ירדן(?) שכחנו מישהו?) שלא עומדת להסתיים בקרוב. למרות הדיבורים הגבוהים על הרתעה, בשטח לא בדיוק נראה שאויבינו מורתעים מאיתנו. צריך לעבוד קשה כדי להחזיר את ההרתעה. (ורק אח"כ המפונים מהצפון יהיו מוכנים לשמוע על אפשרות חזרתם הביתה). כך גם על שיקום היחסים הבינלאומיים של ישראל, שהם חלק ממרכיב הביטחון שלנו. "פסע מהניצחון" (נתניהו, השבוע)? מהפה שלו לאלוקים. למרבה הצער, זה לא נראה. גם הרמטכ"ל לא חושב שאנחנו רק במרחק של צעד.
אין אחד שיודע מתי יהיה 'היום שאחרי' המלחמה, היום שאחרי שישובו החטופים לביתם, מי על רגליו ומי ח"ו בארון. היום שאחרי שיוסר האיום בצפון. היום שלרבבות המפונים בצפון יתאפשר לחזור לביתם או למה שנשאר ממנו. מה שבטוח, גם אז לא יהיה קל. המועקה המאפיינת כיום רבים מאזרחי המדינה, לא במהרה תירפא. ייקח זמן עד שהפצעים יגלידו. שלא לדבר על הזמן וכוחות הנפש שיידרשו לריפוי הנפשי, והפיזי. גם לא יהיה קל לצפות בכל כך הרבה הלוויות של חטופים שיוחזרו מתים משבי חמאס, לא קל יהיה לראות חלק מהחטופים במצב הבריאותי והנפשי שלהם עת יחזרו. כן, כולל נשים אחרי מה שעוללו להן המחבלים הנאצים בעזה.
גם הכרסום בתמיכה המדינית שהייתה לישראל בתחילת המערכה נשחק עד דק. מעבר לעיכובים באספקת נשק לישראל, יהיו לכך גם היבטים משפטיים. סכנה של צווי מעצר בחו"ל תרחף על אלפי חיילים בסדיר ובמילואים. עפ"י דיווח של מיכאל שמש מתאגיד 'כאן', הושלמה הכשרתם של עשרה עורכי דין חרדים שישמשו קציני משפטים בצה״ל. ולא נגענו בהיבטים הביטחוניים. מה יהיה בעזה ב'יום שאחרי'? האם חמאס יצליח במאמציו להלהיט את גזרת יו"ש, האם השלטונות בירדן יצליחו לדכא את הניסיונות להבריח מגבולם עם ישראל כמויות אדירות של נשק, כולל מטעני חבלה מהסוג שהכרנו במלחמת לבנון, ועוד ועוד. היום שאחרי. ההרגשה היום היא שהרבה יותר גרוע כבר לא יכול להיות. אמן. הלוואי.
גם הכרסום בתמיכה המדינית שהייתה לישראל בתחילת המערכה נשחק עד דק. מעבר לעיכובים באספקת נשק לישראל, יהיו לכך גם היבטים משפטיים. סכנה של צווי מעצר בחו"ל תרחף על אלפי חיילים בסדיר ובמילואים
הצליחו לסנדל את דרעי?
שמונה מנהיגים רוחניים הכי בולטים של ש"ס, מהם שלושה חברים ב'מועצת החכמים' של התנועה, הוציאו הודעה חריפה נגד גיוס לצה"ל, גם לא של אותם שלא יושבים ולומדים תורה. הם אף מגדירים את התוכנית למסלולים ייעודיים כתוכנית זדונית במטרה לצמצם את מספר שומרי התורה. הרבנים האלה הוסיפו: "אסור להסכים על שום פשרה בנושא הגיוס, ואין להיכנס עימם במו"מ בזה כלל". והשיא: "לא יעלה על הדעת להסכים על מכסות, יעדים או מסלולים אזרחיים, וכדומה אפילו לבחורים חלשים". מה שנקרא, מפרקים את המועדון. את הגשר. שחור על גבי לבן. קצת מפתיע, בהתחשב במקובלה שדווקא ציבור גדול של ש"ס כן משרת בצה"ל, כך אפילו מרבית חברי הכנסת שלה.
אז, מה קרה? הרבנים האלה התחרדו עוד יותר? הפרשנויות שרווחו להודעתם הן הבאות: ראשית, הם הבינו כי הליטאים האשכנזים יצליחו באמצעות הפוליטיקאים שלהם להמשיך להשתמט משירות בצה"ל ו'יקריבו' את הספרדים, שהם יהיו ב'מכסות'. אזי החליטו הרבנים הספרדיים: לא מוכנים להיות 'בשר התותחים' של האשכנזים החרדים; שנית, בהודעתם רצו רבנים אלה לסנדל את אריה דרעי, שהידיעות שרווחות הן שהוא יחד עם השר לשעבר אטיאס קרובים למתווה מוסכם של גיוס חלקי. האם דרעי יהין להתכחש לפסק ההלכה שלהם? רה"מ נתניהו נזדעק וקיים ישיבה עם חברי הכנסת של הסיעות החרדיות האשכנזיות, וישב גם עם סמוטריץ' ובן גביר. על גנץ מופעלים לחצים כבדים שייסוג מעמדתו שלא להגיש לכנסת חוק גיוס חדש ללא הסכמת בני גנץ. המשחק הפוליטי יכול להימשך, לכל היותר, עד הדיון בבג"ץ, שנקבע לחודש מאי. ההערכה היא שגם אם גנץ ואיזנקוט יפרשו מהממשלה כביכול על עניין חוק הגיוס (מה שמתאים להם אלקטורלית), עדיין הממשלה תשרוד, כי יש לה 64 גם בלעדיהם. האבן הראשונה שיכולה להקריס את הממשלה היא של הסיעות החרדיות, אם יחליטו לרוץ על הדגל הזה של חוק גיוס לבחירות חדשות או שבן גביר יחליט, למשל על עניין ההשתהות בכניסה לרפיח, שזה הזמן המתאים לו לקטוף את ההבטחות שמעניקים לו הסקרים. אבל במציאות שלנו, כמעט הכל לוט בערפל. גם מה יקרה בעוד שעה. לך תדע.
אין רגע דל
כולם כאן שוברים את הראש איך מדינת ישראל האדירה על צבאה המהולל שלא נערך כדבעי למתקפת הטרור של חמאס, איך לא קראנו נכון את כל ההתרעות שהגיעו בזמן אמת, כפי שהזהירו התצפיתניות בבסיס שעל הגבול וכפי שהזהירו אנשי מודיעין מעטים. יש שיגידו הקונצפציה, יש שיגידו ההתנשאות, היוהרה של ישראל, ולא פחות מכך הזלזול בחמאס. האם מה שלא למדנו מלקחי מלחמת יום כיפור, נלמד עתה נוכח טבח שמחת תורה? לפי הדברים שנראים עתה, לא בטוח.
אז הנה דיווח שפורסם השבוע ב"ניו יורק טיימס", מהעיתונים המהימנים והחשובים בעולם. העיתון תיאר את שרשרת הברחות הנשק שהקימו משמרות המהפכה האיראניות בשנתיים האחרונות, לשם החדרתם בכמות גדולה מאוד מאיראן לשטחי יהודה ושומרון, דרך ירדן. כידוע, גבולה של ישראל עם ירדן הוא ארוך במיוחד, רובו ללא גדר, ולמעשה הוא פרוץ, ומדי לילה מתקיימות בו הברחות של סמים, ולא רק. בכתבה ב"ניו יורק טיימס" צוין כי בין השאר מפעילים האיראנים מערך של פעילי מודיעין, וההברחות מבוצעות בפועל על ידי קבוצות בדואים חמושות שחוצות את הגבול לישראל. המטרה של איראן בהקשר הזה היא לצייד פלשתינים ביהודה ושומרון בכמה שיותר כלי נשק ולהפוך אותם לזירת הלחימה והעימות הבא של ישראל. כידוע, בימים האחרונים גברו ניסיונות הפיגוע ברחבי יו"ש. גם ביישובים שבתוך מה שהיה הקו הירוק גוברת החרדה, ובקבוצות וואטסאפ של יישובים הסמוכים לקלקיליה מובעים לא מעט חששות ממחבל שיגיע באיזה דאון או מרעין בישין אחר. בגזרת יו"ש יש כוחות גדולים של חיילים (נכון להיום הרבה יותר מאשר בעזה, 4 חטיבות לעומת אחת שנותרה בעזה), ומדי לילה נערכות פשיטות על מחבלים פלשתינים מועדים לפורענות. בימים אלה מסיימים את הרמדאן, אל-פיטר ובקרוב הימים הרגישים שלנו – פסח, יום הזיכרון ויום העצמאות. עוד גזרה מאתגרת במיוחד, כאילו לא די בעזה, בצפון ובהתכוננות לתגובה האיראנית על חיסול הבכיר שלהם.
