להתחיל מבראשית…

"את חודש תשרי מברך הקדוש ברוך הוא בעצמו, ובכוח הברכה הזו, עם ישראל מברך את שאר 11 החודשים"
(הבעל שם טוב).

פרשת "וזאת הברכה" מסיימת את התורה והיא נקראת בחג שמחת תורה.
לקראת הסתלקותו של משה, הוא מברך את השבטים. כל שבט לחוד, לפי מעלתו הייחודית, ואחר כך מברך את עם ישראל באופן כללי.
הפסוקים האחרונים בפרשה, שהם גם סיום התורה, מדברים על מעלתו של משה כמנהיג וכנביא, ועל כל אשר עשה "לעיני כל ישראל".
תורת הסוד מסבירה כי המילה 'ברכה' היא מלשון 'בריכה'. כדי להעביר מים מן המאגר אל מקום אחר, יש לפתוח את הברז, המים עוברים בצינור ומגיעים ליעדם.
בדומה לכך, כדי להוריד לעולם את השפע האלוקי שבחלקנו, יש צורך לפתוח ברז.
לברכה יש כוח לפתוח את ברז ה'ברכה'.

מי ייתן שכולנו נהיה כלי מחזיק ברכה, שנשפיע אך טוב וחסד על העולם.
שנהיה ראויים לברכות שיבואו עלינו לטובה.
שנתחיל מבראשית.

(מתוך ספרי: "פרשת דרכים"-עמ' 357).

(בראשית תשפ"ב)

הפוסט בין ברכה לבריכה הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

"כדי לדבר היטב דרושה השראה.
כדי להקשיב היטב דרושה תבונה"
(אנדרה ז'יד).

מה בין שמיעה להקשבה?
ה'האזנה' וה'שמיעה' די קרובות במשמעותן, ובכל זאת שונות. ה'שמיעה' היא היכולת לקלוט קולות ולפענח אותם, ה'האזנה' לעומת זאת, היא אקטיבית יותר ודורשת מאמץ מהמאזין, המקשיב.
משה קורא לשמיים ולארץ שיקשיבו לדבריו. הוא מדבר והם שומעים- בהנחה שהם נענים לקריאתו.
משה יודע שעמו לא קשוב לדבריו, ולכן הוא פונה לשמיים ולארץ:
"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי".

ואנחנו מה? משהו השתנה?
האם אנחנו שומעים או מאזינים?
נדרש אומץ ויושר להתבונן בעצמנו, עכשיו, בלב התקופה הסוערת, בעיצומה של מגפה הדורשת מאיתנו לשתף פעולה, לקחת אחריות ולהיות ערבים איש לאחיו.
במקום אטימות לב- עלינו להאזין לרחשי לב. לדממה דקה. לאיתותי מצוקה.
במקום לחפש מחדלים וחסרונות- עלינו לבחור בטוב.
למלא את חלקנו במשוואה ולגנוז את פנקס החשבונות.
זה לא הזמן.
הזמן הוא לגלות רגישות, חמלה ותפילה.

גמר חתימה טובה לכולנו. שנהיה ראויים להיגאל.
בשורות טובות ושנה עטופה באור, אהבה ו…הקשבה.

(האזינו – סוכות תשפ"ב)

הפוסט האזינו – או הקשיבו? הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

"סליחה אמיתית היא לא פעולה שלאחר מעשה, אלא גישה שמזינה אותך בכל רגע" (דיוויד רידג').

פרשת "וילך" היא הקצרה ביותר מכל פרשות השבוע. בדרך כלל היא נקראת יחד עם פרשת "ניצבים", הקודמת לה.
בשנים בהן היא נקראת בפני עצמה, היא נקראת בבית הכנסת בשבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים. שבת זו מכונה גם בשם: "שבת שובה". שבת שבתוך עשרת ימי התשובה, על שם הפסוק הפותח את ההפטרה: "שובה ישראל עד ה' א-לוהיך" (הנביא הושע).

פרשת וילך עוסקת בהעברת ההנהגה של עם ישראל ממשה רבנו ליהושע, וה' מצווה את משה לחזק את יהושע ולזרז אותו לקראת משימתו הגדולה- כיבוש הארץ והנחלתה לעם ישראל.
בהמשך עוסקת הפרשה במצוות הקהל, אחת לשבע שנים, במוצאי חג הסוכות, היה מתאסף עם ישראל כולו ושומע דברי תורה מפי המלך בבית המקדש. היה זה מעין 'חידוש מעמד הר סיני', עם ישראל כולו, גברים ונשים וטף, שמעו את דברי התורה וקיבלו על עצמם את דרך התורה מחדש.

נתבונן ונתכונן.
נתבונן אל השנה שחלפה, מה השגנו, במה התקדמנו,
ונתכונן לקראת השנה הבאה עלינו לטובה:
מהם היעדים שאנו רוצים לסמן לעצמנו? מה אנו רוצים להשיג, מה לשפר, ובמה להתקדם ולעלות קומה בנפש?

ישנם מושגים בחסידות שנקראים:
"כוחות בהירים" (הכוחות הערים) ו "כוחות כהים". את המושגים הללו הטביע ר' ישראל מסלנט, שהיה בקי בנפש האדם.
הכוחות הבהירים הם למעשה הרמה המודעת שלנו ואילו הכוחות הכהים הם תת המודע שלנו, מה שנמצא עמוק בתוכנו ולעיתים אנו פועלים בהשפעתו מבלי משים.
המטרה היא להעלות את הכוחות הכהים לרמה של הכוחות הבהירים. בצלילות, במודעות ובכוונה לשיפור המידות.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

גמר חתימה טובה וחגים שמחים ומלאים בשפע גשמי ורוחני לכולנו.

(וילך – שבת שובה תשפ"ב)

הפוסט לשאוף לכוחות בהירים הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

"לא בשמיים היא- השמיים והארץ נמצאים בתוכנו"
(מהטמה גנדי)

מה פירוש המילה: "בשמיים" בהקשר הזה בפרשה שלנו? מקום של התגלות נבואית או מילה מקבילה ליקום רחוק, אולי אפילו בלתי מושג?

בפסוקים הללו, הביטוי המקביל הוא: "מעבר לים". הקונוטציה העולה מכך היא כי התורה הינה בהישג ידינו, באפשרותנו לקיימה ולהפוך אותה לחלק מהווייתנו, מקיומנו, מחיי היומיום שלנו ולא מעבר לים או במקומות נשגבים, רחוקים ובלתי מושגים. כי לנו, כבני אדם, יש נטיה מוטעית לחשוב שמה שקשה לביצוע ולהשגה-ערכו רב יותר, לעומת דברים שקלים להשגה, הנתפסים בעינינו כבעלי ערך מועט.

אנו שרויים עדיין בתקופה מאתגרת מאד, עם מגפה עולמית שמשתוללת בקרבנו ומלמדת אותנו בכל יום שיעור חדש לחיים.

החיים האמיתיים שלנו הם כאן. בארצנו. בחברה ובקהילה אליהם אנו משתייכים. במעגלים החברתיים והמשפחתיים שלנו. באנשים איתם אנו חיים ביומיום.

בזאת ניבחן. בהקשבה למי שצריך אותנו, למי אנו יכולים להועיל, את מי אנו יכולים לחזק. בכל דרך.

לא בשמיים היא. ולא מעבר לים.

משמעות הפסוק היא שהתורה נגישה לכל אדם-להבינה ולקיימה. תורה איננה בשמיים. היא ניתנה לאנשים נורמליים, החיים על פני האדמה. לכן התורה לא תדרוש סגפנות או התבודדות או פרישה מחיי העולם הזה. התורה כן דורשת התקדשות והיטהרות בתוך מסגרת החיים הנורמלית.

כולנו רוצים להשתנות, כולנו רוצים להיות טובים יותר בשנה הבאה, כולנו רוצים להיות ערכיים יותר, רוחניים יותר, מרוממים יותר, קרובים יותר לבורא עולם. עלינו לדעת שזה לא בשמיים. זה לא מעבר לים. זה כאן ועכשיו. זה כאן סביבנו ואין צורך לחפש. המצוות הן חלק מאיתנו.

נחיה בעוצמה!

שנזכה למצוא "חן ושכל טוב בעיני א-לוהים ואדם", בשמיים ובארץ.

שנה טובה לכולנו.
שבת נפלאה לכולם.
תכלה שנה וקללותיה.
תחל שנה וברכותיה.

(ניצבים תשפ"א)

הפוסט התורה איננה מעבר לים הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

"זה מדהים ששמחה היא החלטה. אתה בטוח ששמחה, כמו גם אהבה, הן רגשות שבאים לך מבחוץ, לא תלויים בך, אבל לאט לאט אתה מבין עד כמה שמחה ואהבה הן פשוט החלטות. אז החלטנו להיות שמחים.
(אילן הייטנר).

בשני מקומות מדברת הפרשה שלנו על השמחה.
-"ושמחת בכל הטוב אשר ה' א-לוהיך נותן לך"- שמחה בהכרת הטוב.
-"תחת אשר לא עבדת את ה' א-לוהיך בשמחה ובטוב לבב…" – כאן דווקא מציין הכתוב את חוסר השמחה.
לשמוח? בימים כאוטיים ומאתגרים אלה? איך?
כיצד מצווה אותנו התורה להיות בשמחה כשיש בחיים כל כך הרבה דברים מעציבים, מתסכלים ומייאשים?
האם צריך לעשות שקר בנפשנו ולדמיין שהכול טוב ומושלם?
התשובה האולטימטיבית בעיני היא גישתו של הרמב"ם לעניין השמחה. הוא מכוון לנתינה מתוך שמחה.
הרמב"ם מגדיר באופן עקבי את השמחה בכך שהיא מביאה את האדם לשמח אנשים אחרים.
יש דוגמאות רבות בפרשה שלנו לעניין את מי לשמח ואיך.
זו המהות וזו המשמעות.

שמחה בימי קורונה, הכיצד?
נרתום לרשותנו כמה כלים:
1. עם אלו משקפיים אני מסתכל/ת על העולם?

בחיים שלנו יש טוב ורע מעורבבים. השאלה היא במה אנו בוחרים למקד את המבט, ואת מה אנו מחליטים לראות בתור המרכז. האם אנו נוטים להדגיש את הרע שבכל דבר או שגם במצבים מאתגרים אנו יודעים להיאחז בנקודות האור.

2. אמונה
כאנשים מאמינים אנו יודעים שגם לרע יש תפקיד. לפעמים דבר שנראה לנו רע מצמיח לנו טוב.

3. לשמח את עצמנו.
יש לנו אפשרות לעשות מעשים שיעוררו בנו את רגש השמחה. כל אחד ואחת מאיתנו יודע מה משמח אותו ומה גורם לו לשמחה ונחת.

4. לשמח אחרים
נשים את עצמנו לרגע בצד ונתאמץ לשמח ולעשות טוב לסובבים אותנו. השמחה שתופיע אצלם תדבק גם בנו.
"כדי לזכות במלוא ערכה של השמחה, עליך להתחלק בה עם מישהו" (מרק טווין/ אמרות על החיים).
חברות וחברים יקרים, דווקא בימים מאתגרים אלה, נשלוף מתוכנו את מקורות הכוח והעוצמה שלנו ונשמח שמחה אמיתית ופשוטה, שתדביק את כל מי שסביבנו. בהצלחה לנו.

משהו לסיכום:
"טובי הרופאים שבעולם כולו: דוקטור דיאטה, דוקטור שלווה ודוקטור שמחה"
(ג'ונתן סוויפט/ משפטי תמיכה ועידוד).

שבת של ברכה, הכרת הטוב, נתינה לזולת וממילא: שמחה.

(כי תבוא תשפ"א)

הפוסט זה הזמן לשמוח הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

"שקליפת עמלק היתה מטילה ספק ופגם אף במקום שנראית התגלות אלוקית" (שם משמואל לפרשת זכור).

מה זה עמלק?
עם ספציפי אמנם, אך עם שהפך למושג. שם נרדף לספק. לערעור של איזון.
עמלק כעם, חשף את שורש שנאת העמים לישראל, והראה ששנאתו היתה ללא כל סיבה עניינית. ואכן, צוררי ישראל הגדולים לאורך כל הדורות לא נזקקו לסיבות מיוחדות.
עמלק נכנס לנו לתוך החוליות החלשות, גם כאומה וגם, בהשאלה, כפרטים, כיחידים. כאשר האמונה נחלשת והכל ממילא רופס.
הלקח שאנו לומדים ממלחמת עמלק הוא, אפוא, שהפגיעה בישראל היא תוצאה של ההתרופפות והפירוד שהיו בקרב העם, שאילו היה העם שלם עם עצמו ובתוכו, לא היה עמלק נטפל אליו.

מה שהכי נכון לעשות הוא מעין רפואה מונעת: לחזק את המקומות החלשים ועדיף לחזק אותם לפני שייחלשו, כי מחלה קופצת על האדם כשמערכת החיסון שלו נחלשת.

בימי קורונה אלו, אנו מתמודדים לא רק עם הנגיף המסתורי, אלא עם נגיף מסוכן לא פחות: שיח אלים וקרע בחברה. בואו נעצור את זה ונתחזק באמונה ובאהבה. נסיר כל ספק.

איך להסיר את הבלבול והספק?

הנחיה לטיפול בספקות ופחדים:
1. נערוך רשימה של 10 פחדים או ספקות שאנו חווים (לדוגמה: התלבטות, קונפליקט, בלבול, חוסר אונים, אובדן, תקיעות, דחייה, אשמה, אכזבה, בדידות, שינוי, סבל וכדומה).
2. נעבור על רשימת הספקות והפחדים, נבדוק ונכתוב איפה נמצא כל פחד או ספק בחיי היומיום שלנו, גם בדברים הקטנים ביותר.
3. נזהה ספקות ופחדים בתוכנו וננהל איתם 'שיחה' (הפירוט נמצא בספר).
את ספקות העבר נשאיר מאחורינו ונצעד לקראת העתיד שלפנינו.
נחיה בעוצמה!

(כי תצא תשפ"א)

הפוסט מה תעשו כשעולה בכם ספק? הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

פרשת "שופטים" והגעגוע לתמימות…

"לתמימים וליפים אין כל אויבים, מלבד הזמן" (ויליאם בטלר ייטס).

הציווי בפרשה שלנו: "תמים תהיה עם א-לוהיך" מתווה לנו דרך שיש בה סדר, שלמות והרמוניה.
אלא שאנחנו רוצים לדעת הכול, ומהר, וברור, בלי שהיות. לקצר תהליכים ואם אפשר גם לדלג עליהם, להגיע כבר לשורה התחתונה.

קשה לנו להיות בחוסר ידיעה ולכן אנחנו מנסים לפתור את חידות חיינו ולגלות צפונות ומצבי ערפל שאינם ברורים לנו. זוהי עוצמה, אך גם חולשה. אנחנו לא מסוגלים להרפות מדברים ולחיות במצב של חוסר ודאות.
המקומות הללו של כעס, תסכול וחוסר אונים, גורמים לנו לעיתים לחפש פתרונות אינסטנט קלים ומהירים ואז קיימות כמה אפשרויות לא מומלצות אך זמינות:
פותחות בקלפים, מגידות עתידות וכו'.

מה זה אומר להיות תמים?

לפי רבנו בחיי, התמים הוא השלם , זה אשר יש הרמוניה בתודעתו.
הוא חושב שהתאמה בין הפנימי לחיצוני ובין חלקי הפנימי לבין עצמם, היא המעלה של האדם המכונה תמימות. תוכו כברו.
רבנו בחיי מסביר שהמילה 'תמים', פירושה שעבודת ה' שלי תהיה שלמה- זהה גם במעשים החיצוניים וגם במחשבה פנימה.

איפוק ודחיית סיפוק:
הפסיכולוגיה של הפניה למכשפים ולמנחשים היא סיפוק מיידי למתח שלנו.
המנחש מגלה לנו מה יהיה בעתיד ומרגיע אותנו לשעה קלה. האיסור לפנות אל המכשפים משאיר אותנו במצב של חוסר ודאות, ואנו מאד לא אוהבים להיות במצב זה.
התמימות הנדרשת מאיתנו בפרשה היא לא תמימות הגובלת בטיפשות, אלא להיפך: הארכת הפתיל שלנו, השהיה והידיעה להכיר בגבולות יכולת התודעה שלנו.
זוהי מין תמימות חכמה, המודעת לכך שהגענו אל גבולות היכולת שלנו. זוהי יכולת אצילית ומתבוננת, יכולת של אמונה חזקה בבורא עולם ושל קבלת המציאות ממקום שלם, גם אם לא מושלם.
מי שלא מוותר לעצמו ולא מחפש קיצורי דרך, יגיע למצב מאוזן ומאתגר:
גם להיות חכם ונבון ושוחר דעת וגם להישאר תמים ולהכיר במגבלות יכולתו האנושית.
ותמיד לזכור לתחזק את האמונה, שאלמלא היא…
ולהבין שיש דברים נסתרים…לא נבין, לא נדע…
וכן… צריך לאמץ קצת תמימות.

(שופטים תשפ"א)

הפוסט הגעגוע לתמימות הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

על הבחירה החופשית:

"קל לעשות את הדבר הנכון. קשה יותר לדעת מה נכון".

ניתנו לפנינו ברכה וקללה. ועלינו לבחור.

ה"שפת אמת" מתפעל מההצמדה של ברכה וקללה ומהופעתן יחד, ומסביר שברכה וקללה משמשות בעולם בערבוביה, ואת שתיהן העמיד הקב"ה בעולמנו לנסות אותנו ולבדוק את כלי הקיבול של כל אחד ואחד, כמה אנחנו מסוגלים. הכל תלוי בראיה האישית של האדם, האם הוא מצליח, בראייתו העמוקה, להבחין בין הברכה לקללה ולבחור ברכה נכונה לחייו.

זה נשמע קל, אך קשה להבין זאת: למעשה העשייה עצמה של הדבר הנכון – היא כבר הברכה בעצמה.
הבחירה בטוב היא ברכה כשלעצמה.

כדי להתחיל לקחת אחריות ולבצע את הבחירות הנכונות עבורנו, הנה מספר שאלות למחשבה:
– האם אני תקוע/ה בחשיבה בלתי בהירה או בראיית עולם מיושנת?
– האם אני מרגיש/ה קורבן של נסיבות?
– האם אני רוצה לעשות שינוי או שאני מעדיפ/ה לשבת על הגדר?
– על מה אני מוכנ/ה לוותר כדי להשיג את המטרה אליה אני שואפ/ת?
– האם אני לוקח/ת אחריות על הבחירות שלי?

בהצלחה!
הדרך היחידה לחולל שינוי היא באמצעות הבחירה שלנו.

(ראה תשפ"א)

הפוסט איך יודעים מהו הדבר הנכון? הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

"אילו יכולתי למנוע לב אחד מלהישבר, חיי לא היו לשווא".
(אמילי דיקנסון)

פרשת עקב פותחת בהצהרה: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" – אז יבוא שכר.

פרשנים רבים תהו מדוע התורה השתמשה במילה "עקב" במקום המילה "אם", ששכיחה יותר בתורה.
לפי רש"י, הכוונה באמת לעקב האדם. מצוות שהאדם דש בעקביו, מעביר אותן בקלילות, כחלק מהשגרה. התורה רוצה להדגיש את החשיבות של שמירת אותן מצוות שנראות לנו פחות חשובות, כמו עפר שאדם בועט בעקבו. המסר בשבילנו הוא פשוט: גם מה שנראה פחות חשוב יכול להיות דווקא בעל חשיבות רבה. בעצם, השכר תלוי דווקא בשמירת אותן "מצוות עקב".

הצירוף: "עקב תשמעון" משמש כתזכורת שיש לנו גם אחריות קהילתית, זה כלפי זה, כרעיון יהודי בסיסי, המעודד ערבות הדדית.

חווינו זאת לא מזמן וגם עכשיו, בימי ההתמודדות עם מגפת הקורונה, בעוצמות גבוהות, המחייבות אותנו לצאת מתוך ה"קונכיה" שלנו ולגלות אחריות לתיקון החברה והעולם. זה נשמע גדול ובומבסטי, אבל מה שמרגש כאן הוא שזה מתחיל דווקא מהפרטים הקטנים, ממצוות קטנות ויומיומיות לכאורה, אבל אלו הם, למעשה, הדברים החשובים והמשמעותיים. אותם דברים המעצבים את חיינו ומעניקים להם את משמעותם האמיתית.

המלצות להתנהלות נכונה:
1. זהה/זהי שלושה דברים שיש לך לתת, כתוב/כתבי אותם והתחל/ התחילי לתת אותם בהתאם ליכולת שלך כרגע – קטנה או גדולה ככל שתהיה.
2. זהה/זהי שלושה דברים שאת/ה מסכימ/ה לקבל, שלא הסכמת לקבל עד היום וכתבי אותם. כמו: מחמאות, עזרה, הזמנה או כל דבר שמגיע לחייך.

שנזכה להיות בני אדם טובים יותר!

(עקב תשפ"א)

הפוסט הדברים הקטנים שמשפרים אותנו הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.

"כשנסגרת דלת אחת- נפתחת אחרת, אבל לעיתים קרובות אנו ממשיכים להביט בצער רב כל כך בדלת הסגורה, עד שאיננו רואים את זו שנפתחה בפנינו".
(אלכסנדר גרהם בל)

"כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא".

תחושה נוראית של החמצה… של: עברתי דרך כל כך ארוכה. הגעתי עד הלום, הנה זה כאן. אני נוגע ולא נוגע. החלום שלי נמצא במרחק נגיעה, אבל אני לא רשאי לגעת בו.

האם יש משמעות להחמצה הגדולה הזו? האם יש בכלל משמעות להחמצות חיינו?
איך בכלל עלינו להתייחס להחמצות?
מהי הגישה הנכונה כלפיהן?

כל העניין של נשיאת העיניים כשאתה כבר נמצא ממילא בראש הפסגה, מסמל ראיה בפרספקטיבה רחבה. לא ראיה צרה, נקודתית ומקומית, במבט צר על ההווה בלבד, אלא סוג של "ראיית על", של צפיה למרחוק, לראות את דברי ימי העם היהודי, את צרכיו, אתגריו ומשימותיו, על פני מרחב בן מאות ואלפי שנים, עד סוף כל הדורות.

היכן בחיינו אנו נדרשים ל"ראיית על"?
מה בתקופה זו דורש מאיתנו איפוק?
איך נשלב בין מה שנכפה עלינו לבין הבחירה שלנו לשנות את נקודת המבט?

מהחמצה להצמחה:
הפער בין הרצוי למצוי… עלול להיות מתסכל מאד.

מה עושים עם זה?

המלצות:

* לשחרר מתוכנו שיפוט, אשמה וביקורת עצמית על בחירות מוטעות, לדעתנו, שעשינו עד כה. במילים אחרות: נסלח לעצמנו אך ניקח אחריות כדי שנוכל להפיק לקחים ולתקן בפעמים הבאות.
* לכבד את המצב העכשווי ולחגוג אותו.
* להסכים לטעות. להסכים לבחור, גם אם לא ברור מהי הבחירה הטובה ביותר.
* נשאל את עצמנו מהו רצוננו כעת. מהי תמונת המציאות המיטבית באותו תחום?
* לא לשכוח להתפלל.

מאחלת לכולנו מימוש מיטבי. בהצלחה!

(ואתחנן תשפ"א)

הפוסט לצמוח מההחמצות הופיע לראשונה ב-שבתון - השבועון לציבור הדתי.