הגעגוע לתמימות

פרשת "שופטים" והגעגוע לתמימות…

"לתמימים וליפים אין כל אויבים, מלבד הזמן" (ויליאם בטלר ייטס).

הציווי בפרשה שלנו: "תמים תהיה עם א-לוהיך" מתווה לנו דרך שיש בה סדר, שלמות והרמוניה.
אלא שאנחנו רוצים לדעת הכול, ומהר, וברור, בלי שהיות. לקצר תהליכים ואם אפשר גם לדלג עליהם, להגיע כבר לשורה התחתונה.

קשה לנו להיות בחוסר ידיעה ולכן אנחנו מנסים לפתור את חידות חיינו ולגלות צפונות ומצבי ערפל שאינם ברורים לנו. זוהי עוצמה, אך גם חולשה. אנחנו לא מסוגלים להרפות מדברים ולחיות במצב של חוסר ודאות.
המקומות הללו של כעס, תסכול וחוסר אונים, גורמים לנו לעיתים לחפש פתרונות אינסטנט קלים ומהירים ואז קיימות כמה אפשרויות לא מומלצות אך זמינות:
פותחות בקלפים, מגידות עתידות וכו'.

מה זה אומר להיות תמים?

לפי רבנו בחיי, התמים הוא השלם , זה אשר יש הרמוניה בתודעתו.
הוא חושב שהתאמה בין הפנימי לחיצוני ובין חלקי הפנימי לבין עצמם, היא המעלה של האדם המכונה תמימות. תוכו כברו.
רבנו בחיי מסביר שהמילה 'תמים', פירושה שעבודת ה' שלי תהיה שלמה- זהה גם במעשים החיצוניים וגם במחשבה פנימה.

איפוק ודחיית סיפוק:
הפסיכולוגיה של הפניה למכשפים ולמנחשים היא סיפוק מיידי למתח שלנו.
המנחש מגלה לנו מה יהיה בעתיד ומרגיע אותנו לשעה קלה. האיסור לפנות אל המכשפים משאיר אותנו במצב של חוסר ודאות, ואנו מאד לא אוהבים להיות במצב זה.
התמימות הנדרשת מאיתנו בפרשה היא לא תמימות הגובלת בטיפשות, אלא להיפך: הארכת הפתיל שלנו, השהיה והידיעה להכיר בגבולות יכולת התודעה שלנו.
זוהי מין תמימות חכמה, המודעת לכך שהגענו אל גבולות היכולת שלנו. זוהי יכולת אצילית ומתבוננת, יכולת של אמונה חזקה בבורא עולם ושל קבלת המציאות ממקום שלם, גם אם לא מושלם.
מי שלא מוותר לעצמו ולא מחפש קיצורי דרך, יגיע למצב מאוזן ומאתגר:
גם להיות חכם ונבון ושוחר דעת וגם להישאר תמים ולהכיר במגבלות יכולתו האנושית.
ותמיד לזכור לתחזק את האמונה, שאלמלא היא…
ולהבין שיש דברים נסתרים…לא נבין, לא נדע…
וכן… צריך לאמץ קצת תמימות.

(שופטים תשפ"א)