כל המאמרים במדור הגיגים

כך סתם, לכאורה, קוטעת התורה את שטף הדיאלוג המעניין בין יוסף ליהודה בפרשת מקץ ומשאירה אותנו במתח עד לשבוע זה, פרשת ויגש. הקטיעה המלאכותית הזו

קשה עד מאוד היא שנאתם של אחים, דווקא בשל היותם אחים. השנאה חודרת דרך סדק צר, כ'אורח בלתי רצוי' ומתחילה כמחשבה תמימה. עם הזמן היא

מאבקו של יעקב אבינו הוא מאבקו של עם ישראל בכל הדורות. עמידתו בפני מלאכו של עשיו הינה אב-טיפוס לעמידתנו בכל שנות הגלות. יש 'נשמות טובות'

כל קורותיו של יעקב אבינו בבורחו מפני אחיו עשיו, הם תיאור בזעיר אנפין ואף בצורה סימבולית, לגלויותינו. במוקד העניין נמצא חלום יעקב. החלום הוא השתוקקות

על הצווי הפותח את פרשתנו (לך לך…) נוהגים כמעט כל הדרשנים לצטט את רבי יצחק המפורסם (בראשית רבה) – "…אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה

גם ברכישת הקרקע הראשונה בהיסטוריה שלנו, נזקק אבינו אברהם לנקוט במיטב התחבולות הדיפלומטיות כדי להביא את העיסקה לסיומה המוצלח. המשא ומתן עם בני חת מתארך

ל'לאום' המקראי אין משמעות של לאומיות כיוצא ממילונים מודרניים (Nation) . הלאומיות האתנית או האזרחית המוכרת לנו היום הינה מונח מודרני באופן יחסי. מהי אם

דטרמניזם אלוקי אינו מתיישב לכאורה עם זכות ה'בחירה החופשית'. כאשר האדם אינו אלא עוד כלי בארגז הכלים של הא-ל, נדמה כי אז האדם פטור מאחריות

בתיאור הגניאולוגי של צאצאי נח בולטים שני פסוקים 'מוזרים' למדי. על חם נאמר: "וַיִּֽהְיוּ בְנֵי ־ נחַ הַיֹּֽצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא

קווי הדמיון בין יעקב ויוסף רבים הם, וחז"ל מונים אותם במדרשים. מעניין להשוות את צוואתם באשר לקבורתם. יעקב ואף יוסף היו כמובן מודעים לחלוטין לתוצאות