כל המאמרים במדור בדרכו של הרב יהודא אשכנזי (מניטו)

המתבונן בפרשתנו מתקשה לראות את הקשר החורז בין חלקיה השונים של פרשתנו. לעומת זאת, הקשר בין הפרשה להפטרה נראה ברור. סופה של פרשתנו עוסק במסעות

כאשר אנו מתבוננים בפרשה ובהפטרה, נראה לנו לכאורה כאילו רק מציאותו של פסוק דומה, אותו אומרים משה ושמואל, הוא המשתף את הפרשה וההפטרה. הכוונה היא

"חטא המרגלים במדבר בימי משה הוא אחד החטאים הכלליים הגדולים הרובץ על עם ישראל בכל הדורות עד היום", כך כותב רבי הלל ריבלין משקלוב בשם

פרשת בהעלותך עמוסה בנושאים רבים הקשורים בעיקר בהכנות המעשיות לנסיעה לארץ ישראל ולעיכובים שבדבר. כשמעיינים בהפטרה נראה שוב שהקשר בינה לבין הפרשה מבוסס על דמיון

למסתכל על הפטרת השבת ופרשת השבת במבט שטחי בלבד, נראה כי הסיבה היחידה שהביאה לבחירת הפטרה זו דווקא היא משום שמדברת היא על שמשון שהיה

פרשתנו פותחת את ספר במדבר ומהווה בעצם את ספר המסע, ספר הדרך של בני ישראל. לאחר הספרים שמות וויקרא שהיוו את ההקדמה לדרך, בא חומש

פרשת בחוקותי המסיימת את ספר ויקרא, ספר המצוות הגדול, ספר הקדושה, מתחילה בתיאור הברכות הקשורות ליישום במציאות של ערכי הקדושה המפורטות במשך כל הספר. קרה

פרשת השבוע שלנו פותחת בשבת הארץ ומסיימת בשבת בראשית בחיבורה עם המקדש. היחס הקיים בין השבת והשביעית הוא היחס בין הפרט לכלל, האדם והאומה. בהמשכה

"והכהנים הלויים, בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי, בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני, ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם, נאום ד'

  יש מספר עניינים שהרמב"ם אינו כולל אותם במניין תרי"ג המצות בעוד שהרמב"ן חולק עליו; מן המפורסמות, יישוב ארץ ישראל והקדושה. לדידו של הרמב"ם, הפסוק