כל המאמרים במדור בדרכו של הרב יהודא אשכנזי (מניטו)

השבת אנו נמצאים ב"שבת שובה" בה אנו קוראים השנה את  פרשת "וילך" בה נפרד בעצם משה מעם ישראל ומבטיח להם הצלחה בדרך בה ילכו תחת

פרשת השבוע שלנו פותחת במלים "אתם נצבים היום כולכם לפני ד' אלקיכם". נשאלת השאלה מה באה המילה "כולכם" להוסיף? הרי זה נשמע מיותר, לאחר שכבר

סיכומו של משה רבנו לארבעים שנות הנהגה בהם הנהיג את העם במדבר, מופיע בפרשתנו (רוב המפרשים הולכים בשיטה שפרשתנו נאמרה ביום מותו של משה, והיא

פרשת "שופטים", אותה קראנו בשבוע שעבר, דנה בנושאי הממשל בישראל בחינת משכ"ן – מלך, שופט, כהן ונביא, כלומר- בעניינים השייכים לכלל ישראל. חשיבותו של הכלל

פרשתנו דנה כידוע בכלל ארגון המדינה היהודית מבחינת ארבעת המוסדות המחלקים ביניהם את הסמכויות השונות וההכרחיות כדי לבסס את כסא ד' בעולם: המלך, השופט, הכהן

פרשתנו מתחילה עם הצגת ברירה הנראית כאופיינית לתורת משה: "רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה״. כמו חיים ומוות, טוב ורע; ובדרך כלל מובן הדבר

"והיה עקב תשמעון" וגו'. רש"י מפרש: "והיה עקב תשמעון – אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון". בפירושו, מוציא רש"י את המשמעות של המילה "עקב"

קריאת שמע של ערבית היא נושא הדיון הראשון שמופיע במשנה. היא הפותחת את הש"ס. רמזו על זה חז"ל באומרם שמשמעות המילה "בם" בפסוק "ודברת בם"

פרשת דברים נקראת תמיד בשבת שלפני תשעה באב. כאילו פתיחתה של הפרשה ושל ספר דברים כולו צריכה להוות לנו מעין תרופה הקודמת למכה. פתיחה זו

"וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר: זה הדבר אשר צוה השם. איש כי ידר נדר לד', או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו