חג החנוכה הוא חג בתר מקראי, ובשל כך יהודי אתיופיה לא הכירו אותו. רק בשנים האחרונות, הובאה מסורת החג אל כפרי אתיופיה. לפיכך, יש להבחין
"בנופים האלה, באזורים הללו, חיו יהודי אתיופיה. בימים היפהפיים ההם, בסוף המאה ה־19, סבלו יהודי אתיופיה מרדיפות קשות מצד שכניהם. הם עמדו בפני אולטימטום אכזרי:
בעת שליוויתי תיירים באתיופיה, הבנתי שיש מהם העוברים לא רק מסע גיאוגרפי, אלא גם מסע רוחני־אישי ויציאה מסוימת מ"בית הכלא התודעתי", כפי שד"ר חיים פרי
בחג הסיגד האחרון זכיתי לעבור חוויה רוחנית עמוקה, שחידדה עבורי את משמעותו של החג ואת משמעותה של השליחות האישית של כל אחד ואחת מאיתנו בתוך
השנה, חג הסיגד מגיע אלינו לאחר שנתיים קשות במיוחד שנים של כאב ואובדן, אך גם של רגעים נעלים של תקווה וניצחון. רק לאחרונה חווינו את
לא רבים יודעים זאת, אך לחג הסיגד המוכר יש שם נוסף: "חג מהללה". בעוד השם סיגד מבטא סגידה, הכנעה וצניעות תנועה של השפלה כלפי מטה,
בספרו "איזו מדינה", מביא יורם טהרלב ציטוט מעיתון "הצבי" משנת 1887: "אִישׁ לֹא יָדַע לְנָכוֹן מַה כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת, וְעַל מָה וְלָמָּה מְאַסְּפִים אוֹתָם. הַשַּׁמָּשִׁים
לפני שנים אחדות, עוד בהיותי תלמיד בישיבת הר עציון, טסתי לראשונה לארצות הברית. זו הייתה נסיעה מעצבת. הגעתי לשם תמים וגם כיום, איני מתבייש לומר
זוג תיירים משווייץ הגיעו לביקור בישראל. כשעברו ליד בית יהודי וראו את המזוזה, שאלו בסקרנות: "מה זה הדבר הקטן שעל המשקוף?" ענו להם: "זו מזוזה
מזמור "לדוד ה' אורי וישעי" הוא פרק כ"ז בתהילים. נהוג לקרוא אותו מדי יום מתחילת חודש אלול ועד יום הושענא רבה. ברוב קהילות ישראל נוהגים
