כל המאמרים במדור ככה נהגו היהודים באתיופיה

חג הסיגד יחול ביום חמישי (הוקדם משבת). השנה, על רקע מלחמת "חרבות ברזל", מקבלים מסריו של חג הסיגד- חג עתיק, עוד מתקופת ימי שיבת ציון,

אחד הפירושים לביטוי של "מעשה אבות סימן לבנים" הוא שמה שקרה לאבות לא קרה רק להם באופן אישי, אלא נעשה להם כדי להפוך לרמז או

בהשוואה בין נח לאברהם, הרב יהודה עמיטל זצ"ל נהג לתאר לנו את נח כ"צדיק בפרווה" – כלומר, צדיק ששמר על חום ויושרה לעצמו בלבד, כמו

הרוח הישראלית שהתגלתה וממשיכה להתגלות בכל יום היא מפעימה ומעוררת השתאות. רוח גבורה והקרבה לצד אובדן וכאב גדול שאין מנשוא. זאת הרוח מימי בראשית שמתעוררת

מצוות ארבעת המינים כפי שהיא מוכרת לנו היום – אתרוג, לולב, הדס וערבה – לא נהגה באותה צורה במסורת האתיופית. שם נהגו להניח ענפי ערבה

הריקוד מלווה את התרבות האנושית מאז ומתמיד. הוא ביטוי שמחה, חיבור רוחני ותחושת אחדות בין אנשים, זמנים ותרבויות. באתיופיה יום כיפור היה יום מיוחד –

הקוראים הקבועים של טור זה כבר יודעים שיהודי אתיופיה ממשיכים מסורת ישראל עתיקת יומין, שלא התקבלה להלכה במסורת הרבנית. אחת הדוגמאות לכך הוא חג ראש

אמר רבי עקיבא: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – זה כלל גדול בתורה". מדוע בחר רבי עקיבא דווקא במצווה זו מכל שאר המצוות שבתורה וקבע שהיא זה

בשבוע שעבר עסקנו בתופעה שבמקרים רבים אנו מנסים להסביר את המציאות במקום לנסות להבינה. עד כמה תפיסת העולם/מערכת העמדות של יחיד או קבוצה מנחות אותם