כל המאמרים במדור כי תבוא

פרשת השבוע מדגישה בפנינו את החובה להיצמד 'לקול ה". על האדם מוטלת החובה שלא לסור מן המצוות. כך למשל באחד המקומות בפרשה אנו קוראים: "ולא

בשמחה תמיד. "זה מדהים ששמחה היא החלטה. אתה בטוח ששמחה, כמו גם אהבה, הן רגשות שבאים לך מבחוץ, לא תלויים בך, אבל לאט לאט אתה

במרכזה של הפרשה עומד נושא הברכות והקללות. בבתי כנסת רבים נקרא קטע הקללות בשקט יחסי ובמהירות האפשרית. בקהילות מסוימות אף הרב או הרבה לוקחים על

באמצע התפילה ביום השבת, המתפללים האתיופים התחילו להוציא כסף מזומן ולהניח על בימת בית הכנסת לצורך תרומה שני חסידים דנו בשאלה- האם הרגשת קדושת השבת

אוירת ההתכוננות של חודש אלול וה'סליחות' אפופות הקסם, מושכות אליהן את הצמאים לקשר עם ריבונו של עולם בשבוע שעבר, במסגרת שרות מילואים, הזדמנתי לבסיס צה"ל

עלינו ליצור "שפות" שונות וכלים שונים, שבאמצעותם נוכל לתווך את התורה לכלל החברה הישראלית אחת המצוות שנצטוו ישראל מיד לאחר חציית הירדן היא כתיבת התורה

במקום נפילה חוזרת ונשנית, לתהומות הדכדוך והייאוש, מציעה התשובה לאדם "תקווה טובה", אופק של סיכוי ושמחה "עונת התשובה" מאופיינת בסממנים שונים ומגוונים, החוזרים מדי שנה.

  החגים המרוממים יכולים להוות קרש קפיצה לצמצום העיסוק באמצעים ולהתרכזות בשאלות התכלית והמטרות בחיים תמיהה גדולה מעורר הביטוי "תִמְה֖וֹן לֵבָֽב". אנו חוזרים ואומרים ביטוי

אנחנו מאמירים את הקב"ה והוא מאמיר אותנו, במעגל תגובה חיובית שמשתקפת שוב ושוב פסוקים נפלאים בפרשה שלנו מייחסים באופן הדדי פועל דומה לעמ"י ולקב"ה: להאמיר.

  היחס בין עם ישראל לעמים אחרים, הוא כמו היחס של הלב לשאר איברי האדם האמירה ברורה, נוקבת, חד-משמעית- "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה ל-ה' אֱ-לֹהֶיךָ