ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)ירדן, שכמעט והתאסלמה לאחר החתונה המרגשת עם אמיר, מצאה עצמה מושפלת ומוכה בכפר ערבי. לירון התנתקה ממשפחתה בעקבות הקשר הזוגי עם ג'וש, שהייתה בטוחה שיתגייר ויעבור איתה לארץ. שתיהן ניצלו לבסוף, והן רוצות להציל נשים אחרות
ירדן בת ה-26, הכירה את אמיר כשהייתה בת 13 (השמות בכתבה בדויים). היא בת להורים קשי יום, שגדלה בפנימיות. חברותיה, שהכירו מספר בחורים – אם נשאיר בצד את הפוליטיקלי קורקט- ערבים, הציעו לה להצטרף לבילויים איתם.
"היינו מרדנים", היא נזכרת. "לא באמת ייחסתי חשיבות למה זה לצאת עם בן מיעוטים. באותו רגע זה נתן לי חופש מהפנימייה, וזה נתן לי סיגריות בחינם, מתנות, אלכוהול. לא ידעתי לצפות מה הולך להיות".
אמיר היה אז בן 19, והחל בקשרי ידידות עם ירדן. "הוא היה קונה לי מתנות. הוא דאג לי, לקח אותי למקומות שבחיים לא חשבתי שאהיה בהם, וזה קנה אותי. הרגשתי שהוא היחיד שנמצא שם בשבילי", היא מתארת.
הידידות ביניהם התעצמה והם נעשו יותר ויותר קרובים. היא בגרה, התגייסה, השתחררה בגלל בעיות רפואיות והתנדבה לשירות הלאומי, ובמשך כל הזמן הזה שמרה עם אמיר על קשר. גם כשנכנס לכלא בגין סיוע לרצח היא לא ייחסה לזה חשיבות, וגם מתוך הכלא הוא המשיך לדאוג לה – שולח פרחים ושולח חברים שיביאו כל מה שרק היה חסר לה. בשלב הזה, ירדן מתארת, הקשר כבר לא היה רק ידידותי. אמיר חיזר אחריה. "הייתי עיוורת אחריו", היא אומרת. ולמרות שהוא היה הכל בשבילה, לדבריה, היא התביישה בקשר שלהם – אף אחד מחבריה או ממשפחתה לא ידעו עליו.
ירדן: "כשהוא השתחרר מהכלא הוא ידע שהוא הכל בשבילי ואין לי מפנה, וגם – מה, הוא יוותר על כל הכסף שהוא הוציא? זה התחיל משכנועים ואיומים בסגנון של 'אם לא תהיי איתי אני אגיד למשפחה שלך שאת יוצאת עם ערבים'. וגם, הייתי מאוהבת בו".
הדרך אל הכפר
בהתחלה הכל היה ורוד – הם טיילו, הוא קנה לה מתנות והרעיף אהבה. אחרי שלושה חודשיי זוגיות אמיר סיפר לירדן על שיחה שהייתה לו עם אמו, שאמרה לו שהוא כבר גדול וצריך להתחתן, ואם הוא בחר בירדן – עליו להביא אותה לכפר ולהינשא לה.
ירדן: "הוא תיאר לי שזה כמו עיר – את יכולה לעשות מה שאת רוצה, ללכת לחנות, לעבוד, ואני הסכמתי, זה יחסוך לי תשלומי שכירות וגם – הוא יגור איתי. יותר מזה אני לא צריכה". כך היא לפחות חשבה.
ובהתחלה – זה באמת היה ככה. ירדן בילתה עם אמיר וחבריו, התיידדה עם בנות משפחתו ואפילו עישנה סיגריה עם אמו. כולם שוחחו עמה בעברית וקיבלו אותה בסבר פנים יפות, וירדן בת ה-22, שמשפחתה וחבריה התנתקו ממנה כששמעו על בן הזוג הערבי שלה, הרגישה שהיא הגיעה למקום שעוטף אותה בחום.
מהר מאוד הסבירו לה שהיא לא חייבת להתחתן, החתונה היא רק כדי שיידעו שהיא נשואה וגברים אחרים לא יתחילו איתה. כעבור שבועיים היא מצאה עצמה מתחתנת. לקראת החתונה הגיע השייח' ששאל אם היא רוצה להתאסלם. בשלב זה היא העדיפה שלא, ואף אחד לא לחץ עליה לעשות כך. וכשכבר נאותה – בכל פעם שהיה לה תור לבית הדין השרעי כדי להתאסלם – מסיבות שונות לא יכלה להגיע לשם ובמזל, ב"ה עד יום זה לא התאסלמה.
"עד החתונה עדיין היה לי מפנה לברוח, אבל הכל היה מושלם", היא מספרת. "אחרי החתונה – הכל התהפך. יום למחרת כולם יודעים שאין לך לאן לברוח – כי המשפחה שלו יודעת וכולם בכפר יודעים, ואם תלכי יתפסו אותך. את לא יכולה ללכת. כל המותרות נגמרו. ואין דרך חזרה. וגם, את מתביישת במה שעשית – איך אני אראה את הפנים שלי בבית? אז את כבר בתוך זה, ועל כל מה שהוא יגיד את עונה 'אמן'.
"הוא התייחס אלי בחוסר כבוד, זלזול והשפלה, ככה הם מתייחסים לנשים שלהם, וזה לגיטימי מבחינתם. הוא הכריח אותי להכין לו קפה, גם אם זה אומר להעיר אותי ב-2 בלילה, הוא רצה שאני אעשה עבודות בית ואמר לי שאני צריכה לשבת בבית בזמן שהוא מטייל; 'את אשתי, את הכבוד שלי, את לא יכולה ללכת, איך זה ייראה?'".
ירדן מתארת שהיא התחתנה עם בן אדם אחר לגמרי מזה שהכירה בבוקר שלאחר החתונה. "כשהיינו חברים היינו יוצאים, שותים, חברים שלו יצאו ושתו איתנו. אבל ברגע שאת נהיית אשתו – זהו, הגלגל מתהפך. הייתי סגורה שלושה ימים כי לא קמתי ב-4 בבוקר להכין לו קפה. הוא כיער אותי וגרם לי להרגיש רע עם עצמי. הביטחון שלי שאף לאפס. כשהגעתי לשם היה לי שיער עד המותן. היה לנו ויכוח שאני צריכה לשים כיסוי ראש ולא רציתי, אז כשישנתי הוא פשוט גזר לי את השיער לקארה, ובגלל שזה לא היה לי יפה הוא ניצח – שמתי כיסוי ראש".
גם המשפחה של אמיר הפנתה לה עורף, ממש למחרת החתונה. הם השפילו אותה ולפתע לא הסכימו שתדבר בעברית ולא טרחו לתרגם לה. "הידיעה הזאת שאין לי לאן לחזור או שאני לא רוצה לחזור כי אני מתביישת – עשתה להם טוב", היא מסבירה.
גם את עצמה היא כבר לא הכירה. "גם את בעצמך משתנה. את כל הזמן מפחדת. באיזה שהוא שלב כשאת חיה שם את כבר לא מכירה את עצמך. מי אני – יהודיה? ערביה? למרות שבכלל לא התאסלמתי. איבדתי את עצמי", היא אומרת בכאב.
היה לנו ויכוח שאני צריכה לשים כיסוי ראש ולא רציתי, אז כשישנתי הוא פשוט גזר לי את השיער לקארה ובגלל שזה לא היה לי יפה הוא ניצח – שמתי כיסוי ראש
למות או לברוח
עד גיל 25 הייתה שם, כלואה ומושפלת בכפר. תוך כדי גם נכנסה להריון, שהחליטה להפיל – כדי לא להביא ילד לעולם כזה. את ההפלה עשתה באמתלה שיש לה ריאיון עבודה, כדי שתוכל לצאת מהכפר.
"אם הייתי מביאה איתו ילד עד היום זה לא היה נגמר", היא כואבת. "לא הייתה לי אפשרות ללכת כי הם היו מחזיקים לי את הילדים. כשהתחלתי לחוות מהם את ההתנהגות הזאת גלשתי באינטרנט וראיתי סיפורים של נשים אחרות. הבנתי שזה דפוס, והפנמתי מה קורה כשיש ילדים בסיפור".
הרגע בו יצאה אל החופש, במידת מה, החל רק כשאמיר הוציא סכין ודקר אותה.
"תמיד היו המון מכות מצידו, השפלות, פתיחת ראש ובתי חולים, אבל כשהוא דקר אותי, ידעתי שאם אצא מבית החולים אני בסוף אמות. כשהגיעה משטרה אמרתי שנפלתי, כי הוא היה לידי. הדהד לי בראש שלכפר אני לא חוזרת", היא נזכרת. אך אמיר, היה לידה כל הזמן. ברגע של תושייה התקשרה לאמה וביקשה שתגיד שהיא צריכה שירדן תגיע אליה כי היא לא מרגישה טוב, וכך היה. אמיר הסכים והוריד אותה שם.
כשיצאה מהרכב, ירדן הבינה שעליה לפעול במהירות כי חייה בסכנה. היא פנתה ליד לאחים שמיהרו לשלוח אליה עובדת סוציאלית והזעיקו את המשטרה ואת הרווחה. ירדן הובהלה למקלט לנשים, כשכל חפציה האישיים נותרו בכפר.
"יצאתי משם בלי כלום, ויד לאחים ישר דאגו לי לדברים. עד היום הם מלווים אותי בכל מה שאני צריכה – מאוזן קשבת ועד סיוע בכלכלה", היא מוקירה תודה. "מאז שיניתי את עצמי, חזרתי למקורות שלי, חזרתי להיות אני".
החיים בדירת מסתור
שישה חודשים שהתה במקלט, בעוד אמיר ניסה להגיע אל ירדן דרך אמה. משם ירדן שכרה דירה במקום שהוא עדיין חסוי, והיא מנסה לשקם את החיים שלה. היא בקושי יוצאת מהבית, ובוודאי נמנעת מלבקר בשכונת הוריה, אותה הוא מכיר. למרות שהיא כבר שנה וחודשיים מחוץ לכפר, רמת הסיכון שלה נותרה גבוהה.
חשוב לה להשמיע את הסיפור שלה, כדי שכולם וכולן יידעו להיזהר מזוגיות כזו, וכדי לתת תקווה לנשים שנמצאות במצב הזה עכשיו: "לפני שנה וחודשיים חשבתי שאין לי לאן ללכת – מה אני אוכל? מי יעזור לי? לא תמיד יש כרטיס יציאה וצריך למצוא הזדמנות ולתפוס אותה בשתי ידיים, כי זה גיהינום להיות שם. אבל גם אם הכל נראה שחור ואבוד – תמיד יש את האור בקצה המנהרה ואם תכווני לשם תגיעי. חשוב שנשים ישמעו את הסיפורים שלנו כדי שהן לא יעברו את אותם דברים. אני לא רוצה שעוד בת ישראל תחווה את מה שחוויתי", היא אומרת.
מ-13 ועד 70
הרוב המוחלט של ההתבוללות בארץ, מעל ל-90 אחוז, הוא של נשים יהודיות עם בני מיעוטים, ערבים מוסלמים, כך אומר לנו הרב יואב זאב רובינסון מנהל מחלקת התבוללות יד לאחים.
מה מחפש בחור מוסלמי עם יהודיה?
"יש כמה סיבות שאנחנו יודעים עליהן", מסביר הרב רובינסון. "ראשית, זה קשר לא מחייב. באסלאם לא מקובל שיהיה קשר רומנטי בלי נישואים. כדי להתחתן הגברים צריכים לחסוך ל'נדוניה'. בחור שרוצה להכיר בחורה ולספק את יצריו יכול בינתיים להכיר יהודיה, אליה הוא לא צריך להתחייב. ישנו גם הנושא של קבלת זכויות, או שזה יכול להיות גם אינטרס כלכלי; כשהוא נשוי ליהודיה אולי יהיה לו יותר קל במקומות עבודה, הוא יכול להתמזג בתוך הסיפור הישראלי – היהודי.
"לעתים", הרב רובינסון ממשיך, "קשר כזה הוא חיפוי על עבריינות – מישהו עם עבר פלילי שמנסה להראות לקצין פיקוח שלו ולמדינה שהוא השתקם, וכמובן שישנה המלחמה הלאומנית – לאסלם את הבנות היהודיות ואת הילדים שייוולדו להן זו עוד דרך לפגוע בעם ישראל".
אנחנו מדברים על בנות יהודיות ובחורים ערבים באופן דיכוטומי – כי כמעט ולא קורה ההפך, שכן מדובר בסיכון גדול עבור בני הזוג, עילה לרצח ממש. על פי יד לאחים, הבנות שיוצרות קשרים רומנטיים – לעתים עד כדי נישואין, עם, ושוב, סליחה על חוסר התקינות הפוליטית – ערבים, יכולות להיות בגילאי 13 עד אפילו 70. אלו יכולות להיות נערות שיש להן חבר ערבי, נשים צעירות שנשואות לערבי, או נשים בוגרות יותר שזהו הפרק ב' שלהן. מי שתקלענה לסיטואציה הזו ברוב הפעמים הן בנות שמגיעות ממצוקה; מבתים לא פשוטים, אולי עם בעיות נפשיות או נשים שחוו אלימות או עברו פגיעה מינית. והן מגיעות מכל המגזרים. רובן מהמגזר החילוני, אבל זה לא פוסח גם על בנות דתיות ואפילו חרדיות.
וזה יכול לקרות בכל מקום – זה יכול להיות נהג האוטובוס, האח בבית החולים, בתחנת דלק או באתר שיפוץ הסמוך לבית ספרה של הנערה. וכיום, בני המיעוטים מצליחים ליצור קשרים עם יותר ויותר צעירות דרך הרשתות החברתיות.
"חלק מהבנות לא מודעות לסיכון שקיים בקשר כזה", אומר הרב רובינסון. "החבר'ה האלה יכולים לחזר במשך חודשים רבים אחרי בחורה אחת בתקווה שתסכים לצאת איתם לפגישה. החיזור האובססיבי הזה לפעמים גורם לבחורה להסכים לצאת לפגישה אחת ומשם היא כבר נשבית בקסם שלו ובמתנות שהוא מרעיף עליה, עד שהיא מתחתנת איתו והם עוברים לכפר שלו ושם מתחיל החלק הקשה והאלים של הקשר. ממה שאנחנו רואים – חלק מאוד גדול מהם אלימים פיזית, אבל כולם אלימים רגשית. יש שם שתלטנות ופגיעה קשה במעמד של בת הזוג, בעצמאות שלה. הן צריכות להתאסלם, הן מורחקות מהמשפחה ומהחברות, ולעתים הבעל מתחתן עם נשים נוספות וכולן מתייחסות אליה בזלזול כי היא תמיד תהיה היהודייה, וכך גם ילדיה".
החבר'ה האלה יכולים לחזר במשך חודשים רבים אחרי בחורה אחת בתקווה שתסכים לצאת איתם לפגישה
רגע לפני
וכשכבר כמעט נהיה מאוחר מדי – ביד לאחים משתדלים להכנס לתמונה ולסייע לאותן נשים להבין שמדובר בקשר שעלול להיות בעייתי, או במקרה שמאוחר מדי – נכנסים פיזית לאזור מגוריה ומחלצים אותה ואת ילדיה.
מי שפונה ליד לאחים הם לרוב בני המשפחה או החברים, ולעתים גם האישה עצמה, שרוצה לקבל ייעוץ או סיוע. המוקד של העמותה פתוח 24/7, ומלווה בעובדות סוציאליות גם בשעות הלילה. העובדת הסוציאליות יוצרת עם האישה קשר בזהירות כדי לא לסכנה, וקובעת איתה פגישה בהיחבא כדי להבין מהם הצרכים שלה ואיך אפשר לעזור לה לצאת מהכפר ולסייע לה להיות עצמאית ולהתפרנס. במקרה של אלימות, אנשי ביטחון מלווים את היציאה שלה מהכפר, בין אם זה בישראל ובין אם מעבר לקו הירוק.
מכיוון שאם היא תיראה נושאת מזוודות מישהו יבחין בה וידווח, היא צריכה לעזוב עם תיק גב, והחיים החדשים שלה מתחילים בלי שום דבר חומרי, ולעתים גם בלי בני משפחה, שהתאכזבו בעבר וניתקו איתה קשר. ביד לאחים מתאמצים לחדש את הקשרים עם המשפחה, ומסייעים מאוד בפן הנפשי וגם הכלכלי – החל מליווי לתחנת המשטרה במידת הצורך ופגישות עם עו"ד, הגשת תיק גירושין, מימון דירת מסתור, טיפולים פסיכולוגיים, חונכים ומורים פרטיים לילדים, סלי מזון ובגדים, ריהוט ועוד. לעתים הליווי הכלכלי ממשיך לאורך שנים.
בשנת תשפ"א שאך נגמרה 323 מקרים מסוג זה היו בטיפול ביד לאחים, ובוצעו בהצלחה 142 ניתוקי קשר. "בהסתכלות תורנית ויהודית זו פשוט מצוות פדיון שבויים – הנשים שבויות במעגל האלימות ויש גם נשים ששבויות כפשוטו. זו הצדקה הכי גדולה", הרב רובינסון מאמין.
להציל את ג'וש
ויש כידוע גם מקרי התבוללות מעבר לים. לרוב לא מדובר בזוגיות מסוכנת כמו זו שעם בן מיעוטים, אבל מלבד הפן הדתי-יהודי, גם כאן קיימות מערכות יחסים בעייתיות הרחק מעין המשפחה, כפי שקרה ללירון.
לירון, בחורה רהוטה ואינטליגנטית שגדלה במשפחה מסורתית קרובה וחמה, שירתה כקצינה בצבא וכשהשתחררה, החליטה לכבוש את אמריקה – להצליח שם בגדול. היא חיה ועבדה בארה"ב שנים רבות. אחרי שהצליחה בעבודתה הרגישה ריקנות, והחליטה שהיא רוצה לתת גם לעולם, להשפיע טוב. בשלב זה פגשה את ג'וש, בחור אמריקאי מרשים וכריזמטי, גוי, שסיפר לה שהוא חולה בסרטן. תחילה התקרבה אליו מתוך רחמים, ובהמשך נוצרה ביניהם זוגיות.
היא מספרת: "חשבתי שהוא ממש חכם ושגם הוא רוצה להשפיע טוב על העולם. הוא היה מנותק מהמשפחה שלו והייתה לו איזו שהיא אכזבה מאנשים, כולם נתפסו אצלו כאויבים. כשנפגשנו הוא גם אמר לי שהוא רוצה להתגייר, ושהקב"ה לא אוהב אותו, ורצה שאעזור לו". ולירון נרתמה למשימה. "ניסיתי להגיד לו שאנשים הם טובים והקב"ה אוהב אותו. חשבתי שזו משימה גדולה יותר בהרבה מההצלחה שהייתה לי, רציתי להציל אותו וחשבתי שהבורא יהיה גאה בי שאני עוזרת לו בתהליך של הגיור. הדבר הראשון שאמרתי לו כשנהיינו ביחד זה שהוא צריך להתגייר, אבל הוא מרח את הזמן".
לירון התייעצה עם רב מוכר ושנוי במחלוקת, שאמר לה שג'וש הוא האחד שלה – יום אחד הוא יהיה יהודי, והיא יכולה להיות איתו בזוגיות, מה שהוביל אותה משלב זה באמונה עיוורת שכל מה שקורה ביניהם – נכון ויוביל לטוב. למרות שהיא כבר הודיעה למשפחתה שהיא חוזרת, סוף סוף, לארץ, היא עברה לגור עם ג'וש, שהבטיח לה שלאחר שיתגייר יבוא איתה לארץ.
לירון: "שמחתי והאמנתי שהבורא יעזור לי להציל אותו וביחד נשפיע על העולם. זו הייתה התקופה של הקורונה ומאוד חששנו שהוא יידבק אז נכנסתי איתו לבידוד במשך קרוב לשנה וטיפלתי בו. כל יום הוא היה שולח לי כתבות על המתים והייתה אימה בבית שאם חלילה אצא החוצה אני עלולה להדביק אותו והוא יחלה וימות. אם הייתי מתעכבת בסופר הוא מיד היה מתקשר בבהלה. היום אני מבינה שזה היה כלא.
"היה לו מאוד קל 'לגייס' אותי. חיפשתי את השליחות והייעוד שלי בחיים, חיפשתי להיות משמעותית וחשבתי שהמטרה שלי היא להציל אותו. הקשבתי לו הרבה, ולדיבור יש כח. הוא ממש חדר לי לתוך המוח. אני בן אדם משכיל ואינטליגנט, לא קל לעבוד עלי אבל נפלתי בפח", היא מתארת.
ג'וש, שעבד ב-CIA האמריקאי, ידע בדיוק מה להגיד ללירון, ואיך. "הוא דיבר איתי על המשפחה והחברים שלי וכל יום הרחיק אותי מהם קצת יותר, ולצערי הרב שמעתי ושיתפתי פעולה", היא מלאה בצער. "המשפחה ניסתה בכל דרך אפשרית להציל אותי. הייתי לכודה בכלא תודעתי. הם הרגישו שמשהו לא בסדר אתי. הייתי קצרה ועצבנית, לא הייתי אני. הוא השפיע עליי וגייסתי כל מיני אמונות כמו שלו- להיזהר מה להגיד לאנשים, וזה שלא כולם יכולים להבין את הרצון שלנו להשפיע על העולם".
שנה וחצי הם היו ביחד. לירון, שמשפחתה הייתה כל עולמה, המשיכה להתרחק מהם, והותירה אותם חסרי אונים. היא הייתה שרויה בעצב עמוק ולא הבינה מדוע – הרי היא עושה משהו חשוב, מצילה חיים. במשך הזמן היא התחזקה והתקרבה לתשובה שלמה, התפללה וביקשה יום יום מהקב"ה לעזור לה מול המשפחה שלה שלא מבינה אותה ואת רצונה להשפיע טוב על העולם.
בראש שלי הבנתי שאני לא אמורה להיות עם גוי אבל הרב הזה אמר לי להיות איתו, הייתי בטוחה שזו הזוגיות שתהיה לי
'החיים שלי ניצלו'
שרשרת האימים נקטעה עקב חתונה של קרוב משפחה. "הקב"ה יצר מצב שהייתי חייבת לבוא לארץ ישראל", היא אומרת. ג'וש, כדרכו, ניסה לשכנע אותה שלא כדאי לה לעלות למטוס, היא עלולה להידבק בקורונה ולמות, והוא עלול לא לשרוד לבד בבית. "עליתי בפחד למטוס. אבל הבורא סידר שהלב שלי לא ייתן לי שלא לעלות על הטיסה הזאת", היא מתארת.
גם כשהגיעה לארץ, בעודה מנסה לאחות את השברים עם היקרים לה לאחר שהוחדרה בה כל כך הרבה שנאה כלפיהם, ג'וש המשיך לדבר נגדם. היא הבינה שמשהו לא בסדר, אבל הוא נתן לה להרגיש אשמה על שעזבה אותו. היא תכננה לחזור אליו במועד המתוכנן, אך משפחתה החליטה להתערב והם פנו ליד לאחים שהסבירו לה את הסכנה שבלהיות בזוגיות עם גוי לפני שהוא מתגייר: "זה היה לי לא פשוט, כי אני עשיתי לעצמי כבר רב", היא מסבירה. "בראש שלי הבנתי שאני לא אמורה להיות עם גוי אבל הרב הזה אמר לי להיות איתו, הייתי בטוחה שזו הזוגיות שתהיה לי, מישהו שהייתי עיוורת לחשוב שהוא מתכנן להתגייר".
המפגש עם הרב רובינסון מיד לאחים שינה את חייה: "השליח המלאך הזה הגיע אלי הביתה ובמסירות נפש הראה לי את כל האזכורים בתורה לכך שאסור להיות עם גוי לפני הגיור שלו. האור שלו זרח, והרגשתי שאולי הרב שלי טועה. ג'וש ניצל את זה שלא ידעתי את הדברים הללו".
לאחר המפגש החליטה להישאר בארץ ולהמשיך ללמוד ולהתחזק באמונה. ג'וש המופתע והפגוע לא הסכים למסור את דבריה למכר משותף שרצה לאסוף אותם.
לירון: "הגוי הזה לא הסכים לשחרר לי את הדברים מהבית. הוא לא הראה לי הכרת הטוב אחרי שנה שאני רק בשבילו. היה בו רק רוע ורצון לנקום. הדברים שלי היו אצלו בבית, המצלמה היקרה, המחשב שלי, הכל. הבנתי שהקב"ה מנסה ללמד אותי עוד לקח – שאין ערך לדברים חומריים. אמרתי לעצמי – עם כזה בן אדם היית? איך האמנת לו? נשבתי בקסמיו. לא העלתי בדעתי שהוא מסוגל לעשות דבר כזה. עברתי תקופה מאוד קשה, אבל הבנתי שבזכות הנתינה הזאת הצלחתי להתקרב לבורא עולם. היום ב"ה אני במדרשה וחזרתי בתשובה שלמה. החיים שלי מלאי אור בזכות התורה ואני קרובה למשפחה שלי".
והמסקנה שלה ברורה: "לא דיברו יותר מדי בבית שלי על הסכנה להתקרב לגוים. תמיד חשבתי שהם כמוני וכמוך, אבל צריך להבין – אין ליהודי מקום להתבולל, זו סכנת נפשות, ואני מספרת את הסיפור שלי כדי שכולם יבינו את זה. המשימה שלו הייתה לקרוע אותי מהשורשים שלי שאהיה רק למענו, ואני כמעט התחתנתי איתו. החיים שלי ניצלו. יד לאחים היו שליחים של הקב"ה להציל אותי, הם היו טובים אלי ועזרו לי מבחינה כלכלית והם שם עבורי תמיד", היא אסירת תודה.
ורגע לפני יום כיפור, באישון ליל, לירון מלאת האמונה שולחת לי הודעה: "אני חייבת שתדעי שאני מאמינה בכל ליבי שככה הכל היה צריך לקרות ושאני לוקחת אחריות על הכל, כל מה שקרה זה בגללי. השם נתן לי מתנות ענקיות גם בזכות ההתמודדויות שהיו לי בדרך". ואני חושבת – שחבל שבגלל לב טוב ופתוח היא הייתה צריכה לעבור את מה שהיא עברה, ומזל שהיה מי שיאיר לה את הדרך.
