כל המאמרים במדור אחרי-קדושים

השבוע חל יום פטירתו של מו"ר הרב אהרון ליכטנשטיין זצ"ל. נביא כאן תמצית דברים שכתב בענין מנהג הימנעות מגילוח הזקן בספירת העומר. אמנם, דיון במנהגי

בפרשת 'קדושים' רצף הלכות ויסודות המבהירים את הציווי "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו). גם האדם הפרטי מצווה לחתור לקדושה ולעשיית

פרק ד' בספר 'שופטים' מפגיש אותנו עם שופטת חדשה – דבורה. לעומת השופטים הקודמים, כאן אנחנו מקבלים דגש אחר על תפקידה. היא נביאה, והעם עולה

כל תינוק של בית רבן מכיר את הפסוק "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" 'שבפרשת קדושים', ויודע לצטט את דברי רבי עקיבא שאמר עליו: "זה כלל גדול בתורה". אולם יישומו

"לכל שבת", אומרים בצבא, "יש מוצאי שבת". כיוצא בו, לכל "שבעת ימי שמחה", או להבדיל שבעת ימי אבל, יש את ה"ויהי (לשון וי, קינה נהי

הוטלה עליי, בינה מלאכותית, לנתח את מאמרו של ד"ר חזות על הגורל וההשגחה הא-לוהית מנקודת מבטי ,כפי שהייתי כותב אותה לו הייתי אריסטו. האתגר היה

נושאים רבים הלקוחים ממרחב החיים שבין אדם לחברו מופיעים בפרשת 'קדושים': היחס למבוגרים ולזקנים, היחס לשכיר, להורים, לחלשים, לעניים וכן הלאה. מעניין לדייק כיצד התורה

לא פעם, אירועים ומצבים מתסכלים גורמים לנו לומר: "הוא/היא/המצב מוציא אותי מדעתי!" לעיתים, לאחר התנהגות בוטה או תקיפה שלנו כלפי אחרים, נציין שלא הכרנו את

בחז"ל הובאו הסברים רבים לשאלה על שום מה מתו שני בני אהרון, נדב ואביהוא, והמדרש (ויקרא רבה כ', ו') פותח בהבאת דעתו של רבי אליעזר: