בן קימון אלישע (עיתונאי 'ידיעות אחרונות' ו-ynet, מרצה לענייני התיישבות ביטחון ותקשורת)הדיווחים המגיעים מבריסל על ההסכם הפוליטי באיחוד האירופי להטלת סנקציות חדשות ביהודה ושומרון אינם עוד אירוע נקודתי. זוהי עליית מדרגה דרמטית, הממחישה כיצד הכלי המדיני של סנקציות בינלאומיות הפך מכלי ממוקד נגד פעילי שוליים קיצוניים, למתקפה חזיתית וממוסדת נגד עמוד השדרה של מפעל ההתיישבות. (נזכיר כי ביוני הקרוב צפויה להתקיים הצבעה על הטלת חרם כלכלי על מוצרים מיו"ש).
אם בעבר היה נדמה שמדובר בניסיון בלתי מזיק שתכליתה רק לאותת לממשלת ישראל, הרי שכעת ברור שמדובר במערכה שלמה שנועדה לייצר דה-לגיטימציה למפעל כולו, תוך עקיפת הריבונות והחוק הישראלי.
כשמסתכלים על הרשימה המתגבשת, אי אפשר שלא להבין את גודל האירוע. האיחוד האירופי כבר לא מסמן רק את "נוער הגבעות" או פעילי שטח עצמאיים. הפעם על הכוונת נמצאים המיינסטרים הממוסד והחוקי של ההתיישבות; עמותת "נחלה", ארגון "אמנה" (שהוא הגוף המיישב המרכזי והוותיק ביותר), "השומר יו"ש" ותנועת "רגבים", גוף שעוסק בכלל באכיפת חוק ובמאבק משפטי נגד בנייה בלתי חוקית.
לצידם, דמויות מפתח כמו דניאלה וייס, מאיר דויטש ואביחי סוויסה. הגופים הללו אינם חבורות רחוב אנונימיות. הם זרועות ביצועיות, אידיאולוגיות ותרבותיות המחוברות בעורקיהן לרשויות המקומיות, למשרדי הממשלה ולחצי מיליון תושבים שחיים מעבר לקו הירוק.
העניין הוא שעליית המדרגה מעידה לאן יגיעו בקרוב באיחוד האירופי, וזה – הטלת סנקציות על שרים בממשלת ישראל. אם זה לא מובן מספיק, נסו לדמיין רגע שהאיחוד האירופי מטיל סנקציות על קיר סטארמר או פרידריך מרץ או פדרו סאנצ'ס, ראשי הממשלות של בריטניה, גרמניה וספרד. מה אז היה קורה? האם מישהו באיחוד האירופי היה מעז לעשות מעשה?
ההזיה האירופית באה לידי ביטוי ב'השוואה' שהם עורכים בין ארגוני הימין בהתיישבות לבין חמאס. כאילו מדובר ב'אותו דבר'.
הניסיון האירופי לייצר "איזון קדוש" ומעוות באמצעות כריכת הסנקציות על הגופים והאנשים הפעילים בישראל יחד עם סנקציות על עשרה בכירים (להבדיל) בארגון הטרור חמאס הוא מעוות, הזוי, רחוק מלהיות הגיוני או צודק. אין ולא יכולה להיות שום השוואה בין מנהיגי ארגון טרור רצחני, שטבח, אנס וחטף אזרחים, לבין ראשי ארגונים אזרחיים הפועלים בתוך המערכת הנורמטיבית בישראל.
ונזכיר: הם פועלים תחת מדיניות ממשלה נבחרת. ההקבלה הזו מעידה על עיוורון מוחלט, וגרוע מכך, על כוונה זדונית להכתים ציבור שלם בשם אג'נדה פוליטית סדורה. היא משרתת קמפיין תודעתי מתוזמן היטב, המייצר דה לגיטימציה לפעילות ממשלת מעבר לקו הירוק.
אגיד מייד: יש לי הרבה ביקורת על ההתנהלות בשטחי יו"ש. אני חושב שיש להגיע לפתרון עם הפלסטינים ולייצר עבורם מרקם חיים טוב יותר. מעבר לכך, אני כותב כמובן בכל הזדמנות נגד גירוש קהילות פלסטיניות ונגד פגיעה בהן. מי שפועל באלימות ובטרור, יהודי וערבי כאחד – מקומו בכלא. אלא שהבעיה האמיתית בצעדים האלה שמגיעים מעבר לים היא המדרון החלקלק, כמו גם הפגיעה במשילות של מדינת ישראל וגם במערכת המשפט שלה.
מה שהתחיל בצו נשיאותי אמריקאי נגד בודדים שהיו מעורבים באירועים אלימים, הפך לכדור שלג שרומס כעת גופים רשמיים שעובדים עם ממשלה נבחרת. המשמעות של סנקציות על גופים כמו "אמנה" או "רגבים" היא פגיעה ישירה בפעילות הכלכלית המשותפת, ביכולת של יישובים להתפתח, ובסופו של דבר בבנקים ישראליים שיאלצו לנווט בין הדין המקומי לבין הלחץ הפיננסי העולמי.
החשש הגדול הוא שהשלב הבא לא יעצור בראשי הארגונים, אלא יגלוש לעבר פקידי מדינה, קציני צה"ל וראשי מועצות שממלאים את תפקידם הציבורי מכוח החוק. הרי מה הבעיה אחרי הטלת הסנקציות הללו להטיל סנקציות אישיות גם על אלוף פיקוד המרכז, מי שנחשב לחליף הריבון בשטח עפ"י החוק?!
המערכת המדינית והמשפטית בישראל צריכה להתעורר, ומייד. ישראל לא יכולה להמשיך להסתפק בהצהרות גינוי רפות באנגלית ברשתות החברתיות או בטקסטים דיפלומטיים מנומסים. כאשר ואקום אכיפתי ומדיני פוגש לחץ בינלאומי, האירופים לוקחים את המושכות לידיים ומכתיבים את הטון.
על הממשלה להבהיר לבריסל כי התערבות בוטה כזו בריבונות הישראלית ובמערכת המשפט של המדינה היא קו אדום. אם מדינת ישראל לא תדע לעצור את הסחף פה, היא תגלה בקרוב מאוד שהסנקציות הללו הפכו לכלי המרכזי שבאמצעותו מנהלים גורמים חיצוניים את עתידה של יו"ש בפרט, ואת מדיניות הממשלה בכלל.
