כל המאמרים במדור שעת מחנך

בעוד עבור כל עם ישראל ראש השנה נקשר כחג של תפוח בדבש, התחדשות ושופינג, עבור חלק מהרווקים מדובר בחתיכת סיוט מתמשך איך שלא הופכים אותו.

בעוד כמה ימים אלפי מורים בישראל יגיעו לאסיפת הורים. הם יישבו על כיסאות בחצי גורן, והמחנך של היקר להם מכל, הילדים שלהם, יציג את עצמו ויסביר להם

שנה ראשונה בעבודה כמחנך כיתה ו', פז"ם של יתוש, וכנראה גם מורכבות אינטליגנטית של אמבה, רק בלי המוח – ואני עומד מול הכיתה החדשה שלי,

אחת מהתופעות היותר אומללות בעיניי מתרחשת בכל סוף שנה כאשר אלפי שמיניסטים נרגשים עושים את דרכם לעבר מסיבות הסיום של סוף שנה המכונות "נשף". זה

לא תאמינו, אבל כבר יש הורים שמתחילים לספור את הימים לאחור ושואלים את עצמם מתי יגיע אחד בספטמבר. מעבר לטרלול שנוטף מכל פינה במרחב האישי והציבורי שלנו,

כמו כל עם ישראל, גם אני צפיתי בתמונותיהם של הילדים המתוקים בני העדה הדרוזית שנרצחו בדם קר. כתב האישום: שיחקו במגרש כדורגל. בסופו של דבר,

קמתי בבוקר, וקראתי כמו כל עם ישראל בתדהמה ובלסת שמוטה את האייטם שכתב שי רינגל ב'מאקו': "האם ההייטק הישראלי עומד בפני עסקת ענק? ה'וול סטריט ג'ורנל' מדווח

חבר מהישיבה התיכונית ניגש אליי בין מנחה לערבית בשטיבלעך בקטמון. "נו מה", אמרתי לו, "החופש הגדול הגיע, הא?" הוא גלגל עיניים והשיב בייאוש: "כן אחי, מה