כל המאמרים במדור בעיניים של מוטי

אם אין אני לי, מי לי אם מישהו עוד האמין שאווירת הפיוס בחברה הישראלית שפשתה עלינו כשהתותחים החלו לרעום תישמר גם לאחר שוך הקרבות, הוא

נכון ליום שלישי, יום ירידת הגיליון לדפוס, נראה כי שלב 'ההפוגות' שבמסגרתן הושבו הביתה כמה עשרות ילדים ונשים משבי חמאס – בעוד נשארו שם הרבה

"למד לשונך לומר איני יודע" "למד לשונך לומר איני יודע", ממליצה לנו מסכת ברכות (דף ד' ע"ב). זה כחודש וחצי, שאני משתדל לאמץ זאת בדבקות.

בהנחה ש… בהנחה שראש הממשלה בנימין נתניהו מתכוון למה שהוא אומר, ובהנחה שיצליח לקיים זאת, נראה שכבר יש תשובה לשאלה שמטרידה רבים בישראל – מה

הלב והראש עם משפחות החטופים ועם הלוחמים. גם הקבלה שקיבלתי על עצמי ברוח ימים אלה, להשתדל (בינתיים) שלא לדבר רע או לא לבקר בציניות האופיינית

קומי אורי "לא, לא, לא תנצחו אותי" (נעמי שמר). שחרורה המדהים של אורי מגידיש, החיילת התצפיתנית, משבי החמאס בעזה, בפעולה הרואית של צה"ל, השב"כ והמוסד,

מצטער, לא מזיז לי מצטער, אני לא מצליח להתחבר לחבורה הגדולה של ישראלים טובים המחכים במתח לשמוע את ראש הממשלה בנימין נתניהו מצליח להוציא מפיו

במה להתחיל? הרי את הדבר הכל כך ברור, ביחס לממשלה ולקצונה הבכירה, לא נאמר עכשיו, זה לא 'פוליטי קורקט', אולי רק ברגע שאחרי המלחמה. גודל

בצאת יום הכיפורים דיברתי עם בני המתגורר בתל אביב. חלק מתפילות יום כיפור העביר בהתקהלויות במרחב הציבורי, עם הפרדה ובלי הפרדה, ועפ"י עדותו זה בכלל

התלבטות האמת, התלבטתי עם עצמי האם לכתוב השבוע את הטור הזה, שאמור להתפרסם ערב יום הכיפורים. אין כמו ימים אלה שראוי בהם ללמד סנגוריה על