כל המאמרים במדור הפרשה בחיי המעשה

בסוף שבוע שעבר התבשרנו שמדינת קזחסטן מצטרפת ל"הסכמי אברהם". זוהי המדינה הגדולה ביותר באזור מרכז אסיה, תשיעית בגודלה בעולם מבחינת השטח. רוב תושביה, כ־20 מיליון,

  כל מי שמנתח את מרכיבי ההצלחות להן זכינו במלחמה האחרונה, מעלה על נס את רוח הלחימה, הגבורה, המסירות וההקרבה של הלוחמים בסדיר ובמילואים. במהלך

הראיונות המרגשים עם החטופים ששבו, לאחר ששרדו את התופת במנהרות חמאס, מעוררים מחשבות בכיוונים שונים. בראש ובראשונה – על אכזריות אויבינו: העינויים, הפיזיים והנפשיים, ההרעבה

מלאו שנתיים ליום שבו חמאס ניסה לשטוף את הארץ ב"מבול אל-אקצא" ("טוּפַאן אלְ־אַקְצַא" – "טוּפַאן" הוא "המבול" המקראי, שאומץ ע"י הקוראן ב'סורת נוח'): "כמו המבול,

עבור מדינת ישראל, הזירה הבינלאומית היא מורכבת מאוד כבר מיומה הראשון. יחסי עם ישראל והעמים שונים במהותם מהיחסים שבין אומות אחרות. אולם, זה לא דבר

יום הכיפורים הוא יום מכונן ומיוחד בשנה, שבו עם ישראל עוצר את מרוץ חייו ליום של צום, תשובה וכפרה – לפרט ולכלל. ביום זה מתכנסים

שנת תשפ"ו בפתח, וכולנו תפילה ששנת תשפ"ו תהיה שנת פריצת דרך ועליית קומה, ושתהיה שנת פריחה ואחדות! בשנתיים האחרונות אין כמעט דבר בחיינו שאינו קשור

חודש אלול הוא זמן של חשבון נפש אישי ולאומי גם יחד. אחד התחומים בהם נדרש חשבון נפש לאומי, לנוכח האסון הכבד של שמחת תורה תשפ"ד,

המלחמה שאנו מצויים בעיצומה נפתחה בהפתעה גמורה. ההפתעה שיקפה תהליכי שחיקה מתמשכים שחלו בהרתעה ובמרכיבים נוספים בביטחון הלאומי. בשנים האחרונות, במקום להרתיע את האויב –

חודש אלול השנה, כמו חודש אלול בשנה שעברה, ידרוש מאיתנו לשלב בין העיסוק בתשובה האישית־הפרטית ובין התשובה הלאומית־הציבורית. תפילותינו ישלבו בין התפילה על עצמנו, משפחתנו