כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

במבט ראשון, תיאורי הזמן שבתורה נראים לעתים מיותרים. אבל מבט מעמיק בהם מלמד שלא לחינם באו, והם מהווים נקודות ציון משמעותיות, לא רק בהיבט הכרונולוגי,

לרוב הציבור, הנעשה "מאחורי הסורגים", בין כותלי בית הכלא, הוא "חור שחור" שאינו גלוי, ופעמים רבות גם אין רוצים לחשוף את צפונותיו. עם זאת, הימצאותם

ההצעה שעמדה על סדר יומה של מועצת העיר דבלין שבאירלנד למחוק את שמו של הנשיא השישי של מדינת ישראל, חיים הרצוג, מהפארק הסמוך למרכז היהודי

אחת ממילות המפתח הבולטות בפרשתנו (ובספר בראשית כולו) היא ה"מקום". בתוך כדי דיבור של פסוקים בודדים, מופיעה "מילה מַנְחָה" זו לא פחות משש פעמים: "וַיֵּצֵא

ממשנת תענית (לא, ע"א) למדנו ש"לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים וכט"ו באב". אחת הסיבות המרכזיות לקביעה מרחיקת לכת זו לגבי ט"ו באב, היא

פעם אחר פעם, טורח הכתוב להזכיר לנו את מניין ימיו ושנותיו של אברהם אבינו. אבל זאת לא לפני שידענו כי שבעים וחמש שנותיו הראשונות לוטות

פרשתנו נעה על ציר מרכזי שבין ראייה לשמיעה. כבר בשני פסוקי הפתיחה, בולטת המילה המנחה, משורש ר.א.ה., המופיעה בהם שלוש פעמים: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי

מעטים הם הפסוקים שחבויה בהם עוצמה כה רבה כמו הציווי הפותח את פרשתנו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ. מֵאַרְצְךָ. וּמִמּוֹלַדְתְּךָ. וּמִבֵּית אָבִיךָ. אֶל הָאָרֶץ

שחרורם של 20 החטופים החיים והשבת חלק מגופות החללים הרטיטה לבבות רבים בקרב בני החברה הישראלית ויהודים בעולם כולו. לצד הציפייה, התפילה והתקווה להשבת כל

יותר מחגים אחרים, מסמלות מצוות חג הסוכות מאורע שמשותף לכל ישראל, ל"יַחַד" ולא רק ל"יחיד". רמז לכך ניתן כבר בפשוטי המקראות שבתורה. כך, במצוות הסוכה